החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

התחברות או הרשמה נדרשים רק בעת גישה לספריתך או ביצוע תשלום

מבוא לספרות המקרא

מאת:
הוצאה: | 2006 | 512 עמ'
קטגוריות: יהדות, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

44.00

רכשו ספר זה:

לראשונה ניתן ביד הקורא העברי ‘מבוא לספרות המקרא’ בכרך אחד, כתוב בידי מחבר אחד ועל כן בתפיסה אחידה. הספר מתאר את תולדות הספרות המקראית בגישה של מדע המקרא, היינו מדע ההיסטוריה ביישומו לספרות המקראית.

האם יש ממש בהשערה בדבר תעודות שקדמו לחיבור התורה? מה חלקה של ההיסטוריה בספרי נביאים ראשונים, ומה אגדה? מה בספרי הנבואה בא מפי הנביאים ומה נוסף בידי תלמידים? אם דוד לא כתב את מזמורי תהלים, מי כתבם? מדוע דברי קהלת סותרים זה את זה? שאלות אלה וכאלה נדונות בספר.

פרופ’ אלכסנדר רופא לימד מקרא באוניברסיטאות בארץ ובחוץ לארץ. הוא התמחה בתולדות הנוסח, הספרות והאמונה במקרא. מספריו: האמונה במלאכים במקרא, ירושלים: מקור, תשל”ט; ספר בלעם, ירושלים, סימור, תש”ם; מבוא לספר דברים, ירושלים: אקדמון, תשמ”ח. חיבורו סיפורי הנביאים נתפרסם בשתי מהדורות, ירושלים: מאגנס, תשמ”ב, תשמ”ו ותורגם לאנגלית, לאיטלקית ולרוסית.

מקט: 4-249-1627
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פתח דבר

הספר הזה כשמו כן הוא: מעיקרו נועד להוליך את הקורא בצעדיו הראשונים להכרת שאלת חיבורה של הספרות המקראית. הוא לא נועד לחוקרים, האמונים מזה שנים על מדע המקרא, אלא יועד לכלל הציבור הקורא עברית, בישראל ומחוצה לה – כל אלה שהתנ"ך יקר להם, ועם זאת חפצים להבין אותו הבנה היסטורית, כיצד ומתי נתחבר.

הבנה היסטורית לשם מה? האם אנו זקוקים לה כדי להבין את הכתובים לפי פשוטם וכדי להעריך את יופיָם של ספרי המקרא כיצירות אמנות ואת מעלתם כהבעות אמונה וכנושאי אידיאות? ובכל זאת אנו זקוקים להבנה היסטורית. יש שפרשיות תמוהות שבמקרא מתבררות לנו על ידי הסוג הספרותי שלהן. הנה אלישע קילל חבורת נערים שלגלגו עליו, ואז יצאו 'שתים דֻבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים' (מל"ב ב' 23-24). קשה להבין את המוסר שבסיפור, אם לא שאנו נמצאים בעולמה של הלֵגֵנְדָה (שבחי איש קדוש), והלגנדה מעיקרה ממוקדת בערכים של קודש וחול ואדישה כלפי הטוב והרע. ויש ששעת חיבורם של סיפורים או של ספרים מסבירה את מושגיהם האידיאיים. חוק החרם של ספר דברים וביצועו האכזרי בידי יהושע מסתברים כיצירות מן המאה השביעית לפסה"נ. באותה שעה, כשש מאות שנה אחרי התנחלות שבטי ישראל בארץ, נעלמו הכנענים זה כבר, ומחברים מארץ יהודה הכירו מראייה ומשמועה את אימי השלטון האשורי ואת הזוועות של מסעות המלחמה של מלכי אשור, הידועים לנו היום היטב מן הכתובות שלהם. זה היה העולם שבו הם גדלו, ועל פיו הם תיארו, בדרך לא־ריאלית, את כיבוש הארץ.

נכון הדבר שאפשר להתפעל מיצירה ספרותית גם בלי להכיר את הרקע ההיסטורי לחיבורה. התפעלות כזו, למשל, עוררה מאז ומתמיד מגילת רות. אבל אם נזהה את שעת יצירתה של המגילה בימי הפולמוס על הנשים הנכריות המשתקף בספרי עזרא ונחמיה, נבין טוב יותר גם את ההטעמות החוזרות שרות היא מואביה נכריה, גם את תיאור צניעותה וזהירותה בגורן עם בֹעז (בניגוד להדרכה שקיבלה מנעמי), גם את ההדגשה בסוף הסיפור שנעמי אימצה את הבן של בעז ורות (רות ד' 16-17). מסתבר אפוא שההבנה ההיסטורית משלימה ומשכללת את הבחינה הספרותית.

