החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

מעשיהו: מעשה ומעשיות

מאת:
הוצאה: | 2013 | 371 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

47.00

רכשו ספר זה:

הספר שלפנינו מגולל את תולדות כלא "מעשיהו", המיועד לעברייני הצווארון הלבן, מיום הקמתו ועד לשנת 2011. בעשרים וארבעה פרקים המוקדשים לעשרים וארבעה מנהלי הכלא השונים, ובהם ירושלמי עצמו, נפרשת לעיני הקורא תמונה נרחבת של הכלא על מתקניו, אסיריו וסוהריו. חיי הכלא הקשים והמורכבים נחשפים לקורא באמצעות תיאורים של אירועים חריגים כגון בריחות, דקירות ומקרי מוות. התהפוכות והשינויים שהתרחשו במשך השנים בהרכבה של אוכלוסיית האסירים ובתחומי הביטחון, החינוך, הטיפול והשיקום, מומחשים גם בעזרת תרשימים וטבלאות המוצגים בספר.
הספר מסתיים בנימה פסימית: החל משנות האלפיים השתנה המצב בכלא "מעשיהו". הגישה השיקומית פינתה את מקומה לתפישה ביטחונית: מספר האסירים בשלבי השיקום השונים הצטמצם מאוד, בראש ובראשונה בשל השינוי באוכלוסיית האסירים, שכן בשנים האחרונות מגיעים לכלא עבריינים שנשפטו לתקופות ארוכות בגין ביצוע עבירות חמורות מאוד; אחוז המשתמשים בסמים גבוה, ולכן הם לא עומדים בקריטריונים של שיקום ויציאה לעבודה מחוץ לכלא.

מקט: 4-249-50121
הספר שלפנינו מגולל את תולדות כלא "מעשיהו", המיועד לעברייני הצווארון הלבן, מיום הקמתו ועד לשנת 2011. בעשרים וארבעה פרקים המוקדשים […]

מבוא

הרעיון לכתוב ספר על תולדות מעשיהו עלה לפני שני עשורים, כשנדרשתי, כמנהל מעשיהו, להרצות לפני קבוצת סטודנטים שהגיעה לכלא כדי ללמוד על אסירי ה"צווארון הלבן". הסטודנטים שאלו שאלות רבות ורצו לדעת פרטים והסברים על מטרות המתקן, על הסיבות להקמתו ועל השלבים השונים בהתפתחותו. לא היו לי אז תשובות ברורות, ולכן עוד בהיותי במעשיהו התחלתי לאסוף חומר, לראיין מפקדים ואנשי סגל ותיקים ולתעד את השיחות. הסיפורים והמעשיות ששמעתי התייחסו לסגל ולאסירים, והיו מרתקים ולעתים אף דמיוניים. לאחר תקופה של שלוש וחצי שנים, מוניתי למפקד בית הספר של השב"ס ונפרדתי מהכלא, אך המשכתי לחקור ולראיין מנהלי בתי סוהר, קצינים, קצינות, סוהרים וסוהרות ששירתו בכלא, ובמקרים מסוימים גם בני משפחות של אנשי סגל שנפטרו. כמו כן, נברתי בתיקים ובחומר מהארכיון של שב"ס ומגנזך המדינה, נעזרתי בפסקי דין רלבנטיים, קראתי את הספרים שכתבו אסירים ומנהלי בתי סוהר, אספתי קטעי עיתונים ותמונות, ועברתי על דוחות נציבי שב"ס לשרי המשטרה וביטחון הפנים, והתחלתי לכתוב.

בספר נעשה ניסיון לתאר את תולדות מעשיהו מיום הקמתו ועד ל־2011 (כשישים שנה), ולהתייחס לאירועים החשובים שהתרחשו בו במשך השנים. החומר מקובץ בעשרים וארבעה פרקים. כל פרק מתאר תקופת כהונה של מנהל אחד. גישה זו נבחרה כיוון שבכלא, יותר מבכל ארגון אחר, למנהל מוקנות על־ידי החוק סמכויות נרחבות שבאמצעותן הוא יכול להשפיע השפעה משמעותית על אורחות החיים, על סדר היום ועל תנאי החיים של האסירים ואנשי הסגל, ולמעשה יש לו השפעה עצומה על כל המתרחש במתקן. המנהל הוא גם "האדם המוטרד ביותר בבית הכלא…" כפי שניסח זאת ג'ורג' ברנרד שאו. לפיכך, ניתן לראות בתקופת כהונתו של המנהל פרק בתולדות הכלא. בכל פרק יש התייחסות למספר נושאים מחיי הכלא שחוזרים על עצמם: חינוך, תרבות, תעסוקה, עבודה סוציאלית, שיקום, ביטחון וכדומה. התייחסותם של המנהלים לנושאים שונה ומותנית במידה רבה באופיו, בהשכלתו, בהכשרתו ובסגנון הניהול של המנהל. בנוסף לכך, הפרקים מכילים סיפורים אופייניים ועובדות על המבנה הפיסי של הכלא, על אוכלוסיית האסירים ועל אנשי הסגל, אשר מתארים את השינויים שהתרחשו בכלא במשך השנים. אנשי המקצוע יוכלו להבחין במתח המתמיד הקיים בין אנשי הביטחון לאנשי הטיפול, ולמערכת היחסים ה"בעייתית" והמורכבת בין אנשי הסגל לאסירים, כפי שהם באים לידי ביטוי במוסד טוטלי. פרק 20, המתאר את תקופתי כמנהל, נכתב בסגנון אישי ובאמצעותו ניסיתי לאפשר לקורא "להצטרף אליי לסיור" ולראות את אגפי הכלא ואת מתקניו, וללמוד על הבעיות ועל הקשיים של אנשי הסגל והאסירים.[1]

הסיפורים והאירועים המופיעים בספר נשאבו כאמור ממקורות שונים (ראיונות, מסמכים, דוחות וכדומה). המקרים וההתרחשויות שנכללו בספר מציגים תמונת מצב נקודתית על הנעשה בכלא, ואינם מתיימרים להקיף את כל הסיפורים והאירועים שהתרחשו בתקופות השונות.

שלמי תודה

אני רוצה להודות לכל המפקדים, הסוהרים ובני המשפחות שפתחו בפניי את צוהר לבם ואת אלבומיהם, ושיתפו אותי במחשבותיהם, במצוקותיהם, ולעתים אף בסודותיהם. היריעה קצרה ואינה מאפשרת לפרט את כל השמות.

מספר אנשים תרמו תרומה משמעותית לספר, ואני חב להם תודה מיוחדת:

לדוברות שב"ס, ובמיוחד לרב־כלאי ניקול אנגלנדר־אלמליח, קצינת הסברה, שסייעה לי ועודדה אותי לכתוב את הספר. לרב־כלאי יאיר עובד, מנהל ארכיון שב"ס, ולעוזרו רס"ב שמעון מיכאל, שטרחו וריכזו חומר על מעשיהו משב"ס ומגנזך המדינה.

לידידי משחר הילדות, ידידיה בן שמחון, שהיה הראשון שקרא את כתב היד, העיר ושאל שאלות שסייעו לי להתמקד, ולמורתי מאז ולתמיד פרופסור רנה שפירא (כלת פרס ישראל וחברת ועדת קנת, שבדקה את מצב בתי הסוהר בשנות השמונים), שקראה את הנוסח האחרון, העירה הערות והמליצה המלצות חשובות שתרמו לספר ולכותרתו.

תרומה משמעותית הייתה גם לידידי ועמיתי ד"ר ג'ורג' היידו (פסיכולוג לשעבר של בית הספר לקצינים וסוהרים בשב"ס), ואני מודה לו על הערותיו ובמיוחד על הסיוע בגיבוש האינדקס.

תרומה חשובה הייתה לעמיתתי רב־כלאי חלי שחם (לשעבר קצינת שיקום מחוזית בשב"ס), ואני מודה לה על הערותיה החשובות שסייעו לי לנפות קטעים מיותרים.

תודה לגונדר (בדימוס) יצחק ניר, שעודד אותי לאורך כל הדרך, שקרא את טיוטת כתב היד בנוסף לראיונות על תקופתו והעיר הערות חשובות.

תודה לגונדר (בדימוס) יוסי פולק, שקרא את כתב היד והתייחס בכתב לתהליכים שעבר כלא מעשיהו, וכך הוא כותב: "אני לא רוצה להתייחס לספר כאל 'מעשיות'… אני מצאתי ריכוז חומר, מעין היסטורי, שנותן מושג גם למי שמכיר את השירות וגם לאדם ללא רקע על תולדות מתקן הכליאה הייחודי הזה."

תודה מיוחדת אני חב לרב־גונדר לוי שאול שגייס אותי לשב"ס ופתח בפניי צוהר לבית הסוהר, קרא את כתב היד, העיר הערות ותיקן עובדות מתקופת כהונתו.

תודה לעמיתיי תת־גונדר יוסי בק, גונדר־משנה עו"ד יוליאן לנדסמן, גונדר־משנה אלי עמר ורב־כלאי יורם שריקי, שהעירו, התייחסו ותרמו כל אחד בדרכו.

תודתי נתונה גם לשלושה חברים שנפטרו בינתיים: רב־כלאי נאג'י חיו, רב־כלאי שלמה סילוק וסגן־גונדר צבי גולדברגר, זכרם לברכה.

תודתי העמוקה נתונה לעורך הלשון אבשלום בדיחי, ששקד על הפיסוק, על הכתיב ועל איתור השגיאות ועל התחביר.

חוב מיוחד אני חב למורי וידידי פרופ' מנחם אמיר, חתן פרס ישראל לקרימינולוגיה, שהסכים לכתוב לי הקדמה לספר, אך לא הסתפק בכך, אלא קרא את כתב היד בעיון, תיקן והעיר הערות חשובות שתרמו לצורתו הסופית של הספר.

ולבסוף אני מודה לבני משפחתי: לדן שסייע בנושא המחשוב ועיצוב כריכת הספר, לחברתו נירית, ולדינה אשתי על תרומתה בכל שלבי הספר.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.