החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מה רצו הפלסטינים?

מאת:
הוצאה: | 2022 | 480 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

49.00

רכשו ספר זה:

זהו מחקר המציג מרקם עשיר, רב מימדי ורב גוני של השיח הפלסטיני על דמותה של המדינה הפלסטינית הרצויה, גבולותיה, צורת משטרה וקהילתה הפוליטית משלהי תקופת המנדט הבריטי ועד הכרזת העצמאות של המדינה הפלסטינית ב-1988. תוך שימוש במגוון אדיר של מקורות, משרטט דרזנין ביד אמן את התפתחותו של שיח פוליטי ואינטלקטואלי דינאמי ותוסס בין חברי הקהילות הפלסטיניות השונות בפזורה, בשטחים הפלסטיניים ובמדינת ישראל, בין אינטלקטואלים, עיתונאים, פעילי ארגונים ומנהיגים פוליטיים. הוא מנתח בכישרון תהליכי התפתחות וקווי המשכיות בהתמודדות האינטלקטואלית עם האתגר שהציונות הציבה בפני הפלסטינים, משלילה מוחלטת עד השלמה וניסיונות לגבש מודלים שונים של דו-קיום. הוא מציג תהליך מרתק בו רעיונות שעלו בתחילה בפריפריה של הזירה הפוליטית-אינטלקטואלית הפלסטינית ונתפסו כשוליים וחסרי חשיבות, נעו בהדרגה אל מרכז הדיון ואל צמתי ההכרעה הפוליטיים ונטמעו בהם, עד כדי שינוי פני הזירה לגמרי.

ספרו של דרזנין הוא דוגמה להיסטוריה אינטלקטואלית במיטבה המראה את הדינאמיקה בין רעיונות מדיניים לבין תהליכים פוליטיים וחברתיים. בתור שכזה, הוא מהווה תרומה חשובה ביותר למחקר על המחשבה והפוליטיקה הפלסטינית במאה ה-20, והוא עתיד להפוך לכלי חיוני, לא רק לחוקרי אקדמיה, אלא לכל אדם משכיל וסקרן, להבנה טובה יותר של הבעיה המרכזית בפניה ניצבת החברה בישראל.

פרופסור מאיר ליטבק, מרכז אליאנס ללימודים איראניים

החוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל אביב

מקט: 4-249-50992
זהו מחקר המציג מרקם עשיר, רב מימדי ורב גוני של השיח הפלסטיני על דמותה של המדינה הפלסטינית הרצויה, גבולותיה, צורת […]

מבוא

עבודת המחקר המובאת כאן נסבה על דמות המדינה המבוקשת בשיח האינטלקטואלי והפוליטי הפלסטיני בשנים 1988-1944. ליבתה היא הצגת דגמי המדינה המגוונים שהועלו בשיח זה, הסברתם במסגרת ההקשר ההיסטורי שבו צמחו וניתוח ההמשכיות והשינויים שחלו בהם ובמעמדם בתנועה הלאומית הפלסטינית.

פרק א, המוקדש לשנים 1964-1944, דן בשלושה שלבים עוקבים בתולדות העם הפלסטיני ובפעילות תנועתו הלאומית: למן התקופה הסוערת של שלהי המנדט הבריטי, דרך התפוררות המערכת החברתית והמדינית הפלסטינית שנודעה כאסון של שנת 1948 (אל־נכבה) ועד לתחילת שיקומו ההדרגתי של העם הפלסטיני, שהגיע לנקודה חשובה עם הקמתו בשנת 1964 של אש”פ (ארגון השחרור הפלסטיני). תוך שנים ספורות נהפך ארגון זה לגוף המרכזי והחשוב ביותר של התנועה הלאומית. פרק זה נותן רקע חיוני להבנת הזרמים העיקריים, הדינמיקות הטיפוסיות וההתפתחויות הבולטות בשיח האינטלקטואלי והפוליטי הפלסטיני בשנים שלאחר הקמת אש”פ.

