החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על מואיז בן-הראש

מואיז בן הראש יליד תטואן הוא משורר, סופר ומתרגם. בשנת 2008 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בשנת 2012 זכה ספרו "לא הולך לשום מקום" בפרס עמיחי. פירסם ספרי שירה ורומאנים בעברית. הרומאן האחרון שלו AMOR Y EXILIOS נכתב בספרדית ... עוד >>

בשערי טנג'יר

מאת:
הוצאה: | 2011 | 125 עמ'
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

חלק ג. של הטרילוגיה התטואנית. האב של משפחת בן זמרה נפטר בשיבה טובה ומשאיר צוואה הנקראת על ידי בני המשפחה בשלושים למותו. בצוואה הוא מודיע למשפחה המופתעת שיש לו בן מהעוזרת המוסלמית שעבדה בביתם לפני שלושים שנה במרוקו. הוא מבקש לשתף את הבן הזה בירושתו, ודורש מבני המשפחה לאתר אותו לפני שיחלקו את הירושה. שלושה מבני המשפחה יוצאים לחפש אחר האח האבוד. הספר מתחלק למסע לעיר הולדתם של הבנים, תטואן, במרוקו ולשיבה שלהם למקומות בהם הם גרים, ישראל, פריז, מדריד. דרך המסע בו הם פוגשים את אם האח האבוד הם מתמודדים עם העבר שלהם, עם מצבם כיום ועם העתיד המעורפל של כל אחד מהם. כמו בספריו הקודמים של משה בן הראש, הבית לא נמצא לא שם בעבר ולא כאן בהווה, וקירות הבית הן המסע האינסופי בין מקום הולדתם לבין מקום מושבם של בני המשפחה. רומן הבוחן דרך סמלים ומצבים קיצוניים את הקשר בין יהודים ומוסלמים במרוקו, את הקשר של בני המשפחה המרוקאית לשכניהם המוסלמים ואת ההכחשה שיכול להיות להם אח חצי מוסלמי.

מקט: 1-210-3
מאמר על הספר בעיתונות

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא

 

הנסיעה הביתה – "הבן זונה!"
אמרה כלא מאמינה שהיא מוציאה את המילים האלה מפיה.

מיד לאחר מכן נשתרר שקט במשרדו של עו"ד אילן עוז ברחוב בן יהודה 7 בירושלים. השקט הזכיר דממה שמתרחשת לאחר פיגוע או פיצוץ, הלם מוחלט ניכר בפניהם של כל היושבים מסביב לשולחנו הגדול והארוך. חמישה אנשים מבוגרים מנסים להבין על מה מדובר, מה נפל עליהם.

"ככה הפיל עלינו את כל התיק אחרי מותו," אמרה האם. "הכל עלינו."

"ואם לא נחפש אותו, מה יקרה אם לא נחפש אותו?"

"לפי הצוואה הכסף יישאר בחשבון סגור משך חמש שנים ואחר כך תקבלו אותו, הוא אומר שעליכם לעשות מאמץ למצוא אותו."

צעיר הבנים, ישראל, סובב את הכיפה השחורה שעל ראשו שוב ושוב, "אני לא מבין, מה?… באמת הוא רוצה שניסע למרוקו עכשיו לחפש את בנו הקטן."

"את הממזר הזה." אמר הבן הבכור, מסעוד, "מה זאת אומרת? הוא לא אמר את זה לאף אחד קודם? מישהו ידע על זה? הוא לא דיבר עם אף אחד?"

האם, אסטרייה," והוא גם לא יכול היה לקחת את הסוד שלו לקבר."

עורך הדין התחיל לגלות חוסר סבלנות.

"אין לי בשורות אחרות, זאת הצוואה, אני יכול רק לומר לכם מה ההיבטים החוקיים של העניין, לא יותר מזה. ואני חושב שהעניין די ברור. אתם יכולים לפנות לבית המשפט ולדרוש לבטל את הצוואה, אך זה לא נראה לי כל כך פשוט."

"צריכים להתאמץ למצוא את בנו, אמר דוד, מי זה צריכים? כולנו? או מספיק אחד? מה שעכשיו חמישה אנשים יפסיקו את חייהם וילכו לחפש אחרי הבן…"

"אני בודאי לא נוסעת, בטח לא בשביל זה, אני לא נוסעת למרוקו בשביל לחפש את בנו הממזר של בעלי."

"טוב," אמרה סילביה, " אני לא חושבת שישיבה כאן במשרד הזה היא הפתרון. אני חושבת שעלינו פשוט לחזור הביתה ולחשוב על כל זה. אם יהיו לנו שאלות אנחנו יכולים להתקשר אליך, מר עוז," היא עשתה סימנים בידיה לכל היושבים כדי שיבינו שיש ללכת.

"רק שאלה אחת," אמר אלברטו, "שאלה חשובה, בכמה כסף מדובר?"

"יש פה מספרים של חשבונות, אמר עורך הדין, איני יודע כמה כסף יש בהם. יש גם חשבון בשוויץ."

"לא נשאר כל כך הרבה, אמרה האם, אולי שש מאות אלף דולר, זה מה שנשאר."

"זה הכל? זה מה שנשאר מן העושר האגדי של משפחת בן זמרה, זה פחות ממאה אלף דולר לכל אחד, זה מה שנשאר מן העושר שהיה קונה נסיכים, שרים ומלכים, ומוציא יהודים מבית הסוהר?"

"נו, ככה זה, אמר ישראל, האשכנזים פה מתעשרים ואנחנו נהיים עניים. עוד דור אחד וכבר לא יישאר כלום."

"התחלנו עם זה," אמר אלברטו, "התחלנו עם זה."

"טוב זה לא הרגע, תודה רבה מר עוז, נתקשר אם יהיה צורך."

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “בשערי טנג'יר”