החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מולדת וארץ יעודה

מאת:
הוצאה: | 2019 | 282 עמ'
קטגוריות: ארץ ישראל, יהדות, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

89.00

רכשו ספר זה:

מולדת וארץ יעודה מציע מבט פנורמי על שאלת מקומה ומעמדה של ארץ-ישראל בהגות ובזהות היהודית לדורותיה, על מקורות זכותנו עליה וחובתנו כלפי החיים בה. ביסודו ניצבת האמונה שרק ההשתרשות המודעת בארץ-ישראל תניח תשתית לחיים יהודיים משותפים, מעבר לשסעים ולקרעים בין פלגי העם וזרמיו. הספר משלב מבט היסטורי מעמיק, אתוס חינוכי נוקב ותקווה איתנה.

*

 

שאלת יחסו של עם-ישראל לארצו, ושאלת זכותו לשוב לארצו עלתה לדיון נוקב … בעיקר כוויכוח שבינינו לבין עצמנו … העובדה שהשאלות נשאלו עכשיו בעיקר מבפנים, מפי “ארבעה בנים”, כל אחד לפי תכונתו והלך-נפשו, מלמדת שמצוות “והגדת לבנך” לא נתקיימה בידינו כהלכתה ובשעתה הנכונה … יהודי שעלה לארצו ואפילו נולד וגדל בה, לא נכנס לתוך ארץ-ישראל עד שלא הקים עליה היכל של זיכרונות וחי בהם על-ידי סמלים מגבשי אורחות-חיים.

אליעזר שביד

*

פרופ’ אליעזר שביד הוא בכיר ההוגים היהודים הפועלים בישראל, חוקר המחשבה היהודית לדורותיה, חתן פרס ישראל, מורה ומחנך לרבים. הוא סלל את דרכו של חקר המחשבה היהודית המודרנית באוניברסיטה העברית, היה ממקימי “מכון כרם” לחינוך הומניסטי-יהודי וממעצבי דרכו של “מכון שכטר ללימודי היהדות” המסורתי בראשית דרכו. כתיבתו משלבת מחקר רחב יריעה ואופקים עם הגות פורצת דרך, המבקשת להניח תשתית לקיום היהודי בישראל ובתפוצות ולהתמודדות עם הסכנות הכרוכות במגמות המרכזיות של “הכפר הגלובלי”. בכך הוא ממשיכם של ההוגים-ה”נביאים” בני המאה הקודמת, ובראשם ביאליק, גורדון והרמן כהן. בסדרה זו רואים אור מחדש אחדים מספריו המוקדמים והחשובים ביותר, שהניחו תשתית איתנה למחקרו ולהגותו.

מקט: 4-249-50767
מולדת וארץ יעודה מציע מבט פנורמי על שאלת מקומה ומעמדה של ארץ-ישראל בהגות ובזהות היהודית לדורותיה, על מקורות זכותנו עליה […]

מבוא

ארץ־ישראל כראי ההגות היהודית:
מולדת וארץ יעודה

דב שוורץ

מולדת וארץ יעודה הוא מפעל של חוקר והוגה, שיש לו סדר יום ברור. בהקדמה ציין שביד, שהחיבור כולל פרקי מחקר ועיון, שמטרתם היא חינוכית. המאגד את פרקי החיבור מלבד חקר המוטיב הוא תכליתו. שביד סבר שהכרת מסורת המחשבה היהודית על ארץ־ישראל היא הישג חינוכי חשוב. הכרה כזו תאפשר שיח ערכי משותף בחברה הישראלית על ערך הארץ כפי שנראה להלן. כאשר הוגה המושרש לעומק הן במקורות הן במחקר מתגייס לצורך בחינת מוטיב חינוכי, הוא עושה זאת מזווית הראייה המחקרית המיוחדת שלו. אעמוד בקצרה על דרכים אחדות בחקר המוטיב של ארץ־ישראל בהגות היהודית בהגותו של שביד. אבקש להראות שחקר מעמדה של ארץ־ישראל משקף גישה, או מוטב לומר גישות מתודולוגיות ותוכניות בהגותו של שביד. אטען כי בחיבור זה אינטואיציות מבריקות המשתרעות על פני תחומים רבים. בכוונתי לעמוד על המתודות שנקט שביד, ולהציג את פרשנותו החדשה להגות היהודית, פרשנות המצטנעת מאחורי בחינת מוטיב מיוחד, שהוא מעמדה של ארץ־ישראל.

א

במחקר ההגות היהודית יש חיבורים רבים העוסקים במוטיב הנוכח במשך הדורות. דוד קויפמן כתב על תורת התארים, יוסף סרצ'ק כתב על רעיון המשיח, יצחק היינמן כתב על טעמי המצוות, מנחם קלנר כתב על עיקרי האמונה, אנוכי כתבתי על המודלים האסטרו־מגיים ועל המתודה האזוטרית, ועוד ועוד. התחושה האינטואיטיבית היא, שככל שעוברות השנים כך מתמקצע המחקר, וחקר המוטיבים מתמקד יותר ויותר, ולמעשה עובר תהליך של מרכוז, דהיינו המחקרים מתייחסים לסוגיות ספציפיות מוגבלות. יש לכך יתרונות, שכן באופן כזה הניתוח המדעי מתרחב למקורות ולטקסטים רבים יותר של אותו המוטיב (למשל, תורת התארים, המשיחיות וארץ־ישראל). אבל יש לכך גם מחיר, והוא הוויתור על הראייה ההוליסטית של המוטיב, דהיינו האופנים הכלליים והעיגון במסורת החשיבה הכוללת שבהם הוא נארג למשנתו של הוגה זה או אחר. הרי רק כך ניתן לעמוד גם על הדינמיקה ההגותית במשך התקופות השונות, דינמיקה הנקטעת לעתים מזומנות במחקר הנוקדני. כמעט שלא נמצא יותר חיבורים כמו של דוד קויפמן, שבטרם חדר לתורת התארים האלוהיים בהגותו של הוגה מסוים, עמד על הכיוונים הכלליים של הגותו, בחן את מקורות יניקתו, ורק אז ההין להשתקע בתורת התארים כשלעצמה. לא פלא שהספר עב הכרס שכתב קויפמן פותח ברב סעדיה גאון ומסיים ברמב"ם.[1]

