החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מה למעלה מה למטה

מאת:
הוצאה: | 2022 | 356 עמ'
קטגוריות: יהדות, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

44.00

רכשו ספר זה:

מה למעלה מה למטה מזמין ליצירת דיאלוג אוהב בין היהדות כתרבות ובין תפיסה חילונית־הומניסטית. מתוך דיאלוג זה נולדת הגות רעננה המתנדנדת בין שמים וארץ, בין עולם התאוריות והרוח לחיים עצמם. הגות זו נבנית תוך שיחה עם שורה של הוגים, דוגמת ח"נ ביאליק, אריך פרום ורוזה לוקסמבורג, שעיקרי משנתם מוצגת בספר. לאחר פרישׂת התאוריה עובר המחבר להתמודד עם אתגרי החברה הישראלית, ובהם: הקיטוב החברתי, שבת במרחב הציבורי, שיימינג וסוגיות של צדק חברתי. ספר זה מניח תשתית להגות חילונית־יהודית־הומניסטית, ומהווה הזמנה לשיחה פתוחה ומאתגרת הנחוצה כל כך לחברה הישראלית בעת הזאת.

ליאור טל שדה הוא מנכ"ל שותף של המכון הדמוקרטי ועוסק בחיבורים שבין עולמות הרוח לאתגרי החיים והחברה בישראל. בעברו היה סמנכ"ל התוכן של 'עמותת קולות' וראש המכינה הקדם צבאית 'בינה'. טל שדה פרסם עשרות רבות של מסות ומאמרי דעה והוא מגיש את ההסכת (פודקאסט) 'קולות של רוח' בגלי צה"ל.

מקט: 4-249-50981
מה למעלה מה למטה מזמין ליצירת דיאלוג אוהב בין היהדות כתרבות ובין תפיסה חילונית־הומניסטית. מתוך דיאלוג זה נולדת הגות רעננה […]

פתיח אישי

באמצע השיחה לא יכולתי עוד לשבת שם. נפשי סערה בי. חמקתי החוצה, טיפסתי במדרגות בית המדרש ומצאתי עצמי לבדי בעזרת הנשים. הבטתי מטה וראיתי את עשרות הלומדים המפלפלים בתלמודם. קולותיהם ריחפו לעברי, ספק שורטים ספק מלטפים. הבטתי מעלה וראיתי אמונה שהתייבשה והתביישה. טלית מונחת על כיסא. התעטפתי מבלי דעת מדוע ובשביל מה זה ואיך. דמעות עלו בעיניי. שמעתי את עצמי זועק בקול שקט וילדותי: “שמע ישראל אדני אלוהינו אדני אחד”. דממה. ידעתי שרגע זה הוא סיומו של תהליך פרידה. לא עוד תפילה, לא עוד אלוהים. אינני זוכר אם הבנתי ברגעי נערות תמימים וזכים אלה, שרגע זה הוא גם תחילתו של מסע חיים, מסע לשילוב עמוק של זהותי היהודית הבוערת בי, עם חילוניות הומניסטית גאה ובטוחה בעצמה. מסע של רכישת נקודת מבט חדשה על כל אתגרי החברה שבה אני חי. מדעת או שלא, המסע החל.

הרגע שתיארתי לפניכם התרחש במסגרת ביקור כיתתי בישיבת הר עציון. חלפו מאז קרוב ל־30 שנה, אשר במהלכן פיתחתי את תפיסת היהדות החילונית ההומניסטית אשר אציג בספר זה. בתחילה חשבתי בתמימותי שיהדות חילונית היא המצאה שלי. התחלתי לכתוב עליה כנער נלהב. אט־אט נחשפתי לעשרות ההוגים והסופרים שעשו את זה קודם, לפניי. אבל לא הפסקתי. ידעתי שזה לא משנה, שממילא אני מוכרח, מאחר שאלה הם חיי. תחושה חזקה פיעמה בי שלזהות הזו יש חשיבות גם מעבר לעולמי הפרטי. הרגשתי שאתגרים חשובים של מדינת ישראל והעם היהודי קשורים בפיתוח הזהות הזו. הבנתי שיש רבים וטובים שהיהדות החילונית יכולה להיות משמעותית מאוד בחייהם אם רק מישהו ינגיש אותה עבורם, ויחשוב עליה איתם.

