ספר מרתק וסוחף בנושא זוגיות וכסף. איתן גולן, בן להורים גרושים מוצא עצמו בתרחיש הזוי. אביו החל לצאת עם מיליונרית […]
פרק ראשון – צ’ט מתסכל
בוקר גרוע!
זה הסטאטוס שראיתי על ה’קיר’ בדף הפייסבוק של מיכלי ביום הראשון של החופש הגדול.
אני איתן, כמעט בן 14, ומיכלי היא החברה שלי. הסטאטוס שכתבה לא ממש הזיז לי. אני רגיל שמיכלי שלי זועקת מדי פעם לתשומת לב וממציאה כל מיני המצאות. פעם הייתי נבהל מזה, עכשיו כבר לא. אני יודע שהיא יכולה לצרוח “בוקר גרוע” רק משום שלא מצאה חולצה תואמת למכנס או משום ששכחה לטעון את הנייד.
לי יש בעיות פי אלף גדולות משלה. הורים גרושים זה לא משחק ילדים, כל החיים שלי מזעזעים.
הדבר היחיד שיציב אצלי זו האהבה. האהבה למיכלי. אני מנסה לשמור חזק על האהבה שלי אליה כדי שלא תברח. ויש לי בעיה. כדי להחזיק את האהבה עם מיכלי צריך כסף. ועכשיו, כשההורים שלי גרושים, הכסף חסר. אני מבקש דמי כיס מאימא, היא שולחת אותי לאבא, אני מבקש מאבא – הוא שולח אותי לאימא. וככה, במקום לקבל דמי כיס, אני הופך לקפיץ. קופץ מבית לבית ולא מצליח לחלוב אגורה.
כשראיתי שמיכלי כתבה על הקיר “בוקר גרוע!” ידעתי שעליי להתייחס.
נכנסתי לצ’ט ושאלתי:
– מה קורה מיכ? (זה שם החיבה שהדבקתי למיכל, ומי שקרא את הספרים שבסדרת “כוח הלב” יודע שעברנו המון ביחד).
בלב התפללתי שהיא לא צריכה משהו שעולה כסף כי בזה אני לא יכול לעזור, וזה כמובן יוריד את מעמדי בעיניה למעמד של מקק חולה וחסר תועלת.
– בעוד שבוע מסיבת בר-המצווה של עילאי. שכחת?
– אז מה?
ברור שלא שכחתי. זה אירוע חשוב. בכל קיץ עילאי חוגג יום הולדת, ובגלל שהתאריך יוצא לקראת סוף החופש הגדול, המורה מכריחה את כולם לרשום אותו שלא נשכח. וכך, בסיום כל חופשת קיץ, כולם נפגשים אצל עילאי, מחליפים חוויות ומשוויצים בבילויים. הפעם זה בר-מצווה, אז זה בכלל יהיה משהו ענק. כולם יהיו, גם מיקה וגם דביר נוסבאום, החתיך שכולן דלוקות עליו כי הוא זכה בכול – הוא יפה, ויש לו גם כסף וגם כישרון לכדורסל. בקיצור, אין לי סיכוי נגדו. אני צריך רק לשמור על מיכלי שתהיה מרוצה אתי ולא תפזול לכיוון שלו.
– אין לי מה ללבוש.
– תבואי בשמלה שבאת אתה לבר-מצווה שלי. היית מהממת!
– נראה לך? כבר ראו אותי בפייס עם השמלה הזו. אני רוצה חדשה.
– אז תקני
– אין לי כסף
– אז תקחי שמלה ישנה ותוסיפי לה איזה נצנץ, ניסיתי להיות יצירתי.
– שונאת טלאים.
לא היה לי מה לכתוב ומיד הופיעה עוד שורה ממיכלי:
– טוב, לא עזרת לי, אני הולכת לחפש עבודה. צריכה כסף דחוף.
איזה מרגיזה. מה עבודה עכשיו? סוף סוף החופש הגדול הגיע, סוף סוף אין מבחנים מלחיצים על הראש, הימים ארוכים. חשבתי שנבלה יותר יחד, שנסתכל בעיניים, ש… שאולי נפגיש שפתיים. קוראים לזה אהבה; אני צמא לזה, צמא מאוד.
– אז מתי ניפגש? מיהרתי לכתוב.
– מחר… בעצם מחרתיים. מחר קבעתי עם אבא שלי ללכת לקנות ארנב.
– ארנב? את רוצה ארנב? יש במחשב ג’אז ג’ק רביט
– מה זה?
– משחק מחשב, ג’אז הארנב, הוא אוכל גזרים, נלחם בצבים…
– לא רוצה ארנב וירטואלי. רוצה אמיתי, שאוכל ללטף את הפרווה שלו.
התכוונתי להציע לה ללטף את השיער שלי במקום, אבל מיכלי כתבה ביי ונעלמה מהצ’ט.
אני משתגע ממנה; אני לא עומד בקצב שלה, היא כמו מטוס סילון.
היא רוצה להספיק הכול. לרכב על סוסים, להמשיך לרקוד בלט, לטפל בארנב, לעבוד… איזה מרגיז, הלוואי שהייתה לי חברה עשירה כזו, שבמקום לעבוד הייתה מבקשת כסף מההורים שלה, וזהו. מיכלי אף פעם לא מבקשת. לא יודע אם זה משום שלהורים שלה אין הרבה, או שאולי זה בגלל שהיא אוהבת להרגיש עצמאית, מועילה.
בכל פגישה אתה אני מרגיש שאסור לי לנשום. נשימה אחת ארוכה מצדי, והיא פוצחת בנאום: “נו מה, איתן? מה אתה יושב לי פה ומתבטל? בוא נעשה משהו מועיל.”
נשבע לכם, לפעמים היא ממש מבהילה אותי. היא מזכירה לי ‘פאק מן’ כזה שרץ מהר, וטורף, וקונה ורוצה הכול מהכול עוד ועוד. ולי אין כלום לתת לה; מה יהיה? בסוף היא תעזוב אותי, אני מרגיש את זה.
בדיוק כשחשבתי את המחשבה הזו, נכנסה לבית שלנו מישהי מדהימה עם ריח…ריח כזה של…של…..אני יכול להישבע שהיה לה ריח של כסף.
אוראל – :
מהממם! מעניין, מתי יצא הפרק הבא?