החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

כתיבה אפקטיבית

מאת:
הוצאה: | 2013 | 168 עמ'
קטגוריות: המלצת הצוות, עיון

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

33.00

רכשו ספר זה:

כתיבה אפקטיבית משנה חיים. היא משפרת אותם. כתיבה אפקטיבית היא ההבדל בין פקיד למנהל, בין הצלחה עסקית לעוד כישלון אחד, בין אהבה נכזבת לרומן רוסי עב כרס, שאתם הדמות הראשית בו.

הכתיבה שלכם הפכה למה שמגדיר אתכם בעיני העולם. התמונה שאתם מותירים בסופו של כל יום היא לא התספורת שלכם, לא החולצה החדשה שקניתם, לא השטרודל שאפיתם לשבת. הכתיבה שלכם היא זו שתשתקף בתשובתו של לקוח, במבטו של הבוס, בחיבוק של בת זוגכם.

וגם אם למדתם בתיכון ובאקדמיה, אף אחד לא באמת לימד אתכם את רזי הכתיבה האפקטיבית בעולם הדיגיטלי. שום דבר שלמדתם בבית הספר לא לימד אתכם להשיג מטרות בכתיבה: להצחיק, לרגש, להעביר מידע, להניע לפעולה. לגרום לדברים לקרות.

הספר כתיבה אפקטיבית מלמד להצליח באוקיינוס הטקסט האינסופי. כתיבה אפקטיבית מאפשרת להצטיין, להותיר חותם, להוביל ולהשפיע: בעבודה, ברשתות החברתיות ובחיים עצמם.

מקט: 4-317-47
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
סקירה

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


מבוא

מפקד צוללת שאל אותי פעם אם אני יודע איך מוציאים מברק מצוללת.

"איך?" התעניינתי.

"נותנים לחייל הכי צעיר והכי ירוק את המברק. רק אם הוא מבין את המסר, אפשר לשלוח את המברק."

"ואם הוא לא מבין?" שאלתי.

"אז כותבים מחדש." ענה לי המפקד. "אחרת, גם מקבל המברק עלול לא להבין אותו."

מהי כתיבה אפקטיבית ולמה אנחנו צריכים אותה

כתיבה אפקטיבית היא כתיבה שמשיגה מטרות. למרות שאתם ודאי אינכם כותבים במקצועכם – קוראי הספר הזה הם בדרך כלל לא סופרים או עיתונאים – הרי שרובכם מן הסתם עדיין אנשים שכותבים לא מעט: במקום העבודה, בבית ובאינטרנט.

כתיבה היא אמצעי התקשורת הלא-קוֹלי הבסיסי ביותר. אנחנו שולחים מסרונים זה לזה, מתכתבים בדואר אלקטרוני, שולחים מזכרים בעבודה ואפילו כותבים למורה של הילד פתק שמאשר שהוא איחר לבית-הספר כי אבא לא התעורר.

לכל אחד מהטקסטים האלה שאנחנו משגרים יש מטרה. בין אם מדובר בהסברים, התנצלויות, בקשות, הוראות או תודות, יש בהם העברת מידע או הנעה לפעולה. כשאני שולח מסר שמבקש שדבר-מה יתבצע, אני עסוק בדרך כלל בצורך שהדברים יתבצעו. הבעיה היא שבמקרים רבים מאוד, אני מתעלם מהדרך בה אני מבקש או מורה לבצע. וכשאני כותב כלאחר יד, גדלים מאוד הסיכויים שהבקשות וההוראות שלי לא יבוצעו. וכן, לא פעם, כשאני ממהר מדי – אני אפילו לא מבקש. רוצים דוגמא? הנה:

תארי לעצמך את התמונה הבאה: בוקר, הציפורים מצייצות, ואת כושלת, טרוטת עיניים, למטבח להכין קפה. בן זוגך, שיצא מוקדם לעבודה, השאיר לך על שולחן המטבח פתק קטן. לפתק הזה יש שתי גרסאות אפשריות.

פתק 1:

אין חלב

פתק 2:

מותק, נגמר החלב.

את יכולה בבקשה לגשת למכולת ולקנות קרטון חדש?

