החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על מואיז בן-הראש

מואיז בן הראש יליד תטואן הוא משורר, סופר ומתרגם. בשנת 2008 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בשנת 2012 זכה ספרו "לא הולך לשום מקום" בפרס עמיחי. פירסם ספרי שירה ורומאנים בעברית. הרומאן האחרון שלו AMOR Y EXILIOS נכתב בספרדית ... עוד >>

לוסנה

מאת:
הוצאה: | 2002 | 176 עמ'
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

חלק ב של הטרגילוגיה התטואנית. כאן בירושלים מתה לוסנה. כאן נקברה התרבות הספרדית. מה שלא הצליחו לעשות האינקוויזיציה ואלף שנות גלות, מהשלא עשו חמש-מאות שנות שלטון מוסלמי הצליחו האשכנזים בפחות ממאה שנה לחסל. את המשוררים של פעם הרחיקו מכל עין, את המשוררים של היוםהשתיקו, את הרבנים שינו לבלי הכר, את האנשים עשו פושעים ושוטרים עלמנת שישחקו לנגד עיניהם. את ההיסטוריה צמצמו, את היצירות הגדולות כינופולקלור. את הספר הזה אולי תמצא במקרה, לא תשמע עליו מפי ישרים, מפיפרופסורים או מחוקרי ספרות. אולי תיתקל בו במקרה באחת הפינות של חנות,נשכח. זה גורלו, כמו גורלנו הספרדים. הם נלחמו בנו וחסלו אותנו וכל השניםהאלה לא ידענו שמתקיימת מלחמה, כשהתעוררנו גופנו היה חסר ידיים, חסררגליים, וגם הראש לא יכול להבין את גודל השעה. חלקנו פשוט המשכנו עלכיסא גלגלים וקיבלנו כמה פירורים וחשבנו שתודה שאנו בכלל יכולים לאכול,חלקנו עזבנו את הארץ שעליה חלמנו, אחרים מאתנו פשוט השתגענו. הספרהזה הרי לא יצא בהוצאה לאור חשובה, ולכן הוא ייחשב לספר לא חשוב. הואיהיה לא חשוב כי אינו מתרפס בפני האשכנזים, כי הוא מראה שקיומם אינואלא גרגר חול מעצבן בעיני הספרדים, שכל התרבות המתה התקיימה טוב יותרבלעדיהם מאשר לצדם. מאה שנות ציונות ומה נשאר, כמה מגוחכים שרים שירילדינו בתוכנית טלוויזיה, כמה משוגעים מדברים על מה שהיה פעם, על החייםליד מוסלמים. מה שהשואה לא הצליחה לעשות לתרבות של יהודי סלוניקיהצליחה הציונות לחסל. זה ההספד והאשכבה לתרבותי, כאן בירושליםובתל-אביב חוסלה לוסנה, כאן מתו הרבנים שלי והמשוררים שלי, כאן משתיקיםאת דבריי ואת זעקתי, כאן לא מבינים על מה אני מדבר, כאן בירושלים שעליהחלמתי, כאן ולא בגלות. יתגדל ויתגדל שמך. אם יש עדיין סיכוי שהעצמותיקומו הרי זה לא בירושלים, אולי זה יקרה במדריד או בניו יורק, אולי זה יקרהבלונדון, אולי בפריז. האשכנזים ניהלו נגדנו מלחמה וניצחו ואנחנו לא ידענו. יהירצון מלפניך אדוניי אלוהיי ואלוהי אבותיי, שמצאתי חן בעיניך, בניסיוני לזכוראת אבותיי, בניסיוני לזכור את רבני רבניך, בניסיוני לזכור את אלה שאבדו לנובדרך ונפלו לקליפות הנצרות, בניסיוני לסלוח ללא הצלחה לאשכנזים אשר עוללואת שעוללו לנו. תן לנו דורות חדשים ורעננים אשר יראו את אשר לא ראהלוסנה בסוף ימיו, את אשר היה עדיף לא לראות.

