החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

משבר "אוגנדה" בציונות

מאת: ,
הוצאה: | 2020 | 330 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

44.00

רכשו ספר זה:

בשלהי המאה ה־19 וראשית ה־20, נערכו, מפעם לפעם, פוגרומים ביהודי רוסיה הצארית. הדבר יצר לחץ עצום של פליטים יהודים שחיפשו להם מקומות מקלט להגר אליהם. ב־1903 הציע שר המושבות הבריטי דאז ג'וזף צ'מברלין להרצל שטח אדמה באפריקה המזרחית, הצעה שהבשילה ל"תכנית אוגנדה", ליישוב פליטים יהודים והמליץ לשלוח לשם משלחת סקר. הרצל הביא הצעה זו בפני הקונגרס הציוני הששי (1903) וגרם למשבר קשה שהביא כמעט לפילוג התנועה הציונית.

עוד לפני שפרסם את חיבורו "מדינת היהודים" ב־1896, ולפני שכונן את ההסתדרות הציונית וכינס את הקונגרס הציוני הראשון ב־1897, החל ד"ר בנימין־זאב הרצל במאמציו לשכנע את ממשלת האימפריה העות'מאנית להעניק לתנועה הציונית זיכיון (צ'רטר) להתיישבות מאורגנת של יהודים בארץ ישראל. הוא לא חדל ממאמציו אלה עד קץ ימיו, אך ללא הצלחה. במקביל ניסה להשיג זיכיון להתיישבות יהודית באיזור אל־עריש שבצפון חצי־האי סיני. גם כאן לא עלה הדבר בידו.

בספר זה בוחנים המחברים את פרשת "אוגנדה" על כל היבטיה, הבריטיים והציוניים.

מקט: 4-249-50722
בשלהי המאה ה־19 וראשית ה־20, נערכו, מפעם לפעם, פוגרומים ביהודי רוסיה הצארית. הדבר יצר לחץ עצום של פליטים יהודים שחיפשו […]

פתח דבר

בשנת 2003 יצא לאור ספרה של ד"ר דבורה ברזילי־יגר: בית לאומי לעם היהודי – המושג בחשיבה ובעשייה המדינית הבריטית,1923-1917 (ירושלים: הוצאת הספריה הציונית, תשס"ג/2003 ). ספר זה היה תוצאה של מחקר ממושך שמטרתו העיקרית לעמוד על המניעים שהביאו את ממשלת בריטניה להכריז על "הצהרת בלפור" הידועה, מ־2 בנובמבר 1917. לרגל שנת ה־100 להצהרה זו תורגם הספר לאנגלית ויצא לאור בלונדון:

Dvorah Barzilay-Yegar. A National Home for the Jewish People.The Concept in British Political Thinking and Policy Making,1917-1923 (London: Vallentine Mitchell, 2017).

במהלך העבודה על חיבור זה התגלו עקבות היסטוריים, לכאורה, המקשרים לדעת כמה היסטוריונים בין "הצהרת בלפור" ל"תכנית אוגנדה" של 1903. בשנה זאת הציע ג'וזף צ'מברלין, שר המושבות הבריטי, לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית ד"ר בנימין זאב הרצל שטח מסוים ב"חסות של אפריקה המזרחית הבריטית" (קניה של היום) להקמת התיישבות יהודית אוטונומית. פרשה זו, שנודעה בטעות כ"תכנית אוגנדה", חוללה משבר עמוק בתנועה הציונית. ד"ר דבורה ברזילי־יגר הייתה סבורה שיש מקום לבדיקה מקיפה של פרשה זו, מהיבטיה הציוניים והבריטיים גם יחד. עם הזמן הצטרף לעבודה גם ד"ר משה יגר.

עד מהרה התברר שהעיסוק ב"פרשת אוגנדה" אינו אלא עיון נוסף בתולדות פעולתו הציונית של הרצל. אישיותו של הרצל אינה חדלה לעורר את סקרנותם של חוקרים, היסטוריונים וסופרים. ביוגרפיות רבות פורסמו עליו ומן הסתם תתפרסמנה נוספות. דמותו של הרצל מושכת גם כתבנים מן הזן המכונה: "היסטוריונים חדשים", "פוסט־ציוניים", או סתם תועמלנים אנטי־ציונים. הללו ימשיכו בוודאי לכתוב עליו, לחפש בו פגמים, להכפיש אותו ולנסות לגמד את דמותו.