תודה ויום טוב,

בעלך

(הערה: כשאני כותב בלשון זכר או נקבה, אני עושה כן מטעמי נוחות. הפנייה יכולה להיות גם בלשון הפוכה, והיא מיועדת לשני המינים. זאת העברית שאשמה.)

הפתק הראשון קובע עובדה. אין בו לא הסבר לדברים ולא הוראה או בקשה. חוץ מזה, הוא לא אישי. הוא עלול להעליב, והוא גם עלול לגרום למי שקורא אותו להתעלם ממנו במפגיע. למה? דווקא!

הפתק השני אישי, אכפתי, נעים, כולל הסבר על מה שקרה ומה שצריך לעשות, ויש בו הנעה לפעולה.

ובמילים אחרות, איזה מהפתקים הייתם מעדיפים שיחכה לכם על השולחן? ואל איזה מהם הייתם מתייחסים בצורה חיובית יותר? סביר להניח שהתשובה לשתי השאלות הללו היא "הפתק השני". אז נכון – מצד אחד, לכתוב אותו דרש קצת יותר זמן, קצת יותר כוונה וקצת יותר דיו. מצד שני, יש סיכוי גדול שאם כתבתם ככה, יהיה לכם בבית קצת יותר חלב.

ואשתי היתה מעירה, שהיא היתה מעדיפה שארד למטה לקנות חלב במקום לכתוב לה פתקים.

חשיבותה של התקשורת הכתובה

התקשורת הכתובה היא נדבך מרכזי בשיח היומיומי שלנו עם העולם, משתי סיבות עיקריות: ראשית, אנחנו לא יכולים להיות עם כל האנשים שאנחנו צריכים לתקשר איתם כל הזמן, מטעמי מרחק, עיתוי ועוד ועוד. ואם תורשה לי נימה אישית: תודה לאל שאנחנו לא חייבים להיות באותו חדר עם כל האנשים שאנחנו צריכים לתקשר איתם. אחרת עדיין הייתי גר אצל אמא שלי.

שנית, הכתיבה מאפשרת לעשות סדר שאין בשיח המילולי. היא מאפשרת לנו לזכור דברים בצורה יעילה יותר, ולהעביר גם מסרים מורכבים בצורה מפורטת שמפשטת את המסר.

כך למשל, אם המנהל העסוק-להחריד שלי אומר לי בעל פה במסדרון ש"אנחנו צריכים להרים אירוע חברה", הרי שבתקשורת הכתובה בינינו אני יכול לבקש הבהרות: אירוע לעובדים או ללקוחות? איזה סוג של אירוע – יום כיף, הופעה של שלמה ארצי, או הרצאות ודיונים? למה דווקא שלמה ארצי? לכמה אורחים? עם בני זוג או בלי בני זוג? אני יכול לשאול את השאלות הנכונות והמדויקות שיזקקו את המשימה שלי למשהו ברור ומובהק, כך שאוכל להתחיל לבצע. אני יכול גם לכתוב לו שבשבועיים הקרובים אני בחופש. שיסתדר.

כשהדברים אינם כתובים, או אינם כתובים כהלכה, אנחנו לא מבינים הוראות, לא מבצעים הוראות, או מבצעים את ההוראות הלא נכונות. תלונות אינן מגיעות ליעדן או שאינן ברורות ומטופלות בצורה לא נכונה, פגישות אינן מתקיימות או שמתקיימות אך מפספסות את מטרתן לחלוטין מפני שלא התכוננו אליהן כראוי, ועוד ועוד תקלות. במילים אחרות, תקשורת לא כתובה מובילה למערכות יחסים שנלקחו מהגיהינום במקרה הטוב, ולכאלה שהושאלו ממשפחה פולנית במקרה הרע.

מחקרים שונים מלמדים ש-30 אחוזים מהתכתובת העסקית בעולם היא בקשות להבהרות. למרבה הצער, רוב המחקרים האלה כתובים כל כך רע, שרוב התגובות אליהם הן בקשות להבהרות.

וזה עוד שום דבר לעומת ערימות המסמכים שעושות את דרכן לזבל כי אינן ברורות מספיק: כי לבוס אין זמן להתעמק במה שביקש העובד לומר; כי לעובד לא נעים לשאול את חברו למה הוא התכוון בדואל האחרון שלו; כי עוזר אישי מקבל מסמך ארוך מדי ומעדיף לשאול את השולח בעל פה למה הוא התכוון כששלח לו את כל המלל הזה.

