החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מלח הארץ

מאת:
הוצאה: | 2022 | 276 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

24.00

רכשו ספר זה:

חובי (יעקב בוכמן עילם, 1967-1937), אשר מכתביו מכונסים בקובץ זה, נפל במלחמת ששת הימים בירושלים, והוא בן שלושים בלבד. על גבורתו בקרב עוטר בעיטור המופת. בעת נפילתו היה בעל תואר ראשון בפילוסופיה, תלמיד מצטיין בפקולטה לרפואה בירושלים, ואב לבן בן ארבע. מכתביו, במיוחד אלה משנות לימודיו במוסד החינוכי במשמר העמק, פורשים בפנינו יומן אישי, אינטימי, מפורט ואותנטי, לעיתים ממש פיוטי, של נער מתבגר, שתחומי התעניינותו חובקי עולם. מגיל צעיר הוא פיתח אהבה ובקיאות מרשימה ביותר במוסיקה קלאסית ועניין מעמיק בפילוסופיה, בהוגי דעות מדיניים, בספרות, במחזות, בתולדות אומנות הציור ובידיעת והכרת הארץ. חובי היה נגן אבוב ואקורדיון מחונן וספורטאי מצטיין באתלטיקה, בכדורסל ובהאבקות. רוח התנדבות, דוגמא אישית, תרומה לחברה ואהבת הארץ, אלה הן המידות התרומיות המאפיינות את אישיותו המיוחדת והמעניינת של חובי.

ד”ר דן גיל, שאליו ייעד חובי את מכתביו, הוא גמלאי המכון הגיאולוגי לישראל. בעברו המקצועי היה, בין השאר, חוקר אורח באוניברסיטת מישיגן, במכונים הגיאולוגיים של ארה”ב ומדינת קנזס, וכמו כן שימש כיועץ מדעי למכון הגיאולוגי של תאילנד. כחובב ארכיאולוגיה תרם בפרסומיו תובנות מתחום מדעי האדמה לפתרון סוגיות בהבנת מערכות המים התת קרקעיות בעיר דוד, המצור הרומאי במצדה ואבני הבניין במבנים קדומים בירושלים. הוא מחברם של מאמרים מדעיים רבים שפורסמו בעיתונות המקצועית בארץ ובעולם.

מקט: 4-249-51016
חובי (יעקב בוכמן עילם, 1967-1937), אשר מכתביו מכונסים בקובץ זה, נפל במלחמת ששת הימים בירושלים, והוא בן שלושים בלבד. על […]

דברי הסבר על התוכן, המבנה ומטרת הספר

חובי (בשמו המלא יעקב בוכמן, לימים עילם) ואני היינו חברים קרובים מאוד במשך 12 שנים, מ־1955 ועד 1967. לרוע המזל, חייו וחברותנו נקטעו בחטף כאשר חובי נהרג במלחמת ששת הימים, בקרב בירושלים, כאשר התנדב בגבורה לפנות תחת אש, בפעם השלישית, פצועים של יחידתו שנפגעו על גשר נחל קדרון־גת שמנים, בליל 6 ביוני 1967.

היינו בני אותו גיל (חובי יליד 1937, אני יליד 1938). גדלנו והתבגרנו יחד, תוך קשר הדוק, בשנות בית הספר התיכון, בשירות בצבא, בלימודים באוניברסיטה, ובשנות הנישואים הראשונות של שנינו. בשנים שבהן לא גרנו בשכנות, הקשר בינינו התקיים, בחלקו הארי, בעיקר בזכות התמדתו של חובי בכך, באמצעות מכתבים. רוב המכתבים שבידי הם משתי תקופות, משנות הלימודים בכיתות י”א וי”ב בהן למד במוסד החינוכי במשמר העמק ומהשירות בצבא. מכתבים אלה, במיוחד אלה משנות הלימודים במשמר העמק, הם במובן מסוים יומן אישי אינטימי, פרטי, מפורט ואותנטי מאוד, לעתים ממש פיוטי, אשר באמצעותו מתגלה אישיותו המיוחדת של חובי כפי, שלמיטב ידיעתי, איש מחבריו וממקורביו לא הכיר נכוחה. יתרה מכך, נראה לי שדמותו כל כך שונה ומיוחדת כך שחשיפתה תהיה מעניינת גם לקורא שלא הכיר אותו בחייו. לכן, מצאתי לנכון להוציא את מכתביו אליי לאור. נוסף לכך, התמונה המתקבלת ממכתביו מספקת גם מידע מעניין על שיטת ההוראה והחינוך שהייתה נהוגה במוסד החינוכי במשמר העמק. השיטה עודדה פיתוח תחומי התעניינות עיוניים, עיסוק בספורט, במוסיקה, בלימוד כלי נגינה, ובהדרכת חברת הילדים למופעי תרבות משותפים.

סקירת שנות חברותנו נחלקת לשישה פרקי זמן כרונולוגיים, המתארים את הקשרים בינינו בשלבים שונים בחיינו. בראש כל פרק צירפתי הקדמה המכילה “תרשומות רקע וזיכרון דברים” שנועדו להבהיר את אופי הקשר שהיה בינינו באותה תקופה, ואת ההקשר של תוכן המכתבים לאירועי התקופה שבה נכתבו. בהמשך מצורפים מכתביו של חובי אליי מאותה תקופה. לפני כל מכתב הוספתי תקציר כדי ליידע את הקורא מהם עיקרי הדברים הכלולים במכתב. לגבי כמה התבטאויות שאינן מובנות מאליהן, הוספתי בסוגריים מרובעים הערות הבהרה היכן שהדבר התבקש.

