פרפרים חופשיים במגוון צבעים

ספר זה מהווה מסמך אנושי מרגש החושף את המגפה הנוראה הנקראת "סרטן שד".
הספר הוא תולדה של מסע אישי מסקרן שיצאתי אליו במטרה לפגוש אנשים כמוני, שפגשו סרטן שד בחייהם. במסעי נחשפתי לנשים וגברים ממגזרים שונים, מדתות שונות ומאזורים שונים בארץ ובחו"ל, שפתחו בפניי את ליבם ורגשו אותי באהבתם העזה לחיים וברצון להמשיך לחיות אותם. את המסרים החשובים שאספתי במסעי האישי רוצה אני לשתף עם קוראיי:
• נהלו אתם את המחלה שלכם, למדו אותה, חפשו מידע ממחקרים עדכניים והיו שותפים מלאים להחלטות שהרופאים מקבלים על גופכם.
• השילו מכם מתח, לחץ, כעס, טינה וכל סוג של רעל רגשי.
• שימו את עצמכם בעדיפות עליונה ללא רגשי אשמה.
• האמינו בעצמכם, אהבו את עצמכם ואת גופכם.
• מצאו בעצמכם את הדרך הייחודית שלכם להחלמה.

אחת מתוך שבע וחצי נשים פוגשות סרטן שד

נתון זה חייב לזעזע כל אישה. נשים חייבות להגביר את המודעות למחלה כבר מגיל צעיר. הנתון הסטטיסטי הקשה הזה, קורא לנו הנשים להתחיל כבר היום לשנות הרגלים ואורחות חיים, לשנות הרגלי חשיבה, להיות קשובות לגוף ולנפש ולהיות מודעות לתזונה בריאה ולפעילות גופנית. כל אלה מהווים בסיס לרפואה מונעת שתרחיק אותנו הנשים מהסטטיסטיקה המזעזעת.

"הספר מעניק השראה לכל מי שפגש סרטן בדרכו, לכל מי שמכיר או תומך במתמודדי סרטן ולכל מי שמעדיף לא לפגוש סרטן בעתיד. אני בעד ללמוד מאנשים שבחרו דרכים לא שגרתיות להתמודדות עם המצב הרפואי שבימינו אנו הוא אולי המאתגר מכל."
בברכת אריכות ימים בריאה
ד"ר דני קרת, רופא MD ונטורופת

"כשהחיים מזמנים לכם אתגרים, הבחירה כיצד להתמודד איתם היא בידיכם. אני בחרתי לחיות, בחרתי להפוך את הלא נודע שבחיי לחגיגה. בספר זה שזורים סיפורים של אנשים שונים שהתמודדו עם אתגר הסרטן. אלו מילים שיאירו לכם את החשכה וילוו אתכם לאורך המסע. אתם לא לבד".
יפית אלפרסון אלמליח

ספר זה הוא תולדה של מסע אישי שהוא מסע חיי.
שמי לילית נתיבאור, בשנת 1992 חליתי בסרטן שד ועברתי כריתת שד. מתוך הכאב העמוק והאישי שלי החלטתי ליצור קשר עם נשים וגברים שגם אותם פקדה טראומה זהה לשלי וחשפו בפני את סיפורם האישי המסופר בספר. אני מאמינה שספר זה ילמד ויעשיר רבים מהקוראים, ימנע מרבים לחלות ויעזור לחולים בהתמודדות עם המחלה.
"אני לילית, למדתי להעריך את גופי רק לאחר שננגס על ידי הסרטן". הסרטן היה עבורי אירוע מכונן שגרם לי לשנות כיוון בחיים והחלטתי ללמוד נטורופתיה. התפתחתי ונסקתי מעלה בתחומים רבים של גוף, נפש ורוח. כנטורופתית אני מטפלת באנשים החווים קשיים פיזיים ונפשיים וביניהם גם נשים וגברים פוגשי סרטן שד, שחיים את חייהם עם צלקת פיזית על גופם וצלקת נפשית עמוקה. אתם מוזמנים להיכנס לאתר של לילית בכתובת www.lilit-b.com.

מקט: 4-239-629

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

מבוא

אני לילית, ועברתי כריתת שד.

מתוך הכאב העמוק והאישי שלי החלטתי ליצור קשר עם נשים אחרות שפקדה אותן טראומה זהה, מי בשנים האחרונות ומי מהן זה שנים רבות. נשים שחיות עם הצלקת הפיזית במקום שד ועם הצלקת הנפשית והעמוקה.

יצירת קשר עם אישה כרותת שד או שדיים אינה דבר קל. אישה כזו לא חושפת את עצמה בנקל. כמו כן, יש חיסיון רפואי המקשה על יצירת קשר עם אותן נשים. ניסיונות לראיין נשים מהמגזרים: החרדי, המוסלמי, הדרוזי והבדואי, עלו בתוהו. אלה חברות סגורות שקשה להגיע אליהן מסיבות של צנעת הפרט, ובשל חוקי חברה ודת נוקשים שלא מאפשרים לפרט לדבר על נושאים אלה בפרהסיה.

גם הנשים שכן הצלחתי להגיע אליהן דרך היכרות אישית או דרך חברות או מכרות, לא כולן הביעו נכונות לפתוח את כאבן בפניי ולחדור לתוכו. אלה שפתחו לי צוהר, אני מאמינה שהשתחררו מאיזה כאב שמשום מה אין איש מתעניין בו.

מי שנמצאת בכאב הזה ומתמודדת איתו יום יום, מכירה אותו ומבינה אותו. הכאב הזה הוא כאב הנשיות, שכן השדיים מייצגים את הנשיות. הם האיבר החיצוני של הנשיות, ולכן אין איבוד שד או שדיים דומה לאיבוד איבר נשי אחר בגוף. עד היום רוב הרופאים מתייחסים לבעיה הכירורגית. אני שואלת את עצמי מתי אותם רופאים יתחילו להבין, שהמשולש שד-נפש-נשיות מורכב משלושה מרכיבים שאינם ניתנים להפרדה.

לכאב הנפשי הזה אין גיל, אין מוצא אתני, אין מצב כלכלי או חברתי והוא לא מתקהה עם השנים. בהרבה מקרים הוא הופך לתורשתי, והאם נושאת את כאבה שלה ואת כאב בנותיה ונכדותיה. באופן הזה במקום שהכאב ידעך, הוא רק מתגבר ומתעצם.

הנשים והגברים שהסכימו לפתוח את ליבם בפניי, מעבירים מסר אנושי ומספרים את סיפור ההתמודדות שלהם. הסיפורים מובאים כלשונם ומדברים בעד עצמם. הם מציגים מסמך אנושי החושף את המגיפה הנוראה הזו הנקראת ‘סרטן שד’. למרות שזו מגיפה הפוגעת בעיקר בנשים (עקב המבנה הפיזיולוגי של רקמת השד) הסרטן פוגע גם באחוז קטן ומסוים של גברים.

הסטטיסטיקה מתקרבת ל-1 מ-7 וחצי נשים.

הנתון הזה צריך לזעזע כל אישה. נשים צריכות להגביר את המודעות שלהן למחלה כבר מגיל צעיר. במילה מודעות הכוונה לקריאה, לשינוי הרגלים ואורחות חיים, לשינוי הרגלי חשיבה, למודעות לגוף ולנפש וכן למודעות לתזונה בריאה ולפעילות גופנית. כל אלה מובילים למניעה, ומניעה היא הגורם החשוב ביותר.

אני מודה לכל מי שסיפר לי את סיפורו, שיתף פעולה ותרם את תרומתו. אני מאמינה ששיתוף פעולה זה ישמש זרקור שיאיר את ההתמודדות ש’מעבר’ לכאבים הפיזיים, לכירורגיה ולטיפולים הכימיים והקרינתיים. זרקור שיאיר את הכאב שאיתו אנו חיים ומתמודדים יום יום כל החיים.

אני נושאת תפילה לעתיד טוב יותר שמגיפה זו תיפסק.