כל זה מוזר במיוחד לאור כמות המאמץ והאימונים שאנחנו מוכנים לסבול כדי לשפר את יכולת התקשורת המילולית שלנו: אנחנו הולכים לסדנאות, פסיכולוגים, מאמנים ואורן זריף כדי להיות תקשורתיים יותר, מובנים יותר, אהובים יותר. אל הכתיבה אנחנו מתייחסים הרבה פחות, למרות שהיא כלי התקשורת המרכזי שלנו בעולם של מסרונים, דואל, פייסבוק וטוויטר. אנחנו עובדים במרחב הכתוב ומבלים בו חלק ניכר מהפנאי שלנו, ועדיין, רובנו לא היינו מעזים לפתוח את הפה אם היינו מדברים כמו שאנחנו כותבים.

ואנחנו מתעלמים מהאמת הברוטלית: כתיבה רעה רעה לעסקים, כתיבה רעה רעה לקשרים חברתיים, כתיבה רעה רעה אפילו לאהבה.

כתיבה לא אפקטיבית

לא תאמינו כמה דברים יכולים להשתבש, ואכן משתבשים – והכול בגלל כתיבה לא אפקטיבית: אנחנו טועים באיות או במספור ומטעים את מקבל המסר; אנחנו לא בהירים ומבלבלים את מקבל המסר; אנחנו בוטים ומעליבים את מקבל המסר; אנחנו לא ספציפיים ומותירים את מקבל המסר תוהה מה אנחנו רוצים למען השם; אנחנו לא מעניינים ומשעממים את מקבל המסר עד כדי כך שהוא מוחק אותו לפני שהוא מגיע לקרוא מה רצינו. מי שיחפש עוד סיבות ללמה הדברים שהוא מבקש לא קורים כפי שתיכנן, ימצא תשובות רבות נוספות בדרך שבה הוא כותב אותם.

בעולם העסקי, התוצאה המוכרת של הבעיה הזו היא שולחנות עמוסים ניירת לא עניינית ולא קונקרטית, שכל תפקידה להפוך למצע לניירת שתיערם עליה מאוחר יותר, בדרך לפח האשפה או למגרסה. עוד ביטוי לבעיה הוא תיבות דואר עמוסות להתפקע בהודעות דואל שנפתחו ולא נמחקו, כי הן דורשות עיון נוסף או מכתב תשובה שמבקש הבהרות.

מה אתם עושים כשאתם מקבלים הודעת דואר לא ברורה? סביר להניח שאתם מתייקים אותה כמשהו שיש לטפל בו מאוחר יותר – לבקש הבהרה או לשאול שאלות נוספות. אם ההודעה הגיעה במקרה מהבוס, אתם עונים מיד, אבל האם לבוס יש זמן לקרוא את כל בקשות ההבהרה שלכם ושל עמיתיכם? ייתכן מאוד שהבוס שלכם – כמו רבים אחרים – מתייק לטיפול נוסף מאוחר יותר, או פשוט מוחק. ואם ההודעה לא מהבוס או מלקוח? סביר מאוד להניח שלא תחזרו אליה לעולם.

התוצאה: הוראה שלא בוצעה, תהליך שלא נמשך, פקק בצנרת הארגונית. תקראו לזה איך שאתם רוצים, התוצאה היא חוסר אפקטיביות שלכם, של המשפחה שלכם או של הארגון שלכם.

כתיבה היא האמצעי המוצלח ביותר להעברת מידע או משימות בצורה אפקטיבית

באמת, תחשבו כמה זה פשוט: אתם בסך הכול מעבירים מסר ברור כדי שהצד שני יבצע אותו, לא? לא. האמת היא שרוב הזמן אתם מבלבלים את המוח. אם את רוצה שבעלך יביא חלב, למה את מסמסת לו "איפה אתה"? אם אתה רוצה לומר משהו לחבר, למה אתה כותב לו "אנחנו צריכים לדבר" ולא את מה שרצית לומר?