התחלתי ללמוד את הוגי היהדות החילונית ובצדם המשכתי להעמיק בשאר מקורות היהדות. למדתי את אחד העם, נפעמתי מביאליק, התרגשתי מברנר, חיבקתי את אריך פרום, טבלתי בשירתם של לאה גולדברג, יהודה עמיחי ונתן יונתן, ובמקביל לא הפסקתי לנבור בתלמוד, בכתבי הרמב”ם ובמגוון העצום המצוי בתוככי ארון הספרים היהודי. ידעתי שאסור לעצור שם. יש חיים שחייבים לפרוץ בעוז אל ואת בועות הרוח. יש חברה. יש מצוקות. יש סבל. יש פוליטיקה. הרוח צריכה לשרת את החיים שנותנים מצדם מזון לרוח. באקדמיה החלטתי ללמוד את עולמות מדע המדינה ואתגרי הדמוקרטיה המודרנית, ובצדם לעסוק בתורות המוסר והרוח של ההומניסטים הגדולים. לשלב שמים וארץ. בתוך לבי החלו להיווצר מפגשים וחיבורים בין אלה לאלה. אבל מפגשים לא די לקיים עם ספרים.

בשנות ה־20 שלי התחלתי להיפגש במסגרות שונות לשיחות מעמיקות עם אלה שחושבים אחרת ממני, ובמקביל לא חדלתי לחפש שותפים לדרך הקרובים אליי בדעותיהם. עסקתי בעשייה חברתית ובחינוך דיאלוגי, חינוך מבוגרים, והייתי גם פעיל פוליטית. מגוון תפקידים שזכיתי לעשות בהם, ממקימי הישיבה החילונית וראש מכינת בינ”ה ועד לסמנכ”ל תוכן ומנחה בקולות, ובעיקר מגוון מרתק של א.נשים שזכיתי לפגוש ולהיות עמם בדיאלוג, אפשרו לי להעמיק את החיבור בין שמים וארץ ולנסות להביע אותו בכתב, באמצעות מעל 120 מאמרים ומסות שפרסמתי, ולהביע אותו בעל־פה בעיקר באמצעות ההסכת “קולות של רוח” שאני זוכה להגיש בגלי צה”ל.

הגיע רגע בו חשתי כי טוב יהיה לאסוף את עיקרי המחשבות והתובנות יחד, ולהגישם בצורה מסודרת לכל מי שיחפוץ ותחפוץ לקרוא בהם. רוב הפרקים בספר מבוססים על מסות, שיחות ומאמרים שפרסמתי בעבר בבמות שונות. מובן שלצורך התאמתם לספר ערכתי בחלקם שינויים קלים ובחלקם שינויים משמעותיים יותר.

השער הראשון של הספר מוקדש לתיאור של הזהות היהודית־חילונית־הומניסטית ומשמעויותיה. בתחילה אני דן בקצרה בחילוניות ריבונית, לאחר מכן מציע תפיסה מחודשת של הומניזם ומרחיב בעזרת שיחה עם פרופ’ אבי שגיא על מושגי הצדק והחמלה המשולבים בה. בשלב זה אני מציג את שיטת הדיאלוג האוהב, המהווה את עמוד השדרה של השער הראשון, ומפגיש באמצעותה את החילוניות וההומניזם. מלאכה זו מאפשרת להתקדם להבנת היהדות כתרבות, להצגת היהדות החילונית ההומניסטית ולהעמקה בה באמצעות עיון בתפיסותיהם של כמה הוגים. משנתם היהודית של ביאליק וברנר מוצגת באמצעות שיחה עם שי זרחי, ולאחר מכן אני מציג מבוא לתפיסתו של אריך פרום. בשלב זה ניתן לבחון כיצד המפגש עם היהדות מעמיק את תפיסת ההומניזם שפיתחתי בפרקים הקודמים. בשיחה עם דוב ברקוביץ אנחנו מציגים תפיסה שאנו אוהבים לכנות: “דרך עץ החיים”, ושלטעמי נוגעת ביסודות ההומניזם. בשיחה עם פנינית רוסו־נצר אנחנו מבררים בעזרת עיון במשנתו של ויקטור פראנקל את אחד המושגים המשמעותיים ביותר בהומניזם של עץ החיים – משמעות. לבסוף, אני מציג את מקומו של המפגש עם הטבע ואת הדיאלקטיקה העמוקה שבין קבלה להכלה, בתפיסתן ההומניסטית מעוררת ההשראה של רוזה לוקסמבורג ולאה גולדברג.

בשער הראשון משולבות כאמור כמה שיחות מתוך ההסכת (הפודקאסט) “קולות של רוח” שאני מגיש בגל”צ. בשלב המעבר מתורה שבעל־פה לתורה שבכתב, עברו השיחות כמובן עריכה מחודשת על ידינו. אני מודה מעומק לבי לאבי שגיא, לדוב ברקוביץ, לפנינית רוסו־נצר ולשי זרחי, על עצם השיחות ועל הסכמתם להשתלב בספר זה.