ואולם הלימוד ההיסטורי של המקרא, בייחוד במה שנוגע לתיארוך הספרים והתעודות המשוקעות בהם, נחוץ בעיקר לצורך אחר – לתיאור תולדות ישראל ואמונתו. אם אנו חפצים להבין מתי וכיצד נוצר עם ישראל, ומה הייתה אמונתו לכתחילה, וכיצד ומתי התפתחה עד שנהייתה לדת היהודית של ימי בית־שני – תנאי מוקדם לכל זה הוא שרטוט תמונה ברורה של תולדות ספרות המקרא, אילו תעודות משוקעות בה וכיצד הן נתהוו. ובכן המבוא לספרות המקרא הוא תנאי מוקדם ללימוד תולדות ישראל בעת העתיקה.

הספר נועד למשכיל הקורא עברית, כי לוֹ אני מבקש להגיש ידיעות יסוד בהכרת התנ"ך. למעשה, ידיעות כאלה צריך היה להקנות לציבור הישראלי כבר בשלב של לימודי תיכון. אבל בגלל שורשיה של הציונות בתנועת ההשכלה במזרח אירופה במאה התשע־עשרה ותולדותיו של בית הספר הישראלי למן תחילת המאה העשרים,[1] נדחה מדע המקרא מרוב בתי הספר התיכוניים שלנו. אבל בבית ספר תיכון אי אפשר שיינתן תנ"ך בלי מדע, כשם שאי אפשר ללמד בו פיזיקה 'לא־מדעית'. ובכן אני מקווה שספרי יהיה פתוח גם לפני החטיבה העליונה של בתי הספר. על כן השתדלתי לכתוב אותו בשפה ברורה ובלי 'סתרי מדע'. מגמה זו הנחתה אותי גם בעיצוב הספר: בהעתקת כתובים מן המקרא מילאתי את הכתיב עד כמה שמותר לפי הכללים של דקדוק העברית המקראית; מיעטתי בהערות שוליים ונתתי הפניות ביבליוגראפיות רק לספרות בעברית ובאנגלית.

אולם במקום הראשון מכוון הספר לתלמידי האוניברסיטאות הבאים ללמוד מקרא, אם כחוג לימודים או בקורסים נבחרים. ביקשתי להקנות להם את הכלים הראשונים, שבעזרתם יוכלו להבין את מהלך התפתחותה של הספרות המקראית לסוגיה השונים. נראה לי שמי שיסגל לו כלים אלה ימצא לבטח את דרכו: שוב לא יילכד על ידי תמימות שמרנית, לא יתפתה לדרשות עתיקות או מודרניות המעמידות עצמן במקום הפשט, וגם לא ייתפס לזלזול ולביטול טוטאלי של מורשתנו התרבותית.

במקרא, בייחוד בספרים ההיסטוריים שבו, מרבים להשתמש בעלי מקצועות גובלים – ארכיאולוגים והיסטוריונים של המזרח העתיק ושל ישראל. הם שואפים לאינטגראציה של ידיעות העולות מן המקרא עם ממצאי החפירות ועם התעודות החיצוניות. הספר הזה פונה גם אליהם. ממצאי החפירות הארכיאולוגיות בארץ ישראל הם בדרך כלל אילמים, כי כמעט שאין אתם חומר אפיגראפי, ועדויות המצויות במקרא דרושות כדי לפרש את הממצאים פירוש היסטורי. נמצא שלעדות המקראית יש תפקיד מפתח בכל שחזור של המאורעות. ואם כך עומדת בכל חומרתה שאלת טיבן של עדויות אלה – האם מדובר במסמכים היסטוריים או בדברי אגדה? האם הדברים הם בני זמנם של המעשים המתוארים או נתחברו מאות שנים אחרי כן? ומה היו המגמות של המחברים? זהו סוג השאלות הנשאלות כאן,[2] והן רלוואנטיות גם לגבי מחקר המזרח העתיק, הנאלץ להתמודד עם העדרן של תעודות חיצוניות לגבי סוריה וארץ ישראל בשלוש מאות השנים הראשונות של ישראל בארצו.