בעצם, כל מה שהיית צריכה לכתוב לבעלך הוא "מותק, תביא חלב בבקשה", וכל מה שרצית לומר לחבר הוא "אנחנו צריכים לארגן מסיבה לשמעון". המסרון ששלחתם העביר מסר אחר לגמרי. בעלך חושב לעצמו למה הפולנייה צריכה לדעת איפה אני בכל רגע, כשברור לה שאני בדרך הביתה. החבר שלך חושב שהוא בטח עשה משהו נורא כי אתם "צריכים לדבר".

הנה עוד כמה דוגמאות למסרונים שאתם שולחים כל יום, ושלא משיגים דבר:

מה העניינים?

אל תשאל מה קרה!

אתה לא מבין מה קורה פה!

מה קורה???

מה את עושה היום?

מה קורה עם מה שדיברנו?

למה זה קורה?

זה קורה בעיקר כי אנחנו לא מודעים לבעיה.

לרוב, אנחנו כותבים כלאחר יד. בין אם אנחנו מהנדסים, יועצים עסקיים, מנהלים או פקידים, כתיבה היא לא העבודה שלנו. היא משהו שצריך לעשות, ושאנחנו משוכנעים שאנחנו יודעים לעשות. למרבה הצער, לרוב לא נעשה את המשהו הזה כהלכה, כי לא הקדשנו לו זמן ותשומת לב, וגם כי לא הוכשרנו לכך בשום צורה – ולכן אנחנו לא יודעים לכתוב בצורה אפקטיבית.

לא הוכשרתי? הרי אני יודע לכתוב!

כן, כולנו יודעים לכתוב כי למדנו לכתוב בכיתה א'. ועדיין, איש לא לימד אותנו מעולם לכתוב בצורה אפקטיבית. בבית-הספר הכתיבה היא בסך הכול מכשיר שמאפשר לענות על תשובות. ללימודי הבעה בכתב מוקדשת בקושי שעה בשבוע, וגם שם, במקרה הטוב, מלמדים את התלמידים להציג טיעונים לעניין מסוים ותו לא. אם לא די בכך, הרי ששיעור ההצלחה בבחינות ההבעה בכתב נמוך להחריד.

באקדמיה לא לומדים כתיבה כלל, למעט כתיבה אקדמית. זו אינה מוכוונת לאפקטיביות, אלא דווקא לארכנות ולריבוי פרטים. הדברים דומים מאוד גם בעולמות שהכתיבה נהוגה בהם, כמו לימודי תורה ומשפטים. התחומים הללו מתאפיינים בכתיבה ארכאית, מתפלפלת ומתובלת. "מטרות" בתחומים אלה הן כמעט מילה גסה.

בעולמות שהכתיבה רבה בהם, כמו תורה ומשפט, הטקסטים לא פעם ארוכים מדי בגלל הצורך של שופט או גדול בתורה להראות את חוכמתו והיקף ידיעותיו. ולא פעם, הטקסטים שם ארוכים כי הכותב אינו מצטיין בהעברת מסר בפשטות.

בכל אופן, הכתיבה התורנית ואחותה המשפטית הן לא משהו שאתה יכול לקחת איתך הביתה או למשרד. גם כשהיא חיננית ומלאה עולם ומלואו, היא בדרך כלל לא אפקטיבית. היא לא כתיבה עניינית. לא פעם היא עוסקת בנושא שולי לחלוטין ומפרקת אותו, או שהיא באה להדגיש נקודה טפלה בין עיקרי הטקסט. כי בינינו, כל כך הרבה כבר כתבו, למשל, על חוק יסוד: חופש העיסוק, או על עשרת הדיברות, שלא נותרו נושאים מהותיים באמת לדון בהם. וכך, מלומדים ורבנים יתפלפלו על קוצו של יו"ד, ולעתים קרובות ייסחפו על הדרך וישכחו תוך כדי כך את המהות.

כתיבה אפקטיבית לא נמדדת באורך שלה, או בידענות של הכותב, או אפילו ביכולת שלו לחבר מילים לכדי כתיבה חיננית ועתירת כישרון. כתיבה אפקטיבית היא כזאת שמצליחה להעביר מידע או להניע לפעולה בצורה המהירה, הפשוטה והבהירה ביותר.

