אישה מפסידה, אישה מרוויחה

ילדה קטנה לא מחליטה ולא בוחרת. ילדה קטנה מגיבה. רפלקס מותנה, הרגלים, קפריזיות, הפכפכות, סיפוק מיידי, מניעת כאב – אלה הם המניעים שלה. ילדה קטנה נוכחת בחייה של כל אישה, גם בחייך. אף אחת מאתנו לא יכולה לברוח ממנה כי היא חקוקה בצופן הגנטי שלנו. אבל הילדה הגדולה נוכחת גם היא בדי.אן.איי שלנו. והשאלה היא למי אנחנו מעניקות את תשומת הלב שלנו. אז שאלי את עצמך את מי את מפטמת, את הילדה הקטנה או את הילדה הגדולה? האם את מאמינה לילדה הקטנה שהגעת לשיא יכולתך, או האם את מאמינה לילדה הגדולה שאת ראויה ויכולה להיות יותר ולהשיג יותר? הילדה הקטנה חושבת שאינך אלא סיכום של כל מה שהשגת עד היום. אבל ילדה גדולה יודעת שאת הנך הרבה יותר מזה, שאת הנך גם כל מה שעדיין אינך, וגם כל מי שאת יכולה להיות. לגדול – זוהי אם כן העסקה הטובה ביותר שהחיים מציעים לך. ועל כך הספר הזה.

מקט: 1-540-2

קטע וידאו/אודיו קשור

מילים ראשונות – המסע כבר התחיל: חיינו דומים למהלך השמש. ברגע החשוך ביותר קיימת הבטחה לאור יום. מתוך מאמר ב”טיימס” הלונדוני
יום אחד צלצל הטלפון בביתי. מיד זיהיתי את הקול בצד השני של הקו. היה זה עורך המגזין בעיתון שבו עבדתי כעיתונאית בקריירה הראשונה שלי. לחרדה יש נטייה להיצרב בנשמתנו ולקנן עמוק בתוכנו, ולמשמע הקול המוכר דילג הלב שלי על פעימה אחת. ציפיתי להערה ארסית או לשאלה צינית שיכניסו אותי מיד למצב של גמגום. ממש כמו בימים ההם, כאילו לא עברו עשר שנים מאז שאינני כפופה עוד לסמכותו.
אבל הוא שאל בנימוס לשלומי, דבר שלא עשה בעבר מעולם, ואז אמר לי שהוא רוצה לראיין אותי על ספרי “לסדר את המיטה הזוגית” שזה עתה פורסם. הייתי המומה. במשך כל שנות עבודתי בעיתון היה האיש הזה עבורי סמל של כוחניות והתנשאות. בתנועת אצבע קבע אם כתבה שלי תופיע או לא, ואם היא תופיע בשער העיתון או בשוליו, וקביעה זאת היתה פסק דין אם שמי ירוץ לפני או יזחל מאחורי.
במשך שנים כיכב האיש הזה בחלומות הגרועים ביותר שלי. כשהייתי רואה במסדרון את דמותו המנופחת מחשיבות עצמית הייתי מאבדת כמה סנטימטרים מגובהי. כשנאלצתי להיכנס לחדרו נתקפתי בליקוי דיבור, וכשהייתי צריכה להביע דעה לא היה אף אחד בבית.
והנה, נציג הכוח והסמכות מבקש להיפגש אתי בגובה העיניים, ולשמוע ממני על דברים שכתבתי. מה קרה? איך נעשיתי חשובה במידה כזאת שהוא יפנה אלי? לאן נעלמה הגמדה הנרעדת והמבוהלת? ומאין הופיעה הענקית הזאת שכותבת ומדברת ואומרת את דעותיה? איך קרה שבלי להרגיש בכך התחלתי לחיות את החלום שלי?
היציאה מחיים בינוניים
המפנה התחיל באותו יום שבו החלטתי שנמאס לי. נמאס לי לרעוד מפחד, נמאס לי להוכיח את עצמי, נמאס לי להסתפק במשכורת דלה, נמאס לי להרגיש שעתידי תלוי במצב רוחו של אדם אחר, נמאס לי להחליף את החלום הגדול לתת לעולם דבר משמעותי, בחלום זוטא לראות את שמי בעיתון. נמאס לי לשאוף לדברים בינוניים, נמאס לי לחשוב מחשבות בינוניות, נמאס לי להשקיע את משאבי בעניינים בינוניים. במשפט אחד, נמאס לי להיות פחות ממה שאני יכולה להיות.
במשך שנים רבות התפשרתי לגבי כל שאיפותי, ואמות המידה שהצבתי להצלחתי היו מעוררות חמלה: לשלם את החשבונות, לגרום לאחרים לחבב אותי, להבטיח שלא יהיה יותר גרוע. ההתפשרות הזאת דרשה ממני ויתורים ענקיים: להימנע ממה שרציתי באמת, להימנע מלבטא דעה שיכולה להרגיז, להימנע מלחשוב על הכישורים שאני לא מפתחת, להימנע מלהיות יותר מהמגבלות שלי. ועם גישות כאלה לא פלא שאיכות החיים שלי בכל התחומים היתה הרבה יותר נמוכה מזאת שיכולתי להשיג.
חייתי עם מנטליות של מפסידנית כי לא חשבתי שאני ראויה למשהו אחר מלבד הפסדים, ועם מנטליות כזאת לא היה כמובן סיכוי שאנסה להשיג משהו טוב יותר. עד שמתוך הכאב הגדול החלה המרוויחנית שבי להתקומם ולתבוע את מקומה ואת זכויותיה.
זאת לא היתה מהפכה. זה היה תהליך הדרגתי של שחרור מלפיתת הגמדה הפנימית, עד שהייתי מסוגלת להרגיש שאני ראויה לכל הטוב שבחיים, ועד שהייתי מוכנה לקבל את כל הטוב שהחיים הציעו לי.
ההבטחה להיות מי שאת יכולה להיות
המעבר ממפסידנית למרוויחנית היה במהותו התחייבות להעלות את אמות המידה של מחשבותי, של גישותי, של תגובותי, של בחירותי, של מעשי, ומעל הכל של מי שהנני. זו היתה התחייבות לתהליך חי ונושם של למידה שאינה נפסקת אף יום אחד. על כל השיעורים שהפקתי מהמסע הזה לבי עולה על גדותיו בהכרת תודה, ואני מתכוונת להציע לך אותם בדפים הבאים.
-למדתי שהעבר איננו חייב להיות מאסר עולם, ושהדימוי העצמי ששתלנו בתודעתנו בתקופות מוקדמות של חיינו אינו חייב ללכת אתנו אל העתיד.
-למדתי שכישלון איננו אלא הזדמנות להתחיל מחדש בדרך טובה יותר, שקשיים הם המורים הגדולים ביותר שלי, שבכל קושי יש שיעור רב ערך, שהצלחה נקנית במחיר של טעויות ותיקונן, ושתוצאה לא מוצלחת היא הזמנה ללמוד איך לעשות את זה בפעם הבאה טוב יותר.
-למדתי שאם אני רוצה להיות אישה מרוויחה עלי להתחייב למטרות ארוכות טווח, ולהעביר את תשומת הלב שלי מסיפוקים מיידיים לסיפוקים משמעותיים.
-למדתי שאם אני רוצה להרוויח במשחק החד פעמי הזה של חיי עלי למצוא את דרך החיים האישית שלי, או ליצור אותה בעצמי.
-למדתי שעלי לנהל חיים אחראיים במקום להתמחות בתירוצים.
-למדתי לא לחפש את הדרך הקלה יותר אלא לשאוף להיות מיומנת יותר, לא לחפש פחות בעיות אלא לפתח את כוחות הנפש להתמודד עם בעיות, לא להימנע ממכשולים אלא לפתח נכונות ללמוד מהם.
-למדתי שהרווח הגדול והמשמעותי ביותר שאני רוצה להשיג בחיי הוא גדילה מכל דבר.
ילדה קטנה לא מחליטה ולא בוחרת. ילדה קטנה מגיבה. רפלקס מותנה, הרגלים, קפריזיות, הפכפכות, סיפוק מיידי, מניעת כאב – אלה הם המניעים שלה. ילדה קטנה נוכחת בחייה של כל אישה, גם בחייך. אף אחת מאתנו לא יכולה לברוח ממנה כי היא חקוקה בצופן הגנטי שלנו. אבל הילדה הגדולה נוכחת גם היא בדי.אן.איי שלנו. והשאלה היא למי אנחנו מעניקות את תשומת הלב שלנו.
אז שאלי את עצמך את מי את מפטמת, את הילדה הקטנה או את הילדה הגדולה? האם את מאמינה לילדה הקטנה שהגעת לשיא יכולתך, או האם את מאמינה לילדה הגדולה שאת ראויה ויכולה להיות יותר ולהשיג יותר?
הילדה הקטנה חושבת שאינך אלא סיכום של כל מה שהשגת עד היום. אבל ילדה גדולה יודעת שאת הנך הרבה יותר מזה, שאת הנך גם כל מה שעדיין אינך, וגם כל מי שאת יכולה להיות. לגדול – זוהי אם כן העסקה הטובה ביותר שהחיים מציעים לך. ועל כך הספר הזה.
על שתי שאלות עונה הספר: מהם החוקים שהופכים אישה מפסידה לאישה מרוויחה, ולמה דווקא האישה היא הכוח המניע מאחורי השינוי שמתחולל בעולם. התשובות לשאלות האלה יסייעו לך להיות יוצרת המציאות שלך. זה היעד של כל מסעות הנפש שלנו. אליו הולכת כל מי שמחפשת נגיעה בנשמתם של הדברים, ואליו הולכות גם אנחנו.
אין לי ספק שהדברים הבאים יגעו בערגה חבויה עמוק בלבך. הם יזכירו לך מי את באמת. שכחת את זה. כל דף יזכיר לך את הכוח הקיים בתוכך לעשות דברים שמעולם לא העזת לחלום שהם אפשריים. וכוח זה יסייע לך לעבור מחיים של הפסד לחיים של רוח.
צאי והשתמשי בו.