כשאני מספרת שאני נשואה 41 שנה ולאותו אחד, מייד שואלים אותי, ואת מאושרת? "כן, אני מאושרת". "באמת"? מפנים אליי מבט […]
החיפוש אחר בן הזוג המושלם
“אני חייב לשאול אותך” הוא פותח את המפגש בינינו בטון חסר מנוחה: “מה כתוב לי על המצח?” מכווץ את הגבות ומבקש לדעת. אני מביטה עליו, לא בטוחה שמבינה עד הסוף לאן הוא חותר ומה הוא מבקש לשאול: “כתוב? על המצח שלך?” אני מגיבה בשאלה והוא מייד יורה החוצה את כל מה שיושב לו בבטן או במצח. “זה לא משנה איפה אני נמצא ועם מי אני נמצא, בכל מקום שאליו אני מגיע אנשים מנסים למצוא לי שידוך”.
אוקיי. עכשיו אני מבינה את התמונה. בתוך תוכי אני מחייכת, הלך עליך, רוצה להגיד לו, אבל מתוקף תפקידי נמנעת. כן, הוא הגיע לגיל הזה שבו כולם אומרים לו: “בקרוב אצלך” ודואגים לזרז את ה’בקרוב’ הזה. “אם זו אימא שלי, שכמובן, כבר עובדת בזה, או דודה שלי, או השכן שלא מפסיק להציע לי הצעות הזויות על קשרים שלא קשורים אליי, החברים מהעבודה, המשפחה המורחבת, אפילו יוסי מהמכולת וזה עוד לפני שדיברתי על שתי האחיות הגדולות שלי.
“מה נסגר עם אנשים? למה חשוב להם כל כך שאני אתחתן?” הוא מנסה להבין. הוא באמת מבקש להבין למה כולם מנסים לשדך לו בת זוג, מה דחוף להם? “תגידי, אני מסתובב עם שלט ‘זקוק לכלה’? אני נראה מסכן? עצוב? בודד?” האמת, הוא לא. הוא נראה שמח, מאושר, מצליח, שקוע בתוך קריירה ולימודים, הוא נראה כמו שהרבה בני ובנות 30 רווקים ורווקות נראים. מצד אחד מאושרים מהחופש להיות הם, לממש לימודים, קריירה, טיולים וחיים טובים ומצד שני מוטרדים מהרכבת שאולי כבר יצאה מתחנת הזוגיות והם שכחו לעלות עליה.
“למה זה מרגיז אותך כל כך?” אני שואלת והוא מתפרץ: “למה? כי איפה הרצון שלי בכל העסק הזה? אני בן 30, נדמה למישהו שאני לא יודע מה אני רוצה?”
“ומה אתה רוצה?” הוא נשען אחורה על הכיסא ומתכנס בתוך עצמו לתשובה.
החיפוש אחר זוגיות קבועה – ראשונה או פרק ב’, לעיתים מלווה ברגשות תסכול וייאוש. אצל נשים וגם אצל לא מעט גברים, הגיל הכרונולוגי ‘המתקדם’ גורם לסביבה להתערב וכך מתוך כוונות טובות כולם הופכים לשדכנים. לחלקם, בנוסף ללחץ שהם חווים מהסביבה, נוסף גם לחץ עצמי, שנובע מעודף הדייטים הלא מוצלחים שהם כבר חוו.
משפטים כמו: “מה דפוק בי שאף אחד לא רוצה אותי?”, “איך זה יכול להיות שכל החברות שלי כבר התחתנו ורק אני לא?!”, “אני מושכת אליי רק גברים מתוסבכים, פעם אחר פעם אני נופלת בזה” או “כולם אותו הדבר, אולי עדיף להישאר לבד, לאמץ כלב או חתול” וכדומה נספגים בקירות חדרי חדשות לבקרים. התחושה הזו שהכול סוגר עלינו, הסביבה שמצפה לראות אותנו כבר תחת החופה, השעון הביולוגי המתקתק, הדייטים הכושלים, הקשרים הלא מוצלחים, הסטורי מלא הלבבות שממלא את הקירות הווירטואליים וכדומה הולכים ומצטברים לתחושה ש “אצלי העסק אבוד”.
