הספר עוצמה מול כוח מציג את האפשרות המדהימה לבדוק אמיתות באופן חד משמעי באמצעות קינסיולוגיה – השיטה המאבחנת את תגובת […]
פתח דבר
תארו לעצמכם מה היה קורה אילו ניתנה לכם האפשרות לקבל תשובה פשוטה של ‘כן’ או ‘לא’ לכל דבר שתרצו לדעת. תשובה נכונה בעליל, לכל שאלה שהיא.
חִשבו על כך…
ישנן שאלות ברורות: ‘האם היא יוצאת עם בחור אחר?’ (כן/לא); ‘האם הוא דובר אמת לגבי מה שקורה בבית הספר?’ (כן/לא). מכאן, המרחק קצר לשאלות כמו ‘האם זוהי השקעה בטוחה?’ (כן/לא) או ‘האם בחירת הקריירה שלי נכונה?’ (כן/לא).
ונניח שלכל אדם הייתה ניתנת אפשרות שכזאת?
ההשלכות האדירות צצות מיד.
הנה דוגמה: מה היה קורה למערכת הצדק המסורבלת ומלאת הליקויים שלנו, אילו ניתן היה לקבל תשובה ברורה וניתנת להוכחה, לשאלה כמו ‘האם פלוני אשם בעבירה שבגינה הועמד לדין?’ (כן/לא).
מה היה קורה לפוליטיקה – כפי שאנו מכירים אותה – אילו כל אחד מאיתנו יכול היה לשאול, ‘האם המועמד X באמת מתכוון לקיים את הבטחתו זו, שנתן במסע הבחירות שלו?’ (כן/לא) – ולקבל את אותה התשובה?
ומה היה קורה לעולם הפרסום?
הבנתם את גודל הרעיון. אבל הוא עוד ממשיך לגדול, ובמהירות. מה יקרה לרעיון הלאום (‘האם אומה X באמת רוצה בהרס הדמוקרטיה?’)? ומה יקרה לממשל (‘האם הצעת חוק זו אכן מגִנה על זכויות האזרח?’)?
ומה יקרה לאמירות כמו ‘ההמחאה כבר נשלחה בדואר’?
אם נכונה האמרה, שלפיה למד האדם לשקר מיד לאחר שלמד לדבר, אזי תופעה כגון זו תהיה תחילתו של שינוי יסודי שלא היה כמוהו בידע האנושי מאז התהוות החברה האנושית. השינויים שתופעה כזו תחולל – בתחומים רבים, החל בתקשורת וכלה באתיקה, ברעיונות הבסיסיים ביותר שלנו, בכל פרט ופרט של חיי היומיום – יהיו כה עמוקים, עד שקשה אף להעלות על הדעת איך ייראו החיים בעידן החדש של האמת. העולם שאנו מכירים ישתנה באופן בלתי הפיך, ישתנה עד ליסוד.
*
קינֶסיולוגיה: שם עצם. תורת השרירים ותנועותיהם, בייחוד בהתייחס ליישומה במישור הפיזי. [מיוונית: Kinesis, תנועה (kinein, לנוע) + -לוגיה].1
תורת הקינסיולוגיה זכתה לראשונה לתשומת לב מדעית במחצית השנייה של המאה הקודמת, הודות לעבודתו של ד’ר ג’ורג’ גוּדהארט, שהיה חלוץ השיטה, שאותה כינה קינסיולוגיה שימושית. ד’ר גודהארט גילה שגירויים גופניים מועילים – למשל, תוספי תזונה מועילים – עשויים להגביר את כוחם של שרירי מחוון (indicator muscles) מסוימים, בעוד שגירויים עוינים יגרמו לאותם שרירים להיחלשות פתאומית. פירוש הדבר הוא, שברמה בסיסית – הנמוכה בהרבה מרמת התודעה המושגית – הגוף ‘יודע’, ואף מצליח לאותת מה טוב עבורו ומה לא, דרך שרירי המחוון. הדוגמה הקלאסית, המוזכרת גם בהמשך ספר זה, היא התופעה האוניברסלית של היחלשות שרירי המחוון בתגובה לממתיק מלאכותי: אותם שרירים יתחזקו בנוכחות תוסף טבעי ובריא.
בשלהי שנות השבעים שִכלל ד’ר ג’ון דיימונד את הידע הייחודי הזה, והפך אותו לתחום דעת חדש, שאותו כינה קינסיולוגיה התנהגותית. תגליתו המדהימה של ד’ר דיימונד הייתה, כי שרירי המחוון מתחזקים או נחלשים בהשפעת גירויים רגשיים ושכליים חיוביים או שליליים, ולא רק כתוצאה מגירויים פיזיים.2 חיוך יגרום לשרירים להתחזק, בעוד שאמירה כמו ‘אני שונא/ת אותך’ – תגרום להם להיחלש.
