החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

לומדת לחיות

מאת:
מפורטוגזית: דלית להב־דורסט | הוצאה: | 2021 | 340 עמ'
קטגוריות: עיון, פילוסופיה
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

במהלך שש שנים (1973-1967) כתבה קלאריס ליספקטור טור שבועי שהתפרסם מדי שבת בעיתון רב התפוצה "ז'וֹרנָל דוֹ בּרָזִיל" (Jornal do Brasil). אלברטו דִינַס (Dines), עורכו של העיתון, שנמנה עם מעריציה, פרסם את רשימותיה כמעט כפי שהגיעו לשולחנו. הן נכתבו בסגנון ישיר ואישי, שהיה שונה בתכלית מהסגנון שאליו הורגלו בספריה. לדבריה, "לכתוב לעיתון זה לא עד כדי כך בלתי אפשרי. זה קליל, זה חייב להיות קליל, ואפילו שטחי. לקורא עיתונים אין לא חשק ולא זמן להעמיק". (2.5.1970).

 

ברשימותיה סיפרה ליספקטור על עצמה, על משפחתה, על שגרת יומה, על משמעות הטבע ובעלי החיים שבחייה, על סוגיות מטפיזיות ופילוסופיות, ועל המוות. היא נהנתה לתעתע בקוראיה, לא אחת במחיר של עמימות, שאלות בלא מענה, וסתירות שבאמצעותן שאפה לחשוף את האני האפל, המקנן בתוך כל אחד מאיתנו: “רק מתוך עונג לשמו, פשוט כדי להתנסות, אני מהלכת על הגבול הדק…" (26.4.1969).

מקט: 4-249-50953
במהלך שש שנים (1973-1967) כתבה קלאריס ליספקטור טור שבועי שהתפרסם מדי שבת בעיתון רב התפוצה "ז'וֹרנָל דוֹ בּרָזִיל" (Jornal do […]

פתח דבר

הקשר של קלאריס ליספקטור ליהדותה היה מורכב. היא נולדה ב־10 בדצמבר 1920 בעיירה צֶ’צֶלנִיק שבאוקראינה בשם חיה פינחסובנה ליספקטור לאמה מריאן (מניה קרימגולד ליספקטור) ולאביה פדרו (פנחס) ליספקטור. כל בני משפחתה, למעט אחותה טניה, שינו את שמותיהם בהגיעם לברזיל ב־1922.

למרות שליספקטור לא נהגה לדבר על כך בפומבי, הספרייה שבביתה כללה כרכים רבים מכתביו של שפינוזה, והיא אף התעניינה בקבלה ובתלמוד. ואכן, ברבות מיצירותיה חזרה הסופרת אל הפלפול היהודי, של שאילת שאלות והטלת ספקות, במטרה לשלב אותו עם הנושאים שהעסיקו אותה בכתיבתה.

בריאיון שנערך עמה ב־1977, בתוכנית הטלוויזיה “פנורמה” המשודרת בברזיל, זמן קצר בטרם הלכה לעולמה, אמרה ליספקטור למראיין: “אתה יודע שאני יהודייה. אבל אני לא מאמינה בשטות הזאת שהעם היהודי הוא ‘העם הנבחר’. זה שום־כלום. תראה מה עוללו הגרמנים לעם הנבחר. אני, בסופו של דבר, ברזילאית, נקודה”. ליספקטור היא שבחרה להשתייך לאומה הברזילאית, כפי שהעידה לא אחת בטורים ובמאמרים שכתבה.

למרות זאת, יש הרואים בטור “סולחת לאלוהים” (ראה עמ’ 218) התייחסות לשואה שפקדה את העם היהודי, כשהעכברוש הוא המטפורה.

כמו־כן, בספרה “שעת כוכב”[1] משולבים מיסטיקה ודת, חברה שמונחית בידי עיוות דתי של המציאות מוחצת את החלשים, והמציאות הקיומית הבלתי נסבלת של הגיבורה הראשית, מַכַּבֶּיָה, מקבילה לטרגדיה המיסטית־קבלית.

