נל בחוות הסוסים

לְאַחַר שֶׁדּוֹדָה אָדֵלְהַיְיד, הֲלֹא הִיא דּוֹדָתָהּ שֶׁל נֶל, חוֹזֶרֶת מִשֵּׁיט תַּעֲנוּגוֹת מְשַׁעֲמֵם בָּאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, הִיא רוֹצָה לְפַצּוֹת אֶת עַצְמָהּ בְּהַרְפַּתְקָה רְאוּיָה לִשְׁמָהּ, וּמַצִּיעָה לְנֶל הַצָּעָה שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לְסָרֵב לָהּ: יַחַד יִסְּעוּ הַשְּׁתַּיִם לִשְׁבוּעַיִם שֶׁל חֻפְשָׁה בְּחַוַּת רְכִיבָה הַקְּרוֹבָה לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ שֶׁל נֶל.

נֶל שְׂמֵחָה עַד הַגַּג, כִּי סוּסִים הֵם פָּשׁוּט חֲמוּדִים כָּל-כָּךְ! אֲבָל כְּשֶׁמִּתְבָּרֵר לָהּ שֶׁגַּם הָאוֹיֶבֶת הַמֻּשְׁבַּעַת שֶׁלָּהּ, בַּת כִּתָּתָהּ, יוֹסֵפִינָה, רוֹכֶבֶת בְּאוֹתָהּ חַוָּה, הָעִנְייָנִים מִסְתַּבְּכִים…

מקט: 001-3000-144

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

לְאַחַר שֶׁדּוֹדָה אָדֵלְהַיְיד, הֲלֹא הִיא דּוֹדָתָהּ שֶׁל נֶל, חוֹזֶרֶת מִשֵּׁיט תַּעֲנוּגוֹת מְשַׁעֲמֵם בָּאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט, הִיא רוֹצָה לְפַצּוֹת אֶת עַצְמָהּ בְּהַרְפַּתְקָה […]

---

הַפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן

מַתְְחִִיל בִּרְטִיבוּת לֹא צְפוּיָה  גּוֹרֵם לְבֶהָלָה לֹא קְטַנָּה אֵצֶל כֻּלָּם בִּמְצוּדַת אָבַּנְקוֹקוֹ  מְקַלְקֵל לְנֶל עַד הַסּוֹף אֶת הַנְּסִיעָה לָאֲגַם שֶׁכָּל־כָּךְ צִפְּתָה לָהּ  וּלְכָל זֶה יֵשׁ רַק סִבָּה אַחַת וִיחִידָה

יוֹרֵד גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת

גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף יָרַד בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַבֹּקֶר.

“יוֹרֵד גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת,” הָיָה סֶר אֶדוּאַרְד נוֹהֵג לוֹמַר תָּמִיד עַל מֶזֶג אֲוִיר כָּזֶה. נֶל הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מָה הוּא אוֹמֵר, כִּי הֲרֵי אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הִיא סְקוֹטְלַנְד. וְגַם שָׁם תָּמִיד רָטוּב מְאוֹד.

הִיא פָּתְחָה אֶת הַחַלּוֹן בַּחֶדֶר שֶׁלָּהּ וְהֵצִיצָה הַחוּצָה בְּמוֹרַת רוּחַ. “רָעוֹת שֶׁכְּמוֹתְכֶן,” גָּעֲרָה בְּטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם. “אַתֶּן רָעוֹת כָּל־כָּךְ! אַתֶּן לֹא יְכוֹלוֹת לְטַפְטֵף לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים עַל הָרֹאשׁ?”

הֲרֵי זֶה הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל.