מטרת החיבור שלפנינו היא לנסות ולתאר את המניעים שהביאו את בריטניה להציע הצעה זו ואף לסגת ממנה כעבור זמן לא רב. כמו כן יש כאן ניסיון לתאר כיצד התייחסו להצעה הבריטית הוגים ציונים לסוגיהם. גם נתאר את הסערה שהתחוללה בעקבותיה ואת תוצאות הסערה הזאת.

על "פרשת אוגנדה" נכתב הרבה בהיסטוריוגרפיה הציונית. היא מתוארת בקיצור או בהרחבה בכל הביוגרפיות שנכתבו על הרצל, כמו גם בספרי ההיסטוריה העוסקים בתולדות הציונות. גם בזיכרונות בני התקופה ובכתביהם יש על כך לא מעט. הרבו לכתוב על נושא זה מתנגדיו של הרצל. ואין צריך להזכיר את יומנו של הרצל עצמו ואת כתביו האחרים העוסקים בפרשה. בחיבור זה גם עשינו שימוש בתעודות ומסמכים של הצד הבריטי בפרשה, השמורים בארכיון הלאומי בלונדון ובמסמכים נוספים העוסקים בנושא מנקודת ראות בריטית. דבורה ברזילי־יגר הייתה מופקדת על איסוף החומר הבריטי ואף שהתה פרק זמן בלונדון. משה יגר עסק באיסוף החומר בעברית. השתדלנו להשיג כל מסמך, תעודה, מאמר או ספר שהייתה להם נגיעה ב"פרשת אוגנדה". המטרה הייתה להביא תיאור מקיף, נאמן וממצה של הפרשה מנקודת הראות הבריטית לגווניה, וכן מנקודות הראות השונות שרווחו אז בתנועה הציונית.

כמסתבר, כל המסמכים והתעודות של הצד הציוני פורסמו ונקראו על ידי החוקרים וההיסטוריונים. לא ידוע על תיעוד שטרם פורסם. כך גם לגבי המסמכים של הצד הבריטי. בצד הזה אין תיעוד רב כי "פרשת אוגנדה" הייתה עניין צדדי ושולי לחלוטין בתולדות הקולוניאליזם הבריטי, בעוד בתולדות התנועה הציונית היא הייתה עניין בעלת חשיבות עליונה.

ספק אם נעשה שימוש בחומר ארכיוני עות'מאני, ויש להצטער על כך כי קרוב לוודאי שבארכיונים העות'מאניים באיסטנבול שמור חומר חשוב ומעניין. חומר זה יכול ללמד על יחסם ותגובותיהם של הסולטאן עבד אלחמיד השני, וזיריו והפקידים האחרים בממשלה העות'מאנית, שהיה להם דין ודברים עם הרצל והציונות. השימוש בתיעוד זה מצריך ידיעת קרוא של התורכית־העות'מאנית הכתובה באותיות ערביות. אם ייעשה בעתיד שימוש בתיעוד עות'מאני בנושא זה, יוארו היבטים נוספים בדמותו של הרצל ובפעילותו, והפעם מן הזווית התורכית.

אנו מבקשים להודות לכל מי שהגישו לנו עזרה וסיוע במהלך העבודה על ספר זה: ד"ר אריה עודד ז"ל, פרופ' דוד קושניר, עמוס יובל, ד"ר אפרים אבן, אסתי ואדם פלמן, מנהל הספרייה בארכיון הציוני המרכזי עמיאל שפר, שרה הלוי ומוטי בן־ארי מספריית יד יצחק בן־צבי. ד"ר מוטי פרידמן. תודה מיוחדת שמורה להרמייני פאפאס, לונדון, על טרחתה הרבה והצלחתה בהשגת פרסום נדיר שהיה דרוש לנו.

לנאוה אבישר, הקלדנית המיומנת, שהתפתלה עם כתב היד המסובך ויכלה לו, העורכת המצוינת ליאורה הרציג, עופר גץ ששרטט את המפה ועיצב את הכריכה, ישראל כרמל, מעיין אל־און פדר וסתיו פוזנר שטרחו להביא את הספר לדפוס. יעמדו כולם על התודה.

 

המחברים,

ירושלים, 2020