עשרים וחמש שנים לאחר שראה אור ספרה הראשון של קלאריס ליספקטור, “קרוב ללב הפראי” (1943), כאשר כבר נודעה כאחת מענקי הספרות הבינלאומית, החלה בכתיבת טורים שפורסמו מדי יום ראשון בעיתון “ז’וֹרנָל דוֹ בּרָזִיל” (בשנים 1973-1967).

“לומדת לחיות” הוא מבחר רשימות שבחר בנה, פאולו גוּרזֶ’ל וָלֶנטִי, לפרסם מתוך “גילוי העולם” (1984), ספר הרשימות המקורי שערך עם אחיו פדרו, ושבו הופיעו בסדר כרונולוגי כל הרשימות שכתבה ליספקטור ל”ז’ורנל דו ברזיל”.

בטוריה אלה היא אינה שואפת להיות “ספרותית” או מעניינת, כפי שהיא מציינת לא אחת בעצמה בגוף הרשימות. סגנונה הוא דיבורי ולא רשמי עד כדי כך, שלפעמים היא מודיעה לקוראיה על הפסקת הכתיבה, כדי לשתות כוס קפה, לענות לטלפון או לעשן סיגריה, וכאשר היא חוזרת אל שולחן הכתיבה היא מוסיפה – כאילו הקורא ניצב ממש מולה – “חזרתי.” לא זו בלבד שתכניו היומיומיים של הטקסט אינם גורעים דבר מעומק כתיבתה, הם מוסיפים לכתיבתה ממד נוסף.

מפתיע לגלות ברשימותיה של סופרת כה רצינית ומעמיקה, שבעבורה לכל רגע נודעת משמעות, הומור מעודן, לעתים ציני, אירוני, ואפילו ילדותי, כמו בסיפור על נסיעות לחו”ל המתגלה כמתיחה של האחד באפריל או בתיאור מפגשים הזויים עם אנשים. בעבור רבים, גילוי ההומור של ליספקטור יהיה בגדר חידוש מענג העולה בקנה אחד עם סגנונה החופשי והנועז בכתיבתה השבועית לעיתון.

ליספקטור מנתצת את מוסכמות המודל המסורתי לכתיבת רשימה או טור דעה, ומשלבת בטקסטים וידויים אישיים על עצמה, הרהורים פילוסופיים, קטעי יצירות הנמצאות בתהליך כתיבה; מאזכרת ספרים שקראה, אנשים שפגשה, משרטטת מתווים לדמויות, ראיונות שערכה עם אישים שונים, וטקסטים. כמי שאינה מבקשת דבר, וכמעט בלי לצאת מהמפלט שלה בשכונת לֶמִי, שבריו דה ז’ניירו, היא אחראית למהפך שקט ביחסים שבין סופר לעיתון, תוך כדי טשטוש הגבולות בין מדור ספרות, טור אישי, טור ביקורת וכתיבה מסאית. לכל אלה הוסיפה ממד אישי ייחודי שפרץ דרך לדור שלם של כותבי רשימות שכבש בעקבותיה את העיתונות בברזיל.

כנותה נטולת הפשרות הביאה את ליספקטור עצמה לייאוש ולכן פנתה לידידהּ רוּבֶּן בְּרָגָה:[2] “אני לא מחברת טורים, ומה שאני כותבת אישי מדי. מה עליי לעשות?” מודאגת מדבריו שנקיטת טון אישי היא בלתי נמנעת בטור אישי, הוסיפה: “אבל אני לא רוצה לספר את חיי לאף אחד…”. פה ושם, היא אמנם מזכירה התנסויות אישיות, אך אינה מרחיקה לכת בגילויים נועזים.

עם זאת, בסופו של דבר, היא חושפת פן אינטימי משוחרר מסייגים של צניעות והתרחקות מרומנטיזציה.

חשיפה זו של ליספקטור, בלא מעט מהרשימות המובאות בספר, הופכת אותן לחוליות חיוניות לפיענוח חידת אישיותה של היוצרת. ממכלול הרשימות ב”לומדת לחיות” מצטייר דיוקנה המרובד של הסופרת, שבדצמבר 2020 חגגו מאה שנים להולדתה, שהותירה לעד את חותמה הייחודי על הספרות הברזילאית.

דלית להב־דורסט

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.