החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מסיכון לסיכוי

מאת: , ,
הוצאה: | 2008 | 340 עמ'
קטגוריות: עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

ספר זה מציג שיטות התערבות טיפוליות בנוער עובר חוק וצעירים במצוקה, שפותחו בשנים האחרונות.

הספר מוקדש לזכרו של יהודה רימרמן ז"ל, אשר כיהן כקצין מבחן מחוזי לנוער, היה ממעצבי הגישה הטיפולית בעוברי חוק קטינים ובנוער במצוקה, וזאת באמצעות עבודה טיפולית ישירה, עריכת מחקרים וכתיבת ספרים ומאמרים רבים.

הספר כולל חמישה פרקים המציגים את דרכי ההתמודדות של שירות המבחן לנוער עם עוברי חוק צעירים: הרקע וההתפתחות של השירות, שיטת "הצדק המאחֶה" והגישור הפלילי, הטיפול בנערים הנמצאים במעצר בית וההתפתחות בנושא חקירות ילדים והערכתו. כמו כן בספר: "תוכנית מֶנטורינג" – נערות למען נערות; טיפול בעברייני מין קטינים; מסגרת חוץ ביתית לנוער הומו לסבי; קהילת נוער לנפגעי סמים במלכישוע; הפעלת שבט "צופים" בכלא לנוער ותוכנית התערבות ממוקדת צוות בחסות הנוער.

את הספר ערכו: ד"ר מאיר חובב – מנהלו לשעבר של שירות המבחן לנוער והאגף לשירותי תָקוֹן, חוקר ומרצה במוסדות להשכלה גבוהה; ד"ר חיים מהל – ראש תחום טיפול ושיקום ברשות הלאומית למלחמה בסמים ומרצה במכללת עמק יזרעאל; ד"ר מרים גולן – מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, חוקרת, מדריכה ומנחה קבוצות.

מחבּרי הפרקים בספר נמנים עם עובדי השדה ועם מרצים וחוקרים מהאקדמיה. הם מציגים את מגוון ההתערבויות הטיפוליות שפותחו לאחרונה, ואף מנתחים ומעריכים אותן.

מקט: 4-249-1878
ספר זה מציג שיטות התערבות טיפוליות בנוער עובר חוק וצעירים במצוקה, שפותחו בשנים האחרונות. הספר מוקדש לזכרו של יהודה רימרמן […]

שירות המבחן לנוער בישראל – רקע, התפתחות השירות ומגמות לעתיד
מאיר חובב ולוי עדן

מבוא

פרק זה יבחן את התפתחותו של שירות המבחן לנוער ואת יסודות התפיסה הטיפולית והארגונית בעוברי חוק קטינים, מאז הקמתו ב־1932.

שורשי שירות המבחן לנוער, כמו שאר שירותי הרווחה בישראל, נעוצים בשירותים הסוציאליים של היישוב היהודי שפעלו בתקופת המנדט הבריטי, בעיקר מטעם המועצה הסוציאלית בראשותה של הנריאטה סאלד. מועצה זו שאבה את כוחה, ולעיתים גם את תקציבה, מהוועד הלאומי היהודי בראשותו של דוד בן־גוריון. בתקופת “טרום־המדינה” פותחו שירותי בריאות, שירותי תיווך עבודה וכמובן שירותים לנוער במצוקה ולבני־נוער עוברי חוק, לעיתים במקביל לשירותים הסוציאליים החלקיים שסופקו על־ידי ממשלת המנדט לסקטור הערבי.

עד 1931 לא היה למעשה טיפול ממוסד בעבריינים צעירים בארץ ישראל. על־פי פקודת הפושעים הקטינים שהונהגה בארץ על־ידי ממשלת המנדט הבריטי ב־1922, קטין שמלאו לו תשע שנים, ניתן היה להעמידו למבחן במקום להטיל עליו עונש. אולם, עד 1932 הוראה זו היתה כעין “אות מתה על הנייר” כי לא היתה כל מערכת או מנגנון להפעלת השיטה (עדן, 1989, עמ’ 23).

קצין המבחן הראשון שמינתה הממשלה המנדטורית הגיע לחופי הארץ רק ב־1932. בכתב המינוי שלו נאמר, כי בין תפקידיו עליו להגיש עזרה לשופטים על־ידי עריכת חקירה מוקדמת על עברו ועל תנאי חייו של ילד (ממין זכר) המובא לפני בית־משפט ומתן טיפול והשגחה לילד שהשופט קבע לו תקופת ניסיון להתנהגות טובה תוך השארתו בביתו. עליו הוטל גם לארגן את שירות המבחן בארץ ישראל (עדן, 1989).