נֶל תִּכְנְנָה לָלֶכֶת עִם הַחֲבֵרָה שֶׁלָּהּ, טָאנֶה, לִשְׂחוֹת בָּאֲגַם שֶׁבַּיַּעַר. כִּי בֶּגֶד־הַיָּם שֶׁלָּהּ הָיָה מַדְלִיק – הוּא הָיָה בְּצֶבַע יָרֹק זוֹהֵר וְהָיוּ מְצֻיָּרוֹת עָלָיו צְפַרְדֵּעִים אֲדֻמּוֹת וּצְהֻבּוֹת. עַל שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה שֶׁלָּהּ הוּא בָּלַט מְאוֹד. מִתַּחְתָּיו נָחָה הַתְּעוּדָה שֶׁקִּבְּלָה אֶתְמוֹל מֵהַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלָּהּ, גְּבֶרֶת תּוּפִינִית. אַף שֶׁנֶּל הָיְתָה תַּלְמִידָה חֲדָשָׁה בְּבֵית־הַסֵּפֶר “אַשּׁוּחִית”, הַתְּעוּדָה הָיְתָה מַמָּשׁ טוֹבָה. אֲפִלּוּ אָחִיהָ, דָּוִד, נֶאֱלַץ לְהוֹדוֹת בְּזֶה. וּבְדֶרְֶךָ כְּלָל תָּמִיד מָצָא דְּרָכִים לְהַקְנִיט אוֹתָהּ. הַשָּׁנָה הוּא כִּמְעַט נִשְׁאַר כִּתָּה, בִּגְלַל הַצִּיּוּנִים שֶׁלּוֹ בְּאַנְגְּלִית. יַחַד עִם הֶחָבֵר הֲכִי טוֹב שֶׁלּוֹ הוּא הִתְחָפֵף מִיָּד אַחֲרֵי אֲרוּחַת הַבֹּקֶר לְמַחֲנֵה קַיִץ, וְשִׁעוּרֵי עֵזֶר בְּאַנְגְּלִית הָיוּ כְּלוּלִים שָׁם בַּתָּכְנִית! נֶל צִחְקְקָה. שֶׁיְּבֻשַּׂם לוֹ.

בַּמִּקְצוֹעַ הֲכִי גָּרוּעַ שֶׁלָּהּ, מָתֶמָטִיקָה, הִיא אֲפִלּוּ קִבְּלָה כִּמְעַט טוֹב. בִּשְׁבִיל זֶה דָּגְרָה עַל הַחֹמֶר מִסָּבִיב לַשָּׁעוֹן וּפִסְפְסָה שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים אֶת אִמּוּנֵי הַכַּדּוּרְיָד. כִּפְרָס, קָנְתָה לָהּ אִמָּא שֶׁלָּהּ בֶּגֶד־יָם. כָּזֶה בֶּגֶד־יָם מַגְנִיב לֹא הָיָה לְאַף אַחַת בַּכִּתָּה, אֲפִלּוּ לֹא לָאוֹיֶבֶת הַמֻּשְׁבַּעַת שֶׁלָּהּ, יוֹסֵפִינָה. וְלַסְּתוּמָה הַזֹּאת הָיוּ רַק בְּגָדִים בָּרֹאשׁ.

אֲבָל עַכְשָׁו נִרְאֶה הָיָה שֶׁכָּל הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁלָּהּ טוֹבְעוֹת בַּגֶּשֶׁם, בִּמְלוֹא מוּבָן הַמִּלָּה. הִיא נֶאֶנְחָה בְּעַגְמוּמִיּוּת.

לְמַטָּה, בַּחֲצַר הַמְּצוּדָה, עַל אַבְנֵי הָרִצּוּף הַיְּשָׁנוֹת, כְּבָר נוֹצְרוּ שְׁלוּלִיּוֹת עֲנָק. הֵן נִרְאוּ כְּמוֹ אֲגַמִּים קְטַנִּים. בְּיוֹם רָגִיל הָיְתָה נֶל חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה מְשַׁעֲשֵׁעַ. אוֹ אֲפִלּוּ מְקַפֶּצֶת בַּשְּׁלוּלִיּוֹת בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת.

אֲבָל לֹא הַיּוֹם.

הַיּוֹם רָצְתָה יוֹתֵר מִכֹּל לִרְכֹּב עַל אוֹפַנַּיִם עִם טָאנֶה, אֶל הָאֲגַם שֶׁבַּיַּעַר, לְהִתְחָרוֹת בִּשְׂחִיָּה עִם אוֹטוֹ, הַכֶּלֶב הַמָּתוֹק שֶׁל טָאנֶה, וְלִזְלֹל מֵעוּגַת הַשַּׁיִשׁ הַטְּעִימָה שֶׁאַבָּא שֶׁלָּהּ אָפָה בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילָהּ.

“מְטֹרָף! מְטֹרָף!” הִשְׁמִיעַ טְרָלָלָלִי אֶת קוֹלוֹ מֵחַדְרוֹ שֶׁבַּמִּגְדָּל. “מְטֹרָף לְגַמְרֵי! אַתָּה מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי.”

נֶל הִנְהֲנָה בְּהַסְכָּמָה. לְשֵׁם שִׁנּוּי, הַתֻּכִּי צָדַק בְּצַעֲקוֹתָיו הַקּוֹלָנִיּוֹת.

הַמְּצוּדָה בְּעֶצֶם הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לִטְרָלָלָלִי, וְהוּא אֲפִלּוּ גָּר בַּמִּגְדָּל הַמְּשֻׁנָּן, מַמָּשׁ מִתַּחַת לַגַּג. הַדּוֹדָה אָדֵלְהַיְיד, הַדּוֹדָה רַבְּתָא שֶׁל נֶל, שֶׁאָהֲבָה מְאוֹד לָצֵאת לְמַסָּעוֹת בָּעוֹלָם, יָרְשָׁה אֶת הַתֻּכִּי טְרָלָלָלִי יַחַד עִם הַמְּצוּדָה. כֵּיוָן שֶׁלַּדּוֹדָה רַבְּתָא אָדֵלְהַיְיד לֹא הִתְחַשֵּׁק לַעֲשׂוֹת קֶמְפִּינְג בְּתוֹךְ עֲרֵמַת אֲבָנִים יְשָׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרָה תּוֹךְ שֶׁהִיא מְעַקֶּמֶת אֶת אַפָּהּ, אֶלָּא הֶעֱדִיפָה לָצֵאת עִם סֶר אֶדוּאַרְד לְמַסָּעוֹת בָּעוֹלָם, עָבְרָה מִשְׁפַּחַת וִינְטֵר לָגוּר בִּמְצוּדַת אָבַּנְקוֹקוֹ בְּלִי לְהִתְלַבֵּט יוֹתֵר מִדַּי. הֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מִישֶׁהוּ צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַתֻּכִּי וּלְטַפֵּל בּוֹ.

נֶל חָשְׁבָה שֶׁזֶּה מַמָּשׁ מַגְנִיב לָגוּר פִּתְאוֹם בִּמְצוּדָה. הָיוּ שָׁם כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה מְקוֹמוֹת נֶהֱדָרִים שֶׁיָּכְלָה לְהִתְחַבֵּא בָּהֶם, כְּשֶׁרָצְתָה שֶׁיַּעַזְבוּ אוֹתָהּ בְּשֶׁקֶט לִזְמַן־מָה.

מִיָּד גַּם מָצְאָה חֲבֵרָה חֲדָשָׁה. שְׁמָהּ שֶׁל טָאנֶה הָיָה בְּעֶצֶם טַנְיָה, אֲבָל הַשֵּׁם הַזֶּה בִּכְלָל לֹא הִתְאִים לָהּ. נֶל וְהִיא הָיוּ בְּאוֹתָהּ הַכִּתָּה, וְטָאנֶה הָיְתָה מַמָּשׁ מַגְנִיבָה.

בְּכָל דַּקָּה פְּנוּיָה שֶׁלָּהֶן נִסּוּ נֶל וְטָאנֶה לְלַמֵּד אֶת הַתֻּכִּי טְרָלָלָלִי לְדַבֵּר. לְמַרְבֵּה הַצַּעַר זֶה הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה מִמָּה שֶׁחָשְׁבוּ.

בַּהַתְחָלָה הָיָה צוֹרֵחַ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם רַק אֶת הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ: “טְרָלָלָלִי.” אֲבָל לָאַחֲרוֹנָה סִלְסֵל בְּקוֹלוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה אֶת הַמִּשְׁפָּט הַשָּׁלֵם הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ: “אַתָּה מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי.” חֲבָל רַק שֶׁזֶּה לֹא הָיָה הַרְבֵּה יוֹתֵר טוֹב מִ”טְּרָלָלָלִי.”

נֶל וְטָאנֶה חָשְׁבוּ שֶׁהַמִּשְׁפָּט שֶׁל טְרָלָלָלִי מְשַׁעֲשֵׁעַ מְאוֹד, אֲבָל כַּמָּה מִן הַמְּבֻגָּרִים שֶׁהִגִּיעוּ לְבִקּוּר לֹא הִתְלַהֲבוּ מִמֶּנּוּ כְּלָל וּכְלָל. בְּיִחוּד מְנַהֵל בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁלָּהֶן, הָאָדוֹן סֻכָּרִי, שֶׁמַּמָּשׁ נֶעֱלַב בִּגְלַל זֶה.

הוּא נֶעֱלַב מִפְּנֵי שֶׁעָבַד עַל כְּתִיבַת רוֹמָן חָשׁוּב עַל רוּחוֹת רְפָאִים, וְהוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים שֶׁהָרוֹזֵן אָבַּנְקוֹקוֹ הַזָּקֵן עֲדַיִן תּוֹעֶה בְּלֵילוֹת שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא עַל חוֹמוֹת הַמְּצוּדָה הַמְּשֻׁנָּנוֹת. לָכֵן נָהַג הָאָדוֹן סֻכָּרִי לְבַקֵּר בַּמְּצוּדָה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וּלְחַפֵּשׂ עֲקֵבוֹת שֶׁל רוּחוֹת רְפָאִים בִּסְבַךְ הַמַּרְתְּפִים הָאָפֵל, בֵּין קוּרֵי עַכָּבִישׁ וְעַכְבָּרִים.

אִמָּא וְאַבָּא חָשְׁבוּ בְּעֶצֶם שֶׁכָּל הַדָּבָר הַזֶּה הוּא קִשְׁקוּשׁ, אֲבָל מִתּוֹךְ אֲדִיבוּת וְנִימוּס לֹא אָמְרוּ לַמְּנַהֵל יְשִׁירוֹת אֶת מָה שֶׁחָשְׁבוּ. הוּא פָּשׁוּט הָיָה כָּל־כָּךְ נֶחְמָד שֶׁלֹּא הָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתָּם לַעֲשׂוֹת זֹאת.

גַּם נֶל הָיְתָה סַפְקָנִית. רוּחוֹת רְפָאִים? הֲרֵי רוּחוֹת רְפָאִים יֵשׁ רַק בָּאַגָּדוֹת.

רַק טָאנֶה הִסְכִּימָה לְגַמְרֵי עִם מְנַהֵל בֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁלָּהֶן בְּעִנְיְנֵי רוּחוֹת רְפָאִים. כְּשֶׁבָּאָה לִישֹׁן אֵצֶל נֶל, לֹא הֵעֵזָּה לָלֶכֶת לְבַדָּהּ אֲפִלּוּ לַשֵּׁרוּתִים.

וַהֲרֵי בְּעִנְיָנִים אֲחֵרִים הָיְתָה אַמִּיצָה בְּהַרְבֵּה מִנֶּל.

“אַתָּה מְטֹרָף! מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי! אַתָּה מְטֹרָף! מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי! אַתָּה מְטֹרָף! מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי! אַתָּה מְטֹרָף!”

נֶל סָתְמָה אֶת אָזְנֶיהָ. תֻּכִּי כָּזֶה יָכוֹל לִהְיוֹת דֵּי מְעַצְבֵּן לִפְעָמִים. בַּצְּעָקוֹת שֶׁלּוֹ הוּא יַבְרִיחַ אֲפִלּוּ אֶת רוּחַ הָרְפָאִים הֲכִי מַפְחִידָה שֶׁיֵּשׁ. לְטָאנֶה אֵין שׁוּם סִבָּה לִדְאֹג.

“מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי! מְטֹרָף! מְטֹרָף!” טְרָלָלָלִי נִשְׁמַע כְּמוֹ אֶחָד מֵהַתַּקְלִיטִים הַיְּשָׁנִים שֶׁל הַדּוֹדָה אָדֵלְהַיְיד, כְּשֶׁהַמַּחַט נִתְקְעָה בְּמָקוֹם מְקֻלְקָל. הָיָה בְּזֶה מַשֶּׁהוּ מְשַׁעֲשֵׁעַ.

“שֶׁקֶט! שֶׁקֶט תֵּכֶף וּמִיָּד. אִי־אֶפְשָׁר פַּעַם אַחַת לַעֲבֹד בְּשֶׁקֶט?” זֶה הָיָה הַקּוֹל שֶׁל אִמָּא שֶׁל נֶל. הִיא נִשְׁמְעָה דֵּי נִזְעֶמֶת.

בַּרְבָּרָה וִינְטֵר הָיְתָה צַלֶּמֶת, וְהִיא צִלְּמָה תְּמוּנוֹת נֶהֱדָרוֹת שֶׁל טְרָלָלָלִי וְשֶׁל הַמְּצוּדָה. הַתָּכְנִית הָיְתָה שֶׁהַתַּצְלוּמִים יִתְפַּרְסְמוּ בְּקָרוֹב בִּכְתַב־עֵת יָדוּעַ, וִיצֹרַף אֲלֵיהֶם סִפּוּר מַצְחִיק שֶׁבַּרְבָּרָה וִינְטֵר תִּכְתֹּב בְּעַצְמָהּ. מֵאָז שֶׁגְּבֶרֶת וִינְטֵר עָבְדָה עַל כָּל פְּרָט בַּסִּפּוּר שֶׁלָּהּ, הִיא הָיְתָה דֵּי לְחוּצָה וְאָסוּר הָיָה לְהַפְרִיעַ לָהּ.

“מְטֹרָף! מְטֹרָף! מְטֹרָף!”

נֶל צִחְקְקָה. טְרָלָלָלִי הוּא בֶּאֱמֶת מִבְחָן לֹא קַל לָעֲצַבִּים. אוּלַי אַחֲרֵי הַחֻפְשָׁה כְּדַאי שֶׁתִּקַּח אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת לְבֵית־הַסֵּפֶר.

דֶּלֶת נִטְרְקָה בְּרַעַשׁ. קְצָת אַחַר־כָּךְ שָׁמְעָה נֶל צְעָדִים מִתְקָרְבִים בִּמְהִירוּת.

“נֶל? אַל תַּגִּידִי לִי שֶׁשָּׁכַחְתְּ לְהַאֲכִיל אֶת טְרָלָלָלִי? הוּא הֲרֵי צוֹעֵק הַבֹּקֶר בְּצוּרָה אֲיֻמָּה! אֲנִי בִּכְלָל לֹא יְכוֹלָה לְהִתְרַכֵּז.” בְּלִי לִדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת הִסְתַּעֲרָה אִמָּא אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר שֶׁל נֶל. שְׂעָרָהּ הָיָה פָּרוּעַ לְגַמְרֵי וְהִיא עֲדַיִן לָבְשָׁה פִּיגָ’מָה.

נֶל נִבְהֲלָה. לַעֲזָאזֵל, הִיא בֶּאֱמֶת שָׁכְחָה מִזֶּה לְגַמְרֵי. הַגֶּשֶׁם הַטִּפְּשִׁי הוּא שֶׁאָשֵׁם בָּזֶה.

