החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על זוהר אביב

דבר הסופרת להורי הקוראים: להורים הנכבדים שלום, אני כל כך שמחה שנכנסתם לאתר והגעתם אלי, אני כמהה לגרום לילדכם הנאה, וכן להקנות להם ערכים חשובים. הסדרות שלי- חבורת כוח המוח, יד הפלא, כוח הלב, ומסע מצמרר בטח מוכרות לילדכם. באתר ... עוד >>

חבורת כוח המוח 18 – נלחמים בשד האלימות

מאת:
הוצאה: | 2007 | 148 עמ'
קטגוריות: ילדים ונוער

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

39.00

רכשו ספר זה:

פריצה לכיתה, סְטירה למורה, גניבות וזיוף ציונים – האלימות חוגגת בכיתה של חבורת כוח המוח. אייל קורן, ראש החבורה, מעוּניין להתחיל מייד בחקירה, אלא שחֵרֶם מוזר מצַד בני החבורה מעכב אותו.
מי יזם את החרם? מי גרם לכל מקרי האלימות בכיתה? האם השֵדים מהגיהינום הם האחראים למתרחש? מהו הנֵס המדהים שפקד את אייל? ומיהו הידיד החדש של ליטל? על כל אלה ועוד, בספר בילוּש מרתק נוסף בסדרה רבת–המכר האהובה מאוד על הילדים.
זהו ספרה ה-40 של זוהר אביב. סְדָרוֹת נוספות של המחברת, הרואות אור בהוצאת מודן: ‘יד הפלא', ‘כוח הלב', ‘מסע מצמרר'.
זוהר אביב, נשואה ואם לשניים, עורכת מִפְגשִָים בבתי–ספר סביב יצירתה, מנחה קבוצות הורים ומלמדת כתיבה ודְרָמָה.

מקט: 4-20-51648
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


פרק 1
הגָר מרגיזה

חג פורים, חג פורים, חג גדול לילדים, והכי גדול לחבורת כוח המוח – החבורה שבה חברים ליטל, אריק וניב וכמובן אני, אייל קורן הגדול מכולם, ראש החבורה החלשה בשרירים אבל חזקה במוח.

לא תאמינו.

אני והחבורה הצלחנו להתגבר על השדים מהגיהינום ולעצור את מסע האלימוּת ששטף את בית־הספר שלנו מאז הגיעה אלינו המורה הגָר.

המורה הזו, הגָר, עיצבנה אותי מהיום הראשון שהגיעה לכיתה.

באותו בוקר, בערך חודש לפני פורים, עמליה המנהלת נכנסה לכיתה והודיעה שתכף תיכנס מורה חדשה, מורה שתחליף את כּוֹכָבָה המחנכת שלנו שיצאה לחופשת לידה.

חיכינו קִצרֵי רוח לראות את המורה הזו. מורה חדשה זה תמיד דבר מסקרן: איך היא תירָאה? איך היא תתנהג? איך נסתדר? האם היא קשוחה או חביבה? האם יש לה קול של מפַקד בצבא או קול רך ונעים כמו של גננת?

עמליה יצאה, ואל הכיתה נכנסה אישה שנראתה כמו אסתר המלכה, גבוהה, זקופה ואצילית, עם שיער חום גולש ומשקפי שמש לבנים.

"שלום, שמי הגָר מועָלֶם," היא אמרה, וניב מהחבורה, שיושב לפנַי, הסתובב אלי ולחש לי מייד שהוא לא יוכל להתרכז בשיעור כשיש מולו יופי כזה מהמם.

"חשוב לי להגיד שאני לא כוכבה," פתחה הגָר ואמרה בקול קשוח. "אצלי יש חוקים אחרים."

כולנו הבטנו זה בזה, מנסים לנחש את המשך דבריה. לא היינו צריכים לחכות יותר מדי זמן, כי הגָר המשיכה.

"אני עורכת מבחנים שלוש פעמים בשבוע–"

"מה? לא יכול להיות! מה פתאום…" נשמעו קריאות תדהמה מכל עֵבר.

ליטל, החברה שלי, שהיא מומחית בענייני זכויות תלמידים, קמה ואמרה, "רגע המורָה, אבל בבית־ספר יסודי מותר לעשות רק שני מבחנים בשבוע."

