החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מלחמת-האזרחים הלבנונית

מאת:
הוצאה: | 2017-05 | 503 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

47.00

רכשו ספר זה:

בשנים 1975-1990 התחוללה בלבנון מלחמת-אזרחים, אחת המלחמות הארוכות במאה ה20, לעתים רצופה ולעתים מקוטעת. יסודותיה היו נעוצים בגורם פנימי – המתח בין העדות במדינה ובגורם חיצוני – העתקת הסכסוך הישראלי-פלסטיני ללבנון בעקבות מלחמת ששת הימים. הסתננות אנשי ארגונים מזוינים פלסטינים מאוגדים באש"ף ללבנון לאחר מלחמה זו, בייחוד בשנים 70-71, והשתלטותם על מחנות-הפליטים ועל שטחים בלבנון עד לידי יצירת מצב של 'מדינה בתוך מדינה', הן שהביאו את הניגוד המוסלמי-נוצרי הטבוע בישותה של לבנון להתפוצצות. הצד המוסלמי החדור ברעיונות כל-ערביים תמך בפעולותיהם של הפלסטינים נגד ישראל מתוך לבנון, ואילו הנוצרים, שחרדו לעצמאותה ולייחודה של לבנון בתוך העולם הערבי, התנגדו להן. הפלסטינים שבאו ללבנון היו כמעט כולם מוסלמים שהצטרפו אל המעמד החברתי-כלכלי התחתון של החברה הלבנונית, המוסלמי ברובו. בחלקם היו גם אנשי שמאל כמוסלמים לבנונים רבים שחשבו את עצמם למקופחים ע"י הנוצרים שזוהו עם ימין כלכלי-פוליטי. אש"ף סיפק נשק לארגוני שמאל מוסלמיים לבנוניים ואימן אותם.

בשלבים שונים של המלחמה התערבו בה שתי שכנותיה של לבנון, סוריה וישראל, תחילה מאחורי הקלעים כתומכות בנשק ובאימונים באחד הצדדים הלוחמים ואחר-כך באופן ישיר. הצבא הסורי פלש ללבנון ב76, כבש חלק גדול ממנה ושלט בה כשלושה עשורים. צה"ל פלש ללבנון ב82, כבש את חציה הדרומי ואת בירות, נסוג ממנה לאחר 3 שנים ('מלחמת שלום הגליל'), אך המשיך להחזיק עד שנת 2000, בסיוע בני-ברית לבנונים, בחלקה הדרומי ביותר.

ספר זה מספר את סיפורה של מלחמה זו.

מקט: 001-3040-001
בשנים 1975-1990 התחוללה בלבנון מלחמת-אזרחים, אחת המלחמות הארוכות במאה ה20, לעתים רצופה ולעתים מקוטעת. יסודותיה היו נעוצים בגורם פנימי – […]

הקדמה

בשנים 1975-1990 התחוללה בלבנון מלחמת-אזרחים, אחת המלחמות הארוכות במאה ה20, לעתים רצופה ולעתים מקוטעת. יסודותיה היו נעוצים בגורם פנימי – המתח בין העדות במדינה ובגורם חיצוני – העתקת הסכסוך הישראלי-פלסטיני ללבנון בעקבות מלחמת ששת הימים. הסתננות אנשי ארגונים מזוינים פלסטינים מאוגדים באש”ף ללבנון לאחר מלחמה זו, בייחוד בשנים 70-71, והשתלטותם על מחנות-הפליטים ועל שטחים בלבנון עד לידי יצירת מצב של ‘מדינה בתוך מדינה’, הן שהביאו את הניגוד המוסלמי-נוצרי הטבוע בישותה של לבנון להתפוצצות. הצד המוסלמי החדור ברעיונות כל-ערביים תמך בפעולותיהם של הפלסטינים נגד ישראל מתוך לבנון, ואילו הנוצרים, שחרדו לעצמאותה ולייחודה של לבנון בתוך העולם הערבי, התנגדו להן. הפלסטינים שבאו ללבנון היו כמעט כולם מוסלמים שהצטרפו אל המעמד החברתי-כלכלי התחתון של החברה הלבנונית, המוסלמי ברובו. בחלקם היו גם אנשי שמאל כמוסלמים לבנונים רבים שחשבו את עצמם למקופחים ע”י הנוצרים שזוהו עם ימין כלכלי-פוליטי. אש”ף סיפק נשק לארגוני שמאל מוסלמיים לבנוניים ואימן אותם.

