החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

ללא הבדל דת וגזע

מאת: ,
הוצאה: | 2020 | 138 עמ'
קטגוריות: עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

37.00

רכשו ספר זה:

בעת ביקור בבתי החולים בישראל בולט לעין מספרם של אנשי המקצוע הערבים. על רקע המתיחות הלאומית, האתנית והדתית בישראל עולות כמה שאלות: האם סביבת העבודה בארגוני הבריאות שוויונית יותר? האם בכוחם של אתוס הניטרליות ברפואה והערכים ההומניים לגבור על המתחים המאיימים לחלחל לתוך המרחבים שבהם נעשית עבודת הקודש המשותפת של הטיפול?

בספר זה, המבוסס על מחקרים שבחנו את השתלבות הערבים אזרחי ישראל במקצועות הבריאות, הרפואה והסיעוד, מפורטים המתחים והעימותים השוררים בין יהודים לערבים ונידונה השאלה כיצד להתמודד עימם ולהגן על מרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים בארגוני הבריאות.

 

פרופ’ אריאלה פופר־גבעון מהמכללה האקדמית לחינוך ע”ש דוד ילין ופרופ’ יעל קשת מהמכללה האקדמית גליל מערבי חוקרות בשנים האחרונות יחד ולחוד היבטים שונים של מערכת הבריאות בישראל.

מקט: 4-249-50723
בעת ביקור בבתי החולים בישראל בולט לעין מספרם של אנשי המקצוע הערבים. על רקע המתיחות הלאומית, האתנית והדתית בישראל עולות […]

מבוא

ארגוני בריאות בישראל מספקים דוגמה למפגש משותף, אפילו הרמוני, בין אזרחי המדינה – יהודים וערבים. יהודים וערבים עובדים שכם אל שכם בצוותים מעורבים; הם שוכבים זה לצד זה בחדרי האשפוז בבתי החולים; רופאים ואחים יהודים מטפלים במטופלים ערבים, ורופאים ואחים ערבים מטפלים במטופלים יהודים. בעיקר בולטת מציאות זו בבתי החולים הציבוריים.

תחום הטיפול בבריאות הוא אפוא יוצא דופן במציאות שבה ככלל יש הבחנה והפרדה בין יהודים לערבים. שתי הקבוצות האתנו־לאומיות בישראל, הרוב היהודי והמיעוט הערבי, נבדלות זו מזו מבחינות רבות – בדתן, בזהותן האתנו־לאומית, בהיסטוריה שלהן וגם במאפייניהן הדמוגרפיים והסוציו־אקונומיים. ישראל מתאפיינת בסגרגציה מרחבית (residential segregation), כלומר הערבים מרוכזים ביישוביהם בעיקר באזורי הגליל, הנגב והמשולש, ורק מעט יישובים הם יישובים מעורבים, שבהם מתגוררים יחד יהודים וערבים. גם במערכת החינוך בישראל, הכפופה למשרד החינוך, יש הפרדה בין בתי ספר ליהודים ובין בתי ספר לערבים. לעומת זאת, מערכת הבריאות בישראל היא מרחב משותף ליהודים ולערבים, הן כמטופלים והן כאנשי מקצוע.

אף שארגוני הבריאות הם דוגמה למפגש בין יהודים לערבים, ניכרים בהם גם ביטויים של מתח וחשדנות בין הצדדים, בעיקר בעת הסלמת העימות הלאומי בין ישראל לפלסטינים על רקע מלחמות, מבצעים צבאיים ופיגועי טרור. מתחים אתנו־לאומיים בין יהודים לערבים בארגוני הבריאות בישראל באים לידי ביטוי בשלוש רמות של יחסים: בקרב המטופלים, למשל בבקשות של מטופלים יהודים להתאשפז בחדרים נפרדים ממטופלים ערבים; בין המטופלים לצוות המטפל, למשל סביב סירובם של מטופלים יהודים לקבל טיפול מאיש צוות ערבי בשל היותו ערבי; ובקרב הצוותים המעורבים שבהם עובדים יחד יהודים וערבים. המתחים בצוותים נסבים בעיקר על סוגיית השפה המדוברת ושאלת השיח הפוליטי בין חברי הצוות הן בגבולות הארגון והן במדיה הדיגיטלית – בפייסבוק ובוואטסאפ – המהווה זירה להבעת דעות פוליטיות הנחשבות לא־לגיטימיות או סטראוטיפיות.