בטרם נמשיך, אתאר את האופן שבו מתבצעת הבדיקה, בייחוד מפני שהקורא ירצה בוודאי לנסות זאת בעצמו. הנה תיאור מקוצר של התהליך, מתוך ספרו של ד’ר דיימונד משנת 1979 – הגוף אינו משקר (Your Body Does Not Lie)3 – כפי שעובד מתיאורו הקלאסי של ה.א. קנדל, שרירים: בדיקה ותפקוד (H.O. Kendall, Muscles: Testing and Function, Baltimore: Williams & Wilkins, 1971).
כדי לבצע בדיקה קינסיולוגית דרושים שני אנשים. בחר לשם כך חבר או בן משפחה; אנו נכנה אותו או אותה – ‘הנבדק’.
1. בקש מהנבדק לעמוד ישר, זרועו הימנית נינוחה לצד גופו, וזרועו השמאלית מושטת קדימה במקביל לרצפה, ומרפקה נעול (ניתן לבצע זאת גם עם הזרוע הימנית).
2. עמוד מול הנבדק, והנח את ידך השמאלית על כתפו הימנית כדי לייצב אותו. כעת הנח את ידך הימנית על זרועו השמאלית של הנבדק – זו המושטת קדימה – מעט מעל פרק היד.
3. בקש מהנבדק להתנגד כאשר תפעיל לחץ על זרועו ותנסה להוריד אותה.
4. כעת הפעֵל לחץ על זרועו של הנבדק – באופן מהיר, חזק ורציף. הכוונה היא לדחוף בכוח את הזרוע כלפי מטה, על מנת לבדוק את התנגדות הזרוע ואת גמישותה, אך לא ללחוץ במידה כזו שתעייף את השריר. השאלה אינה מי חזק יותר, אלא אם השריר בזרועו של הנבדק מסוגל ‘לנעול’ את מִפרק הכתף כנגד הלחץ המופעל על הזרוע.
בהנחה שלנבדק אין בעיה בשריר, ושהוא נתון במצב רוח רגיל ורגוע, ללא גירויים חיצוניים (לכן חשוב שהבודק לא יחייך אל הנבדק או ייצור עמו אינטראקציה אחרת כלשהי), השריר יגיב בהתנגדות – הזרוע תישאר נעולה. אם תחזרו על הבדיקה בנוכחות גירוי שלילי (למשל, ממתיק מלאכותי), ‘למרות שהלחץ שיפעיל הבודק על הזרוע לא יהיה חזק יותר מאשר בפעם הקודמת, השריר לא יצליח להתנגד ללחץ, וזרועו של הנבדק תצנח כלפי מטה.’4
אחד ההיבטים הבולטים במחקרו של דיימונד, היה אחידות התגובה בקרב הנבדקים. התוצאות של דיימונד היו ניתנות לניבוי, כמו גם נִשנות ואוניברסליות. אותן תוצאות התקבלו גם כאשר לא היה שום קשר הגיוני בין הגירוי לבין התגובה. מִסיבּות בלתי ידועות לחלוטין, גרמו סמלים מופשטים מסוימים לכל הנבדקים להגיב בחולשה, בעוד שסמלים אחרים גרמו לתגובה הפוכה. חלק מהתוצאות היו מתמיהות: תמונות מסוימות, נטולות תוכן גלוי – חיובי או שלילי – גרמו לכל הנבדקים להגיב בחולשה, בעוד שתמונות ‘ניטרליות’ אחרות גרמו לכל הנבדקים להגיב בחוסן. חלק מהתוצאות אף היוו כר נרחב לניחושים: בעוד שרובּה של המוזיקה הקלאסית ורוב מוזיקת הפופ (כולל רוקנרול ‘קלאסי’) הניבו תגובת חוסן אוניברסלית, הרוק הכבד והרוק ה’מטאלי’ – שהחלו להתפתח ולהיות מקובלים בסוף שנות השבעים – הניבו תגובת חולשה אוניברסלית.
תופעה נוספת התגלתה, אם כי דיימונד התייחס אליה ברפרוף ולא חקר אותה ואת השלכותיה הייחודיות לעומק. נבדקים שהאזינו להקלטות של מקרי תרמית ידועים – למרות שהדוברים היו משכנעים בדבריהם ונשמעו כאילו הם דוברי אמת – הגיבו בחולשה. לעומת זאת, כאשר האזינו להקלטות של הכרזות אמת מוכחות, הגיבו כולם בחוסן.5 תופעה זו היא נקודת הפתיחה בעבודתו של מחבר ספר זה, הפסיכיאטר והרופא הידוע דיוויד ר. הוקינס. בשנת 1975 החל ד’ר הוקינס לחקור את התגובה הקינסיולוגית לאמת ולשקר.
כבר הוכח שהנבדקים אינם זקוקים להיכרות מודעת עם החומר (או עם הנושא) הנבדק. במחקרים כפולי סמיות (double–blind) ובהדגמות המוניות בהשתתפות הקהל כולו בהרצאות, הגיבו כל הנבדקים בחולשה למעטפות בלתי מסומנות שהכילו ממתיק מלאכותי, ואילו אל מעטפות ביקורת זהוֹת – שלא הכילו את החומר – הגיבו כולם בחוסן. אותן תגובות תמימות התקבלו כאשר נבדקו ערכים אינטלקטואליים.