“מִצְטַעֶרֶת, אִמָּא!” קָרְאָה נֶל בְּקוֹל מָלֵא אַשְׁמָה. “אֲנִי כְּבָר דּוֹאֶגֶת לְזֶה.” הִיא רָצָה בִּמְהִירוּת שִׂיא לַמִּטְבָּח וְחָטְפָה מֵהַשַּׁיִשׁ אֶת צְלוֹחִית הָאֹכֶל הַמְּלֵאָה. כְּשֶׁטְּרָלָלָלִי לֹא קִבֵּל תָּמִיד בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֶת אֱגוֹזֵי הַמֶּלֶךְ הַמְּסֻכָּרִים שֶׁלּוֹ, מַצַּב רוּחוֹ הָיָה הוֹפֵךְ רַע וְגַחֲמָנִי, וְהוּא צָבַט בָּאֶצְבַּע אֶת כָּל מִי שֶׁהִתְקָרֵב אֵלָיו יוֹתֵר מִדַּי. אַבָּא הֵכִין בִּמְיֻחָד לִטְרָלָלָלִי תָּכְנִית הַאֲכָלָה, כְּדֵי שֶׁכָּל הָעִנְיָן הַזֶּה לֹא יִפֹּל עַל אִמָּא. בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחֻפְשָׁה, עַד שֶׁאִמָּא תִּגְמֹר אֶת הָעֲבוֹדָה הַחֲשׁוּבָה שֶׁלָּהּ, הָיָה הַתּוֹר שֶׁל נֶל לִדְאֹג לִטְרָלָלָלִי.

בִּמְהִירוּת הַבָּזָק חָזְרָה נֶל מֵהַמִּטְבָּח בַּמַּדְרֵגוֹת הַלּוּלְיָנִיּוֹת הַצָּרוֹת, וְעָלְתָה בְּטִיל לַחֶדֶר שֶׁבַּמִּגְדָּל. בְּכָל צַעַד עָלְתָה כַּמָּה מַדְרֵגוֹת. אִמָּא הָלְכָה בְּעִקְּבוֹתֶיהָ כְּשֶׁהִיא מְקַמֶּטֶת אֶת מִצְחָהּ.

“בֹּקֶר טוֹב, מָתוֹק שֶׁלִּי, עַכְשָׁו תְּקַבֵּל שׁוּב אֶת הַנִּשְׁנוּשׁ הַטָּעִים שֶׁלְּךָ, מְמְמְ!” בִּזְהִירוּת פָּתְחָה נֶל אֶת הַדֶּלֶת וּמִהֲרָה לְהוֹשִׁיט אֶת צְלוֹחִית הָאֹכֶל קָדִימָה כְּכָל שֶׁיָּכְלָה, כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת הַתֻּכִּי.

“אַתָּה מְטֹרָף! מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי! “אַתָּה מְטֹרָף! מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי! אַתָּה מְטֹרָף! מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי! אַתָּה מְטֹרָף!” הַתֻּכִּי הִתְעוֹפֵף לְעֵבֶר נֶל בְּעַצְבָּנוּת רַבָּה. בִּמְעוֹפוֹ שָׂרַט בְּרַגְלָיו אֶת צְלוֹחִית הָאֹכֶל כָּךְ שֶׁנָּפְלָה מִיָּדֶיהָ שֶׁל נֶל וְנָחֲתָה בְּרַעַשׁ עַל קוֹרוֹת הָעֵץ שֶׁל הָרִצְפָּה. הָאֱגוֹזִים הִתְפַּזְּרוּ בְּכָל הַחֶדֶר.

טְרָלָלָלִי בִּכְלָל לֹא הִתְעַנְיֵן בָּאֱגוֹזִים, אֶלָּא צָנַח בִּכְבֵדוּת עַל כְּתֵפָהּ שֶׁל נֶל.

“אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י.” הוּא הִתְעַטֵּשׁ שֶׁבַע פְּעָמִים בָּזוֹ אַחַר זוֹ.

וְאָז נֶאֱנַח בְּקוֹל וְלָחַץ אֶת מַקּוֹרוֹ בְּחָזְקָה אֶל לֶחְיָהּ שֶׁל נֶל.

“מָה קָרָה לִטְרָלָלָלִי? הוּא רָטוּב לְגַמְרֵי!” קָרְאָה אִמָּא בְּבֶהָלָה.

אָכֵן כָּךְ הָיָה! הַתֻּכִּי רָבַץ כְּמוֹ טִפַּת מַיִם עֲצוּבָה עַל כְּתֵפָה שֶׁל נֶל. מִמַּרְאֵהוּ הַמְּהֻדָּר כְּבָר לֹא נִשְׁאַר כִּמְעַט כְּלוּם. הוּא נִרְאָה כְּמוֹ עַכְבָּר אַחֲרֵי אַמְבַּטְיָה. הַמַּיִם טִפְטְפוּ מִנּוֹצוֹתָיו הַצִּבְעוֹנִיּוֹת כְּמוֹ מִסְּפוֹג רַחֲצָה. וּסְבִיב רַגְלֶיהָ שֶׁל נֶל כְּבָר נִקְוָה אֲגַם קָטָן. אֲבָל לֹא רַק סְבִיב רַגְלֶיהָ! בְּכָל מָקוֹם בַּחֶדֶר רָאֲתָה נֶל שְׁלוּלִיּוֹת שֶׁל מַיִם.

“אִמָּא, תִּסְתַּכְּלִי!” קָרְאָה נֶל בְּבֶהָלָה. “אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאֵיפְשֶׁהוּ יֵשׁ חֹר שֶׁדַּרְכּוֹ נִכְנָס הַגֶּשֶׁם.” הִיא סָרְקָה בְּעֵינֶיהָ אֶת תִּקְרַת הַחֶדֶר. בְּאוֹתוֹ רֶגַע נָחֲתָה לָהּ טִפַּת מַיִם גְּדוֹלָה עַל אַפָּהּ.

“אִיכְס!” הִיא קָפְצָה הַצִּדָּה וּמָצְאָה אֶת עַצְמָהּ בְּתוֹךְ שְׁלוּלִית גְּדוֹלָה. עַכְשָׁו הָיוּ גַּם רַגְלֶיהָ שֶׁל נֶל רְטוּבוֹת. הִיא הֵזִיזָה אֶת בְּהוֹנוֹתֶיהָ לְכָאן וּלְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁהַגַּרְבַּיִם נִדְבְּקוּ לְעוֹרָהּ בְּצוּרָה לֹא נְעִימָה.

“אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י, אַפְּצִ’י.” טְרָלָלָלִי נִעֵר אֶת נוֹצוֹתָיו חָזָק כָּל־כָּךְ, שֶׁטִּפּוֹת הַמַּיִם נִתְּזוּ לְכָל עֵבֶר.

“הַתֻּכִּי הַמִּסְכֵּן מְצֻנָּן לְגַמְרֵי!” אָמְרָה אִמָּא בְּהֶלֶם. “אַבָּא צָרִיךְ לְבָרֵר כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מַהֵר מָה הַבְּעָיָה פֹּה.”

בַּעֲדִינוּת הֶעֱבִירָה אֶת מִטְפַּחַת הַבַּד שֶׁלָּהּ עַל נוֹצוֹתָיו שֶׁל טְרָלָלָלִי וְהוֹשִׁיטָה אֱגוֹז אֶל מַקּוֹרוֹ. טְרָלָלָלִי לֹא הִתְנַגֵּד. “תִּטְעַם, חָמוּד שֶׁלִּי, זֶה מַעֲדָן,” צִיְּצָה בְּקוֹל דַּק.

