מלך ירושלים

הנה משפט המלך שלמה, החכם מכל אדם – למרות הכל קשה לי לוותר על הכינוי הזה – בעניין וירוס המחשב: מגיע לכם, טמבלים. המילים האלה נכתבות על גבי מחשב, כמובן, במעוני המפואר אשר בירושלים הבנויה, העתיקה כביכול, דירת חדר עלובה שהיתה פעם עליית גג של בית ערבי גדול. אבא היה מתפלץ לו ראה לאן הדרדרתי, אבל לי לא אכפת. אולי בעצם גם לו לא היה אכפת. אבא – דוד המלך, בשבילכם – התעניין רק בזיונים ובמלחמות, בסדר זה בדיוק.
כך מתחיל סיפורו של שלמה המלך, שבעקבות התערבות פזיזה עם אשמדאי נוסע בזמן קדימה ואחורה ומחפש לשווא את שרידי תהילתו ואת משמעות חייו, את מקור העולם הזה ואת אלוהים, ובעיקר כיצד לחזור. בדרכו הוא יגלה את האמת שמאחורי עקדת יצחק ותיבת נוח, אלישע הנביא וישו הנוצרי, ואת סודה של אהובתו בעלת עיני הירח, הלא היא מלכת שבא. המלך לשעבר, המתגורר ברחוב שלמה המלך הנוכחי, מתעב את פרויד ומחבב את ביאליק, מבקר בחריפות את מעשה הבריאה, ומתפלא עד מאד לשמוע על המצאה חדשה ומוזרה – העם היהודי.
מלך ירושלים הוא ספר חוצה סוגות המאחד בתוכו סיפור מרתק עם הגות עמוקה, השואל מה נותר מאיתנו לאחר זמננו, והאם אכן הכל הבל הבלים? במסעו אל תוך מחוזות הדמיון ולב המסורת, בחיפוש אחר אמת ומשמעות, אם קיימות אם לאו, הוא מעין קהלת למאה ה-21.

מקט: 1-1030-3

לאתר הספר הקליקו כאן

אידיוט

הנה משפט המלך שלמה, החכם מכל אדם – למרות הכל קשה לי לוותר על הכינוי הזה – בעניין וירוס המחשב: מגיע לכם, טמבלים. המילים האלה נכתבות על גבי מחשב, כמובן, במעוני המפואר אשר בירושלים הבנויה, העתיקה-כביכול, דירת חדר עלובה שהיתה פעם עליית גג של בית ערבי גדול. אבא היה מתפלץ לוּ ראה לאן הדרדרתי, אבל לי לא אכפת. אולי בעצם גם לו לא היה אכפת. אבא – דוד המלך, בשבילכם – התעניין רק בזיונים ובמלחמות, בסדר זה בדיוק. לאיש כזה לא הייתם פונים בשאלות לגבי עיצוב פנים. אולי אפילו היה נהנה כאן. אני בטוח שהדירה הזו טובה מכמה מהמערות שהתגורר בהן בצעירותו. לכו דעו. ובאשר לווירוס המחשב: הייתם צריכים לחשוב על זה לפני שהמצאתם את המכונה האידיוטית, ובעיקר את צורת החשיבה האידיוטית שהולידה אותה. רוב הבעיות שלכם, אם יורשה לי, נובעות מהחשיבה המחשבית, ההגיונית-לכאורה הזו – כן או לא, שחור או לבן, נכון או לא נכון. או, במקרה הטוב, בחרו בין האפשרויות הבאות: א’, ב’, ג’, ד’, וכו׳, כל התשובות נכונות. גם זה, משום מה, מזכיר לי את אבא. בחר בין האפשרויות הבאות: מיכל, אביגיל, בת שבע, אחינועם, מעכה, חגית, אביטל, עֶגלה, וכו׳ וכו׳ וכו׳, כל הנשים נכונות, ועוד איך היו נכונות. העֶגלה רוצה לינוק וגו’. תשאלו מי אני שאדבר, עם שבע מאות נשים ושלוש מאות פילגשים, וזה המקום לומר שהשמועות על יחסי המין שלי היו מוגזמות. המון יחסים, כן – יחסי ציבור. אינני טוען שהייתי נזיר, אבל מעולם לא הגעתי לרמות ההתפרעות של אבא – או של אמא, לצורך העניין. אצלנו לא היו מסתירים הרבה מהילדים, ולדוּר בכפיפה אחת עם שני אנשים כמו ההורים שלי – ובכן, אני בטוח שפרויד היה יכול לעשות מזה מטעמים, ואולי אף עשה, אבל אין לי כוח לקרוא את הררי המלל שלו. גם אם אהיה תקוע כאן אלף שנים, מה שבהחלט יתכן, לא אקרא עמוד אחד נוסף מספריו של הטרחן האיום הזה. לו רק יכולתי להחזיר אותו בזמן אל ארמונו של אבא: אחרי חודש אחד במחיצתנו כבר לא היינו שומעים ממנו פטפוטים על תסביכי אדיפוס, מה גם שאחי הגדול אבשלום ארגן לאבא מהומה דומה זמן רב לפני הפלשתי, סליחה, היווני הזה. אבל אינני יכול להחזיר את פרויד בזמן, ואף לא את עצמי. כבר לא. והכל בגלל הווירוס המטופש הזה שלכם.