ספרו של שביד מציג את ארץ־ישראל כנרטיב להבנת ההגות היהודית בכללה. כלומר, מבחינתו אי־אפשר לדון במעמדה של הארץ מבלי לראות אותה כרכיב המשתלב בהגותו המלאה של הוגה זה או אחר, והמבַטא את המגמות שבמשנתו. מולדת וארץ יעודה זועק בשקט אך בביטחון, שאי־אפשר לדון במוטיב מסוים בלא הצגתו כראי הגישה כולה. כלומר, המוטיבים השונים הבונים שיטה פילוסופית ותאולוגית מקושרים זה בזה ומיוסדים זה על זה. במידה רבה חיבור זה הוא פרשנות להגות היהודית בכללה, והוא משקף ראייה כוללנית של הגות זו. מבחינתו של שביד, הרציפות היא תכונה מהותית של ההגות היהודית. גם כאשר טפחה המציאות הרעיונית על פניו של שביד, הוא השתמש בידע הרחב ובכושרו הפרשני המבריק כדי לשלות את הנימים המחברים את הגישות השונות ויוצרים רציפות.

דוגמה לווירטואוזיות כזו של כתיבת ההיסטוריה של ההגות היהודית היא דיונו של שביד בר' יהודה הלוי. לכאורה, גישתו של ריה"ל סותרת את ההגות היהודית השכלתנית, ויוצרת פער ברציפותה, שכן הוא מתח ביקורת חריפה על ההגות האריסטוטלית העתידה לאפיין את השכלתנות מן המאה השתים־עשרה ועד לראשית העת החדשה. שביד טען באומץ, בניגוד למחקר ריה"ל של רבותיו (שלמה פינס), שהאוריינטציה של ריה"ל היא אריסטוטלית. ריה"ל השתית את תפיסת הנבואה שלו על הניסיון הממשי. אריסטו טען, כידוע, שהפיזיקה עוסקת בעצם הממשי המונכח לפני ההכרה, שהוא העצם הראשוני. הסוגים והמינים הם עצם משני, וקיומם במחשבה בלבד. אם כן, ריה"ל בנה קומה "אריסטוטלית" נוספת על הפיזיקה האריסטוטלית, והשליך את עקרון הממשות כקנה־מידה לידיעה מדעית על ההכרה הנבואית. התבניות המחשבתיות שלו הן אריסטוטליות.[2] מבחינה זו, ריה"ל הוא רכיב ברציפות ההגותית. ואם נשקול את הקביעה שריה"ל בעצם העניק מבע שיטתי למדרשי חז"ל,[3] נבין שהמחשבה היהודית נעה באופן כזה, שכל שלב ממשיך את קודמו אך מעניק לו מבע חדש. ההתפתחות והחידוש נעים זו בצד זה.

נמצאנו למדים, שמולדת וארץ יעודה עומד בצד חיבוריו האחרים של שביד בתולדות המחשבה היהודית בימי הביניים ובתולדות ההגות היהודית המודרנית. בחיבורים אלה הוא מתאמץ למצוא את המפתח לדינמיקה ההגותית היהודית. כמו דוד נימרק בזמנו, כך אף שביד היה משוכנע שמלבד ההשפעות הזרות על ההגות היהודית, יש בה מניעים פנימיים ותת־קרקעיים, המעצבים וקוצבים את דרכי התפתחותה. אף שבקשת המוטיבים הפנימיים של ההגות איננה הנושא המרכזי של מולדת וארץ יעודה, הרי שהיא קובעת את המתודה שבה השתמש שביד. ועוד למדנו, כי ארץ־ישראל איננה קובעת את הדינמיקה ההגותית אלא היא תוצאתה. למשל, אם נבין היטב את משמעות מבנה העולם הקבלי, הכולל יסודות כהאצלה וכסמלים כמו הספירות, אזי נבין את מקומה ומעמדה של ארץ־ישראל. אי־אפשר ללכת בכיוון ההפוך. מאחר שההגות היא רציפה, אזי גם תפיסת ארץ־ישראל היא בעלת רציפות משלה. מתודה כזו היא המפתח להבנת הכתיבה של תולדות הרעיונות ביצירתו של שביד.

[1]    Geschichte der Attributenlehre in der Jüdischen Religionsphilosophie des Mittelalters
von Saadia bis Maimuni
, Gotha 1877.

[2]    להלן, עמ' 75-74 [מהדורת 1979, עמ' 59-58].

[3]    להלן, עמ' 68 [מהדורת 1979, עמ' 52].

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מולדת וארץ יעודה”