החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מציפוּרי ארצנו

מאת:
הוצאה: | 2015-11 | 60 עמ'
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

"מציפוּרי ארצנו" הוא אוסף ציפוּרים קצרים, ברובם הומוריסטיים, חלקם נושכים (אבל רק קצת). זהו ספר אלקטרוני, חשמלי, חשמלטרוני ואף מדליק. כן, הוא עובד על בטריה, אך אנו עובדים במרץ על פיתוח גרסה עם קפיץ.

עד כאן, מיטב השטויות שהמחבר (לא) הצליח לכתוב כטקסט שיווקי. ועכשיו – בואו ניגש לכמה דברים מעניינים באמת, שתמצאו בספר:

– מהו סודו המשפחתי של דוגמן-העל פאביו? חשיפה בינלאומית בלעדית.

– על איזו המצאה, עמל פאבלו פיקאסו כל חייו, לשווא? גילוי עולמי!

– אנקדוטות מרתקות, מגורלו המשעשע של אחד הציורים המשעממים, המפורסמים ביותר למדע ("המבסוטית" של דה וינצ'י).

– כיצד קיבלה להקת ABBA את שמה? ומה זה Pippi Langstrump?

– היכן נמצאת ממלכת קבבטוריסטאן? ולאן נעלמו חוקריה?

– איפה קונים יודלמיטר? מישהו יודע? וואללה, אין לי מושג, התקלת אותי עכשיו. מה זה בכלל? פרטים בספר.

– מה הקשר, בין היהדות לבין גיבורי העל האמריקאיים?

– ציטוטים נבחרים מהפרק "פסיכומטרי לפעוטות", של הספר "הכיני את ילדך לדוקטוראט".

– פרטים ראשונים, על תנועת המחאה המחתרתית / אחוות הסתרים הסודית, אשר חרתה על דגלה את הסיסמא Free the beavers !

– תוצאות מחקר עתיק שמוכיח, כי ייתכן שהקפה אולי טוב לבריאות. כנראה.

– ראיון בלעדי וחושפני עם הסופר

בספר תפגשו שלל דמויות צבעוניות כמו פפיש (למה קראו לו ככה? על שום פיו מפיק המרגליות. כן), מיצי (חתולית ופוטוגנית), הדינוזאור רקסי, ששון הקטן ונוערי הגבעות (עיזה פזיזה, שאין לה אלהים). רק אצלנו, תתענגו על חידושי לשון מרהיבים, אף שימושיים, של האקדמיה ללשון עברית לא מדוברת (איפה! מי מכיר את המילים האלה בכלל)? מהפכני מכך – המהפיכה בניקוד, אשר יצאה לדרך!

במדורנו "מילים יפות בעברית", נעשה כבוד לאורך הספר, לכמה מילים יפות בעברית, שבאמת הגיע הזמן (למשל "שנקל"). במדור "מציפורי ארצנו" נספר מעט על.. נו.. ציפורים. בטח. זה הכל על ציפורים והשאר בראש שלכם. כולל גילוי מדעי פורץ דרך – מי היא הציפור המסתורית, שמחרבנת לכולם על האוטו?

ועוד – חשיפת פרקי היסטוריה עלומים ומרתקים – מפרעות כָסְתַ"ח ועד פרעות נישתט"ח.

גילוי נאות: יש בספר פרק שיעצבן שמאלנים. גילוי נאות: יש גם פרק או שניים שיעצבנו ימנים. שומרי מסורת. ושמרנים במיוחד. יהודים. גם ערבים. כל אחד יימצא כאן משהו! משהו מעצבן, נכון. אבל שאר הפרקים – אייזן בטון! כל פרק מלמיליאן! לא מכירים את הסלנג הזה? מיושן מדי? וזה מזכיר לי, שיש גם פרק עם סלנג סקוטי.

