פֶּרֶק א’ — מוֹחַ בְּלִי כּוֹחַ
הֵיי חֲבֵרִים שֶׁלִי, מַה שְׁלוֹמְכֶם? אֶצְלִי גָרוּעַ. קָרָה אֶצְלֵנוּ בְּבֵית־הַסֵפֶר מִקְרֶה כָּל כָּךְ מְזַעְזֵעַ, שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֲפִילוּ אֵיךְ לְהַתְחִיל לְסַפֵּר עַל זֶה. קוֹדֶם כֹּל, אֲנִי בָּר, אֲנִי הָאָחוֹת שֶׁל אֱיָל קוֹרֵן מִכּוֹחַ הַמוֹחַ, שֶׁכְּבָר גָדַל. אֲנִי מַנְהִיגַת חֲבוּרַת בַּר־מוֹחַ. כֵּן כָּכָה קוֹרְאִים לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ כּוֹחַ רַק בַּמוֹחַ, בַּשְׁרִירִים אֲנַחְנוּ חַלָשִׁים כְּמוֹ זְבוּבִים.
אֲנִי לוֹמֶדֶת בְּכִיתָה ו’, יֵשׁ לִי רַעְמַת תַלְתַלִים וַאֲנִי הֲכִי אוֹהֶבֶת לִלְבּוֹשׁ גִ’ינְס וְחוּלְצָה אֲדוּמָה, הַצְבָעִים הָאֵלוּ מַזְכִּירִים לִי אֶת גַל גָדוֹת. בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶׁלִי, רוֹי שֶׁאוֹהֵב לִזְלוֹל הָמוֹן, אַהֲרוֹן הַמְעַצְבֵּן וְיוֹאָב שֶׁאֲנִי חוֹלָה עָלָיו. יַחַד אֲנַחְנוּ מְנַסִים לִמְנוֹעַ מַעֲשֵׂי אַלִימוּת בְּבֵית־הַסֵפֶר. אֲנַחְנוּ חֲבוּרָה מְגֻבֶּשֶׁת מֵאָז כִּיתָה ד’, וּפָתַרְנוּ כְּבָר כַּמָה תַעֲלוּמוֹת. אֲבָל הַפַּעַם נִתְקַלְנוּ בְּתַעֲלוּמָה מַפְחִידָה בִּמְיוּחָד.
טוֹב. אָז תַקְשִׁיבוּ מַה קָרָה לִי.
אַתֶם מַכִּירִים אֶת הַקֶטַע הַזֶה, שֶׁאַתֶם מִתְעוֹרְרִים בַּבּוֹקֶר בְּלִי חֵשֶׁק, כִּי אַתֶם מַרְגִישִׁים שֶׁמַשֶׁהוּ נוֹרָא עוֹמֵד לִקְרוֹת? זֶה מַה שֶׁקָרָה לִי הַשָׁבוּעַ. לֹא הִתְחַשֵׁק לִי לָצֵאת מֵהַמִיטָה אֲבָל הִכְרַחְתִי אֶת עַצְמִי.
‘בָּר,’ אָמַרְתִי לְעַצְמִי בַּטוֹן שֶׁל אֱיָל כְּשֶׁהוּא רְצִינִי, ‘קוּמִי. אַתְ מַנְהִיגָה. יֵשׁ לָךְ חֲבוּרָה. הֵם בֶּטַח כְּבָר מְחַכִּים לָךְ לְמַטָה. צְאִי מֵהַמִיטָה, שִׁטְפִי פָּנִים, וְיָאלְלָה! מַה נִסְגַר אִיתָךְ?’
‘בָּר!’ שָׁמַעְתִי אֶת אַבָּא קוֹרֵא מֵהַמִטְבָּח, ‘הַחֲבִיתָה שֶׁלָךְ מִתְקָרֶרֶת!’
זִינַקְתִי מֵהַמִיטָה וְהִתְלַבַּשְׁתִי בִּמְהִירוּת שִׂיא. אֲפִילוּ לֹא הִתְאַמְתִי צְבָעִים שֶׁל: כָּחוֹל וְאָדוֹם כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת.
‘בָּר, תֹאכְלִי לְאַט,’ אָמַר אַבָּא, ‘הַבֶּטֶן תִכְאַב לָךְ!’
הַמַעֲלִית יָרְדָה לְאַט מִדַי. הִצְטַעַרְתִי שֶׁלֹא יָרַדְתִי בַּמַדְרֵגוֹת. בַּדֶרֶךְ חָשַׁבְתִי עַל יוֹאָב.