כתיבה אפקטיבית מספקת מידע ומניעה לפעולה: "בין השעות שמונה לשתים-עשרה יבוצעו עבודות ברחוב ולכן לא יסופקו מים לדיירי הבניין", למשל. או: "בהתאם להוראות החוק, העירייה לא תוכל לתת לך הנחה נוספת בתשלומי הארנונה בגין מחלתך. עם זאת, אם אתה סבור שמגיעה לך הנחה בגין השיפוצים בנכס, אנא פנה לוועדת הערר." היא לא צריכה להיות "איכותית" או "גבוהה" כדי לעשות את העבודה: להעביר מידע ולהניע לפעולה.

התוצאה של לימודי הכתיבה המפוקפקים שלנו ושל עולם הכתובים הארכאי ידועה: אנחנו שופכים לשווא הררי מילים בכל תחומי החיים, מבזבזים זמן כתיבה וזמן קריאה, ולא מגיעים לתוצאות הרצויות.

שיעור ראשון

אנחנו כותבים בצורה לא אפקטיבית כי אנחנו לא מתעכבים לרגע כדי לחשוב למה בדיוק אנחנו שולחים את המסרון או את הדואל הזה. תתפלאו, אבל ברוב המכריע של המקרים, אם רגע לפני שאתם לוחצים "שלח" תעצרו לרגע ותחשבו על מה שרציתם לומר לעומת המסר שכתבתם, תגיעו למסקנה שהטקסט שלכם לא קשור כלל למה שרציתם להגיד.

מי שיחשוב רגע או שניים לפני שהוא כותב, יכתוב לרוב בדיוק את מה שהוא רוצה וצריך. כי כמה מסובכים כבר יכולים להיות המסרים שאתם מעבירים בדואל ובמסרון? האמת היא שהם פשוטים להפליא עד הרגע שבו אתם מתחילים לכתוב. כלומר: עצירה קצרה לחשוב מה רציתם לכתוב, ואחריה כתיבה לעניין, הן חצי מתורת האפקטיביות על רגל אחת. חוסר תשומת לב הופך את הכתיבה שלכם ללא אפקטיבית בתשעה מתוך עשרה מקרים שבהם אתם כותבים.

במילים אחרות, לפני שאתם כותבים, שאלו את עצמכם: מה אני רוצה?

ולפני שאתם שולחים, שאלו את עצמכם: האם המסר הזה ישיג את מה שאני רוצה?

אם תצליחו להתעכב לרגע ולענות לעצמכם על שתי השאלות האלה, היכולת שלכם לבצע דברים באמצעות כתיבה תשתפר פלאים. זה סוג של קסם, שנקרא רגישות ותשומת לב. העובדה שהכתיבה היא כל כך הכרחית ומהווה חלק כל כך בנאלי ומובן מאליו מהיומיום שלנו, הופכת אותנו לאנשים שלא רגישים למה שהם כותבים.

אם כל הטקסטים הכתובים בעולם הם כביש מהיר, הרי שכל פעם שאנחנו כותבים בלי לתת על זה את הדעת, אנחנו מתפרצים לכביש הזה בלי להביט ימינה או שמאלה. בגלל זה הטקסטים שלנו מעוכים, ובגלל זה רוב הזמן פשוט לא רואים (או לא רוצים לראות) את מה שכתבנו.

למי מיועד הספר?

הספר הזה מיועד לכל מי שכותב ביומיום שלו, ומתעניין בתוצאה. נכון, הוא חשוב במיוחד לארגונים שמייצרים כמויות גדולות של מלל שלא משיג את המטרות, אבל הוא חשוב לא פחות גם למי שמתעניין בסטטוסים שלו בפייסבוק. הקיר שלכם מעיד עליכם, ולא פעם כתיבה לא אפקטיבית מייצרת רושם הפוך מזה שהייתם רוצים להשיג. ולכן, בין אם אתם אנשי עסקים, פועלים דיגיטליים או גולשים להנאתכם ברשתות החברתיות, תורת הכתיבה האפקטיבית מיועדת לסייע לכם להשיג יותר בכל פעם שאתם ניגשים למקלדת.

  1. :

    הטקסט הזה לא אפקטיבי. העלבת אותי ולכן לא אקנה את הספר שלך.

הוסיפו תגובה