הכשרתו של המחבר בכתיבת הדברים האלה ("ספרים"), עשירה ורבת שנים. זה התחיל בילדות טיפוסית של תולעת ספרים, המשיך בנעורים מחוצ'קנים של קריאת סיפורים קצרים של סומרסט מוהם, צ'כוב, דיימון ראניון וסופרים מתים מפורסמים אחרים, כאלה שכותבים עם ביטויים מרשימים, שאיש כבר לא מבין (כמו "מעוף הברבוז הקרתני" או "החל לימלוש במרץ"). בשנים האחרונות הוא כותב למגירה, בסופ"שים ובשעות הערב, ובלילות הולך לישון עם מיטב סיפורי קישון או לפחות, סופר כבשים. וישנם כמובן ספרי א. ב יהושע, ג. ד מנחם, גרוסמן, יוליסס, האחים עוז (עמוס וקובי. תותחים), האחים מרקס ("מאה שנים של בדידות", "לילה באופרה") והאחים קרמזוב (עובדים 10. ידיים זהב. רק מה, בלי קבלות). את כולם הוא לא קרא.

ולסיום, טעימה מתוך תשובות, לשאלות קוראים, שהסופר כתב לאחרונה:

– "אין דבר כזה פינגווין רוֹדֶזִי. אני בדקתי ודבר כזה בוודאות לא ידוע למדע! ה"ספר" הזה הוא סתם אוסף של שטויות וטעויות. ככה כותבים? תתבייש!"

– "שאלה קנטרנית ובכל זאת, החלטנו לענות. שואלת יקרה, אני לוקח את מלאכת הכתיבה ברצינות רבה ואין לך כלל מושג כמה עבודה נדרשת, בכדי לכתוב שטויות איכותיות. לדוגמא: לשם כתיבת הפרק הקצר "ששון הקטן", התנסיתי בעצמי בחוייה האינפנטילית משהו של להיות ילד, במשך כתשע שנים רצופות! ובאשר לפינגווין הרוֹדֶזִי שמזכיר קורניליוס, האם עובדת היותו בולט בהיעדרו מספרי המדע, היא הדבר היחיד שהפריע לך? סימן שאת לא קוראת ברצינות. אוכל לגלות לך, שמדובר ביצור בלתי אפשרי, מעוד כמה וכמה סיבות טובות ומעניינות."

תודה וקריאה מהנה.

עמית.

מקט: 001-2520-001

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


אוי, פּאבלו, פּאבלו, פּאבלו. פּאבלו.

זה התחיל לא פשוט.

הם קראו לילד: פּאבלו דיאגו חוזה פרנסיסקו דה פאולה חואן נפומוצנטו מריה דה לוס רמדיוס קיפריאנו דה לה סנטיסימה טרינידד מרטיר פטריציו רואיז אי פיקאסו. מה רע ב"משה"?

אחרי הטראומה הזו, לא פלא שפּאבלו מעולם לא למד לצייר. הכל יצא לו עקום.

וכשהיה מצייר דברים יפים כמו נשים, זה כבר התחיל להיות מביך (עיין ערך "העלמות מאביניון" – מי היה קונה דבר כזה, אם היה חתום למטה "משה"?).

מכירים קוביזם? אז זה בגללו.

עכשיו, הכירו מונח חיוני להבנת המשחק ב…קוביות הזה, ושמו Flatness או בעברית משעשעת (של האקדמיה זאת אומרת), שְטִיחוּת. שטיחות למי שלא מכיר, זה כמו חוט שטוח. זה שטוח כמו שטיח. זה שטוח לאורך, ולא רק לגובה!.. עכשיו כולם מבינים? יופי. בקיצור – שטיחות.