בספר זה נתמקד באותם מתחים אתנו־לאומיים בין יהודים לערבים המחלחלים לתוך ארגוני הבריאות בישראל, הטוענים בדרך כלל לניטרליות. אתוס הניטרליות, המעלה על נס ערכים כמו יחס שוויוני למטופלים באשר הם, היעדר משוא פנים, הומניות, מקצועיות ואובייקטיביות, מוצג אומנם כאתוס דומיננטי במערכת הבריאות בישראל כמו במקומות אחרים בעולם. מערכת הבריאות עוסקת בגוף האדם נטול הזהות, נשענת על גוף ידע מדעי ביו־רפואי ניטרלי ומתבססת על מחקר הטוען לאובייקטיביות. אך עם זאת, אתוס הניטרליות נסדק בהקשר הפוליטי המעורר מחלוקת והרווי בשסעים, מלחמות וסכסוכים.

אתוס הניטרליות מאפשר אומנם למשכילים ערבים רבים להשתלב במקצועות הטיפול בבריאות בישראל, והוא גם מבטיח טיפול שוויוני במטופלים משני העמים – יהודים וערבים. אבל בה בעת, הוא אינו מונע ממתחים פוליטיים ואתנו־לאומיים לחלחל אל יחסי העבודה של הצוותים הרפואיים המעורבים המועסקים בארגוני הבריאות הציבוריים ולכרסם בהם ובטיפול המקצועי. המתחים חודרים אל בין כותלי בתי החולים, אל המטופלים ובני משפחותיהם, פוגעים באנשי הצוות המטפלים ומשפיעים על היחסים בין מטופלים יהודים לערבים במחלקות ובחדרי האשפוז.

עוד נטען שאתוס הניטרליות, הדומיננטי במערכת הבריאות והמשקף ערכים מרכזיים וחשובים לטיפול הרפואי, מכסה ומאפיל, גם אם לא תמיד בהצלחה, על מתחים אתנו־לאומיים הנוכחים בארגוני הבריאות בישראל. מתחים אלו יונקים משני גורמים: הגורם הראשון הוא חברתי־מבני, כלומר הפערים בין שתי הקבוצות האתנו־לאומיות בישראל מחלחלים למרחב הניטרלי כביכול של ארגוני הבריאות הציבוריים ובאים לידי ביטוי בתחושות של חשדנות וסטראוטיפיות. הגורם השני הוא תרבותי, כלומר הצורך בטיפול כשיר תרבותית עבור קבוצות אוכלוסייה שונות בישראל, למשל בני המיעוט הערבי. שני גורמים אלו – המבני והתרבותי – שהגבול ביניהם אינו חד וברור, מקשים על ההתנהלות היום־יומית המושפעת מאירועים המתרחשים במציאות הפוליטית והביטחונית בישראל, אירועים המטלטלים לעיתים את ארגוני הבריאות.

ספר זה נכתב מתוך רצון להציף את המתחים האתנו־לאומיים בין יהודים לערבים השכיחים בארגוני הבריאות בישראל, מתחים שאתוס הניטרליות ברפואה מביא לעיתים, כאמור, להשתקתם ואפילו להכחשתם. תקוותנו שהספר יעורר מודעות בקרב אנשי מקצוע בתחום הבריאות, יביא למציאת הכלים המתאימים להתמודדות עם סוגיות אלו, יחדד את הצורך בגיבוש מדיניות ויחשוף צד מושתק ואפל של מערכת הבריאות.

