המאבק היום-יומי לשלב באופן מאוזן בין עבודה, זוגיות והורות משותף לנשים רבות בעידן שלנו. הפער בין מציאות חיינו לציפיות שיש […]
מסע שהתחיל ביומן
זה היה בתקופה של שינוי בחיי.
הגעתי לגיל חמישים בעודי תוהה מה אני רוצה לעשות בחיים. שכבתי במיטה בחדר השינה וכתבתי במחברת שלי. באמצעות הכתיבה, ניסיתי להבין מה אני צריכה.
שאלתי את עצמי: אם היית יכולה לעשות בדיוק מה שאת רוצה, ללא שום מגבלה, מה היית עושה? מה את רוצה?
הייתי בצומת דרכים. תהיתי אם הזהות שלי כמנהלת מקצועית בכירה בתעשיית הטלוויזיה היא שמגדירה אותי בחיים, או שיש לי עוד צדדים. הרמתי את עיניי מהמחברת, שקועה במחשבות, ומבטי שוטט בחדר עד שנתקל בארון שמולי. ארון הבגדים הגדול היה פתוח לרווחה, ופתאום, כמו לראשונה, הבחנתי במדף העליון והמרוחק, זה שצריך לקחת סולם כדי להגיע אליו – מדף שלם, רחב וגדוש בעשרות מחברות שכתבתי כל השנים, דומות לזו שאני מחזיקה בידי כעת.
הבאתי את הסולם, הורדתי את המחברות והתחלתי לקרוא אותן בשקיקה: חיים שלמים מתועדים, שלושה עשורים של שמחות ומכאובים, המון ניסיון חיים ולא מעט שיעורים. לראשונה, קראתי את כל מה שכתבתי עד היום. מעולם לא קראתי את היומנים שלי קודם, לא הספקתי. החיים היו עמוסים ומהירים כל כך שלא נעצרתי. ועתה קראתי ברצף, מההתחלה ועד הסוף, והכול היה חדש ומוכר כל כך. קראתי את עצמי ונזכרתי איך רציתי שיהיה לי הכול – גם זוגיות, גם ילדים וגם קריירה. נזכרתי בשנים הארוכות והתובעניות שבהן נקרעתי בין שלושת העולמות, ובמסע החיפוש אחר איזון ביניהם. הרגשתי שמצאתי.
קראתי והרגשתי שהמסע האישי שלי, על כל השאלות, החוויות והתובנות שליוו אותי במהלכו, יכול לעזור לנשים אחרות שחיות את הלהטוט הזה בין זוגיות, עבודה והורות, ולהקל את המסע שלהן. כך התחלתי לכתוב את ספרי זה. קראתי וכתבתי, כתבתי וקראתי, ולאט לאט הבנתי שזו השליחות שלי.
שנים רבות אני כותבת, פה שירים, שם סיפורים, קצת תסריטים, אבל בעיקר יומן המתעד מסע חיים בין גיל עשרים לחמישים – פרק זמן שבו הפכתי מרווקה בעלת מקצוע חופשי לנשואה פלוס שלושה פלוס קריירה. זהו יומן מסע אישי של אישה שחיה בסוף האלף השני-תחילת השלישי, אישה שמחפשת דרך לממש את עצמה, שבחרה בזוגיות, בעבודה ובילדים, וכמעט קרסה מכל המטלות והמתחים.
ברוך שעשני אישה. תמיד חשתי מבורכת בנשיותי, ומגיל צעיר מאוד היה לי ברור שמה שאני צריכה זה לעמוד בזכות עצמי, ללא תלות באף אחד.
בזמן שהתחלתי להתגבש מקצועית, ביקשתי אהבה ואת מי שאיתו ארצה לחיות וללדת ילדים. גבר שיאפשר לי להיות לצידו מי שאני באמת, שותף לחיים, לאהבה, להתפתחות, לצמיחה ולגידול הילדים.
כשמצאתי אהבה והקמנו משפחה, ייחלתי להיות בת זוג קשובה ואימא טובה, ולהמשיך בהתפתחות אישית ומקצועית. רציתי להיות אישה שהחיים שלה הם תוצאה של הבחירות שלה, של סדר העדיפויות המתאים לה.
ואז גיליתי כמה זה לא פשוט.
למרות – ואולי בזכות – כל הקשיים שחוויתי, ביקשתי להיות אישה המקדשת את הזוגיות ואת ההורות ממקום מחובר ועצמאי. אישה שחיה באיזון פנימי.
התחלתי לחפש.
חיפשתי כלים שיסייעו לי לאזן בין עבודה, זוגיות והורות – שלוש החזיתות המרכזיות בחיי, שהפכו לעיסה דביקה של קונפליקטים בין צרכים של ילדים קטנים, משרה תובענית וזוגיות שמחזיקה את הכול.
מתוך העומס והמצוקה התחלתי במסע. הדרך לא הייתה קצרה והיא נמשכת כבר עשרים שנה. ייחלתי להרגיש שלמה יותר וגיליתי שהדרך שלי להתמודד עם חוסר האיזון בין הבית והעבודה קשורה בהתפתחות מתמדת שלי ובלמידה בלתי פוסקת של תחומים המעניינים ומעשירים את עולמי ואת חיי, תחומים המאפשרים לי היכרות טובה יותר עם עצמי ומעניקים לי כלים לחיים מאוזנים וטובים. יש הקוראים לזה פיתוח המודעות. אני קוראת לזה “דרך האמצע”. זו הדרך שאני צועדת בה תוך חיפוש מתמיד אחר מה שעוזר לי להיות מאוזנת.
אנחנו חיות בעידן מרתק, תובעני, מהיר ואינטנסיבי. עלינו לפתח כלים שיסייעו לנו לעמוד בפני האתגרים הרבים, ולטפח יכולת רחבה להתמודד עם אלמנטים שונים. זה דורש ביצוע מספר משימות במקביל ומצריך כישרון ייחודי, שאנו הנשים התברכנו בו באופן טבעי. זהו יתרון יחסי משמעותי.
התמזל מזלנו לחיות בתקופה הנוכחית בעולם המערבי, ובחירות רבות בנוגע לחיינו נתונות בידינו. כל אישה יכולה לבחור להיות אשת קריירה, אימא, אשת איש או אישה. אפשר לבחור הכול, ואפשר לבחור לא לבחור. מה שלא נבחר, יהיה תוצאה של בחירה חופשית שלנו.
אני בחרתי להיות מאוזנת.
אין עדיין תגובות