בשער השני אני מיישם את שיטת הדיאלוג האוהב ואת התנועה בין שמים לארץ שתיארתי בשער הראשון, על חמישה אתגרים בחיינו – בניית חברה ישראלית משותפת, יצירה של שבת ישראלית, התמודדות עם דילמות אתיות בשיח ברשתות החברתיות, דילמת השיימינג ככלי חברתי והתמודדות עם השאלה מתי המטרה מקדשת את האמצעים תוך יישום ההצעה במקרה של סיכול ממוקד. לכל אחד מאתגרים אלה מוקדשת מסה נפרדת אשר מבקשת לפתח התמודדות עמו באמצעות עיון מעמיק בכמה סוגיות בארון הספרים היהודי ובייחוד במקורות היהדות המכוננים.

בשער השלישי אני מדגים קריאה חילונית הומניסטית בכל אחת מהפרשות של ספר בראשית. אין הכוונה כמובן להצגת פרשנות מלאה לספר, אלא למאמרים קצרים, מעין הערות פרשניות, על כל פרשה. באמצעות מאמרים אלה אני גם מציג ברמיזה את התייחסותי לשורה של אתגרי חיים נוספים.

בתום המסע “הכבד” של שלושת השערים אני מזמין אתכם לנספח אישי וחושפני מעט שכתוב בסגנון שונה מאוד משאר הספר. ראשיתו של נספח זה בגיל 22, בקיץ הראשון של לימודיי באוניברסיטה. קראתי אז את הספר רוק בבית הסוהר שבו תאר יהונתן גפן שנה מחייו בשורות קצרות ובסגנון קולח תוך שילוב ציטוטים. זכור לי איך נמלאתי בהשראה ושברגע שבו סיימתי לקרוא רצתי למחשב ולא עזבתי אותו עד ליום הכיפורים של אותה שנה. כתבתי את סיפור התבגרותי ושילבתי בו ציטוטים רבים שהשפיעו עליי. חלפו מאז שנים רבות שבהן שבתי מדי פעם לחיבור זה והכנסתי בו שינויים קלים. כעת אני מפרסם אותו לראשונה.

הספר כתוב בלשון זכר יחיד. התלבטתי בסוגיה זו מאחר שאני מייחס חשיבה רבה לשוויון המגדרי ומודע להשלכותיה של השפה. עם זאת, כל ניסיון לכתוב אחרת יצר מלאכותיות רבה מדי ופגע בזרם הכתיבה. מובן שבכל מקום בו מופיע לשון זכר, הכוונה לנשים ולגברים כאחד.

אני מודה לכל מי שסייעו באופן ישיר ועקיף לכתיבת והוצאת הספר:

תודה עמוקה לעמותת קולות. במשך שנים חלמתי לשבת עם מנהיגיה הנוכחיים של מדינת ישראל, ולעשות עמם בית מדרש שיחבר את עולמות הרוח עם אתגרי החיים והחברה בישראל. בקולות זכיתי להגשים את החלום. דמיינו קבוצות של ראשי ומנכ”לי ערים ורשויות מקומיות מכל הקשת הזהותית והפוליטית, יושבים יחד ללמוד סוגיית גמרא על חלוקת משאבים צודקת, עוברים משם לתפיסת הצדק החברתי של ז’בוטינסקי ומקנחים בפילוסופיה של ג’ון רולס. דמיינו קבוצות של בכירי המגזר השלישי, אנשים מופלאים המקדישים את חייהם למצוקות החברה הישראלית ואתגריה, יוצאים מהעשייה לעולם הרוח, ושבים לעשייה מצוידים במה שיודע בית המדרש לעורר ולהעניק. כמה קסם טמון ברגעי הנחיה אלה. ובתוך קולות תודות מיוחדות לחברות וחברי הוועד המנהל ולכל חברותיי וחבריי בצוות העמותה על הדיאלוג הפורה והשותפות, ובייחוד לנלה פלדשר, מנכ”לית קולות, על השותפות ועל שהחליטה שקולות תשתתף בעלות הוצאת הספר. עמותת קולות הייתה עבורי בית מקצועי במשך שנים רבות ואני חב לה תודה עמוקה.

תודה מיוחדת לחברי עמוס ינון שהערותיו על טיוטת הספר סייעו לי רבות; תודות מקרב לב לאלה שהשפיעו עליי באמצעות ספרים שכתבו, למורותיי ולמוריי במהלך השנים במסגרות שונות, וכמובן לכל אלה שהשפיעו עליי מקרוב יותר: בראש ובראשונה הוריי היקרים, ביאנקה ואלי, שחובי אליהם הוא מן הדברים אשר אין להם שיעור; חבריי הקרובים; משפחתי הרחבה, ובייחוד זוגתי דבי ושלושת ילדינו – נבו, נאור ושחר. מי ייתן ויהיה בספר זה משום תרומה זעירה לפיתוחן של תרבות וחברה טובות יותר עבורם, חברה בריאה, הומניסטית, המכבדת את זהותה וניזונה ממנה. למעשה, הניסיון לשרטט את פניה של חברה מעין זו הוא עיקר הספר שלפניכם.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.