החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

עובר

מאת:
הוצאה: | 2014-01 | 110 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

שני המחזות המוגשים כאן עוסקים בשאלות, קטנות כגדולות, שהחיים מציבים לפתחינו, עם חמלה והומור, ועם קריצת עין אירונית אל מול האיוולת שבציפייה לישועה.

ע וֹ בֵ ר

בדיאלוגים שבין חתול, מנקה רחובות ועובר-אורח, עולים הנושאים החשובים לחיינו: הזמן, הזיכרון, אלוהים, תקווה, מהות החיים. המבנה המיוחד של המחזה: שילוב של קטעי חוכמה בפיהן של שתי מקהלות, המזכיר את הדרמה היוונית הקלאסית, מפתיע ומרתק, ומוסיף ממד של תחכום.

מראות ודלתות

זהו מחזה פילוסופי שהדמויות המובילות בו הן החיים, המוות והאַיִן.

ילד עם תיק שפן נקלע שלא מרצונו לסיטואציה הטעונה של הקונפליקט הנצחי ביניהן, ומעורר צער וחמלה. ואולי זה כל מה שנשאר.

עדנה שבתאי

התמלוגים מהספר מוקדשים לעמותת גירגורים, שעוסקת בהצלת חתולים במצוקה וכלבים בעלי צרכים מיוחדים. [ראו גם דף הפייסבוק של העמותה].

מקט: ass_nina_ramon
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
שני המחזות המוגשים כאן עוסקים בשאלות, קטנות כגדולות, שהחיים מציבים לפתחינו, עם חמלה והומור, ועם קריצת עין אירונית אל מול […]

החתול

מנקה הרחובות יושב על גדר אבן, מטאטא ויעה לידו, על הרצפה. ברקע קולות רחוב. נכנס החתול.

מנקה רחובות: חתול, חתול, בוא, בוא הנה.
פִּיסִיפִּיסִיפיסיפיסיפיסיפיסי……
(החתול מתקרב בזהירות ובחשדנות. שומר על מרחק בטוח)
מנקה רחובות: בוא, אל תפחד.
חתול: מה אתה רוצה?
מנקה רחובות: כלום, סתם.
(שתיקה. מתבוננים זה בזה)
מנקה רחובות: לא ראיתי אותך פה קודם. מאיפה אתה?
חתול: פה.
מנקה רחובות: אז איך לא ראיתי אותך?
חתול: אני ראיתי אותך.
מנקה רחובות: אֶה? אז איך לא שמתי לב?
חתול: אני שמתי לב.
מנקה רחובות: ככה?
חתול: כן.
מנקה רחובות: (מושיט ידו) בוא, תתקרב.
(החתול לא זז. מתבונן בו)
מנקה רחובות: פעם היה לי חתול. (שתיקה. במרירות) כן, פעם.
פ־עם… איזו מילה… אה! (מתנער) בוא, פִּיסִי,
בוא. פיסיפיסיפיסיפיסי…..
חתול: תגיד, מאיפה ה”פיסיפיסי” הזה?
מנקה רחובות: מה?!
חתול: כולכם עם ה”פיסיפיסי” הזה. מאיפה זה?
מנקה רחובות: מה ז’תומרת? זה — זה — — ככה זה.
חתול: את זה אני יודע. אבל מאיפה זה בא, מי המציא את זה?
מנקה רחובות: המציא??? זה ככה זה. ככה קוראים לחתולים.
חתול: מי אמר?
מנקה רחובות: מה — — מתמיד. זה לא ככה?
חתול: (צוחק) בטח שלא. אין לך מושג איך זה נשמע. כל כך דבילי… (מחקה אותו) פיסיפיסי־קיצי־מיצי… אין לזה שום מובן. אנחנו כל הזמן צוחקים על זה.
מנקה רחובות: אנחנו?
חתול: כן, כולנו.
מנקה רחובות: (מבולבל לגמרי) אז — — אבל — — אתם באים כשקוראים לכם ככה.
חתול: כן, מה לעשות? אם אתם כל כך מוגבלים…
מנקה רחובות: מוגבלים…?
חתול: כן. אז אנחנו עושים לכם ג’סטה.
מנקה רחובות: (מחייך) ג’סטה… ככה, מה?
חתול: כן. זה לא נורא. מסתדרים גם ככה, וזה מה שחשוב.
מנקה רחובות: לא נראה לי. אני קורא לך, ואתה לא בא.
חתול: (עדיין לא זז מקומו) ואם אני בא, תיתן לי לאכול?
מנקה רחובות: מאיפה יש לי?
חתול: תלטף אותי?
מנקה רחובות: אתה בטח מלא פרעושים.
חתול: אז מה אתה רוצה ממני?
מנקה רחובות: מה? זה נשמע כאילו אתה רוצה ממני משהו.
חתול: אותו דבר.
מנקה רחובות: מה אותו דבר?
חתול: אני רוצה מה שאתה אמור לרצות. אם אתה לא רוצה — לא צריך.
מנקה רחובות: (מבולבל לגמרי) מה… מה?
חתול: (לעצמו) מה… מה… מוגבל. וגם יש לו אוצר מילים מאוד מוגבל, לבחור הזה.
מנקה רחובות: אני אמור לרצות ללטף אותך?
חתול: גם.
מנקה רחובות: גם?
(החתול מחייך, מניד בראשו ופונה ללכת. נתקל בגזע עץ, נסוג וממשיך)
מנקה רחובות: (קורא אחריו) הי, תיזהר!
(קולות של רחוב)

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “עובר”