אין זה ספר יען במדע המקרא. תפקיד זה ממלאים המבואות למקרא (רובם בלועזית), ערכים באנציקלופדיות והפירושים לספרים הבודדים הפותחים בדרך כלל במבוא הסוקר את תוכן הספר המקראי, מבנהו, מקורותיו ותולדותיו. כאשר מתעוררת אצל הקורא שאלה כלשהי בענייני מקרא, עליו לפנות לספרי יען כאלה. ספרי זה תכליתו שונה: הוא איננו משיב על שאלות, אלא בא לעורר שאלות. לשון אחר: הוא בא ללמד את אותם דברים שלדעת המורה (לפחות – המורה החתום מטה) נחוץ שהתלמיד יתוודע אליהם בתחילת לימודיו. על כן נדרשת כאן מהתלמיד תכונה מוקדמת אחת – הרצון להכיר ולהתוודע. על סמך הידיעות והתובנות שיסגל לעצמו, יוכל להמשיך, לשאול ולחפש תשובות.

גם ספר מבוא, שנועד להקנות ידיעות יסוד, יש בו הרבה מן הטעם האישי. לפי טעמו קובע המחבר, מה ידגיש ומה יבליע בספרו. על כן, אין מבוא שיוכל לבטא את 'המילה האחרונה' במקצוע. ובכלל, בעבודת ההיסטוריון, כמו בכל מדע, אין 'מילה אחרונה'. על כן אני מפנה את הקורא, כבר כאן, בפתחם של דברים, אל מבוא אחר שפרסמה האוניברסיטה הפתוחה לפני שנים אחדות. עמיתיי, בייחוד מן החוג למקרא באוניברסיטת חיפה, חיברו אותו.[3] הקריאה בדבריהם תשמש השלמה לדבריי, גם תעמיד על הבדלי גישה השוררים באקדמיה.

כדוגמה לדברים שנכתבו לפי טעמי האישי אני מצביע על פרק ד בחלק השני, 'הסיפורת המאוחרת'. פרק זה שונה מאוד בתוכנו מן הכתוב בספרי מבוא אחרים. על היצירות שהוכרו מכבר כמאוחרות, מגילות רות ואסתר וסיפורי דניאל (דנ' א'-ו'), הוספתי שבע פרשיות מן התורה, מנביאים ראשונים ואחרונים ומן הספרות החיצונית. עיונים ממושכים הביאו אותי למסקנה, שאלה הסיפורים נוצרו בימי בית־שני, במאות החמישית והרביעית לפסה"נ. הסתבר לי אפוא שגם בתורה גם בנביאים ראשונים מצויים סיפורים מן התקופה הפרסית. מסקנה 'נועזת' זו כמעט גורמת לי להתנצל: לא חיפשתי לי חידושים; התבוננתי בכתובים ועלו בי חשדות; כיוון שלא הייתי משועבד להשערת התעודות וגם לא להשערת מרטין נות על חיבור נביאים ראשונים במחצית המאה השישית, שום דבר לא עיכב אותי מלבדוק את חשדותיי.

יש אופנות במדע המקרא. מאז שהתחלתי לחקור את בראשית כ"ד, לפני כשלושים שנה, צמחה ועלתה אסכולה שלמה, המבקשת לאחר את כל היצירה המקראית עד לתקופה ההלניסטית, לפעמים עד לתקופת החשמונאים. הוכחות? אין, עד כמה שקראתי ושמעתי – רק חזון לבם של חוקרים. האלגנטיות שבה האנשים הללו פוסחים על מאתיים שנה של מדע המקרא ממש מעוררת קנאה.[4] באשר לי, עודני חושב שהשערת די וטה משנת 1805 טרם הופרכה, והבניין הביקורתי שנבנה עליה במשך המאה התשע־עשרה עודנו עומד על תלו. מי שמבקש לייחס פרשיות מן התורה ומנביאים ראשונים לתקופה מאוחרת, לימי בית־שני, צריך להמציא ראיות מספיקות לאיחורן. הן לא יחסרו לו, כפי שיראה הקורא באותו פרק על הסיפורת המאוחרת.

המתנגדים לביקורת המקרא נוהגים להטעים את המחלוקות שבין החוקרים כראיה לביטולה של השיטה כולה. טענה שגורה היא, ואינני מכיר קלושה הימנה. מחלוקת היא סימנו של מדע, ובעצם היא אפיינה גם את בית המדרש היהודי בימי גדולתו.[5] רק במשטרים מסוימים מאוד ניתנה הסמכות לאיש אחד, 'שאיננו טועה לעולם'. איננו רוצים דבר כזה לא במדינה ולא במדע. ומה היו התוצאות של 'הסכמה כללית', כאשר ארבע־מאות נביאים דיברו 'פה אחד טוב אל המלך' כבר ראינו בתנ"ך (מל"א כ"ב 1-38).