בשלבים שונים של המלחמה התערבו בה שתי שכנותיה של לבנון, סוריה וישראל, תחילה מאחורי הקלעים כתומכות בנשק ובאימונים באחד הצדדים הלוחמים ואחר-כך באופן ישיר. הצבא הסורי פלש ללבנון ב76, כבש חלק גדול ממנה ושלט בה כשלושה עשורים. צה”ל פלש ללבנון ב82, כבש את חציה הדרומי ואת בירות, נסוג ממנה לאחר 3 שנים (‘מלחמת שלום הגליל’), אך המשיך להחזיק עד שנת 2000, בסיוע בני-ברית לבנונים, בחלקה הדרומי ביותר.

המלחמה התנהלה, אם כן, לא רק בין לבנונים אלא גם בינם לבין זרים ובין זרים לזרים על אדמת לבנון. מכאן שהגדרתה כ’מלחמת-אזרחים’ אינה מדויקת. גם אפיונה כמלחמה בין נוצרים למוסלמים מטעה שכן היא לא היתה מלחמה בין-דתית, אלא ניטשה ברובה בין לבנונים בשל הבדלי דעות בענייני משטר וחברה, ובין הדוגלים בזהות לבנונית לדוגלים בזהות ערבית. כל אחת מהמלים ‘מוסלמים’ ו’נוצרים’ שימשה כשם קיבוצי לקבוצות רבות ושונות, לא רק דתיות-עדתיות אלא גם פוליטיות, שנלחמו לעתים גם ביניהן או אף החליפו צדדים במלחמה. אולם, לא רק אידיאולוגיה דחפה את הלוחמים. ההשתייכות  לקבוצה  מזוינת  והשימוש  בנשק  נעשו  גם,  או  בעיקר,  לצורכי  פרנסה.

לחימה על נכסים כלכליים, הפקת רווחי מלחמה ופשיעה לשמה שביצעו קבוצות מזוינות היו דברים שבשגרה וכנראה בין הסיבות לכך שהמלחמה נמשכה שנים כה רבות.

תיאור גיאוגרפי קצר

שטחה של לבנון 10,230 קמ”ר  (225  ק”מ מצפון לדרום, 50 ק”מ בממוצע ממזרח למערב).  אורך קו החוף שלה 225 ק”מ. אורך גבולותיה 454  ק”מ (סוריה 375 ק”מ, ישראל 79 ק”מ). בירתה היא בירות (1,200,000 תושבים באזור המטרופוליטני).

לבנון מתחלקת ממערב למזרח לארבע רצועות  מקבילות לחוף ואלו הן:

רצועת החוף הצרה והפוריה נקטעת במספר מקומות ע”י הגבעות שלרגלי הרי לבנון וע”י ההרים עצמם. כל עריה הגדולות של לבנון: בירות, טריפולי, צידון, ג’וניה וצור נמצאות בה וכן רוב מחנות-הפליטים הפלסטינים. מטריפולי צפונה מתרחבת רצועת החוף למישור עכאר שרוחבו הממוצע 10 ק”מ. מספר רב של נחלים הזורמים לים התיכון מהווים גם הם מכשולים לתנועה. קטע החוף הבלתי-נפסק הכי ארוך הוא בדרומה של לבנון, כ50 ק”מ מהקצה הצפוני של מצוקי סולם צור ועד שפך נחל אוואלי צפונית לצידון. כביש החוף הוא ציר התנועה העיקרי בלבנון. התקדמות של צבא לאורכו מצריכה השתלטות מוקדמת על שטחים גבוהים יותר השולטים עליו.