“מְטֹרָף! מְטֹרָף! מְטֹרָף!” עָנָה טְרָלָלָלִי בְּשֶׁקֶט וְנִדְנֵד אֶת רֹאשׁוֹ קָדִימָה וְאָחוֹרָה בְּעֶצֶב. הוּא לֹא רָצָה לֶאֱכֹל אֶת הָאֱגוֹז.

“תִּרְאִי, אִמָּא, אֵין לוֹ בִּכְלָל תֵּאָבוֹן!” קָרְאָה נֶל בְּבֶהָלָה. “אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹם.” בַּרְבָּרָה וִינְטֵר הִנְהֲנָה בִּדְאָגָה. “עוֹד מְעַט אֲטַלְפֵּן לַוֶּטֶרִינָר.”

בִּזְמַן שֶׁנֶּל יָשְׁבָה עַל הַכִּסֵּא בַּמִּטְבָּח כְּשֶׁטְּרָלָלָלִי בְּחֵיקָהּ, עָטוּף בְּמַגֶּבֶת עָבָה, וְלִטְּפָה אֶת רֹאשׁוֹ כְּדֵי לְנַחֵם אוֹתוֹ, דִּבְּרָה אִמָּא עִם הַוֶּטֶרִינָר, דּוֹקְטוֹר מַלְאָךְ. לְמַרְבֵּה הַמַּזָּל הוּא כְּבָר הִכִּיר אֶת טְרָלָלָלִי וְהִבְטִיחַ לָבוֹא מִיָּד. תֻּכִּים שֶׁמִּתְעַטְּשִׁים, כָּךְ אָמַר, זֶה לֹא צְחוֹק!

נֶל הוֹרִידָה אֶת גַּרְבֶּיהָ הָרְטוּבִים וּבָעֲטָה אוֹתָם מִתַּחַת לְשֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח.

“אִמָּא, אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁמֻּתָּר לָנוּ לְיַבֵּשׁ אֶת טְרָלָלָלִי בִּמְיַבֵּשׁ שֵׂעָר?”

גְּבֶרֶת וִינְטֵר הִסְתַּכְּלָה בַּתֻּכִּי בְּמַבָּט סַפְקָנִי.

“עָדִיף שֶׁלֹּא,” עָנְתָה. “דּוֹקְטוֹר מַלְאָךְ יַגִּיעַ בְּכָל רֶגַע. בֵּינְתַיִם אֲחַפֵּשׂ אֶת אַבָּא.” הִיא יָצְאָה מִן הַמִּטְבָּח בִּמְהִירוּת.

נֶל נִשְׁאֲרָה עִם טְרָלָלָלִי לְבַד וְנִדְנְדָה אוֹתוֹ עַל בִּרְכֶּיהָ כְּמוֹ שֶׁמְּנַדְנְדִים תִּינוֹק קָטָן.

“טְרָלָלָלִי הַמִּסְכֵּן וְהַחוֹלֶה שֶׁלִּי,” לָחֲשָׁה בְּרֹךְ. “אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁדּוֹקְטוֹר מַלְאָךְ יְרַפֵּא אוֹתְךָ לְגַמְרֵי.” הִיא הֶאֱכִילָה אוֹתוֹ בְּשִׁבְרֵי אֱגוֹזִים קְטַנִּים מְאוֹד, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קַל יוֹתֵר לִבְלֹעַ. לֹא הָיָה לָהּ סָפֵק שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּם כְּאֵב גָּרוֹן.

הַתֻּכִּי הָמָה בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן, כְּמוֹ יוֹנָה, וְהִתְכַּרְבֵּל בְּנִנּוֹחוּת בַּמַּגֶּבֶת.

“מְטֹרָף, מְטֹרָף. מְטֹרָף לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי,” לָחַשׁ בְּקוֹל צָרוּד. “כֻּלָּם מְטֹרָפִים לְגַמְרֵי־לְגַמְרֵי!” וְאָז צָבַט בְּמַקּוֹרוֹ בַּחֲבִיבוּת אֶת אַחַת מֵאֶצְבְּעוֹתֶיהָ שֶׁל נֶל.