אבל יש מחלוקת שהיא לשמו של מדע, ועל כן היא ראויה להתקיים ויש מחלוקת זרה שמוטב לה להיבטל. התנ"ך הוא ספר יסוד של אמונה ושל תרבות; וכעמוד יסוד של הקיום הרוחני הוא מעורר תמיד תגובות עזות. עוסקים בו פונדאמנטליסטים, המבקשים לאשר בכל דרך את אמתותה של ההתגלות ולהוכיח שכל הדברים עתיקים. וכנגדם יש היסטוריונים חדשים גם ישנים, שמתוך אנטיפתיה ליהדות, וכיום למדינת ישראל, קבעו לוח זמנים משלהם ליצירה המקראית ויחס ערכי שלילי כלפיה.[6] בידוע הוא שאין מדע אובייקטיבי, לא כל שכן מחקר היסטורי. אבל עלינו לדחות את המגמתיות שבמודע, ולהשתדל, לפחות, להתגבר על נטיות לבנו, כשאנו באים לברר סוגיות מן העבר.

אני מפקיד את הספר בידי הקורא הישראלי בתקווה, אך גם בדאגה. יודע אני שחלק נכבד מן הציבור לא ירצה בו. יש בקרבנו אנשים שכל דבר שיש בו ריח של יהדות נתעב בעיניהם. ויש – שכל חקירה היסטורית מאוסה עליהם, משום שאינה מתחייבת לומר שהיהדות האורתודוכסית של ימינו היא בת שלושת אלפים שנה. באשר לי, איך אמר המשורר: 'יש כהן ויש עבד שמש, אלכה לי בשביל קרח ובודד…'.[7] ועדיין מקווה אני כי קיים 'רוב דומם', המעוניין להכיר כיצד נוצרה והתפתחה תרבותנו. תמונה מפוכחת ומאוזנת של העבר תסייע בידנו להתמודד עם שאלות ההווה.
***

ביסודו של הספר הזה מונחים המבואות לחלקים השונים של המקרא שפרסמתי בשנים תשנ"ב-תשס"ד. עם זאת חלו כאן כמה וכמה שינויים: בשני החלקים הראשונים, 'חיבור התורה' ו'הספרות ההיסטורית', נוספו סעיפים, ואילו החלק השלישי, על ספרות הנבואה, גם הורחב גם אורגן מחדש. בסך הכול, ה'מבוא' הוא עתה שלם יותר מאשר סך־כול מרכיביו בצורתם הקודמת וגם מאורגן יותר, 'למען ירוץ קורא בו'.

חובה נעימה היא לי להביע את תודתי לכל אלה שסייעו ועודדו אותי במלאכתי. יש מהם שהעירו לי הערות מחכימות על חלקים מן העבודה ועזרו לי לשפרהּ, יש שקראו אתי הגהות והסירו מכאן עשבים שוטים, ויש שהתקינו מפתחות. ייזכרו אפוא לטובה גב' אראלה אחיטוב, מר ליאור גוטליב, מר חננאל גולדברג, מר רוני גולדשטיין, עו"ד יצחק גלזנר, מר גיא דרסן, גב' יהודית זליגמן, פרופ' צפורה טלשיר, הסופר אור־ציון ישי, ד"ר רפאל פוזנר, מר יהודה קפלן, מר דניאל שפיצר. ברור הדבר שספר כזה יכול להיכתב רק בקרב קהילייה מדעית תומכת. ואכן לכך זכיתי באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בן־גוריון בנגב ובבית המדרש לרבנים רפורמיים (Hebrew Union College) בסינסינאטי (אוהיו, ארצות־הברית). קרנות המחקר על שם וולפסוֹן ועל שם ס"ש פרי סייעו בידי ביד נדיבה. גב' רחל גרוסמן הדפיסה את כתב היד באמונה ובסבלנות. הוצאת הספרים כרמל נטלה על עצמה להוציא לאור ספר זה, מתוך אמונה בחשיבותה של הפצת דעת המקרא בארץ. ייזכרו לטובה עובדיה המסורים של הוצאת כרמל, יונתן ברזלי ואולגה וינוקור על עבודתם הנאמנה. לכולם ברכת יישר כוח!

מר אתיאל פַּן וגלריית מעיינות התירו את השימוש בתמונת דוד מאת הצייר אבל פַּן. בחרתי בה משום שהיא מחברת עבר והווה; דוד הוא גיבור חשוב בספרות המקרא; ואולם תמונתו בידי אַבּל פַּן נעשתה לפי דיוקן בנו, אלדד פַּן, איש פלמ"ח, שנפל בגוש עציון ביום הכרזת המדינה. כבוד לזכרו.

ראש חודש ניסן תשס"ה

אלכסנדר רופא

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.