החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על י.פרנסס

י.פרנסס. בעל ניסיון רב שנים בהוראת חינוך מיוחד וטיפול בנוער בסיכון עם רקע עברייני בנוסף עוסק כיום בבריאות הנפש בליווי בוגרים עם התמודדויות נפשיות בשיטות טיפול יחודיות המבוססות על ניסיון, ידע, פסיכולוגיה חינוכית, יהודית, קוגנטיבית התנהגותית C.B.T ועוד. ... עוד >>

מתמודדת

מאת:
הוצאה: | 2017 | 240 עמ'
זמינות:

37.00

5 מתוך 5 מבוסס על 3 מדרגים
(3 חוות דעת)
רכשו ספר זה:

הספר מתמודדת הוא סיפורה של אורית, נערה המתמודדת עם הפרעה נפשית ומתקשה להשתלב בחברה ובעולם בכלל. הספר לוקח אותנו למסע.

מלווה את קשיה, הסתגלויותיה, הצלחותיה כמו גם כשלונותיה. הכל מנקודת מבטה היחודית.  הספר נותן הצצה על חיי בני הנוער ובני נוער בסיכון וגם זאת מפי זוית ראייתם של הנוער את החברה, בתי הספר, עולם המבוגרים ועוד, ומדבר על נושאים רבים בחייהם כמו אלכוהול, סמים ואלימות. הספר למעשה מבוסס ברובו הגדול על ארועים שהתרחשו במציאות. ארועים אלו שונו על מנת לא לחשוף את הנוגעים בדבר ונשזרו לסיפור אחד.

המחבר בעל ניסיון רב שנים בהוראת חינוך מיוחד וטיפול בנוער בסיכון עם רקע עברייני, בנוסף עוסק כיום בבריאות הנפש בליווי בוגרים עם התמודדויות נפשיות בשיטות טיפול יחודיות המבוססות על ניסיון, ידע, פסיכולוגיה חינוכית, יהודית, קוגנטיבית התנהגותית C.B.T ועוד.

מקט: 001-3140-001

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרק 1

הגשם, תמיד הגשם מחזיר אותי למציאות, מזכיר לי שכולם בוכים, לפעמים בלילה, לפעמים ביום, אפילו גברים, אפילו גיבורים, אפילו השמים.

אני יושבת ומסתכלת איך הוא שוטף את כל הזוהמה מהרחובות, איך הוא זולג על החלון, איך הוא חודר לי ללב ומנקה אותו.

פעם סיפרתי למורה אחת שאני אוהבת את הגשם באחת משיחות הנפש האלה שהוציאו אותי מהכיתה כדי לתקן אותי והיא אמרה לי שזה מראה שאני נמשכת לדיכאון. טיפשה אחת, מה היא מבינה בכלל? יואו זה פשוט עצבן אותי, כי זה לא שאני לא דכאונית ולא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה, בטח מורה בבית ספר שמחזיק בתיק האישי שלי כאילו שאני שייכת להם… אבל למה? למה להאשים את הגשם? אני זוכרת איך בהיתי בה ודמיינתי איך הגשם שוטף עם כל הלכלוך גם אותה ואת בית הספר עם התיק האישי שלי… אבל גם מהחלום הזה היא דאגה להעיר אותי.

אני אוהבת את הסערות שהכל עף והים גועש, הייתי שמה מעיל ארוך ומחזיקה מתחתיו בקבוק יין או ויסקי או וודקה או מה שהיה לי באותו רגע והייתי צועדת בחוף כשהרגליים שוקעות בחול הקר, הגלים מתנפצים לידי וכולי רטובה, השיער דבוק לי לפנים ולבגדים וכשקר לי ממש אני לוגמת קצת וממשיכה הלאה. אם רק הייתי יכולה לצעוד ככה לנצח ולהכריח את הים לקבל אותי כמו שאני… אני לא.

פעם כשהלכתי ככה ראיתי במסעדה הסגורה בחוף נערה יושבת על המקרר, הייתי בטוחה שאני מדמיינת כי מי יוצא במזג אויר כזה מהבית? ועוד הולך לים? וגם ככה לא בא לי לראות ולדבר עם אף אחד, המשכתי ללכת בלי להסתכל.

-היי… הייי… עפיפון…

הרמתי בזהירות את העיניים וראיתי אותה מנופפת לי עם חיוך דבילי מרוח לה על הפנים, מה היא רוצה הפוסטמה הזאת?

-בואי, בואי, מה יש לך מתחת למעיל? תביאי שלוק, נו, בואי רגע.

רציתי להמשיך, אבל הייתה לי תחושה שהיא לא מתכוונת לעזוב אותי ולא התחשק לי לשמוע איזה עוד מילות גנאי היא מתכוונת לקרוא לי אז התקרבתי אליה לאט, מנסה לחייך חזרה אבל לא ממש מצליחה.

-יואו עד שאת זזה, מה את מנסה ליישן את היין עד שאת באה? חחח..

היא אמרה והתפוצצה מצחוק, עוד בדרנית…

-אממ.. זה לא… יין זה… אממ.. ויסקי.

