החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מאסופות מזמורים לספר תהלים

מאת:
הוצאה: | 2020 | 203 עמ'
קטגוריות: יהדות, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

ספר תהילים מקבץ מכלול של מזמורים דתיים, שהגיעו לידינו בגרסאות שונות ובנתיבים היסטוריים מגוונים. בחיבורו, תוהה מיכאל חיוטין על מהלך ההתגבשות של ספר זה, דרך שחזור האסופות הקדומות שעומדות ביסודו ודיון בעקרונות עריכתן. מתוך כך ניתנות תשובות אפשריות לשאלות מרכזיות במחקר, למשל מתי צורפו האוספים השונים לקובץ קאנוני אחד? האם מדובר בתהליך מתמשך, או במעשה חד–פעמי מחושב ומכוון? מה היו שיקולי העורכים בפיזור המזמורים לקבוצות של חומשים, חלוקה המעידה על עניין בנומרולוגיה ובמיסטיקת המספרים? ובאיזו מידה ניתן למצוא בעריכת המזמורים עדויות למאבקים הרעיוניים אשר פילגו את יהדות בית שני?
ד"ר מיכאל חיוטין (ז"ל), מגדולי האדריכלים במדינת ישראל, עסק שנים רבות גם בחקר ספרות המקרא וספרות ימי הבית השני. בין ספריו: מלחמת לוחות השנה בתקופת בית שני (מודן, 1993); מגילת ירושלים מקומראן (בבל, 2003); Architecture and Utopia in the Temple Era (Continuum, 2006); Tendentious Historiographies: Jewish propagandist Fiction BCE (Continuum, 2010).

מקט: 4-249-50748
ספר תהילים מקבץ מכלול של מזמורים דתיים, שהגיעו לידינו בגרסאות שונות ובנתיבים היסטוריים מגוונים. בחיבורו, תוהה מיכאל חיוטין על מהלך […]

פתח דבר – לזכרו של ד"ר אדר' מיכאל (מיקי) חיוטין (2019-1941)
פרופ' יאירה אמית

לאבד חבר של ממש, פירושו לאבד חלק מעצמך, פירושו לחיות בעולם שכבר אינו אותו עולם וגם לא יהיה. והמילים כדרכן של מילים, יש שאינן מספיקות ויש שהן פשוט שחוקות, לכן הרשו לי להיעזר במילותיו של נתן אלתרמן, אחד המשוררים שמיקי ידע לצטט. להלן בית הלקוח מהשיר "הזר זוכר את רעיו" מתוך הקובץ שמחת עניים:

 

מִי דִּבֵּר מִתּוֹךְ גַּל כּוֹרֵעַ?

אִישׁ רֵעִים לְהִתְרוֹעֵעַ.

מָה עָנוּ לוֹ רֵעָיוּ, מָה אָמְרוּ?

זֹאת עָנוּ לוֹ רֵעָיוּ, זֹאת אָמְרוּ:

לֹא הִפְרִידוּ בֵינֵינוּ שָׁנִים,

לֹא הִפְרִידוּ קִנְאָה וָאֵיד,

לֹא יַפְרִידוּ שָׁלשׁ אֲבָנִים

שֶׁהָיוּ לָאֶחָד גַּל־עֵד.

 

מיקי אהב שירה וגם היה איש רעים להתרועע. הוא אהב לשוטט ברחובות תל־אביב, לפגוש מכרים ולשוחח, והיו לו אותם רעים שליוו אותו דרך ארוכה.

אני הכרתי את מיקי בתיכון עירוני ה'. אז לא היינו חברים. הוא למד בריאלית והיה בשומר הצעיר, ואני בסוציולוגית ובתנועה המאוחדת. עם השנים כל אחד פנה לדרכו ולעיסוקו, אלא שמיקי לא הסתפק בעיסוק אחד. רק ארכיטקטורה, זה פשוט קטן למידותיו. אומנות על מגוון תחומיה, מתמטיקה, ספרות, מדעי החברה, בקיצור – איש רנסנס, עם מודעות פוליטית וקירבה לתרבות שאותה ינק בנעוריו. וזו בדיוק הנקודה שבה נפגשנו שנית. לפני למעלה משלושים שנה ביקש ממני שאקרא מאמר קצר שהוא כתב ועניינו התייחסות למידות במקרא, שכידוע בעולם העתיק הם נגזרו מאברי גוף האדם, ומיקי כמובן השווה לתרבות המצרית. סייעתי לו לתת למאמר לבוש שיקרב אותו לאנשי מקרא, והמאמר התקבל לכתב העת בית מקרא. מנקודה זו ואילך מיקי סלל את דרכו וכתב מאמרים וספרים הקשורים לספרות המקרא ולספרות עברית שנכתבה בתקופה קרובה, אך לא נכללה בקאנון המקראי, כמו מגילות קומראן והספרות החיצונית, כאשר תמיד האיר סוגיות נעלמות לאנשי מקרא, משום שבמחקריו הוא הרבה לשלב את התבוננותו המתמטית והארכיטקטונית. כך למשל, הוא פירסם מאמר על מיסטיקת המספרים בעולם העתיק, ב־1993 הוא פירסם את ספרו מלחמת לוחות השנה ועריכת מזמורי תהלים, שבו הוא מתייחס ללוח השמשי שהיה מצרי וללוח המסופוטמי שהיה לוח ירחי. באותה שנה הוא גם פירסם מאמר על "משכן אוהל מועד – שחזור אחר". וכמובן שהגירסאות השונות הקשורות במקדש הירושלמי היו לו חידה שעל פתרונה הוא שקד ושירטט במשך שנים, לרבות בספרו מ־2003 מגילת ירושלים מקומראן. אלו רק חלק מהדברים שכתב בכל הקשור לספרות המקראית הקאנונית והחיצונית. ולא נותר אלא לשאול, מתי היה לו זמן לעסוק בארכיטקטורה ולכתוב עליה?

מעת לעת היינו נפגשים על ארוחת צהרים, ולאחר עדכונים במישור האישי, המפגש הפך לשיח מחקרי, כשלאט לאט אני מוצאת עצמי לומדת ממיקי, ומסייעת לו רק ביצירת קשר עם הוצאות ספרים בחו"ל ובעצות, כמו לתרגם את ספריו לאנגלית, משום העובדה העגומה שקהל הקוראים בעברית של חומרים אלה הולך ומצטצם, ואם הוא מצפה לשיח מחקרי, כדאי לפרוש כנפיים. תולדה של מאמצים אלה הם ספר זה, וכן ספרות קנונית מגוייסת: מגלות שומרון ועד החשמונאים, עיבוד עברי לספרו באנגלית אשר גם עומד להתפרסם בהוצאת כרמל. כל כך מצער שאלו מופיעים רק לאחר מותו, ושלא הספיק לראותם בדפוס.

 

כאשר אביגיל, אשת נבל הכרמלי, רצתה לשאת חן בעיני דוד היא אמרה לו: "והייתה נפש אדֹני צרורה בצרור החיים". הביטוי הפך לנוסחה דפוסית, שמביעה תקווה, שאנחנו החיים נזכור את מי שהלך ואיננו עוד איתנו. אנחנו חוזרים וחורטים את המילים "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים", כדי להבטיח את הזיכרון, שהרי הזיכרון יוצר ממשות, ומי שאתה זוכר – לדידך קיים. אשר למיקי, נראה לי שלא רק אנחנו שהכרנו אותו, נזכור אותו, אלא גם המבנים והכתבים שהותיר אחריו הם זכרונו הברוך.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.