בחדר הטיפולים אני חווה את האנרגיה הירודה ולעיתים את תחושת הכניעה שאומרת “לי זה כבר לא יקרה”. מצד אחד הפחד להישאר לבד מעצים את החרדה ואיתה את הייאוש והלחץ, ומהצד השני מתקיים חוסר הרצון להתפשר על האחד המיוחל או האחת המיוחלת. שני הדברים יחד יוצרים התנגשות, שהיא בפני עצמה עשויה למנוע את מציאת בן או בת הזוג המתאימים לחיים משותפים, אבל יתרה מזאת, להרחיק אותנו מעצמנו.
בחירת בן הזוג לחיים היא בחירה מורכבת ולא פשוטה, זו בחירה שיש בה משקל עצום עם חשיבה על עתיד משותף, ילדים משותפים ובעיקר חיים משותפים. אנשים שמחפשים בן זוג לחיים לא מחפשים בן זוג זמני להעביר איתו את הזמן עד ש… הם מחפשים את בן הזוג הקבוע, זה שהם ילכו איתו יד ביד בחוף לאורה של השקיעה גם בגיל 80. כולם רוצים לשבור את הכוס ואת הפרק הזה של הספר שבו הם חיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.
בחיפוש אחר בן/בת הזוג לחיים קיימים 2 רבדים:
א. הרובד הגלוי שבו אנו מייצרים רשימה אידיאלית של קריטריונים שבהם בן הזוג צריך לעמוד: גיל, גובה, השכלה, מקום מגורים, מקום עבודה, תחומי עניין, מראה ותכונות אופי כלליות. או בקיצור – רשימת ‘מכולת’.
ב. הרובד הסמוי מתייחס למעגל האישי שלנו – איך כל אחד מאיתנו מרגיש כשהוא נמצא עם האחר. האם הקשר הזוגי גורם לנו להתרחב? האם כשאנחנו זה עם זו אנחנו במיטבנו? האם האינטראקציה בינינו מסונכרנת ומייצרת התרחבות אישית עבור כל אחד מבני הזוג. וכדומה. כל אלה אינם נבחנים ממקום של תלות שאומר ‘אם הוא קיים אני מרגישה מאושרת ואם לא אז אני לא’, אלא ממקום של העצמת האני השלם שלי והתרחבותו כשאנו יחד.
כאמור, זוגיות מורכבת משלושה מעגלים – המעגל שלי, שלך ושלנו. לכל אחד מהמעגלים הללו ישנה זכות קיום נפרדת. כאשר המעגל של כל אחד מבני הזוג הוא שלם, המעגל המשותף – מעגל הזוגיות, יאפשר יציבות וקשר מצמיח. כאשר המעגלים אינם שלמים, החורים בהם מחלחלים למעגל הזוגי, שמתחיל את הקשר כמו מסננת, שאם לא נעצור בזמן את הגדלת החורים בה הם רק ילכו ויגדלו יותר ויותר ואיתם גם התסכול, חוסר שביעות הרצון, המריבות, הוויכוחים, אנרגיה ירודה שתביא איתה מחלות, חוסר הצלחה בקריירה, מתח ולחצים בבית ועוד.
בהתייחס לאדם, גישת אוֹליסטי מושתתת על שתי הנחות יסוד:
א. האדם הוא מכלול של שלושה רבדים: גוף, נפש ותודעה.
ב. מחשבותיו, חלומותיו, פעולותיו ומכללו של האדם הם תוצר של עבר, הווה ועתיד.