-פחחח… ויסקי, הילדה שותה ויסקי חחח… ולמה את לוחשת? כל משטרת ישראל שמה עלייך ציתותים כדי לשמוע מה את שותה? חחח…

-אממ.. לא… לוחשת, זה… אממ.. הקול שלי, ו… רק אמרתי..

-יואו ‘שתחררי אחותי, מה את כבדה? חח..

גיחחה כשהיא מדליקה שתי סיגריות ביחד ומגישה לי אחת, התביישתי לקחת אבל היא לא שאלה וכבר הדליקה וחוץ מזה הסיגריות שלי נרטבו לי כי השארתי אותם בכיס החיצוני אז לקחתי את הסיגריה והגשתי לה את הבקבוק.

-פשש.. בלאק לייבל, יש לה טעם לנסיכה שלנו.

אמרה מחוייכת כשהיא שותה לגימה ארוכה, ורק במשפט הזה הבחנתי באיזה מבטא עדין אמריקאי או משהו, רציתי לשאול אבל התביישתי, מה שבטוח שסגנון החוצפה שלה ישראלי לגמרי, היא החזירה לי את הבקבוק ורציתי לברוח.

-אממ.. טוב שלום.

-רגע, מה שלום? רק הכרנו, שבי, שבי, תעשני את הסיגריה, פחח.. איך התכוונת לעשן בחוץ בגשם הזה יא גזורה? חח..

-אממ.. כן נכון, לא חשבתי, אממ.. זאת אומר…

-פחח… יואו מה את דלוקה? מה עובר עלייך? תשתחררי מה את מגמגמת לי פה, תזרמי, מה? לקחת משהו? חח..

זהו, הרגשתי את החום מטפס מתכווץ לי בלב, מתפוצץ ועולה לעיניים והדמעות הרותחות התחילו לרדת, הסתובבתי והתחלתי ללכת מהר כשאני עוד שומעת אותה

-יואו איזה סרט רע, מה יש לך יפה שלי?… סליחה… מה אמרתי?… איזה סרט…

למה? למה אני מתנהגת כמו מטומטמת? אני לא יכולה להתנהג כמו בן אדם לכמה דקות? ישר קולטים שאני מוזרה כזאת. הלואי שהייתי יכולה להאשים את הויסקי בהתנהגות שלי אבל זאת אני לגמרי. הלכתי מרוסקת בפעם המי יודע כמה ואז נזכרתי במורה שאמרה שגשם זה לדכאוניים הבחורה על המקרר לא נראתה לי דכאונית בכלל, אז מה את מבינה המורה?

  1. 5 מתוך 5
    5 מתוך 5

    :

    וואו איזה ספר מרתק וסוחף הרבה זמן לא קראתי ספר שפשוט קשה לעזוב סיימתי אותו ביום וחצי
    ממש קל להזדהות עם התחושות של אורית ילדה מתבגרת שהעולם גדול עלייה ומסובך מידי, ילדה שהיא לוחמת אך עדיין אינה מודעת לכוחות הטמונים בה
    תוך כדי קריאה הרגשתי שחזרתי 20 שנה אחורה לשכונה שלי ויחד עם זאת להבין כאמא למתבגרת כמה צריך להיות קשובים ומחילים לילדנו
    ממליצה על הספר בחום זה ספר שכל אחד יכול להתחבר עליו ולהזדהות עם העלילה
    שאפו לסופר י. פרנסיס מחכה כבר לספר הבא בקוצר רוח

  2. 5 מתוך 5
    5 מתוך 5

    (בעלים מאומתים):

    ספר מעניין מחכים נותן לקורא לצלול לעולמם של הצעירים מלמד על ההתמודדויות שלהם והקושי שהם עוברים , הורים וצעירים יכולים ללמוד ולהבין שחשוב לשתף פעולה ולהיות קשובים האחד לשני כי הקושי הוא של שני הצדדים , הספר כתוב יפה מאד הקריאה זורמת יש בו מתח עניין ולמידה מומלץ ביותר אחד הספרים המרתקים שקראתי לאחרונה .

  3. 5 מתוך 5
    5 מתוך 5

    :

    סופר יקר
    סיימתי לקרוא עכשיו את הסיפור הסוחף והמרגש שכתבת.
    הסיפור גרם לי להיקשר לאורית ולאהוב אותה היא בעצם עוד אחת שהחברה ניסתה לתייג אותה כ"לא נורמלית" "חולת נפש" אבל התיוג הזה נשבר כאן בסיפור בגלל ההתחברות של הקורא לאורית ובעצם מראה צדדים מאוד יפים, ועדינים ורגישים של אנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות ויחד עם זאת ההגדרה למי נורמלי ומי לא מתמוססת כי כולנו מתמודדים בחיים עם קשיים בדרגות שונות אבל ההתמודדות היא חלק מהתיקון שלנו.
    הסיפור שובר סטיגמות ונותן להפסיק לפחד מאנשים שמתמודדים עם בעיות נפשיות הוא מראה את הצד היפה בהם ויחד עם זאת את הצד של הקושי שלהם וזה גורם לי אפילו להעריך את האנשים בשבילם כל עליה קטנה כרוכה במאמץ עצום.
    תודה י.פרנסס

הוסיפו תגובה