כשאליזבת קין שבה לאירלנד לאחר מות אמה, דבר אחד בלבד עומד בראש מעייניה: להיפרד מהחלק הקודר והמדכא הזה בחייה. בית ילדותה עמוס עד גדותיו בחפצים מיותרים ונוכחותה של אמה כבר מתפוגגת ממנו. אבל בתוך הבלגן היא מגלה ערימת מכתבים קטנה שמעוררת את סקרנותה ומערערת את עולמה.
ארבעים שנה קודם לכן, אישה צעירה יוצאת מבית אבן מבודד, עטופה באפלת הלילה ובצווחות הרוח, נמלטת מהצוקים ומהים. אין לה מושג לאן מועדות פניה, היא יודעת רק שעליה להמשיך הלאה ויהי־מה.
מציאה הוא סיפור מותח ונוגע ללב על סודות, על אובדן ועל פרשות דרכים בלתי אפשריות.
גרהם נורטון הוא שחקן, בדרן, מנחה טלוויזיה ועיתונאי אירי. הוא חיבר שלושה רומנים שזכו לשבחי הביקורת והגיעו לרשימות רבי המכר בבריטניה ובאירלנד.
קטגוריות: מבצעי החודש, סיפורת מתורגמת
הספר זמין לקריאה במכשירים:
28.00 ₪
מקט: 4-1494-7
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
כשאליזבת קין שבה לאירלנד לאחר מות אמה, דבר אחד בלבד עומד בראש מעייניה: להיפרד מהחלק הקודר והמדכא הזה בחייה. בית […]
לפני
הוא כמהּ לדממה. שאגת הרוח צווחה על רקע הקצב הצורם של הגלים והציפה את ראשו. אלה הקולות שליוו את התעוררותו בכל בוקר, וכשזרועותיו הדואבות כיסו את גופו בשמיכה בלילה, אותה חומת רעשים מילאה את חלומותיו. מתי יֵדע שלווה?
אדוארד פוֹלִי ישב שפוף על כֵּף הסלעים הקטנים שסימן את הגבול בין הדיר הקדמי ובין הים. עננים גזלו משמי הלילה כוכבים או ירח והפכו את מעטה הקולות האפלולי לסמיך עוד יותר. דמעותיו כבר יבשו אבל פניו נעשו רטובות שוב בגלל הערפל המלוח של נתז קצף הגלים. מאחוריו הוא שמע קולות אקראיים וטריקה חלושה של דלת מכונית.
לו רק היה מצליח לחשוב. היה עליו לחשוב על העתיד. מה יעשה עכשיו? איש לא היה אומר שהוא צעיר, ובכל זאת אי אפשר לומר שהחיים נגמרים בגיל ארבעים ואחת. הוא חשב על אחיו ג’יימס, שנסחף בגלים לפני שנים רבות. לא היו לו המותרות להרים ידיים, אבל זה בדיוק מה שאדוארד ביקש לעשות. לשבת ולחבוק את ברכיו עד שהגאות תבוא ותיקח אותו.
ברשרוש הרטוב של הרוח והגלים הוא שמע מנוע ניעור לחיים, והדשא הלח סביבו זהר באדום ואז בכחול. הוא הפנה את ראשו וראה את האמבולנס נוסע לאיטו במשעול, עובר את הבוסתן לכיוון הכביש. הוא הרגיש מטופש כל כך. באיזו זכות ציפה לאושר? פתאום הרגיש כאילו מדובר בסופו של סיפור שנכתב עבורו מלכתחילה.
הוא עמד והביט לאחור, אל הבית. כל אור בער, כך לפחות הרגיש. מִסירה בים היה אפשר לחשוב שהם עורכים מסיבה. מאחורי הרשת הבוהקת של החלונות הוא הבחין בקושי בצל המאיים של חורבות המצודה שהעניקה לבית את שמו. אינספור עשורים גרו בני פולי על אדמה הזאת. כל ההיסטוריה הזאת נאחזה בעתיד כתלויה על בלימה.
הוא ידע שעליו לחזור אך לא היה מסוגל לשאת את המחשבה שיראה את אמו. הוא דמיין אותה יושבת לשולחן המטבח. ספל וצלוחית לפניה. ספל התה שלו מן העבר האחר. זרם בלתי פוסק של מילים מצידה ימלא את הדממה, אבל פניה יספרו לו מה היא באמת חושבת. משום־מה הכול היה באשמתו. היא תשלח אליו את אותו מבט ששלחה ביום שבו מת ג’יימס. הבעה שבישרה לו שהיא עדיין אוהבת אותו אך לעולם לא תוכל לסלוח לו.
אמו לא הייתה כזאת שמקפיצה על הברכיים או שמאמצת אל חיקה המנחם כשהכול נראה כבד מנשוא, אבל היא הייתה חזקה, רבת־תושייה ונחושה. הוא ידע שאם הוא רוצה לעבור את זה, הוא יזדקק לה. הוא הרים את צווארו מול נהמת הלילה ופסע לאורך השדה אל אורות הבית. בדבר אחד הוא היה משוכנע.
לאמו תהיה תוכנית.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מציאה”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות