החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

התחברות או הרשמה נדרשים רק בעת גישה לספריתך או ביצוע תשלום

מסביב לעולם ב-80 עסקאות

מאת:
מאנגלית: אורלי מזור יובל | הוצאה: | 2012 | 256 עמ'
קטגוריות: ניהול ועסקים
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

לקונוד וודמן היה הכול — משרה מבטיחה כאנליסט בתאגיד אמריקני גדול, משכורת שכל בחור צעיר יכול לחלום עליה ובית מעוצב להפליא במרכז לונדון. בעקבות קיצוצים במקום עבודתו הבין וודמן שהוא לא נמצא במקום הנכון. הוא התפטר, מכר את דירתו והחליט לצאת למסע מסביב לעולם ולהתנסות בעסקים בדרך הישנה של סחר ומכר. המטרה – להוכיח שהוא יכול להצליח פיננסית לא באמצעות הבורסה או הפיקדון בבנק אלא בהסתמכות על החושים וההיגיון הבריא, ולהכפיל את 50,000 הדולרים שאיתם יצא לדרך.   במשך חמישה חודשים וודמן טייל וסחר בארבע יבשות שונות — הוא דילג, בין השאר, בין מרוקו, דרום אפריקה, הודו, קירגיזסטן, סין ומכסיקו, וקנה ומכר שטיחים, סוסים, קפה, רוטב צ´ילי, גלשנים ואבני ירקן. בסגנון ריאליסטי, מתובל בהומור בריטי אופייני, וודמן מתאר את חוויותיו לא רק מהטיול עצמו אלא גם מהתהליך העסקי שעבר. מסביב לעולם ב־80 עסקאות עוקב אחר התקציב והשלבים השונים להשגת היעד ומציג את התהליך של חקר שוק, איתור הזדמנויות, התמקחות, קניית סחורה, התמודדות עם מכשולים ומציאת רוכשים. בדרך זו מתאפשר לנו להכיר מונחים כלכליים בסיסיים, אך גם מקומות, אנשים וחוויות שכסף לא יכול לקנות.

מקט: 15101111
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


הקדמה

אילו עמק גָטְלָנְג היה שוכן באזורי הכפר באנגליה, היו מן הסתם מכריזים עליו כשמורת טבע, תעשיין ויקטוריאני מצליח היה מקים בפסגתו אנדרטת אבן, ואלפי נופשים היו מתפעלים ממנו בטיולים משפחתיים מדי שנה. אבל מאחר שעמק גטלנג שוכן למרגלות הר באזור ההימלאיה שבצפון נפאל, הוא נכלל בקטגוריה של 'עוד עמק סתמי', ואיש לא גר בו. איש פרט לזקן מקומט שנתקלתי בו בדרך, תרתי משמע. נָאיגָר, כפי שהציג את עצמו בפני, מועסק אצל הנזיר המקומי כאב הבית של המנזר, שמולו ישבנו יחד בשקט. נראה שנֶטל המטלות הכבד של נאיגר כלל ייבוש גושים של בשר יאק שהוא מצא, הסנפה של מין סם ממריץ שהוא ייצר מהצמחייה המקומית ופקיחת עין על טיבט השכנה. ויתרתי על הבשר הנא, אבל הייתי סקרן לגבי החומר שהוא שאף, ולכן, רק כדי להיות ידידותי, שאפתי מלוא האף. מצאתי את עצמי מסוחרר מעט. הקשבתי לצליל פעמוני פרות והתבוננתי בשיירה של סוחרים המוליכים את היאקים שלהם על הגבעות במרחק.

'לאן היאקים הולכים?' שאלתי את ראם, המתורגמן והמדריך שלי. אחרי דיון עם נאיגר שנמשך כמעט חמש דקות, הוא פנה אלי וענה בפשטות, 'לטיבט.' למיטב ידיעתי, הגבול עם טיבט היה סגור וחתום. קבלת רשות לחצות אותו היתה שדה מוקשים של ניירת, ללא שום הבטחה שבסופו של דבר מישהו ייתן לך לעבור. כשהעליתי את העניין בפני ראם, התנהל עוד דיון ארכני. 'הם לא יודעים שיש שם גבול,' הסביר ראם, הפעם קצת יותר בפירוט. 'הם סוחרים במעבר הזה כבר מאות שנים.'

סקרנותי התעוררה מיד. הסוחרים הקדמונים האלה הובילו במעבר הזה שטיחים, פרוות ותבלינים על גבי יאקים, וסחרו עם בני טיבט שהביאו מלח יקר ערך מהצפון. כשעסקה נסגרה, הם חזרו למכור ברווח את מרכולתם בשוק שבצד הנפאלי של הגבול. איך הם תימחרו את הסחורה? האם הם ניהלו משא ומתן או שהמחירים היו קבועים? מה היו הסיכונים ומה הרווח השולי שגרם לשוק הזה להצליח? אלה השאלות שכלכלן שואל את עצמו כשהוא נתקל בהתנהגות אנושית שהוא לא מכיר. והדרך הטובה ביותר למצוא את התשובות לשאלות האלה היא לראות את הדברים בעיניים.

* * *

'אני מצטער לבשר לכם שאתם מפוטרים מרגע זה. מתוקף החוק אתם זכאים לקבל סכום של 200 ליש'ט על כל שנה שבה עבדתם בחברה, אבל לא יותר מ־800 ליש'ט בסך הכול. אתם זכאים גם לקבל פיצויי פיטורים ודמי אבטלה מרגע זה.' הרמתי את מבטי מהניירות אל עשרים פרצופים מבולבלים, כועסים ומובסים, שבהו בי בחדר בחוסר אמון. אך בזמן שהמילים יצאו מפי ידעתי שאני בסך הכול עושה מה שצריך. החברה שרוב העובדים בחדר נתנו לה את מיטב שנות עבודתם כבר לא היתה רווחית, והתפקיד שלי היה פשוט למכור אותה למרבה במחיר.

זה היה בקיץ של שנת 2004. הייתי בן 30, רווק, גרתי בבית מעוצב להפליא במרכז לונדון, היתה לי עבודה באזור העסקים של העיר, והמשכורת שלי היתה חלומו של כל בחור צעיר, אם כי עבדתי כל כך הרבה שעות בשבוע, עד שהיו חודשים שהיה לי ממש קשה למצוא זמן להשתמש בכסף. הייתי אנליסט בתאגיד אמריקני גדול, עבדתי על פרויקט לבנייה מחדש של חברה לייצור זכוכית בצפון אנגליה. החברה לא פרעה את תשלומי ההלוואות שהיתה אמורה לשלם בתקופה האחרונה. חישבתי את הסכומים במשרד, והמציאות הכלכלית הקשה היתה שלחברה אין עתיד. הבוס שלי החליט שאני זקוק ל'ניסיון בשטח', ולכן נשלחתי בלוויית צוות קטן לפטר 400 איש; צעד הכרחי לקראת מימוש הפוטנציאל המלא של החברה.

לא היתה מחלוקת בנוגע למציאות הכלכלית הקשה. העובדה שהאנשים האלה היו זכאים לפיצויים של 800 ליש'ט בלבד תמורת תקופת חיים שלמה של נאמנות לא היתה פתוחה למשא ומתן, אבל מה שהבנתי פתאום היה הוודאות שאני במקום הלא נכון. לא הייתי האדם שאמור לבשר דברים כאלה. לא לשם כך למדתי כלכלה. הייתי מוכרח להשתחרר מהתפקיד הזה והייתי מוכרח לעשות זאת היום, אבל היום לא ייגמר אלא לאחר שעוד 380 אנשים יקבלו את הבשורה הרעה.

* * *

באותו רגע מקרי שבו ניסיתי לברוח מהכול בנפאל, נשביתי בקסמו של הרעיון שהניסיון להבין שווקים עתיקים הוא התשובה למשבר שלי מבית. איך אנשים מתנהגים בשוק סחורות עתיק לעומת העולם האכזרי של כלכלת תאגידים? האם השוק הזה חסר רחמים באותה מידה? מה שכחנו — או מה מעולם לא למדנו? וכקריאת תיגר, האם אוכל להשתמש בידע שרכשתי ככלכלן ואנליסט כדי להתחרות ולייצר רווחים בעצמי, או שמא אני לבן מדי או ירוק מדי או פחדן מדי?

הכלכלה מלמדת אותנו על מערכות יחסים ועל יחסי גומלין. המסחר סיפק לנו מאז ומעולם את המוטיבציה לקשור קשרים עם אנשים מתרבויות אחרות. לפני 3,000 שנה החליטו הסוחרים הקדמונים לנדוד כדי למצוא שווקים חדשים לסחורותיהם, וכך חשפו את עצמם לתרבויות חדשות ומלהיבות. לעתים קרובות אומרים שהרדיפה אחרי הכסף היא שורש כל רע. לדעתי, ההפך הוא הנכון, משום שללא הרווח הזה כמניע לא היה מסחר בעולם. בלי מסחר לא היינו יודעים דבר על העולם שמעבר לסף דלתנו.

כדי להבין באמת עסקים ואנשים כאחד לא יכולתי לחשוב על דרך טובה יותר מאשר להציב את עצמי לצד אותם סוחרים החוצים את הגבול על הגבעות במרחק, להיות כמוהם, לראות במו עיני איך הם מתנהגים וליצור מערכות יחסים משלי.

כשחזרתי הביתה התחלתי לבדוק את הרעיון קצת יותר לעומק והבנתי שיש ברחבי העולם אינספור שווקים שאוכל להשתלב בהם. רציתי לבדוק אם אוכל לנסוע בכל העולם, להתחיל עם חופן של שטרות, לסחור עם כמה מהסוחרים הערמומיים ביותר ולחזור כשבאמתחתי רווח נאה. עוד לא ידעתי למה אני מכניס את עצמי.

באותו שלב כל מה שרציתי היה לבחון את התיאוריה — שאפשר להבין אנשים טוב יותר באמצעות מסחר, ומה עין של כלכלן יכולה לספר על הדרך שבה העולם מתנהל. אז הצבתי לעצמי אתגר קטן.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.