מִיקָה, גִּבּוֹרַת הַסֵּפֶר הָאָהוּב "יוֹם בְּלִי לַיְלָה", חוֹזֶרֶת בְּסִפּוּר חָדָשׁ, מְרַתֵּק וּמוֹתֵחַ. "אוֹנְדָה", מְכוֹנִית הַהוֹנְדָה הַוָּתִיקָה וְהַנֶּאֱמָנָה שֶׁל אִמָּא שֶׁל […]
פֶּרֶק רִאשׁוֹן
מִיקָה עָמְדָה בְּפֶתַח הַסְּטוּדְיוֹ. עֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת הָיוּ נְעוּצוֹת בְּגַבָּהּ שֶׁל אִמָּא, שֶׁעָמְדָה מוּל כַּן הַצִּיּוּר. מִיקָה עָמְדָה בְּשֶׁקֶט וְלֹא אָמְרָה מִלָּה, וְרַק גּוּר הַחֲתוּלִים שֶׁהֶחְזִיקָה בְּיָדֶיהָ יִלֵּל בְּקוֹל חַלָּשׁ.
“שׁוּב?” שָׁאֲלָה גַּבִּי, אִמָּא שֶׁל מִיקָה, בְּלִי לְהָסֵב אֶת רֹאשָׁהּ.
גַּבִּי הָיְתָה מְאוֹד מְרֻכֶּזֶת. הִיא הָיְתָה בְּאֶמְצַע צִיּוּר חָדָשׁ בְּטֶכְנִיקָה מְעֹרֶבֶת שֶׁבָּהּ שִׁלְּבָה צִבְעֵי שֶׁמֶן עִם צֶבַע פֶּחָם שֶׁמָּרְחָה עַל פִּסּוֹת בַּד. אֲבָל הִיא כְּבָר נִחֲשָׁה מָה קוֹרֶה. מִיקָה חִכְּתָה בְּסַבְלָנוּת: יַלְדָּה שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ צַיֶּרֶת, כְּבָר יוֹדַעַת שֶׁאָסוּר לְהַפְרִיעַ לְאָמָּן בִּזְמַן שֶׁהוּא יוֹצֵר. “זֶה מְנַתֵּק אֶת חוּט הַמַּחְשָׁבָה,” אוֹמֶרֶת אִמָּא; וּבַסְּטוּדְיוֹ שֶׁלָּהּ יֵשׁ בֶּאֱמֶת הֲמוֹן־הֲמוֹן חוּטִים.
רַק כְּשֶׁסִּיְּמָה לְצַיֵּר דְּמוּת אַחַת, פָּנְתָה אִמָּא גַּבִּי לְאָחוֹר וְהִבִּיטָה בִּדְאָגָה בַּגּוּר הַמְּיַלֵּל. הִיא רָאֲתָה מִיָּד שֶׁהַגּוּר רָזֶה מְאוֹד וּבְמַצָּב קָשֶׁה, הָיָה בָּרוּר שֶׁהוּא צָרִיךְ לְקַבֵּל עֶזְרָה וְטִפּוּל דָּחוּף. כַּעֲבֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת כְּבָר הָיוּ שְׁלָשְׁתָּם בִּמְכוֹנִית הָהוֹנְדָה בַּדֶּרֶךְ לְרוֹפֵא הַחַיּוֹת, הַוֶּטֶרִינָר.
מִיקָה אָהֲבָה מְאוֹד אֶת אוֹנְדָה; כָּךְ קָרְאָה לִמְכוֹנִית הַהוׂנְדָה הַכְּחֻלָּה שאִמָּא הִרְשְׁתָה לָהּ לְקַשֵּׁט בַּמַּדְבֵּקוֹת הַמַּצְחִיקוֹת שֶׁהִדְבִּיקָה עַל הַחַלּוֹן. הִיא הִכִּירָה אֶת אוֹנְדָה מֵאָז שֶׁנּוֹלְדָה, כִּי בְּכָל פַּעַם שֶׁמִּיקָה לֹא הִצְלִיחָה לְהֵרָדֵם – אִמָּא הָיְתָה לוֹקַחַת אוֹתָהּ אִתָּה וְיַחַד הָיוּ יוֹצְאוֹת לְסִיבוּב בָּהוֹנְדָה; זֹאת אוֹמֶרֶת, בְּאוֹנְדָה… וְתָמִיד, בָּרֶגַע שֶׁיָּצְאוּ לַדֶּרֶךְ, מִיקָה הָיְתָה נִרְגַּעַת וְנִרְדֶּמֶת מִיָּד.
עַד הַיּוֹם מִיקָה יוֹדַעַת שֶׁאִם הִיא עֲצוּבָה – הִיא רַק צְרִיכָה לְהִכָּנֵס לַמְּכוֹנִית, לִשְׁכַּב עַל הַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי וּלְסַפֵּר לְאוֹנְדָה מָה מֵצִיק לָהּ. אוֹנְדָה אַף פַּעַם לֹא מִתְוַכַּחַת, לֹא נוֹזֶפֶת, לֹא מְהַמְהֶמֶת בְּאִי־הַסְכָּמָה, וְתָמִיד־תָּמִיד מְבִינָה אוֹתָהּ. מֵאָז שֶׁעָבְרוּ מֵהַדִּירָה הַקְּטַנָּה בָּעִיר לַבַּיִת בַּמּוֹשָׁב, לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר לָרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת וּלְחַפֵּשׂ אֶת אוֹנְדָה בֵּין הַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁחוֹנוֹת בָּרְחוֹב. כָּל מָה שֶׁעַל מִיקָה לַעֲשׂוֹת הוּא לִפְתֹּחַ אֶת דֶּלֶת הַכְּנִיסָה וְלָצֵאת לַגִּנָּה. אוֹנְדָה חוֹנָה בְּצַד הַגִּנָּה תַּחַת סְכָכָה שֶׁאַבָּא דָּוִד בָּנָה בִּמְיֻחָד עֲבוּרָהּ.
כֵּן, אוֹנְדָה הִיא מַמָּשׁ כְּמוֹ חֲבֵרָה טוֹבָה. הִיא מְלַוָּה אוֹתָן לְכָל מָקוֹם: לְבֵית־הַסֵּפֶר, לַיָּם, לַחֲבֵרִים, לַחוּגִים – וְכַמּוּבָן, לַמִּרְפָּאָה שֶׁל דּוֹקְטוֹר קְלַיְן. הִיא מְחַכָּה לָהֶן בְּסַבְלָנוּת וְתָמִיד מוּכָנָה לַעֲשׂוֹת כָּל מָה שֶׁהֵן רוֹצוֹת. הַמְּכוֹנִית הַכְּחֻלָּה לֹא מִתְלוֹנֶנֶת אִם מִיקָה מְלַכְלֶכֶת בְּמִקְרֶה אֶת הַמּוֹשָׁבִים בָּעֲטִיפוֹת הַדְּבִיקוֹת שֶׁל שׁוֹקוֹלָד וְסֻכָּרִיּוֹת, אוֹ מְצַיֶּרֶת בְּאֶצְבַּע עַל הָאָבָק שֶׁמְּכַסֶּה לִפְעָמִים אֶת הַחַלּוֹנוֹת. מִיקָה יוֹדַעַת שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִסְמֹךְ עָלֶיהָ בְּכָל מַצָּב.
אין עדיין תגובות