נוסף לסקירת שנות חברותנו, כלולים בקובץ חמישה מדורים נוספים. הראשון מכיל ביוגרפיה קצרה. בשני מובאים דבריהם של כמה חברים קרובים של חובי מקיבוץ משמר העמק שנאמרו כאשר נערכו מפגשים לזכרו, ושניים שחוברו במיוחד לרגל הוצאת קובץ זה. בשלישי כללתי את סיפור נפילתו של חובי בקרב סיירת הצנחנים במלחמת ששת הימים בירושלים. לשם כך נעזרתי בסקירות שפורסמו בספרו של גדעון אביטל־אפשטיין: “67′, ירושלים, מלחמה”, (מטר הוצאה לאור, 2017) על הקרבות בירושלים, וכן בפרק “הצנחנים בירושלים — הקרב על הפצועים”, שפורסם בספר “מכתבים אלייך — חובי” (הוצאת עקד 1970; וכן בהוצאת ידיעות אחרונות — ספרי חמד, 1997). במדור הרביעי כללתי את דבריו המרגשים של המשורר יהודה עמיחי על חובי שנכתבו כאשר נודע לו כי בתרמילו של חובי נמצא ספר שיריו, וכן את השיר שחיבר יהודה עמיחי לזכרו. במדור נוסף מסופר בקצרה על קורותיו של בנו אלון־עילם אחרי נפילתו של אביו.

שנים רבות הדחקתי וכבשתי את רצוני להוציא לאור את הספר שלפניכם. הכנתו הייתה מלווה בעת ובעונה אחת ברגעי עצב מחד גיסא ובפרקי התרפקות סוחפת ומשמחת על זיכרונות מכוננים מאידך גיסא. חובי העשיר את שנות נעוריי והתבגרותי בתחומים ובמובנים רבים. היה בינינו קשר אישי הדדי אמיץ ומיוחד. אהבתי את חובי מאוד והוקרתי את ידידותנו. היה לנו פשוט כיף להיות ולחוות דברים ביחד. במגוון תחומי העניין האינטלקטואליים ובעומק ההתעסקות בהם היה בינינו פער גדול לטובתו, אולם עובדה זו לא העיבה על אופי ועל חדוות הקשר בינינו. חסרונו מלווה אותי תדיר. ההזדמנויות לכך רבות, מגוונות ותכופות. יהיה זה בעת ביקור במשמר העמק, בהאזנה למוסיקה, בצפייה בתחרויות ספורט, בניגוב חומוס במסעדה מזרחית, בהקשבה לצלילי נגינת אבוב, בעת שירת שירים רוסיים, בטיולים בארץ ובחו”ל, ועוד כהנה וכהנה. צר לי מאוד שלא חווינו יחד את שנות בגרותנו כששנינו היינו כבר בעלי משפחה. כפי שאני אומר לרותי בהזדמנויות שונות, התרפקות על חצי הכוס המלאה עוזרת במידת־מה לרכך את העצב והגעגועים.

אור נוסף על דמותו ועל אישיותו המיוחדת של חובי, אור מיוחד במינו ושונה מאוד מהנחשף במכתביו אליי, ניתן למצוא בספר “מכתבים אלייך — חובי”, שבו קובצו מכתביו של חובי לרותי (במקור ליבהולד, שעוּברת בהיותה בצבא ללב־הוד), חברתו לפני נישואיהם, ולימים רעייתו ואם בנם, אלון־עילם. הספר ראה אור לראשונה ב־1970 בהוצאת עקד, ופורסם בשנית ב־1997 בהוצאת ידיעות אחרונות — ספרי חמד. בספר זה כלולים גם שני מכתביו האחרונים למשפחתו, שחוברו בהיותו כבר בשירות מילואים לפני שפרצה “מלחמת ששת הימים”. כמו כן אני ממליץ לקוראים לצפות באתר ויינט בסרטון קצר על חובי. הנה הקישור:

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4218342,00.html

עם השלמת הכנתו של הספר אני מבקש להביע את תודתי הרבה לרותי עילם לנגוצקי, אלמנתו של חובי, ידידה יקרה של משפחתנו במשך קרוב ל־60 שנים מאז נישואיהם (ב־1963), אשר במהלך איסוף החומר לספר העמידה לרשותי את כל החומרים על בעלה שנמצאים ברשותה. רוב התמונות הכלולות בספר הן מאוסף זה. נוסף לכך, בשיחות הרבות שקיימנו במשך השנים ובמהלך הכנת הספר, רותי שיתפה אותי בזיכרונותיה והבהירה לי פרטים רבים על אישיותו של חובי, ועל הדרך שבה תפס וחווה את קשרי החברות בינינו, שלא היו נהירים לי דיים לפני כן. כמו כן, אני מודה לתלמה לין ניצני, חברת קיבוץ משמר העמק, שהייתה ידידה קרובה של חובי, על כך ששיתפה אותי בזיכרונותיה על אודותיו.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.