הוּא נוֹלַד לְאִמּוֹ בַּת הַ-16, שֶׁאֶת כּוֹחוֹתֶיהָ שָׁאֲבָה מֵאִמָּהּ שֶׁלָּהּ, עַד שֶׁזּוֹ נִפְטְרָה בְּמַפְתִּיעַ וְהֵם נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם. גְלוֹרְיָה הָאֵם הַיְּחִידָנִית […]
חַג מוֹלָד עָצוּב
‘דָּאק!’ צָעַק לֶבְּרוֹן הַקָּטָן כְּשֶׁהוּא רָץ לְכִוּוּן הַסַּל. אִמּוֹ שֶׁל לֶבְּרוֹן, גְּלוֹרְיָה, חִיְּכָה בְּעֶצֶב. דִּמְעָה יָרְדָה עַל לֶחְיָהּ, אֲבָל הִיא לֹא יָכְלָה לַעֲצֹר אֶת הַחִיּוּךְ. לֶבְּרוֹן נֶהֱנָה כָּל כָּךְ. בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא צָעַק ‘דַּאנְק!’, נִשְׁמַע כְּאִלּוּ הוּא צוֹעֵק ‘דָּאק!’
הִיא הָיְתָה שְׂמֵחָה וַעֲצוּבָה בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת. הִיא רָצְתָה לְהָרִים אֶת לֶבְּרוֹן בֶּן הַשָּׁלוֹשׁ, לִמְחֹץ אוֹתוֹ חָזָק וְלֹא לְשַׁחְרֵר, אֲבָל הִיא יָדְעָה שֶׁהוּא רַק יְנַסֶּה לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵאֲחִיזָתָהּ, לִתְפֹּס אֶת הַכַּדּוּר הַקָּטָן שֶׁלּוֹ, לִצְעֹק שׁוּב ‘דָּאק!’ וְלָרוּץ אֶל הַסַּל הַקָּטָן כְּדֵי לְהַטְבִּיעַ אֶת הַכַּדּוּר דֶּרֶךְ הַחִשּׁוּק.
הַסָּלוֹן בְּבֵית אִמָּהּ בִּרְחוֹב הִיקוֹרִי שֶׁבָּעִיר אַקְרוֹן הָיָה מְבֻלְגָּן. צַעֲצוּעִים וּנְיָרוֹת עֲטִיפָה קְרוּעִים הָיוּ מְפֻזָּרִים בְּכָל מָקוֹם כְּאִלּוּ פָּגְעָה בַּבַּיִת סוּפַת טוֹרְנָדוֹ. לֹא הָיָה לִגְלוֹרְיָה הַרְבֵּה, אֲבָל אֶת מָה שֶׁהָיָה לָהּ הִיא הִרְעִיפָה עַל בְּרוֹן הַקָּטָן. הִיא רָאֲתָה אֶת הָעַקְשָׁנוּת שֶׁל הַיֶּלֶד הַקָּטָן שֶׁלָּהּ שֶׁרָץ וְקוֹפֵץ אֶל חִשּׁוּק הַפְּלַסְטִיק וּמַטְבִּיעַ בּוֹ אֶת הַכַּדּוּר שׁוּב וָשׁוּב. הָיָה בּוֹ דַּחַף שֶׁגָּרַם לוֹ לַחֲזֹר עַל מַשֶּׁהוּ שׁוּב וָשׁוּב עַד שֶׁיִּהְיֶה מְרֻצֶּה מֵהַתּוֹצָאָה.
הֶחָבֵר שֶׁלָּהּ, אֵדִי גֶ’קְסוֹן, יָשַׁב לְיָדָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא צָפְתָה בְּלֶבְּרוֹן.
‘אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי שֶׁיֶּלֶד קָטָן כָּל כָּךְ מַצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת דָּבָר כָּזֶה,’ לָחַשׁ אֵדִי.
גְּלוֹרְיָה הִסְתַּכְּלָה עַל אֵדִי וְטָמְנָה אֶת רֹאשָׁהּ בִּכְתֵפוֹ. הַמֶּתַח שֶׁל הַיּוֹם נִכַּר עַל פָּנֶיהָ.
‘לָמָּה? לָמָּה אִמָּא לֹא סִפְּרָה לָנוּ שֶׁהִיא הָיְתָה חוֹלָה כָּל כָּךְ?’ הִיא מֵרְרָה בְּבֶכִי.
אֵדִי נָשַׁק לְמִצְחָהּ. ‘אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ, גְּלוֹ. אִמָּא שֶׁלָּךְ הָיְתָה עֲסוּקָה מְאוֹד בְּטִפּוּל בְּכֻלָּנוּ, לֹא הָיָה לָהּ זְמַן לִדְאֹג לְעַצְמָהּ.’
אֵדִי הוּא שֶׁמָּצָא אֶת אִמָּא שֶׁל גְּלוֹרְיָה, סָבְתָא שֶׁל לֶבְּרוֹן, מוּטֶלֶת עַל רִצְפַּת הַמִּטְבָּח בְּשָׁעָה שָׁלוֹשׁ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. וְאֵדִי הוּא גַּם שֶׁלָּקַח אֶת פְרֵדָה בִּזְרוֹעוֹתָיו, נִעֲנַע אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת וְנִשְׁאַר אִתָּהּ עַד שֶׁהִגִּיעַ הָאַמְבּוּלַנְס.
פְרֵדָה גֵ’יְמְס הָיְתָה הַסֶּלַע שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה.
הִיא טִפְּלָה בִּגְלוֹרְיָה וּבִשְׁנֵי אַחֶיהָ. הַשְּׁכוּנָה שֶׁהֵם גָּרוּ בָּהּ אוּלַי לֹא הָיְתָה הַשְּׁכוּנָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר בְּאַקְרוֹן, אֲבָל הַדַּיָּרִים הִתְגָּאוּ בַּבָּתִּים שֶׁלָּהֶם, וְהַבַּיִת בִּרְחוֹב הִיקוֹרִי הָיָה הַמַּמְלָכָה שֶׁל פְרֵדָה. פְרֵדָה דָּאֲגָה תָּמִיד שֶׁיִּהְיֶה גַּג מֵעַל לְרָאשֵׁיהֶם שֶׁל יְלָדֶיהָ. כְּשֶׁגְּלוֹרְיָה יָלְדָה אֶת לֶבְּרוֹן כְּשֶׁהָיְתָה רַק בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה, פְרֵדָה טִפְּלָה בַּנֶּכֶד שֶׁלָּהּ בְּלִי לְהִתְלוֹנֵן.
הִיא טִפְּלָה בּוֹ כְּשֶׁגְּלוֹרְיָה חָזְרָה לְבֵית הַסֵּפֶר. הוּא הָיָה בֵּן לְמִשְׁפַּחַת גֵ’יְמְס. וְהִיא כַּמּוּבָן אָהֲבָה אֶת הַיֶּלֶד הַקָּטָן.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִיא קִבְּלָה לְבֵיתָהּ גַּם אֶת אֵדִי, הֶחָבֵר שֶׁל גְּלוֹרְיָה. עִם פְרֵדָה לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לִהְיוֹת בֶּן מִשְׁפָּחָה כְּדֵי לִהְיוֹת בֶּן מִשְׁפָּחָה. מִשְׁפָּחָה הָיְתָה פָּשׁוּט מַשֶּׁהוּ שֶׁקּוֹרֶה. וְעַכְשָׁו הִיא מֵתָה. פָּשׁוּט כָּכָה. בְּבֹקֶר חַג הַמּוֹלָד.
‘תִּרְאֶה אֶת לֶבְּרוֹן. כַּמָּה שֶׁהוּא מְאֻשָּׁר,’ אָמְרָה גְּלוֹרְיָה וְנִגְּבָה אֶת הַדְּמָעוֹת מֵעֵינֶיהָ.
אֵדִי עָטַף אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו. ‘עָשִׂית אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן. נָתַתְּ לְלֶבְּרוֹן אֶת חַג הַמּוֹלָד. אֲנִי יוֹדֵעַ כַּמָּה שֶׁזֶּה קָשֶׁה לָךְ.’
‘זֶה מָה שֶׁאִמָּא הָיְתָה רוֹצָה,’ אָמְרָה גְּלוֹרְיָה. ‘אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ מָה הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת, אִלּוּ הָיִינוּ מְבַטְּלִים אֶת חַג הַמּוֹלָד לַיֶּלֶד הַקָּטָן הַזֶּה.’
לֶבְּרוֹן רָץ אֶל גְלוֹרְיָה וְאֵדִי, מַחֲזִיק חָזָק אֶת הַכַּדּוּרְסַל הֶחָדָשׁ שֶׁלּוֹ.
‘אֵדִי! אִמָּא! תִּרְאוּ אֵיךְ אֲנִי דָּאק!’ הוּא צָהַל.
אֵדִי הִסְתּוֹבֵב אֶל לֶבְּרוֹן. ‘קָדִימָה, בְּרוֹן. בּוֹא נִרְאֶה מָה אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת!’
לֶבְּרוֹן הִתְרַחֵק מֵאֵדִי בִּזְרִיזוּת וְרָץ הַיְשֵׁר לַסַּל שֶׁבַּסָּלוֹן. הוּא קָפַץ וְהִטְבִּיעַ אֶת הַכַּדּוּר הַקָּטָן דֶּרֶךְ הַחִשּׁוּק. וְאָז הִסְתּוֹבֵב בְּחִיּוּךְ רָחָב לְעֵבֶר אֵדִי.
‘הִצְלַחְתִּי!’ הוּא צִחְקֵק.
גַּם אֵדִי צָחַק.
גְּלוֹרְיָה נִכְנְסָה לַמִּטְבָּח וְיָצְאָה מֵהַבַּיִת דֶּרֶךְ הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית. הָאֲוִיר שֶׁל דֵּצֶמְבֶּר הָיָה קַר. הִיא חִבְּקָה אֶת עַצְמָהּ וְהִבִּיטָה לַשָּׁמַיִם.
אֲנִי מַבְטִיחָה לִדְאֹג לְלֶבְּרוֹן, אִמָּא. הוּא הַתִּינוֹק שֶׁלִּי. אֲנִי אֲחַנֵּךְ אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. אַתְּ תִּרְאִי, הִיא אָמְרָה בְּלִבָּהּ.
הַקֹּר צָרַב אֶת פָּנֶיהָ, וְהִיא שָׁמְעָה אֶת לֶבְּרוֹן צוֹחֵק וְצוֹעֵק מִתּוֹךְ הַבַּיִת. הִיא נִכְנְסָה בַּחֲזָרָה, מִשְׁקַל הָעוֹלָם הָיָה עַל כְּתֵפֶיהָ, וְהִיא תָּהֲתָה מָה יִהְיֶה בֶּעָתִיד.
אין עדיין תגובות