ריינר מריה רילקה (1926-1875), אחד מגדולי המשוררים של המאה העשרים, חתר – והגיע – מהתחלות צנועות כאפיגון של השירה הרומנטית הגרמנית אל תחומים לא נודעים של שפת השיר. נער הנפלט מפנימייה צבאית מפלס לו נתיב, צעד אחר צעד, אל "ההישג הטהור". האמצעים להשגת מטרותיו הם העבודה והוויתור – עבודה כערך עליון תוך ויתור על כל מרכיבי ה"אושר" המקובל: בית, משפחה, מולדת, קשרי אהבה בני-קיימא. המשורר יליד פראג, אזרח הקיסרות האוסטרו-הונגרית, מחפש את שורשיו ברוסיה, בדנמרק ובספרד, חוזר שוב ושוב לחיות בפריס "האחת והיחידה" ומשתקע לבסוף במגדל עתיק בשווייץ הצרפתית. המנגינה הקסומה של שירתו המוקדמת הפכה פיתוי ומלכוד לדורות של משוררים צעירים שנכנעו לה והתקוממו נגדה; יצירתו המאוחרת, עם כל היותה עולם לעצמו, היא נדבך יסוד בשירת המאה העשרים.
בספר הזה מציעה עדה ברודסקי מבחר מייצג של שירת רילקה לכל שלביה, על המאחד והמפריד שביניהם: מן המיסטיקה של חיפוש אחר אלוהים מתהווה ועד המיסטיקה של "מרחב החוץ-פנים", מן ההתבשמות מצלילים ומדימויים, דרך משמעת הענייניות ועד ההתמודדות עם תכנים שהם על טהרת המופשטות. גם לספר הזה, כמו לקודם לו במפעל התרגום של ברודסקי, אלגיות דואינו/ הסונטים אל אורפאוס, נוספו הערות המסייעות להבנת השירים.
אין עדיין תגובות