השנים 1988-1964 מוצגות בפירוט בפרקים ב-ו, הן בשל הדיון הפלסטיני העשיר והרבגוני שהתנהל בהן על סוגיית דמות המדינה המבוקשת הן בשל השינוי הבולט שחל במהלכן בעמדת הנהגת התנועה הלאומית: ממאבק לכינון ריבונות פלסטינית בכל שטח פלסטין ובמקום מדינת ישראל למאבק להקמת מדינה פלסטינית בחלק משטח פלסטין ולצד ישראל. בסוף מאי 1964, אימצו המל”פ (המועצה הלאומית הפלסטינית) ואש”פ את האמנה הלאומית הפלסטינית כמצע אידיאולוגי וכתוכנית מדינית לתנועה הלאומית. באמנה נקבע כי מטרתו האסטרטגית של העם הערבי הפלסטיני היא שחרור כל פלסטין, ביטול קיומה של מדינת ישראל וכינון “ריבונות וחירות לאומית”. במועצה גם הוחלט כי עם קהל אזרחיה של פלסטין העתידית יימנו כל הערבים הפלסטינים וצאצאיהם וחלק קטן מהיהודים שהיו בעת חיבור האמנה אזרחי מדינת ישראל. לעומת זאת, בכנס ה־19 של המל”פ, שנערך באלג’יר בנובמבר 1988, אימצו המל”פ ואש”פ תוכנית מדינית שונה, שבוטאה בהכרזת העצמאות הפלסטינית ובהחלטות המדיניות של הכנס. המל”פ הכריזה על הקמת מדינה פלסטינית בחלק מהארץ בלא שהגדירה את גבולותיה, ושירטטה בפרוטרוט את אופיה המיוחל של מדינה זו: פלסטינית וערבית, דמוקרטית, מחויבת לעקרונות הדו־קיום בשלום, לחוק הבין־לאומי ולמגילת האו”ם ולהחלטותיו. אף על פי שהיו לאש”פ לא מעט השגות, הוא הכיר בהחלטת עצרת האו”ם ב־29 בנובמבר 1947 על חלוקת פלסטין לשתי מדינות, ערבית ויהודית. אש”פ הכיר לראשונה בזכות קיומן של שתי מדינות – ישראל ופלסטין – על אדמת פלסטין המנדטורית, אך לא ציין את גבולותיהן. קשה להקל ראש במשמעותו של השינוי שחל בעמדות ההנהגה הפלסטינית.

בספר נעשה ניסיון להקיף את השיח ההטרוגני והרב־קולי בסוגיית דמות המדינה העתידית. שיח זה התנהל במרחב הגיאוגרפי הגדול שבו חיו בני העם הפלסטיני בתקופה הנחקרת כאן, מרחב שגבולותיו הלכו והתרחבו בחלוף השנים. עד שנת 1948 ישבו הפלסטינים בגבולות פלסטין המנדטורית. אחרי הנכבה ישבו רוב הפלסטינים בירדן, בגדה המערבית וברצועת עזה. בני קהילה פלסטינית בינונית בגודלה, כ־15 אחוז מבני העם הפלסטיני, נהפכו לאזרחי מדינת ישראל. הם לא היו מיוצגים במוסדות התנועה הלאומית הפלסטינית, אולם הרימו תרומה חשובה לשיח בסוגיית דמות המדינה העתידית. קהילות פלסטיניות קטנות התיישבו בלבנון, בסוריה, במדינות המפרץ ובמצרים, וקהילות קטנות מהן התיישבו בצפון אמריקה ובמערב אירופה. בספר מוצגות ונידונות השקפותיהם ותפיסותיהם השונות של כל מי שפעלו בתקופה הנחקרת במרחב גיאוגרפי גדול זה, ראו עצמם חלק מהתנועה הלאומית הפלסטינית ותרמו לשיח האינטלקטואלי והפוליטי שהתנהל בתוכה: אינטלקטואלים בולטים, אינטלקטואלים משניים וארגונים פוליטיים גדולים וקטנים, מרכזיים ופריפריאליים, חשובים יותר וחשובים פחות.

גוף המחקר הקיים בסוגיית דמות המדינה העתידית בשיח הפלסטיני נסב ברובו המכריע על סוגיית גבולות המדינה המבוקשת ועל השינוי שחל בעמדותיו של הזרם המרכזי בתנועה הלאומית הפלסטינית. שינוי זה התבטא בנסיגה מדרישה לכינון ריבונות ערבית בכל שטח פלסטין, לנכונות להקמת מדינה בחלק מפלסטין, לצד מדינת ישראל. הספר המובא כאן מוסיף לחקר התקופה הנדונה. לצד הדיון המתבקש בשאלת הגבולות הוא מתמקד בהיבטים מהותיים אחרים של המדינה שביקשו פלסטינים לעמם: מה חזו הפלסטינים שיהיה הרכב קהל אזרחיה; את מי הגדירו כריבון בה; מה המשטר המדיני, החברתי והכלכלי ששאפו לו; מה אמרו לגבי אופייה הלאומי והתרבותי; איזה מעמד צפו בה לציבור היהודי; איזו זיקה חשבו שתתקיים בין מדינה זו למערכת המדינית הבין־ערבית ולמגמות האידיאולוגיות והמדיניות בעולם הערבי; איזו אוריינטציה צפו לה במאבק העולמי בין הגוש המזרחי־קומוניסטי לבין הגוש המערבי־קפיטליסטי.

עיקר המחקר הקיים על דמות המדינה המבוקשת עניינו ההצעות, הדיונים, וההחלטות שהתקבלו או נדחו במרכז המערכת הפוליטית הפלסטינית. מחקרים בנושא דנו בעמדות הוועד הערבי העליון שהתגבשו עד סוף שנות הארבעים ובהשקפות שגובשו באש”פ, בתנועת פת”ח ובחזיתות השמאליות – החזית העממית לשחרור פלסטין והחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין – בשנות השישים, השבעים והשמונים של המאה ה־20. לעומת זאת, יש בנמצא מחקר מועט על דעות ועמדות של קבוצות ותנועות שלא היו חלק מממרכז המערכת הפלסטינית. ספר זה, הדן בהרחבה ובפירוט בשיח האינטלקטואלי והפוליטי הפלסטיני במלוא רוחבו, הן במרכזו הן בפריפריה שלו, מוסיף אפוא פרספקטיבות חדשות על נושא זה. מבט המקיף מלמד על ריבוי העמדות שאפיין את השיח ואת דגמי המדינה שהוצעו בו. הספר דן על הצעות להקמת מדינה לאומית ערבית; מדינה ערבית ודמוקרטית המכבדת את זכויות המיעוטים הלא־ערביים; מדינה ליברלית שאינה לאומית; מדינה דמוקרטית המבוססת על חלוקת כוח בין עדות; מדינה המשולבת בקונפדרציה פלסטינית־ירדנית; מדינה סוציאליסטית במתכונת הדמוקרטיות העממיות של מזרח אירופה; מדינה דו־לאומית פדרטיבית; מדינת קנטונים; מדינת הלכה אסלאמית; וכן מדינה בעלת ריבונות מוגבלת, שתיכלל כמחוז בפדרציה ערבית אזורית או במסגרת מדינה אסלאמית אזורית.

מדינה אינה ישות ערטילאית, היא תמיד גוף המתקיים במרחב מוגדר מהבחינה הטריטוריאלית. לא בכדי, חלק חשוב מהשיח ומהוויכוח בקרב הפלסטינים נסב על סוגיית הגבולות הטריטוריאליים שבהם תקום המדינה הפלסטינית המבוקשת. חילוקי דעות בשאלה זו הופיעו כבר בסוף 1947, עת קיבלה עצרת האו”ם את החלטת החלוקה, התגלעו שוב לאחר מלחמת יוני 1967 והחריפו לאחר מלחמת אוקטובר 1973. מדי פעם נחלקו הדעות גם בשאלה היסודית בדבר גבולותיה הגיאוגרפיים של פלסטין כארץ מולדתו של העם הפלסטיני.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.