הר לבנון עמוד-השדרה של לבנון, מתמשך לאורך 150 ק”מ במקביל לחוף הים התיכון בין נחל אלכביר בצפון, על הגבול עם סוריה, עד לאזור שמדרום לג’זין ולמאגר קראעון בדרום. גובה פסגותיו הגבוהות (מעל 2,000 מ’), הנמצאות בחלקו המזרחי, פוחת בד”כ מצפון לדרום. המורדות המזרחיים שלו, היורדים לבקע (ר’ להלן) מקו הפסגות, תלולים ואילו המערביים מתונים יותר. הרוחב הממוצע של  ההרים בחלק הצפוני  הוא 40 ק”מ ובחלק הדרומי 25 ק”מ. כביש בירות-דמשק, נתיב הרוחב החשוב בהר לבנון, המבדיל בין צפונו לדרומו, נחסם ע”י שלג  פעמים אחדות מדי חורף. מצפון לכביש נמצא חבל מתן ומצפון לו חבל כיסראוואן. מדרום לכביש נמצא חבל השוף. נתיבי התנועה בהר לבנון צרים ומפותלים. רובם מתמשכים ממזרח למערב. אפשר לחסום אזור זה למעבר צבא בכוחות קטנים יחסית וקשה מאד להפעיל בו יחידות שריון.

הבקע (ערבית: אלבקאע) שממזרח לרכס הר לבנון הוא הקטע הלבנוני של השבר הסורי-אפריקאי, אולם שלא כעמק הירדן שכיוונו צפון-דרום, כיוונו של הבקע הוא מצפון-מזרח לדרום-מערב. הבקע אינו המשך רצוף לעמק החולה. מפרידים ביניהם גבעות מטולה ומרג’עיון, מצפון להן רכס ביר אדהר ומצפון לו רכס אלרארבי, המכונים

יחד ‘סף הבקעות’. אורך הבקע הוא כ120 ק”מ בתחומי לבנון (הוא נמשך עוד כ35 ק”מ בתחומי סוריה). רוחבו משתנה מ5 ק”מ בדרום ל10 במרכז ול20 בצפון. וגובהו משתנה מ850 מ’ בקירוב בדרומו ל1150 מ’ בקירוב בצפונו, באזור בעלבק. משם הוא משתפל עד לגובה של כ600 מ’ בגבול סוריה. הבקע הצפוני משתרע מצפון לבעלבק, הבקע המרכזי בין בעלבק לכביש בירות-דמשק והבקע הדרומי מדרום לכביש זה. בחלק המרכזי נמצאת ביצת ענג’ר ובדרומי ביצת עמיק – שתיהן בלתי-עבירות. מדרום לאחרונה נמצאת ימת קראעון. נהר הליטני הזורם ממקורו בבקע הצפוני  דרומה מחלק את הבקע לשניים, לאורכו. אף כי הבקע היא החלק היחיד של לבנון בו אפשר לפרוס כוחות שריון, קשה להפעילם בה בגלל תעלות-ההשקיה הרבות משני עברי הליטני ומשום שהוא נשלט ע”י רכסי ההרים משני עבריה. העיר המרכזית בבקע היא זחלה.

רצועת ההרים המזרחית של לבנון מורכבת משני רכסים גבוהים: מול לבנון בצפון והחרמון  בדרום. הרי מול לבנון נמשכים מדרום-מערב לצפון-מזרח לאורך כ80 ק”מ. רוחבם הממוצע 35 ק”מ. הם מתרוממים לגבהים שמעל 2,000  מ’. אורכו של רכס החרמון, מצומת שיאון ליד קיבוץ שניר ברמת הגולן עד צומת מסנעה בכביש בירות-דמשק, 55  ק”מ. רוחבו כ30  ק”מ. ההרים האלה מבותרים וכמעט שאין בהם נתיבי תנועה. אין בהם צירי אורך. ציר הרוחב היחיד הוא כביש בירות-דמשק המפריד בין רכסי מול הלבנון והחרמון.

לחימה בלבנון מצריכה מיומנות גבוהה בלחימה בשטח הררי, בלחימה בשטח בנוי ובצליחת מכשולי מים ושילוב רצוף בין שלוש השיטות. יעילותו של כוח השריון במרבית שטחה מוגבלת.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מלחמת-האזרחים הלבנונית”