החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

התחברות או הרשמה נדרשים רק בעת גישה לספריתך או ביצוע תשלום

מגופו של עולם

מאת:
הוצאה: | 2019 | 176 עמ'
קטגוריות: עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

37.00

רכשו ספר זה:

מאז ימי ילדותי אני זוכרת את הציפייה, ואפילו כיליון הנפש, לסוף הטוב של הסיפור. צורך זה נותר בעינו. יש בו כדי להעניק משמעות למסע האנושי. במקום לראות את נסיבותיו ונפתוליו של הגיבור כאקראיים, מעניקה להן היצירה מעמד של תהליך. תהליך זה הוא חיצוני ופנימי כאחד. הוא מוליך אל היוודעות עצמית תוך קשרים של סיבתיות ושיקוף, וכורך יחדיו את הסבל והתרוממות הרוח. מתוך התבוננות פנימית אמיצה וקבלת אחריות, ולעתים גם מתוך זיע בלתי מודע המכוון אל תכנים קשים ומוכחשים, מתרחש בנפשו של הגיבור (ושל הקורא) היפוך קיומי. היפוך זה הינו תכליתה ופריָהּ של ההיוודעות. תהליך זה מהווה עבורי נקודת מוצא להתבוננות ביצירות נבחרות ועל אודות נקודת המבט שיש בכוחה להציע.

צביה ליטבסקי היא משוררת, מסאית ומרצה לספרות. פרסמה עד כה שבעה ספרי שירה וספר מסות הכול מלא אלים (רסלינג, 2013)
ספר שיריה האחרון, ערוגות האינסוף (הקבוץ המאוחד, 2016) זכה בפרס אקו"ם על שם נתן יונתן לכתב יד בעילום שם.

מקט: 4-249-50665
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


הקדמה

מאז ימי ילדותי אני זוכרת את הציפייה, ואפילו כיליון הנפש, לסוף הטוב של הסיפור. הצורך הזה נותר בעינו גם כתום הילדות. אין הוא אלא הצורך במשמעות. נסיבותיו ונפתוליו של הגיבור אינן יכולות להיות אקראיות. היצירה, כמו קריאתה, מעניקה להן בהכרח מעמד של תהליך, חיצוני ופנימי כאחד, תוך התהוות קשרים של סיבתיות ושיקוף. הענקת משמעות למסע האנושי היא המכנה המשותף לסוגות ספרותיות, מבנים ומאפיינים תקופתיים לאינספור. מתוך כך אני כוללת בהגדרת הסוף הטוב גם את סיומה של הטרגדיה. תגובתו של הצופה – זיכוך רגשות החרדה והחמלה (קתרזיס) על פי הגדרתו של אריסטו – תקפה עקרונית, ועונה על צורך ראשוני ואוניברסלי זה.

מבנה המשמעות של הטרגדיה[1] מעמיד רצף בין ארבעה מרכיבים: הראשון הוא המעשה הנורא הפוגע בסדר העולם, הן הקוסמי והן האתי. ממנו נובע המרכיב השני, הוא הסבל הנגרם עקב פגיעה זו. ההיוודעות לקשר הסיבתי בין המעשה הנורא לסבל היא המרכיב השלישי, המוביל אל תיקון, אל החזרת סדרי העולם על כנם דרך קבלת אחריות המובילה להקלה ולשמחה. יש באפשרותו של מבנה זה להוות פריזמה מרתקת להתבוננות ביצירות רבות ושונות.[2] עיקרה הוא ההיפוך הקיומי הנובע מתהליך ההיוודעות, זה הכורך יחדיו את הסבל והתרוממות הרוח. זוהי מסגרת ההתבוננות ביצירות נבחרות אחדות שאני מציעה כאן על הזוויות המגוונות שיש בכוחה להציג.

הנובלה של היינריך פון קלייסט[3] "רעידת אדמה בצ'ילה" מעמידה את ההיפוך כעיקרון קוסמי ואנושי בתמציתיות שאין מושלה. הדמויות, יותר משהן בעלות אפיון אוטונומי, משרתות את מהלך העלילה, ועיקרה של ההיוודעות מתרחש אצלנו, הקוראים.