נראה כי הדבר שפועל פה, הוא מעין תודעה משותפת – ספיריטוס מוּנדי (רוח העולם) – או כפי שהוקינס מכנה את הדבר, בעקבות יונג, ‘מאגר הנתונים של התודעה’. מסתבר שתופעה זו, הנפוצה ביותר בקרב בעלי חיים חברתיים אחרים – לדוגמה, דג שנמצא בשולי הלהקה ישנֶה כיוון בתיאום מדויק לחלוטין עם חברו הנמצא בקצה השני, במרחק כמה מאות מטרים ממנו, כדי להימלט משיניו של טורף – מתרחשת באופן בלתי מודע גם בקרב בני המין האנושי. העדויות המתועדות אודות מקרים שבהם היה לאדם מסוים מידע מפורט על דברים שאירעו בפועל לאדם אחר, זר לו לחלוטין, רבות מכדי שנכחיש כי קיימים סוגים של ידע משותף, מעֵבר לידע שאליו אנו מגיעים באמצעות התודעה והשכל. או אולי פשוט יותר לומר, שאותו ניצוץ של חוכמה פנימית תת-תודעתית, שיכול להבחין בין בריא לבין חולה, הוא זה שיכול להבחין גם בין אמת לשקר.
אחד המרכיבים מעוררי המחשבה של התופעה הזו, הוא האופי הבינארי של התגובה. הוקינס גילה שיש לנסח את השאלות כך שהתשובה תהיה באופן ברור לגמרי ‘כן’ או ‘לא’ – כמו מִסנָף בין-עצבי (synapse), שיכול להיות מופעל או כבוי; כמו הסוגים הבסיסיים ביותר של ה’ידע’ ברמה התאית; כמו חלק גדול ממה שנחשב לאופי המהותי של האנרגיה ביקום, לדבריהם של הפיזיקאים המתקדמים ביותר. האם המוח האנושי, ברמה ראשונית כלשהי, מתפקד כמחשב מופלא, המקושר עם שדה אנרגיה יקומי שיודע הרבה יותר מכפי שהוא מודע לו?
כך או כך, עם התפתחות מחקרו של ד’ר הוקינס, תגליתו הפורייה ביותר הייתה שיטה למדידה וכיול של אמיתוֹת יחסיות, לסולם אשר לפיו ניתן לדרג עמדות אינטלקטואליות, הצהרות או אידיאולוגיות בטווח שבין 1 ל-1,000. אפשר לשאול, ‘האם דבר זה (ספר, פילוסופיה, מורה) מגיע לדירוג 200? (כן/לא)’; ‘האם הוא מגיע לדירוג 150? (כן/לא)’, וכך הלאה, עד לנקודה שבה תגובת ההיחלשות המשותפת תקבע את הכיול. ההשלכה המדהימה של ערכי הכיול הללו היא, כי לראשונה בתולדות האנושות התאפשר לבדוק את תקפותן של אידיאולוגיות בכל תחום, כאחת מהאיכויות המובְנות בתוכָן.
בעבודת כיול שנמשכה עשרים שנה, הצליח הוקינס לנתח את הקשת הרחבה של רמות התודעה האנושיות, ושרטט מפה מרתקת, המתווה את המִתאר הגיאוגרפי של החוויה האנושית. זוהי מעין ‘אנטומיה של התודעה’, המציירת פרופיל של המצב האנושי בכללותו, ומאפשרת ניתוח מקיף של התפתחותם הרגשית והרוחנית של פרטים, של חברוֹת ושל המין האנושי כולו. נקודת מבט כה עמוקה ומרחיקת לכת, לא רק יוצרת הבנה חדשה של מסעו של האדם ביקום, אלא עשויה אף להנחות כל אחד ואחד מאיתנו, ולהראות לנו היכן אנו ושכנינו ניצבים על גבי סולם ההארה הרוחנית, והיכן אנו נמצאים במסענו האישי להפוך למי שביכולתנו להיות.
בספר זה מציג ד’ר הוקינס את פרי עמלו בעשרות שנות מחקר והתבוננות בתגליות המהפכניות בפיזיקת החלקיקים המתקדמת ובדינמיקה אי-ליניארית. לראשונה בתולדות החשיבה המערבית, הוא מוכיח שאורו הקר של המדע מאשר את מה שמיסטיקנים וקדושים אמרו לנו מאז ומתמיד על האני, על האל, ועל עצם טבעה של המציאות. ראייה זו של ההוויה ושל המהות והאלוהות, מציירת תמונה של האדם וזיקתו ליקום, שהינה ייחודית ביכולתה לספק הן את הנפש והן את ההיגיון. מוגש לכם כאן יבול אינטלקטואלי ורוחני עשיר, שהרבה ממנו תוכלו לקבל, ועוד הרבה יותר מכך תוכלו לתת לעצמכם.
הפכו את הדף. העתיד מתחיל עכשיו.
א. ויילן, עורך
הוצאת Bard
אריזונה, 1995
אין עדיין תגובות