מקט: 1-210-2
סקירת הספר באתר סימניה
 

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא

 

האינקוויזיציה: איזק בן זמרה היה עייף, עייף מאוד. העבודה, הילדים, האישה, הלחץ בבנק, המכונית החדשה, התשלומים, המשכנתא ומה לא. עכשיו היה לו כל מה שאי פעם רצה – וילה גדולה בחוצות מקסיקו סיטי בשכונה היוקרתית ביותר בעיר, מכונית וולוו חדשה (הוא שנא ב-מ-וו), אישה יפה אחרי שני ניתוחים פלסטיים עם שדיים עומדים כמו שדי נערה בת חמש-עשרה, שני ילדים מוצלחים בבית ספר תיכון, משרד במרכז העיר, הכל. "הכל ולא כלום," היה המשפט שהצטלצל בראשו ללא לאות יומם ולילה, "הכל ולא כלום." לפעמים זה היה "הכל זה לא כלום," ביום ובלילה, החלומות, תוך כדי שיחה עם לקוח, מה יעשה איזק, מה יהיה עם איזק בן זמרה, מה יהיה עם חייו, אשתו, ילדיו.

הוא רצה לעזוב הכל, את העבודה, הילדים, המשכנתא, המאהבת, הזונות היקרות, הנסיעות למיאמי, הרולטה בווגאס, המשרד בקינטו פינו. הכל הוא רצה לעזוב. אבל במקום זה הוא אמר לאשתו, "אני נוסע לחופש בספרד, הזמנתי לנו כרטיסים. ביום ראשון מיד אחרי המיסה אנחנו טסים למַלַגָה, אני נוסע לארץ אבותיי, מליסה. תביני, אני צריך לחפש שם את משמעות חיי, בגְרַנַדָה… בלוּסֶנָה או בגרנדה, אני צריך להבין, אני נוסע לארץ שממנה באות כל צרותיי."

מליסה הביטה בו מודאגת מאוד והזכירה לו שיש לו עסקה חשובה לגמור בבית במשפט, בעניין התאגיד הבינלאומי למחשבים "לקרופט".

"ממש, ומה עם השותף שלי? מה, לא מגיע לי חופש? אם אמשיך כך, אני אתמוטט, אני אתמוטט, מליסה." ומיד, כמו ילד שמשחק בהצגת בית הספר, נפל על המיטה הענקית והעגולה שעמדה במרכז החדר.

"יש לנו חובות," אמרה מליסה, "ואם הוא ייצג אותם הוא ייקח את רוב האחוזים. זוכר את ההסכם שחתמת איתו בטוב לבך כשלא היה לו כלום? חבר, אה, חברים, נראה אם הוא יעזור לך כשלך לא יהיה…"

"תמיד יהיה, תמיד יהיה כסף ותמיד יהיו חובות, ותמיד יהיו בנקים שייתנו לי הלוואות וכרטיסי אשראי עם אשראי ענק כדי שאבזבז יותר. את יודעת כמה אשראי יש לנו בעשרים וחמישה כרטיסי האשראי שיש לנו? כרטיסי זהב, פלטינה, סופר אמריקן אקספרס, וי.איי.פי של ויזה פלטינה, מה עוד, אני כבר לא זוכר, אה, כן, דיינרס סופרסוניק, את יודעת כמה? שני מיליון דולר, רק תבזבז, רק תבזבז, אנחנו יודעים שאתה חמור עבודה, ותעבוד כמו סוס עד שתשלם."

"טוב," מליסה נכנעה עקב המצב המוזר שאליו נקלע בעלה. "אני רואה שאתה באמת צריך חופש. ניסע למלגה."

"ואת יודעת מה, אנחנו נוסעים למלון פשוט, נמאס לי מהפאר ומכל הכוכבים האלה. מלון שלושה כוכבים. מלון זול."

"אתה?.. אתה עומד לפשוט רגל או משהו? אתה רוצה לנסוע למלון שלושה כוכבים? אפילו בגיל עשרים לא הסתדרת במלונות של פחות מארבע-מאות דולר ללילה. אתה צריך אולי רופא, אולי פסיכיאטר, לא חופשה."

"ידעתי שזה יגיע, אני לא רוצה ללכת למלון שיכניסו אותי לקזינו כדי לרושש אותי מכספי, וילקקו לי את התחת כדי שאתן מאתיים דולר טיפ. משהו פשוט, אז תביאי לי בגדים פשוטים."

"אין לי בגדים פשוטים."

"זה דווקא פשוט. קחי מאה דולר ולכי לשוק, תקני לך כמה דברים זולים, שתיראי כמו אשתו של פקיד ולא כמו אשתו של עורך דין חשוב."

"זה כבר יותר מדיי, טוב? יותר מדיי. אני נוסעת עם הבגדים שלי, לא פחות משלוש מזוודות. אני מתחילה להכין אותן, אני לא יודעת אם אספיק. אני אבקש מהחברה שלי, לואיסה, שתעזור לי להכין את המזוודה."