כלומר, כל אדם מגיע לזוגיות עם זהות נפרדת, שנבנתה והתעצבה מיום היוולדו והיא ממשיכה להתעצב כל חייו. בזהות הזו יש עולם ומלואו של תרבות, ערכים, שפה, תודעה, נפש ועוד. כל אלה אינם מתבטלים כאשר נוצר קשר חדש, להפך, הם ממשיכים להתקיים, בין אם נשתיק אותם ובין אם לאו. בזוגיות טובה הם ימשיכו להתפתח ולגדול, בזוגיות לא טובה הם ייכלאו.
כדי לחיות בזוגיות טובה ומנצחת עלינו קודם כול להכיר ולהבין את המעגל שלנו. כלומר, לפני שאנחנו יוצאים ל’צוד’ את בן או בת הזוג לחיים, עלינו ל’צוד’ את עצמנו. ברגע שנדייק את עצמנו, הערכים והרצונות שלנו יהיו ברורים לא רק לנו, אלא גם לסביבה שלנו, שתניח לנפשנו, ויותר מכול הם יהיו ברורים לבן או בת הזוג שנפגוש.
אחת השאלות הנפוצות שבהן אני נתקלת בקליניקה ובכלל היא: האם עדיפה זוגיות שבה בני הזוג דומים או שונים זה מזה? שאלת השאלות שבה עוסקים לא רק המטופלים והמטפלים אלא גם ספרי הפסיכולוגיה החברתית באשר הם. בתוך השאלה הזו טמונה ההבנה שבזוגיות קיימים שני אנשים נפרדים. הדיון סביב דומה לי או שונה ממני נע לרוב סביב הפחד – אם הוא יהיה דומה לי אז יש סיכוי שנשעמם זה את זה, לא יהיה מאמץ להכיר, להבין, לנסות לגשר, אז מה זה מעניין? מהצד השני, אם הוא שונה ממני אז מה הסיכוי שנצליח? הרי יש בינינו כל כך הרבה פערים שעליהם צריך לגשר.
התשובה היא, כמובן, שביל הביניים. בזוגיות תיאוריית ‘דומה מושך דומה’ מתייחסת לערכים הבסיסיים החשובים לנו. כשאנחנו לומדים להכיר את עצמנו לעומק, אנחנו יודעים להגיד מהם הערכים החשובים לנו. הערכים המובילים שעליהם אנחנו לא מוכנים להתפשר, אלה יהיו לרוב הערכים שנחפש גם בבן הזוג שלנו.
לדוגמה, אם אני אדם מעשי סביר להניח שיהיה לי חשוב שגם האדם שחי איתי יהיה אדם מעשי, או לפחות יודע לתכנן את פעולותיו בתוך לוח הזמנים. אם האדם שאיתו אחיה יהיה פסיבי, כזה שלא מוצא את הרגליים והידיים, נמרח עם הזמן וכדומה, מהר מאוד הערכים של שנינו יתנגשו והשונות המהותית הזו בינינו תוביל למריבות ולניסיונות למשוך זה את זה לכיוונו. אך אם הערכים האלה דומים וערכים אחרים, שהם פחות דומיננטיים או מרכזיים בי שונים, היכולות לחיות בשלום עם השוני תתאפשר, ויתרה מזאת אני ארשה לעצמי להתרחב.
“אנחנו מאוד אוהבים זה את זה, אבל לא מצליחים להסתדר”, כך הם פתחו את הפגישה בינינו.
“כל יומיים היא משנה את הסדר בבית ואני לא מוצא שום דבר”, הוא התלונן בכעס והיא בתגובה ענתה: “בלתי אפשרי לחיות איתך, אתה לא פתוח לשינויים וזה מתבטא בעוד תחומים”. כשצללנו לעומק הבנו שלשניהם יש ערכים מרכזיים מאוד מנוגדים. בזמן שהיא אוהבת שינויים, הוא נאמן לקביעות. כששני הערכים האלה נפגשו, נוצר בין בני הזוג ‘פיצוץ’ שקשה מאוד היה ליישב, כי עבור כל אחד מהם זה היה מהותי. במקרה שלהם, מאחר שהייתה ביניהם אהבה גדולה והיה רצון אמיתי לשמר את הקשר, הצלחנו יחד ליצור גשר בין הערכים המנוגדים כך ששניהם יוכלו להתקיים מבלי להינזק.