הנריאטה סאלד, יו”ר המועצה הסוציאלית שליד הוועד הלאומי היהודי, נפגשה בחודש אפריל 1932 עם מר ריינולדס והציעה לו את עזרת היישוב היהודי לטיפול ב”פושעים קטינים” יהודים המובאים בפני בית־משפט. ההצעה התקבלה על דעתו של ריינולדס ועל דעת הממשלה והטיפול בעבריינים הצעירים היהודים, בשלוש הערים הגדולות, הועבר לנאמנותם של עובדים סוציאליים שלמעשה היו בחזקת מתנדבים מבחינת הממשלה, אך משכורתם שולמה על־ידי המועצה. המינויים אושרו גם על־ידי נשיאי בתי־המשפט המחוזיים. עובדים אלה ערכו חקירה על המצב הסוציאלי של העבריין הצעיר ואף הוסיפו המלצה בדבר העונש. דו”חות אלה הוגשו לאישור לקצין המבחן הבריטי בטרם הוגשו לבית־המשפט (דויטש, תש”ל). קציני מבחן בשכר, יהודים וערבים, נתמנו על־ידי ממשלת המנדט רק ב־1937, שנה בה נכנסה לתוקפה בארץ ישראל פקודת העבריינים הצעירים, שקבעה את “המבחן” כהליך חוקי בהענשת העבריין הצעיר.

הנחת היסוד שלנו היא, ששירות המבחן לנוער, כמו יתר שירותי הרווחה בישראל, התפתח על בסיס היסודות שהונחו עוד בתקופת המנדט, על ההיערכות הארגונית בתקופה הראשונה שלאחר הקמת מדינת ישראל, וכן על ההתפתחויות החברתיות שהתרחשו, בין השאר, בעקבות העלייה ההמונית למדינה הצעירה של שורדי השואה מאירופה ועליית גלויות מארצות המזרח. התפתחויות אלה, לפחות בחלקן, קיבלו ביטוי בחקיקה ובהתארגנות מערכות אכיפה לטיפול בעוברי חוק קטינים וקטינים במצוקה.

שירות המבחן לנוער הוא חלק ממערכת הרווחה מצד אחד, ומצד שני הוא חלק בלתי־נפרד ממערכת המשפט ואכיפת החוק. שירות המבחן פועל בקשרי גומלין עם שירותי רווחה וגורמי קהילה שונים, עם משטרת ישראל בכלל ויחידות הנוער שלה בפרט, עם היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה ובתי־המשפט, ובמיוחד עם מערכת בתי־המשפט לנוער. אינטראקציה זו בסיסה בחוקים, בעיקר חוקי הנוער: חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך־1960 וחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל”א־1971, ובנְהָלים והנחיות מנהליות ופורמליות. כן התפתחו קשרים בלתי־פורמליים וּנְהָגים המאפשרים את המהלך התקין והשוטף של עבודה משותפת.

בפרק זה נציג את השינויים שחלו בשירות המבחן לנוער ואת התארגנותו מאז הקמתו בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל ועד היום. נאפיין בקצרה את עבריינות הקטינים בישראל כרקע להתפתחות השירות ואת התגובות לשינויים. נתאר את התחום הארגוני של השירות, את ההתמקצעות, ניהול הידע והפרסומים, את קשרי הגומלין עם שירותים אחרים במשרד הרווחה וכן עם מערכת אכיפת החוק ונחתום במגמות התפתחות של השירות בעתיד.

שירות המבחן לנוער בתקופת המנדט הבריטי והמעבר למדינת ישראל

שירות המבחן לנוער (להלן: שירות המבחן) פועל על בסיס אידיאולוגי וחוקי עוד מתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל. כבר ב־1922 קיבל תוקף חוק הפושעים הקטינים (Minor Criminals Order) שהסמיך את בית־המשפט לשחרר עובר חוק צעיר שמלאו לו תשע שנים ולהעמידו למבחן. אמנם הוראה זו הופעלה רק ב־1932, עם מינויו של קצין המבחן הבריטי הראשון שהתחיל לארגן את שירות המבחן, תחילה בסיוע המוסדות הלאומיים היהודיים ולאחר־מכן, מ־1937, עם כניסת פקודת העבריינים הצעירים לתוקפה, ומינויָם של קציני מבחן יהודים וערבים כעובדי מדינה השירות הוחל על כלל האוכלוסייה בפלסטינה (א”י).

גם תפקידיו של קצין המבחן נקבעו אז: עריכת חקירה מוקדמת על עברו של הילד ותנאי חייו, וזאת כדי לסייע לבית־המשפט במתן טיפול או בהשגחה. ההתארגנות הביאה גם לשינוי בהליכי השפיטה. הדיון המשפטי הופרד מזה של משפטי מבוגרים, ומכאן ואילך משפטי קטינים נערכים בלשכת השופט ולא באולם בו יש לציבור גישה חופשית (עדן, 1989).