ולמה זה חשוב בקוביזם? כי פּאבלו ניסה (סקופ בלעדי שלנו!) לצייר לפרנסתו שטיחים. רעיון גאוני שטרם בא זמנו וגם לא יבוא. אתה תולה על הקיר – אמנות! אתה פורס בריצפה – שטיחות! אתה שם באמבטיה שלא תחליק – מייד נכנס מהחלון צלם פיפיראצי וחודר לך ללא כל עכבה לפרטיות, אבל – יוצא מזה צילום מפורסם – "פיקאסו באמבטיה". לא צריך בועות, לא צריך קצף, גם את כובע הרחצה וברווזון הגומי תשאיר בצד. יש שם פיקאסו? אז זו אמנות!

קוביזם זה גם "לפרק לחלקים ולהרכיב מחדש בלה בלה". ואנחנו שואלים – למה? רק כי אפשר? בשביל מה? תחביב ביזארי של קצבים?

– צייר לי כבשה!

– בבקשה חמודי, ב-ב-קשההה…..כי אני צייר זה למה… קוביסט! הנה… רגע… זהו. כיבשה!

– לא בדיוק לזה התכוונתי…חשבתי יותר בכיוון ..פחות בסיגנון שווארמה… לא חשוב. העיקר הכוונה. אתם אנשים טובים.

אלא מה, כל זה התאים בול ואולי זו הייתה בדיוק התכנית משמיים, כשפיקאסו צייר את הדברים שעקומים באמת.

למשל – יצירתו המפורסמת "גרניקה" (בעקבות הפצצת עיר זו על ידי הנאצים מהאוויר) ובהמשך, יצירה אחרת על השואה.

זה המקום לסיכום ביניים מיותר: קוביזם – אוסף טכניקות שעוזרות לצייר מהר ופשוט, בכדי להיראות אמן, להשיג בחורות ולעשות בוכטות של כסף. קוביזם – עיוות בקיצוניותו. פטיש אוויר. ריסוק ושבר. זאת בניגוד לציור הקלאסי, בו גם למעוות יש קווים זורמים, יצוקי תקווה. קוביזם ודומיו, נובעים מסקרנות אינפנטילית כלל אנושית (מה יקרה אם נעקם את זה ככה?..).

ואולי (סבירות נמוכה ביותר, אבל אולי) אנחנו טועים. השפיץ (פרופסור שפיצנפְלאפן), טוען שכל עניין ה"קוביזם" הזה הוא שטויות של מבקרי אמנות (עד כאן, מובן) ושלמעשה (וכאן ההפתעה הגדולה), פיקאסו רק ניסה להמציא (וכאן – מובאה אימורטאלית מפינקסו של פיקאסו, שנמצא נשכח בכיסו, בסוודר טוויד מכוער להפליא, שנמכר במחיר מציאה, בסות'ת'ביז) :

"…דבר כזה בצורת קוביה, שיהיה נגיד כמו איקס מיקס דריקס בכל צד, ונשים כל מיני צבעים כי זה יפה ושמסובבים אותו ככה בשביל לסדר את ה… לא? אתם לא חושבים שייתפוס?… איזה מייאשים אתם! אם תרגיזו אותי, אני אצייר אתכם! באימא שלי! אל תביאו לי ת'גָ'נַנַה עכשיו! מה יש? אי אפשר קצת לפרגן? יש לבנאדם רעיון ואתם ככה מייאשים? ".

בתוך הפנקס המהוה (מילה מגוחכת. הרי ברור לכולנו שאין בעברית מילה כזו. סתם שמנו אותה כאן בשביל הרושם), נתגלו עשרות רישומים מכינים לקראת ההמצאה הגדולה – יצירת המופת עליה חלם כל חייו. אבל פּאבלו הקטן, עם השם הגדול עליו בכמה וכמה וכמה מידות, פשוט לא הצליח לצייר אותה עבור רישום הפטנט. בסוף הפנקס, בכתב יד שבור ומיואש, על סף דמעות (לפי גרפולוג מומחה) נרשם ברעד:

גוד דמממ איט! לא מצליח לצייר…

קוביה!!!