הספר מתבסס על סדרת מחקרים שערכנו בשנים האחרונות בקרב אנשי מקצוע בארגוני בריאות ציבוריים, רופאים ואחים, יהודים וערבים, ומשלב מקורות ממדעי החברה – סוציולוגיה ואנתרופולוגיה – וכן ממדעי הבריאות. הספר אומנם מתאר את המציאות החברתית, הפוליטית והתרבותית הייחודית בישראל, אבל ביכולתו לשפוך אור על תופעות דומות של מתח, חשדנות, קיפוח, אפליה ואפילו גזענות, הנוכחות ומושתקות גם במערכות בריאות בחברות רב־תרבותיות אחרות.

בספר ארבעה פרקים – פרק תאורטי, שני פרקים המתארים את המציאות הייחודית ליחסי יהודים־ערבים בארגוני הבריאות בישראל, ופרק נוסף שדן במדיניות. הפרק הראשון מתאר את אתוס הניטרליות ברפואה, העומד ביסוד מערכת הבריאות בישראל, ומציג את הערכים המנחים את הטיפול: ניטרליות, אובייקטיביות, מדעיות, הומניות והיעדר משוא פנים. ארגוני הבריאות בישראל מתוארים כמרחב ניטרלי ומקצועי הפתוח גם בפני בני המיעוט הערבי. בד בבד הפרק מצביע על הצורך בטיפול כשיר תרבותית ומבנית בארגוני בריאות בחברה רב־תרבותית.

הפרק השני מציג את השתלבותם של ערבים אזרחי ישראל במקצועות הבריאות: ברפואה ובסיעוד. הוא בוחן את הנתונים על השתלבותם וכן את המניעים שהם מציגים לבחירה במקצועות אלו. הפרק מבליט את תרומת השונוּת התרבותית והאתנית בצוותי הבריאות למתן טיפול כשיר תרבותית, בפרט לבני קבוצות מיעוט. הוא מבליט גם את החסמים והאתגרים שעימם נאלצים להתמודד אנשי צוות ערבים במערכת הבריאות הציבורית בישראל, ומסביר אותם במושגים של הצלבה (intersectionality).

הפרק השלישי, ליבת הספר, מתמקד ביחסי יהודים־ערבים בארגוני הבריאות בישראל. בפרק נציג בקצרה את היחסים ההרמוניים בין מטופלים יהודים לערבים ובין אנשי צוות יהודים לערבים, אך נתמקד בעיקר במתחים ובעימותים המתקיימים בין יהודים לערבים, בייחוד סביב כמה מוקדים: הבקשה של מטופלים יהודים להתאשפז בחדרי אשפוז נפרדים; הסירוב של מטופלים יהודים לקבל טיפול מאיש צוות ערבי; המפגש הטעון של מטפלים ומטופלים, יהודים וערבים, בעת הטיפול במבצעי פעולות טרור ובאסירים ביטחוניים; ההתלבטות בשאלת שפת הדיבור בארגוני הבריאות וחדירת השיח הפוליטי לצוותים המעורבים ולמדיה הדיגיטלית.

הפרק הרביעי, החותם את הספר, עוסק בשאלה אם, ובעיקר כיצד, ניתן להתמודד עם מתחים אתנו־לאומיים במערכת הבריאות. הפרק עוסק במדיניות הקיימת אך בעיקר במדיניות הנעדרת וכן במדיניות המומלצת. מדיניות נאותה תציע כלים להתמודדות עם המתחים בין יהודים לערבים בארגוני הבריאות הציבוריים ותפעל להפחתת גילויי גזענות פוגעניים המאיימים לכרסם ולסדוק את מרקם היחסים העדין ביניהם. הטמעת גישת הכשירות המבנית וגישת הכשירות התרבותית כבסיס למדיניות ולהכשרה ייעודית של צוותים ברפואה, בסיעוד ובמקצועות בריאות אחרים תאפשר התמודדות טובה יותר עם המתחים האתנו־לאומיים בין יהודים לערבים, הן בקרב הצוותים המעורבים והן במפגש עם המטופלים. הודות למדיניות בנושא תוכל מערכת הבריאות הציבורית בישראל לשמש מופת גם לארגונים אחרים, שבהם יהודים וערבים עובדים שכם אל שכם.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ללא הבדל דת וגזע”