עם מינוי קצין המבחן הבריטי והסכמת הממשלה המנדטורית לשיתוף־פעולה עם המועצה הסוציאלית של הוועד הלאומי היהודי להפעלת מתנדבים, הטיפול בילדים יהודים שעברו על החוק הועבר רשמית לידי העובדים הסוציאליים “המקצועיים” בשלוש הערים הגדולות (המרכאות במקור) (דויטש, תש”ל). העובדים הסוציאליים והמתנדבים פעלו ללא התארגנות ארצית, מונו בידי נשיאי בתי־המשפט המחוזיים וביצעו חקירות על מצבם הסוציאלי של ילדים שהובאו לפני בית־משפט והמליצו להם על דרך הטיפול. הדו”חות וההמלצות הובאו לאישור קצין המבחן הבריטי בטרם הוגשו לשופט שישב בדין.

כאמור, ב־1937 פרסמה הממשלה את פקודת העבריינים הצעירים (The Young Offenders Order) שהחליפה את פקודת הפושעים הקטינים מ־1922. הפקודה התייחסה לשני סוגי צעירים: עבריינים וילדים נזקקים, חסרי השגחה, אף שלא עברו עבירה. גיל הקטינוּת לעבריינות נקבע בסעיף 9 בפקודת החוק הפלילי לאמור: ילד שטרם מלאו לו 9 שנים אינו נושא באחריות פלילית, ילד שמלאו לו 9 שנים וטרם מלאו לו 12 שנים, נושא באחריות פלילית אם הוכח שבשעת המעשה הוא היה מודע לאי־החוקיות שבמעשה. קציני המבחן טיפלו בשני סוגי הקטינים. על־פי הפקודה, גיל הקטינוּת לגבי בנים מסתיים במלאות להם 16 שנים ואילו לגבי בנות הגיל שנקבע היה 18 שנים.

עם פרסום הפקודה, מונו קציני מבחן בשכר, יהודים וערבים, לטיפול בצעירים שנעצרו על־ידי המשטרה כחשודים בעבירה. מקרב היישוב היהודי מונה קרל פרנקנשטיין לשמש קצין מבחן בירושלים ודב פולק (לימים: פלד), כקצין מבחן בתל־אביב. בהעדר ארגון ארצי, העובדים יישמו בעבודתם עם הילדים שיטות שונות: פרנקנשטיין, עובד סוציאלי בהשכלתו, עבד על־פי השיטה הפסיכו־סוציאלית. הוא הרבה בביקורי בית, קיים מגעים עם הורי הילדים שהיו בטיפולו, ועם גורמי הקהילה בסביבתו של הילד: בית־הספר, מועדון, מקום עבודה וכד’; פולק, פסיכולוג תל־אביבי, פעל על־פי השיטה הפסיכואנליטית. הוא ראה בשירות המבחן Child Guidance Clinic. ב־1946 מונה אריה גרדנביץ כקצין מבחן ראשי בירושלים, משרה אותה נשא עד הקמת המדינה ב־1948.

ב־1944 הקימה ממשלת המנדט את המחלקה הסוציאלית, ושירות המבחן עבר לאחריות מחלקה זו. בשנה זו גם פורסמה פקודת העמדת עבריינים במבחן (להלן: פקודת המבחן). הפקודה מתייחסת לצעירים כמו לעבריינים מבוגרים, אולם מאחר שלא הוקם כל מנגנון להפעלת המבחן לגבי עבריינים בגירים, הפקודה הופעלה למעשה לגבי צעירים בלבד. פקודה זו הגדירה לראשונה את החובות ואת הזכויות של קצין מבחן, את אופן הפעלת המבחן ואת הדרך השיפוטית במקרה של הפרת תנאי המבחן. הממשלה אף התקינה תקנות ליישומה ולביצועה המעשיים של הפקודה: “תקנות בדבר שירותי מבחן” (להלן: תקנות המבחן).

עם הקמת מדינת ישראל ב־1948, ומתן תוקף לכל הפקודות והתקנות שהיו בתוקף ערב הקמת המדינה, פקודת העבריינים הצעירים ופקודת המבחן הפכו להיות חלק מהמערכת החוקית של מדינת ישראל ושימשו בסיס לעבודת שירות המבחן לנוער ומאוחר יותר לשירות המבחן למבוגרים.

פקודת העבריינים הצעירים מ־1937 היתה בתוקף עד 1971, שנה בה קיבלה כנסת ישראל את חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) וביטלה את הפקודה המנדטורית מ־1937. עוד קודם־לכן, ב־1960, הופרד הטיפול בין עבריינים לבין צעירים נזקקים, והכנסת קיבלה את חוק הנוער (טיפול והשגחה) וביטלה את שני הסעיפים: סעיף 16 ו־17 בפקודה שעסקו במצבם הסוציאלי של צעירים. פקודת המבחן נשארה בתוקפה, אולם ועדת הרווחה של הכנסת אישרה ב־1969 נוסח חדש של הפקודה, נוסח שהותאם לצרכים ולדרכי הביצוע של העת החדשה. במהלך השנים כל החקיקות האלה עברו שינויים.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.