את אחת מהרצאותיו המרתקות, תיבל לאחרונה פרופסור שפיצנפְלאפן, כהרגלו, בכמה פכים נסתרים, פחיות נשכחות ואנקדוטות מרתקות מנבכי היסטוריית האמנות, הציורית, הפלסטית והסוערת. כך שמענו, על קוביה נוספת שפּאבלו ידידנו המציא ודווקא היא, בניגוד ל"קוביה ההונגרית" הנשכחת, שזכתה לתהילת עולם ולפופולאריות תמיד. הקשר בינה לבינו ידוע למעטים שבמעטים ועכשיו גם אתם בסוד העניין. אנו מדברים כמובן על "הקוביה הבולגרית" (ידועה גם בשם "גבינה בולגרית").

לעתים, נותנת לנו ההיסטוריה הדרן סימבולי, בסיום חייו של אחד מגיבוריה, הדרן המדגיש את טביעת חותמו הייחודי על פני מרחביה…או משהו כזה. וגם במקרה הנ"ל, עם פורסט גאמפ של עולם האמנות, שאנשים אשכרה לקחו ברצינות כל מיני שטויות שעשה ואמר ועשו אותו עשיר ומפורסם. יופי לו. בחור טוב. הוא לא התכוון. פשוט, ככה זה יצא לו. פצצת התום (הנקס) של המאה העשרים, מאה שלא הבחינה בין ימינה לשמאלה. בכל אופן, בסיום הסיפור המשעשע, בוודאי גם עבור פּאבלו, לפחות ברובו, הזדמן לנו ארוע יוצא דופן של ממש – פגישת פסגה של שלושה ענקי פופ – גדול הציירים (לצורך הרצף הסיפורי) של אותה מאה, גדול מלחיני הפופ שלה (באמת) וגדול השחקנים האיכותיים-אך עדיין קלילים נוסח הוליבוד (ייתכן). הראשון תרם מילים אחרונות מפורסמות, השני תרם פיזמון חיפּוּשִי והאחרון – את הרעיון. מסתבר שחיפושית הקצב סרררר פול מקרטני, כתב על פּאבלו שיר. למה? בכדי להוכיח לשחקן דסטין הופמן, שהוא יכול לכתוב שיר על כל נושא סתמי, נגיד, כותרת היום בעיתון. בוא נראה… נפטר צייר מפורסם. ברוך דיין האמת.

עכשיו קורא יקר, הבה ונעשה תרגיל נחמד בקוביזם – אנחנו אשכרה ננסה לנחש, כיצד נשמע שירו של סררר פול על משה, אפילו מבלי לראות את מילותיו (מה זה משנה? במילא קוביזם יוצא עקום). נתחיל בפירוק שיר אופייני של חסרי הקצב (הבִּיטְלֶס) לחלקים, בכדי "להבין" את מהותו. ככה בעולם המודרן-בוהמי מבינים משהו או מישהו – מפרקים לו את הצורה ושמים תחת מיקרוסקופ. קוביזם. שירו איתנו:

Love. You. She. Me. Tavori.

לוסי וניל דיימונד.

איפה שמתי את הפאן?

Yalla submarine

Ye Ye Ye

OOOOOO !!!

ועכשיו, נפעיל את עיקרון השטיח האימפרסיוניסטי מודרן דטרמיניסטי

(בלי מכתבים זועמים למערכת – אם לא הבנתם, זו אשמתכם! כן, כי אתם לא מבינים באמנות, זה למה).

מה קיבלתם?

בסדר, אני אחכה…

נראה עוד כמה זמן אני אצטרך לחכות…

פול! אתם שוב מעשנים שם? מה יהיה איתכם?

התשובה הקוביסטית הנכונה היא כמובן, שנשארנו רק עם ה-OOOOOOO. או בשפתם הפופ-פסיכודלית-סימבולית של חיפושיות הקצב – אוסף אפסים.

לא הצלחנו? לא התרשמתם, אה? מה לעשות, מסתבר שקוביזם לא עובד. על רוב האנשים. ועל השאר? עובד. עובד יופי.

חזרה לסר פול, ששהה בדיוק בג'מאייקה, כך אומרים. ניתן לשער שהיה רגוע במיוחד, אפילו מאוד רגוע, בלוריתו השובבה מתבדרת בידור קל ברוח הסיקסטיז. שואב עמוקות השראה, היישר ממקורותיו כביכול, של אמן האמת בוב מארלי.

לצידו על הבר, שחקן האופי הרציני להחריד דאסטין הופמן, ובידו בקבוק פיזיבּוֹבָּלַאך צונן. מה כבר יכול להשתבש? וכך זה יצא:

Paul McCartney: Picasso's Last Words

(השארנו רק את הפזמון. זה מספיק. באמת)

Drink to me, drink to my health

You know I can't drink any more Drink to me, drink to my health You know I can't drink any more

ולסיום, טיפ חשוב לקוביסט הצעיר: אל תצייר אותה.

היא תבקש ממך. אָל! תגיד לה במקום זה משהו כמו "היופי הפנימי הוא מה שבאמת חשוב …"

תגיד "עוד לא הצלחתי לתפוס את המהות הפנימית שבך.. אחרות קל לי לצייר אבל אותך.. את מיוחדת מדי.. יש בך משהו מסתורי, אקזוטי,.. את.. את.. (לנשוך אגרוף בתיסכול)… לצייר אותך – אני פשוט לא יכול!!!"

כעת תפנה הצידה ותגיד משהו דרררמטי בספרדית.

ואם ממש אין ברירה – נסה לצייר כמו בן אדם. אישה זה לא חפץ. שום דבר זה לא. איזה טבע דומם בראש של הציירים האלה? אין דבר כזה טבע דומם בכלל. כל אבן מדברת. שרה. אוי, פּאבלו, פּאבלו, פּאבלו. פיקאסו!

תראה איזה בלגאן עשית.

גיברת, תעזבי אותך מפיקאסו. סתם יקר, קופץ מאישה לאישה וגם לא יודע לצייר. תשמעי לי, יותר טוב לך דאלי. הוא יצייר אותך כמו שצריך ויש לו חוש הומור ("דאלי הוא לא רק אקסצנטרי, הוא גם קונצנטרי!") וגם רצינות ("מהר! זמננו הולך ונוזל!").

קוביזם – לצחוק כל הדרך לבנק.

קוביזם – כי אל תהיה מרובע.

קוביזם – לך על זה גבר!

פרסומת סמויה זו לכת הקוביזם, בחסות "הקוּבֶּה של משה"

  1. :

    היי עמית,

    נקרעתי מצחוק.
    אני יכולה לשים את הפרק הראשון עם קישור למנדלי במדיה החברתית שיגיעו יותר אנשים?
    אני גם בקפה דה מרקר ויש שם מדור ביקורת ספרים.
    שמחה שזכרת שאני מתרגמת ויכולת להעביר לי את הספר.

    שבת שלום,

    שושי

  2. :

    היי עמית,
    מאז ומתמיד אהבתי את חוש ההומור המיוחד שלך, שמחה שהחלטת לשתף בו גם את שאר העולם… 🙂

    ולענייננו:
    מצטרפת לשאלה של שושי,
    בבקשה, אפשר?
    לא נעים לי להתגלגל לבד מצחוק (גם ככה כולם חושבים שאני תמהונית לאללה) ונראה לי שחוש ההומור שלך מוצלח מכדי שיתבזבז על תמהונית אחת בלבד… :))))

    גלי

  3. :

    עמית – כרגיל, הכתיבה שלך יוצאת דופן עם חוש הומור משובח, מלמדת ומעשירה עם חיוך שלא יורד מהשפתיים.. כמה צחקתי מהתיאור שלך של הקוביזם ופאבלו.. משעשע וקולע.
    המשך ביצירתך המיוחדת והמרעננת 🙂
    עלה והצלח!
    איריס

הוסיפו תגובה