"איך קוראים לָך?" שאלה הגָר.

"ליטל."

"ובכן ליטל, מהיום והלאה תשכחי מכל החוקים שאת מכירה. אצלנו בכיתה הכול יהיה שונה. הכיתה הזו עומדת להיות הכיתה המצטיינת של כל הזמנים, אתם תגיעו להישגים שמעולם לא הגיעו אליהם בבית־הספר הזה."

ליטל הפנתה אלי מבט שואל. החזרתי לה מבט נדהם, כי גם אני לא הבנתי את ההתלהבות המוגזמת של הגָר. עד עכשיו היינו כיתה ממוצעת. טוב, אולי טיפה מעל הממוצע. בזכותנו, בזכות חבורת כוח המוח שהעלתה את הממוצע של הכיתה. וזה היה יפה ומספיק בהחלט. מה היא רוצָה מאיתנו?

"אני רוצָה שכל ילד ייקח את עצמו בידיים. מי שצריך עזרה, אני ממליצה לו לקחת שיעורי עזר. אני לא מוכנה שאף אחד יישאר מאחור, כולנו דוהרים יחד על הסוס–"

"המורה, ואם מישהו ייפול מהסוס?" גיחך ניב.

הגָר לא צחקה. להפך, היא התרגזה. "אני לא מוכנה לשמוע אפילו על אפשרות כזו. בעוד חודש, בדיוק בחג פורים, אני מתכוונת לערוך לכם מבחן מסַכם, ואתם תראו שכולכם תגיעו אל המטרה. אתם תגיעו להישגים שעמליה לא חלמה עליהם בבית־סִפרָהּ, והילדים שיקבלו את הציוּנים הטובים ביותר, יזכו לבוֹנוּס מיוחד – כרטיסים ליום כיף בסוּפֶּרלֶנד."

"סליחה, המורה, אבל למה כל כך חשוב לך שנגיע להישגים מופלאים?" שאלתי.

"איזו מין שאלה זו? אני מורה ומחנכת, ואתם תלמידים, ואני רוצָה שנִשאַף למצוּינוּת. שום דבר לא יעצור אותנו, אתם שומעים? כלום. תדמיינו שאנו במירוץ לעבר קו הסיום שבו הממוצע הכיתתי יהיה 100, לא פחות."

"ומי שלא יצליח, המורה?" שאל רותם גרוס, ילד גדול מְמַדִים והכי עצלן בכיתה – אף פעם לא מכין שיעורים, מקבל מדֵי פעם 'נכשל' ולא נראֶה שאכפת לו.

"שאלה יפה. אז זהו, שאין אצלי 'נכשל'!"

"ואם בכל זאת?"

"אין בכל זאת! אל תעלה את האפשרות הזו בכלל, אתה שומע? ועכשיו תוציאו דפים, בוחַן פֶּתע. אני רוצה לראות היכן אתם עומדים בכל המקצועות שאני אחראית להם."

"מה בוחן פתע, המורה?" התעוררה אגם טישלר הצנומה שיושבת לידי. אגם היא ילדה מוזרה, תמיד מנומנמת כזו, כאילו אין לה כוח לִחְיות. יש לה עיניים גדולות כחולות ושיער אדמדם שגולש גלים גלים. מאחורי השיער הזה היא מסתתרת כשמתחשק לה להירדם באמצע השיעור. בשנה שעברה היא היתה אחרת, היפראקטיבית, שובבה, אבל השנה היא השתנתה. היא אדישה כזו, בקושי לומדת, בַּמבחנים מעתיקה ממני, ובכל זאת לא מצליחה להוציא יותר מציוּן 80.

"אני לא מבינה אתכם, אתם לא מבינים עברית? אמרתי בוחן פתע, אז בוחן פתע. תוציאו דפים בבקשה! ומספיק עם השאלות!" כעסה הגָר.

"מה בוחן? לא רוצים בוחן…"

"כולם עושים חזרות לַהופעה של פורים בחוץ, ורק אנחנו… בוחן!"

"לא רוצים!"

מכל עבר נשמעו קריאות, תחילה בלחישה אבל אחר כך בקול רם יותר ויותר, כמו גל שהלך והתרומם ואִיים להַטבִּיעַ את הגָר תַחתָיו.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “חבורת כוח המוח 18 – נלחמים בשד האלימות”