התנועה בזמן – כמו רבות מן ההמצאות הגדולות שבאו לעולם, לא אחריה ולא לפניה אלא, כמובן, במהלכה – אינה אחד מרעיונותיו של החכם מכל אדם, שבחשבון אחרון ומתוך ראיה מפוכחת של התוצאות ניתן לומר ללא חשש שאינו חכם מספיק, אך לכל הפחות היה אמור לדעת שלא מדובר ברעיון טוב. גאוני? ודאי; פורץ דרך? ללא ספק; וכה פשוט עד שכל ילד קטן בימים משונים אלה מסוגל להבינו, ואף להינות מעלילות מופרכות בכיכובו של אידיוט כלשהו שהורג את סבו והופך לאבא של עצמו, מבלי לסבול משום תופעות לוואי למעט צרבת שמקורה באכילה גסה של פופקורן. אך אלה הן גרסאות גסות ופשטניות, ואולי עוד נדון בכך בהמשך, ובינתיים די לומר שגם בן האנוש המבריק ביותר לא היה מסוגל להעלות על דעתו את הרעיון כפי שעלה בראשיתו, במוחו הקודח של אשמדאי.

ככל המצאותיו של אשמדאי, גם זו היא רק פרפרזה, וריאציה, גרסה, פיתוח זניח לעומת הפטנט המקורי של בורא עולם – הזמן עצמו. גם על הנושא הזה הייתי יכול לומר משהו לבורא, לו רק היה טורח לענות לי או לאחד מעשרות הנביאים שהעסקתי במשרה מלאה. הרי היית יכול לברוא את כל העולם ללא הפגם המיותר הזה, הזמן. עולם סטטי, יפה ומושלם, שבו שוכנים זה לצד זה היום והלילה, חייתו יער ועוף שמיים, זאב עם כבש, שמש בגבעון וירח בעמק איילון. הרבה צרות היו נחסכות לכל המעורבים, והרבה מעורבים היו נחסכים מן הקיום, ורוח הבורא היתה מרחפת על פני המים. ודאי תטענו שעולם נטול זמן הוא משעמם להפליא, וכך יתברר שאין לכם ולוּ המושג הקלוש ביותר בתולדות האמנות או באמנות השלטון, וטרם הבנתם שללא זמן לא יהיו עתותיכם פנויות להשתעמם או לעשות כל דבר אחר. על כל פנים, הפתרון הפשוט הזה מעולם לא נלקח בחשבון. הו לא, הבורא חש צורך איום לסבך את מעשה ידיו, ובזה אין הבדל גדול בינו לבין מתכנת מחשבים ממוצע. וגם, אני מתבייש להודות, לביני. אכן בצלמו ובדמותו, שיהיה בריא.

ואם הבורא הוא מעין מתכנת מחשבים שאחראי על המכונה הגדולה מכולן, הרי אשמדאי הוא הפורץ. זה טבעו. הוא אינו טורח לתקוע מקלות בגלגלי הבריאה, אלא רק מסכסך בין חלקיה השונים. עד היום אתם זוכרים את חווה והנחש, ואת איוב הזקן המסכן ורפה המוחין, גם אם כמה מכם יתעקשו שאשמדאי והשטן אינם היינו-הך; שלא לדבר על סיפורים ששמו נשמט מהם לחלוטין, כמו הבלגן האיום של עקדת יצחק – מעשה מטופש שרק בזכות מזל עיוור, טמטומם של עדים כאלה ואחרים ואלפי שנות היסטוריה מוּטה שבעל-פה לא הוקיע לדראון עולם את שמו של אברהם אבינו כמפגר מושלם, מה שאכן היה.

למרבה הצער, בכל הנוגע לתכונה זו לא היה אברהם יחיד במינו – והרי אני, החכם מכל אדם, הוכחה ניצחת לכך, כאן בירושלים הבנויה שוב ושוב, ושוב, ירושלים שאני הפכתיה לעיר לראשונה. ירושלים שבה נזרעו זרעי פורענותי, ופורענותו של העם הזה, ופורענות העולם לעתיד לבוא. שוב ושוב.

ומעשה שיֶשנוֹ כך יֶשנוֹ: