מדמשק לבואנוס איירס: מסע משפחתי עלום מהווה נקודת מפגש בין פרופסור להיסטוריה לבין סבתה, אותה היא מלווה מדמשק השוקעת ערב […]
פתח דבר
ספר זה מציג סיפור אהבה המשתרע על פני שלושה דורות: בין סבתא, בניה ונכדיה; בין אם ושלושת ילדיה; ובין שלושה אחים, שאחד מהם “נעלם” והותיר אחריו פצע שאינו מגליד.
לא היה קל להתגבר על הקשיים שבכתיבת ספר זה; אחדים היו תוצאה של השנים שחלפו והשכחה שגברה על הזיכרון; אחרים היו תוצאה של הניסיון לחזור אל העבר בלי לעורר סיוטים, שהשקענו מאמץ כה רב כדי להדחיקם.
הדפים הבאים מהווים ניסיון לעקוב אחרי תולדותיה של משפחה יהודית מדמשק השוקעת ערב מלחמת העולם הראשונה, ועד לארגנטינה המדממת בימיו האפלים של שלטון הקולונלים. הדמויות הנזכרות בספר הן של אנשים אמיתיים, ששיקפו את המציאות ההיסטורית שבה הם חיו ופעלו ואשר בד בבד גם הטביעו עליה את חותמם. הדמויות הראשיות, הסבתא, האם, והנכד אינם “גיבורים” על פי הדפוסים המקובלים; אך כל אחת מהן ניהלה מאבק אישי בסביבתה, לא נשברה, ושימשה דוגמה לחיקוי לדורות הבאים. התפיסה שאמליה, שרה, וקיקֵה היו חלק מתהליך היסטורי, עזרה לי בניסיון לדובב את המתים שלי ולחלצם מחשכת השכחה. כמובן, אני אחראית לתיאור כל האירועים, וניסיתי לעשות זאת במהימנות רבה ככל שיכולתי, מתוך הקפדה לתאר לקורא העברי את המציאות ההיסטורית שבתוכה התעצבו תולדות משפחתי. במהלך הכתיבה הקפדתי להתבסס על מקורות היסטוריים וספרות מחקר, אך נמנעתי מלציין מראי מקום כדי שלא להכביד על הקריאה. עם זאת, הוספתי הערות שוליים באותם מקרים שבהם חשוב היה לספק רקע או להבהיר מושגים שאינם בהכרח מוכרים.
לספר ארבעה פרקים, שבמרכז כל אחד מהם עומדת דמות מרכזית: סבתא אמליה, האם שרה, בנה קיקה, ואחותו הבכורה, מרתה. שני הפרקים הראשונים והפרק האחרון מסופרים בגוף ראשון, ואילו הפרק המוקדש לקיקה מובא בגוף שלישי, כיוון שצעיר בן 19 אשר “נעלם” לא יכול היה לבטא את עצמו, וכל ניסיון לספר את סיפורו כאילו מפיו נראה לי כחילול זכרוֹ.
אנשים רבים סייעו לי במלאכת הכתיבה של הספר. פרופ’ ירון הראל מאוניברסיטת בר אילן, ד”ר מרגלית בז’רנו מהאוניברסיטה העברית, ומר אברהם לאטי מאוניברסיטת חיפה היו לי לעזר רב בתיאור התהליכים שעברו על האימפריה העות’מאנית בראשית המאה העשרים, על הקהילה היהודית בדמשק וגל ההגירה לארגנטינה ערב מלחמת העולם הראשונה. ד”ר דורית קיקל מאוניברסיטת חיפה והגב’ אליסיה ברלסקוני מהמרכז למחקר ההגירה ללטינו־אמריקה שבבואנוס איירס, סיפקו לי מידע יקר ערך על ההגירה לארגנטינה בראשית המאה העשרים. פרופ’ מנואל קסטלו ז”ל, מאוניברסיטת לה־ספיינזה שברומא, שיתף אותי בידיעותיו הרבות על תולדות ארגנטינה. תודה מיוחדת לד”ר ליאונרדו סנקמן מהאוניברסיטה העברית אשר קרא כל פרק בעיון רב והעיר את הערותיו המועילות, ולפרופ’ גוסטבו מש, רקטור אוניברסיטת חיפה, אשר שיתף אותי בתובנותיו ובחוויותיו מארגנטינה בזמן המשטר הצבאי. תודה מיוחדת לידידי הוותיק, מר מילוא שור, על האיור שמלווה את הספר, כמו גם לגב’ סתיו פוזנר ממערכת כרמל ולמר ישראל כרמל על העידוד והעבודה המדוקדקת בהגהה הסופית.
בני משפחה רבים החיים בארגנטינה ובישראל תרמו רבות למידע המובא בספר, רפאל, אלברטו ודני אבו־יצחק, משה סוייד ומירתה דניאל היו מוכנים לשתף אותי בזיכרונות, לא תמיד נעימים, וכמובן אֶוָה סוויס אשר נרתמה בכל מרצה לשחזר את תולדותיו של בן דודהּ וחברה להרפתקאות ש”נעלם”. אין לי מילים להודות למוני ולסוזי בלה, אשר קראו את גרסתו הספרדית של הספר והתלוו אליי פעמים רבות להרצאות שערכתי ברחבי הארץ. קטי קורנבלאו, רמי מנשה, ויעל שילוני אף הם קראו את המקור והעירו את הערותיהם.
חבריו של קיקה מהווים קטגוריה בפני עצמה: רפא כהן בישראל, גיליירמו ומימי רובלדו, פרננדו מוניוז וליליאנה פרו בארגנטינה, וכן חברים אחרים בנוער הגוואריסטי סייעו לי לגלות את הקיקה האמיתי. תודתי העמוקה לכל אחת ואחד מהם.
לפני שנים רבות בני ישי שאל אותי למה איני עוזבת את המחקר ההיסטורי היבש וכותבת נובלה דומה לשם הוורד של אומברטו אקו. איני מתיימרת לחקות את הצלחתו של הלמדן האיטלקי, אך אולי אמליה, שרה וקיקה מחייכים אליי ממרומים ומודים לי על כי הצלתי את חייהם מציפורני השכחה.
ספר זה מוקדש באהבה לנכדי, בתקווה שיזכו לחיות בעולם טוב יותר.
חיפה, ספטמבר 2019
אין עדיין תגובות