יוֹאָב בַּחֲבוּרָה שֶׁלִי וְגַם חָבֵר שֶׁלִי, אֲבָל כְּשֶׁיֵשׁ תַעֲלוּמָה אֲנַחְנוּ נִפְרָדִים, כִּי הַקֶשֶׁר שֶׁלָנוּ הוֹרֵס אֶת הַמוֹחַ וַאֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לְהִתְרַכֵּז בַּתַעֲלוּמָה. אֵיזֶה מַזָל שֶׁעַכְשָׁיו אֵין שׁוּם תַעֲלוּמָה וַאֲנִי יְכוֹלָה לָשֶׁבֶת אִיתוֹ בַּהַפְסָקָה, רַק שְׁנֵינוּ לְבַד, וְלֶאֱכוֹל פִּיצָה טְעִימָה בַּמִזְנוֹן.
‘מַה הָעִנְיָנִים?’ שָׁאַלְתִי אֶת אַהֲרוֹן, רוֹי וְיוֹאָב שֶׁחִכּוּ לִי לְמַטָה וְנִרְאוּ מוּטְרָדִים.
יוֹאָב הוֹשִׁיט לִי אֶת הַטֶלֶפוֹן הַנַיָד שֶׁלוֹ וְשָׁאַל, ‘רָאִית אֶת זֶה?’
‘מַה זֶה?’ שָׁאַלְתִי.
‘תִסְתַכְּלִי.’
עַל מָסַךְ הַנַיָד הוֹפִיעַ צִילוּם שֶׁל קִיר וְעָלָיו כְּתוֹבֶת גְרָפִיטִי:
‘חבורת בר־מוח מתומתמים!
ענחנו החחמים!
ענחנו יודאים מי מאתיק במבחנים כדי לקבל ציונים טובים!’
בִּמְקוֹם חֲתִימָה הָיָה צִיוּר שֶׁל מִפְלֶצֶת אֲדוּמַת עֵינַיִם.
‘מַה זֶה? מִי שָׁלַח אֶת זֶה?’ שָׁאַלְתִי.
לְפֶתַע שָׁמַעְתִי צִפְצוּף שֶׁל קַבָּלַת הוֹדָעָה מִכִּיווּן הַנַיָד שֶׁלִי.
נִכְנַסְתִי לְווֹאטְסְאַפּ.
‘בָּר, גַם אַתְ קִבַּלְתְ? אֶת אוֹתָה הַהוֹדָעָה?’ שָׁאַל יוֹאָב.
‘כֵּן. תִבְדְקוּ, זֶה הִגִיעַ בַּקְבוּצָה שֶׁל הַכִּיתָה,’ עָנִיתִי, ‘אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵשׁ לָנוּ תַעֲלוּמָה רְצִינִית!’
‘אוּף!’ אָמַר יוֹאָב, וְהָיָה בָּרוּר לִי שֶׁהוּא מִתְאַכְזֵב, כִּי עַכְשָׁיו אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לִהְיוֹת חֲבֵרִים, עַד שֶׁנִפְתוֹר אֶת הַתַעֲלוּמָה.
‘אֲבָל מִי צִיֵר אֶת הַגְרָפִיטִי הַזֶה? וְאֵיפֹה הוּא צִיֵר אוֹתוֹ?’ שָׁאַל רוֹי.
‘זֶה עַל הַקִיר שֶׁל בֵּית הַסֵפֶר,’ עָנִיתִי, ‘רוֹאִים בַּתְמוּנָה בְּדִיוּק אֵיפֹה זֶה!’
אַחֲרֵי הֲלִיכָה מְהִירָה הִגַעְנוּ לְבֵית־הַסֵפֶר. רָאִינוּ — זוֹ כְּתוֹבֶת גְרָפִיטִי אֲמִיתִית. אוֹתִיוֹת שְׁחוֹרוֹת הִתְחַבְּרוּ לְמַשֶׁהוּ שֶׁהִצְדִיק אֶת הַהַרְגָשָׁה הָרָעָה שֶׁלִי מֵהַבּוֹקֶר.
‘חבורת בר־מוח מתומתמים!
ענחנו החחמים!
ענחנו יודאים מי מאתיק במבחנים כדי לקבל ציונים טובים!’
עָמַדְתִי מוּל הַקִיר כְּמוֹ פֶּסֶל. הִסְתַכַּלְתִי שׁוּב וְשׁוּב עַל הַכְּתוֹבֶת. הִרְגַשְׁתִי שֶׁאֲנִי לְבַד מוּלָה. לְבַד מוּל הַקִיר. זֶה מַפְחִיד, זֶה מַעֲלִיב. וּמִיָד עוֹלוֹת הַשְׁאֵלוֹת: מִי עָשָׂה אֶת זֶה? לָמָה זֶה כָּתוּב בְּכָאֵלוּ שְׁגִיאוֹת? לָמָה הֵם עָשׂוּ אֶת זֶה? לָמָה זֶה מַגִיעַ לָנוּ? וּבִמְיוּחָד, הַצִיוּר שֶׁל הַמִפְלֶצֶת…
אין עדיין תגובות