למדען שלי, למשל, יש סטנדרטים גבהים מאוד. כשהוא לוקח על עצמו משהו הוא עמוק מאוד בפנים ונצמד לתוכנית המקורית שלו, ויהי מה.
בשנות הנישואין הראשונות שלנו הוא נהג להתאמן בכל יום באותה שעה, באותו פרק זמן ואותו אימון. הכול טוב ויפה, רק שמה שקרה אצלנו זה שכולנו כאחד התאמנו את עצמנו ללוח הזמנים שלו. אותי זה הוציא מדעתי. לא הצלחתי להבין למה בית שלם צריך להתאים את עצמו אליו ולא להפך. בעודי מתעמקת בכעס על כך, שמתי לב שרק לי זה מפריע וליתר בני הבית הוא היווה מודל לחיקוי.
כשנברתי פנימה בתוכי היה לי קשה להודות שלמעשה אני מקנאה בו. אני מקנאה ביכולת שלו לעזוב את הכול ולעשות מה שמתאים לו. את מה שנכון לו. אומנם לא אהבתי את חוסר ההתחשבות – כך לפחות זה נחווה בעיניי, אך כשהסכמתי להביט לקנאה שלי בעיניים ולכנות אותה בשמה האמיתי הבנתי שהכעס שלי אינו עליו, אלא עליי, על כך שאני לא מצליחה לייצר את זה בעצמי לעצמי ולכן אני משליכה את הכעס עליו. לימים הוא הדביק אותי ואת הילדים בחיידק הספורט וכך הוא למעשה הרחיב את המעגל המשותף שלנו.
כדי לייצר זוגיות מנצחת, הערכים הבסיסיים שחשובים לנו צריכים לדבר באותה שפה. ערך הוא דבר אישי ודבר משתנה מאדם לאדם, ובכל שלב בחיים ניתן לשנות אותו או להחליף אותו. כלומר, אם עכשיו הערך של שיתוף נמצא אצלי במקום ראשון, נסיבות החיים בהמשך הדרך יכולות להוריד אותו לעדיפות שנייה ואת ערך הכבוד להעלות במקומו, ולכן אין הוא נבחן במושגים של טוב או רע.
לפני כמה שנים הגיע אליי לקליניקה זוג נשוי מזה כ-15 שנים. הם היו בעיצומו של משבר זוגי ובאו אליי במטרה לבחון את המשך הקשר. כששאלתי אותם מהם הערכים המובילים של כל אחד מהם, אלו שמבחינתם הזוגיות לא תוכל להתקיים – הם לא ידעו לענות לי. הם לא זיהו בעצמם את הערך המוביל ולא ידעו מהו אותו ערך אצל בן זוגם. אחרי עבודה אישית וזוגית הגענו להבנה שבזמן שהערך המרכזי של האישה הוא חופש, שחרור, תחושה של עצמאות, הערך המרכזי של הגבר הוא מסגרת שבה עושים הכול יחד. אלה שני ערכים שמתנגשים כביכול זה בזה, ואם לא מוצאים את הדרך לגשר על הפערים ביניהם הסיכוי להפסיק לריב שואף לאפס, אלא אם ידעו למצוא היכן הפכים אלו יוכלו להשלים זה את זה ולהניע את הקשר. לכן, לפני שאנחנו מחפשים את בן הזוג האידיאלי, כדאי לפרק את המעגל האישי שלנו ולהבין מהם הערכים שמרכיבים אותנו.
אין עדיין תגובות