שני שיריו של דן ערמון שותפים להצגת ההיפוך של קלייסט מזווית אישית. השיר הראשון מעמיד, בדומה לה, את ארכיטיפ כיפת הרקיע על משמעויותיו. השיר השני מייצג את אפשרות השיח, אפשרותה של תפילה.

בסיפוריו של באבל, שצחוק ודמע משמשים בהם בערבוביה, האוקסימורון הוא תופעה שכיחה. בכך מתגלמת חוויית ההיפוך מבחינה לשונית. זו נוכחת הן בפרטים הקטנים, הזניחים לכאורה, והן בתפיסת המציאות הכוללת. בכולם ניתן לראות את ההיוודעות המכוננת של הנער המספר המתרחשת במעמקי נפשו בעיצומם של אירועים קשים ביותר. אירועים אלה מתרחשים בד בבד בממד היסטורי, משפחתי ואישי של סופר יהודי כותב רוסית בעידן המהפכה הקומוניסטית.

שני הסיפורים הקצרים: "הסטודנט" של אנטון צ'כוב ו"רגע של חסד" של ולדימיר נבוקוב מציגים היוודעות והיפוך בסיטואציה יומיומית ופשוטה. המשותף לשניהם הוא הבחירה במעשה האמנות כפרי של היוודעות.

פלאנרי אוקונור בסיפורה "הכושי המלאכותי" מעמידה את ההיפוך כהתרחשות בלתי מודעת, נעדרת אינטרוספקציה, הווי אומר – ללא היוודעות. עם זאת, אין הוא נעדר ממד רוחני.

ב"לוליטה", לעומת זאת, האינטרוספקציה מהווה מבוך אינסופי בתוך נפש המספר הגיבור. אין היא עבורו אלא מפלט מאחריות, ועל כן אינה מובילה להיפוך.

שני ייצוגים אחרונים אלה – היפוך נעדר היוודעות, והיוודעות נעדרת היפוך – מייצגים אופני קיום שכיחים בחיינו ובחיי הסובבים אותנו.

שלוש המסות הבאות מעמידות ממד רליגיוזי כנוכחות פעילה בתוך הסיפור. הנובלה "נחלת אבות" של ישראל זרחי, יצירה המבוססת על אירועים היסטוריים בירושלים, קושרת בין ההתמרה הרוחנית המתרחשת בסיפור לבין קדושתה של העיר.

הרומן "אות השני" הוא היצירה השלמה והמושלמת ביותר שנתקלתי בה, והעיון בה הסב לי חוויה חושנית ורוחנית בלתי מוכרת. תהליכי ההיוודעות ואירוע ההיפוך שהיצירה מעלה קרובים ביותר למבנה הטרגי.

מזמורי התהלים שבחרתי להתבונן בהם במסה האחרונה מזמנים עבורי השתקפות הדדית של הנפש והטבע. הסבל והמצוקה המתוארים בהם מובילים את הדובר להיוודעות ולהיפוך במסגרת של פנייה לאל כנמען. העיון במזמורים אלה משקף עבורי את התהליך הפנימי שעברתי מאז כתיבתו של ספר המסות "הכול מלא אלים", שבו היווה הדגם המיתי דרך יחידה להתבוננות וביטוי. לא היה בו מקום לעצמי הפרטי שלי. הכרתו והפנמתו של זה האחרון כרוכות היו, ועודן, בתהליך המשתקף במזמורים אלה, ובדומה לדובר בחלק מהם אני חווה נמען בתוכי. חוויה זו מותירה מאחור את הפסימיות העמוקה השורה בהשקפה המיתית באשר היא, ומצמיחה את ההשגחה הפרטית – אבן הפינה של המונותיאיזם – על הקרקע החיה של המיתוס והארכיטיפ.

את הספר מסיימת מסה אישית שעיקרה היה טמון בי עוד טרם מילולו בשפה – הקשר בין אימהות ואדמה.

שם הספר "מגופו של עולם" לקוח מן הבית הראשון בפואמה "זוהר" של ביאליק. השורה בשלמותה היא "מגופו של עולם אל אורו ערגתי". תקוותי היא שאתם, קוראיי, תחושו לאורך הספר את המסע מעולם החומר וסופיות החיים אל האור והרוח, תוך התבוננות בפניה הרבים של הערגה.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.