איזק שוב שמע את הקול הזה, "הכל זה לא כלום."

"הכל זה לא כלום," אמר לאשתו.

"להביא את השמלה האדומה? זאת עם המחשוף? מה דעתך, אולי היא כבר לא מתאימה, אני באמת אצטרך ללכת לקנות לי כמה שמלות."

איזק נכנס למכונית שלו, וזה הפך למטרד אמיתי – "הכל זה לא כלום" – הגביר את הדיסק של הרולינג סטונס שרים את "אנג'י", חזק, ושר אתם, וזה קצת עזר. אבל ברגע שהשיר נגמר שמע שוב, "הכל זה לא כלום." הפעם הוא עשה ברקס. לקול הזה הייתה נוכחות חזקה מקודמיו, כאילו לא בא מראשו, אלא שיושב מישהו במושב האחורי ואומר לו, "הכל זה לא כלום."

במשרד הודיעה לו המזכירה שלו בקריצה שלואיסה התקשרה כבר חמש פעמים. לא היה לו אכפת. שלא כהרגלו, אפילו צלצול לא החזיר לה. היו לו כמה פגישות, והוא ביקש ממזכירתו שתבטל אותן. היא חשבה שהוא רוצה לעשות אִתה משהו כפי שעשה בפעם האחרונה שביטל את כל הפגישות. איזק היה מאהב נפלא. על אף כל הלחצים, ברגע שנגע באישה, אפילו באשתו, הכל היה משתחרר. ידיו היו מלטפות גוף של אישה בעדנה כזאת שאף אחת מהן לא יכלה לשכוח. דבר נדיר אצל עורכי דין. אבל לא. הפעם הסתגר איזק במשרדו ולא דיבר עם אף אחד. הוא הוריד את החלונות לחצי התורן ואף ביקש ממזכירתו שלא תעביר אליו שיחות ושלא ייכנסו אליו בשום נושא. כך ישב כל יום שישי ובהה בחדר, מנסה בכל כוחו להתעלם מ"הכל זה לא כלום", הדליק כמה הָבַאנַס גדולים שגרמו לו לקשיי נשימה אך לא יכול היה בלעדיהם.

איזק, אמר לעצמו, איזק, מי אתה, איזק?

הוא אמר לראשונה את שמו, מדבר אל עצמו. מצד אחד חשב שכל פסיכיאטר יחשוב שהוא משוגע, אבל מצד שני חש טוב בכל פעם ששמע את שמו מגיח אליו מגרונו.

בשבת ישן עד שעה מאוחרת, ושוב ביקש מאשתו לא להעביר לו שיחות טלפון, גם לא מחברים. הוא ביקש רק שתשים לו הרבה תחתונים במזוודה, לא כמו בפעם האחרונה שנסעו להוואי והיו חסרים לו תחתונים ולא יכול היה למצוא את הבוקסרים האהובים עליו בשום חנות שם. "הכי חשוב זה הרבה תחתונים," הדגיש שוב ושוב מדי כמה שעות.

לאחר הארוחה שוב נרדם, וכשהתעורר ביקש ממליסה שתזמין לימוזינה לנמל התעופה למחר. אחר כך אמר, "בשביל מה אנחנו צריכים לימוזינה? מספיק מונית, נהיה עניים שבוע, נראה לך?"

"בכלל לא," אמרה מליסה, "אם אתה רוצה, תהיה עני אתה, אני נוסעת בלימוזינה. מה, לא התחתנתי אתך בשביל להיות ענייה, בשביל זה הייתי יכולה להתחתן עם מואיס, המשורר. הוא אהב אותי יותר ממך, ועד היום הוא אפילו לא קנה אוטו, אין לו כסף לכלום."

"מעניין מה קרה עם המסטול הזה, אני חושב שהוא היה קצת הומו גם."

"זה אני יכולה להעיד שלא. מעופף, משוגע וכל מה שאתה רוצה, אבל הומו לא."

"כמה חברות שלי אמרו שהוא לא כל כך התעניין במין. מה זה חשוב בכלל? בקושי שתיתי אתו פעם טקילה, הוא הקיא אחרי הקרחיטו ולא חזרתי לראות אותו."

"הבחורות האלה רק קינאו בי, כי רק אותי הוא אהב."

"טוב, אם זה כך, אז תזמיני לימוזינה, ניסע בלימו, מה זה כבר כל כך משנה. מה זה משנה."

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “לוסנה”