הוריו של איל, מנהיג חבורת כוח המוח, קונים לו חיית מַחְמָד, ארנב לבן. איל מעניק לו את השם יוּפִּיטֶר ונקשר אליו מאוד. יופיטר גדל בפינת החי של בית־הספר, ואיל לוקח על עצמו את תפקיד האחראי על פינת החי כדי שיוכל לטפל בארנב שלו. אלא שיום אחד מגיע איל אל פינת החי ונדהם. המחזה שנגלה לעיניו הופך את עולמו על פיו, ואיל נכנס לסַעֲרַת רגשות שמעמידה את החבורה בפני סכנות רבות.
ספר נוסף בסדרת המתח המרתקת "חבורת כוח־המוח", המעודדת לשימוש במוח ולא בכוח, מבית היוצר של הסופרת זוהר אביב, שספריה הפכו לרבי־מכר.
חסר במלאי
על זוהר אביב
דבר הסופרת להורי הקוראים: להורים הנכבדים שלום, אני כל כך שמחה שנכנסתם לאתר והגעתם אלי, אני כמהה לגרום לילדכם הנאה, וכן להקנות להם ערכים חשובים. הסדרות שלי- חבורת כוח המוח, יד הפלא, כוח הלב, ומסע מצמרר בטח מוכרות לילדכם. באתר ... עוד >>
חבורת כוח המוח 16 – מסתורין בפינת החי
מאת: זוהר אביב
מעברית: יונת יזרעאלי | הוצאה: מודן | 2005 | 152 עמ'
קטגוריות: ילדים ונוער
הספר זמין לקריאה במכשירים:
0.00 ₪
מקט: 4-20-50893
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
הוריו של איל, מנהיג חבורת כוח המוח, קונים לו חיית מַחְמָד, ארנב לבן. איל מעניק לו את השם יוּפִּיטֶר ונקשר […]
פרק 1
חיית מחמד
היי כולם. מה שלומכם? כאן איל קורן, מנהיג חבורת ׳כוח המוח׳. אתֶם כבר מכירים אותי ואת החבורה שלי, נכון? איתי בחבורה: אריק, ניב, ליטל וגל (השוּתף הסודי). לכולנו יש כוח במוח ולא בשרירים.
אתם בטח חושבים שאִם אני ראש חבורה, אז ממש כיף לי. מי מכֶּם שחושב כך, טועה. המצב שלי רע. אני סובל. למה? כי יוּפיטֶר, הארנב המתוק שלי, נחטף! כן־כן! ממש נחטף! ואני חושד עכשיו בכולם, בכל מי שנמצא סביב, אפילו בבנֵי החבורה שלי אני חושד. אני משתגע מדאגה ליופיטר.
טוב, טוב… אני שומע אֶתכם… אתם רוצים שאירגע ואתחיל מהתחלה, אז בסדר. הכול התחיל לפני חודש. הייתי מאוד עצוב. מי מכֶּם שקרא את “כוח המוח 15”, יודע למה. הייתי עצוב משום שליטל החבֵרה שלי עזבה אותי. הייתי כל כך עצוב, שחשבתי לפרוש מהַבחירות למועצת התלמידים. אבל אז ניגשתי לַיועצת, סיפרתי לה הכול, והיא נעצה בי עיניים כחולות מאחורי משקפיים נוצצים, ואמרה לי שני דברים חשובים:
“איל, כדי לצאת ממצב־רוח רע, חייבים להיות עסוקים. ולכן אני ממליצה לך לקחת את התפקיד במועצת התלמידים, כי זה יעסיק אותך. חוץ מזה, אני ממליצה לך גם לאמֵץ חיית מחמד, חיה שתוכל ללטֵף, חיה שתאהב אותך ותעזור לך להתגבֵּר על עֶצב הפרידה מליטל.”
שמעתי בקול היועצת. ניגשתי לכוכבה ואמרתי לה שאני לא פורשׁ. שתרשום אותי שוב בתור מוּעמד למועצת התלמידים. וכשחזרתי הביתה, אמרתי לאמא שאני רוצה ארנב. ארנב מתוק, לבן ונקי, כמו ההוא שראיתי פעם בחנות ׳כל חי׳ במרכז העיר.
אמא לא הסכימה.
“ארנב,” התעקשתי.
“מה ארנב?” שאלה אמא.
“אני רוצה ארנב.”
“אה… איל, תשכח מזה מייד, אמרתי לך שאני לא רוצָה בעלי־חיים בבית, נכון?”
“ארנב,” מילמלתי.
“איל, בפעם שעברה ביקשתָ כלב. קיבלת כלב. הבטחת שתטפל בו, אבל לא היה לך זמן והכול נפל עלי.”
אמא צודקת. מאוד רציתי לטפל בכלב, אבל לא היתה לי דקה בשבילו מרוב תעלומות, וּבסוף נאלצנו למסור אותו לדודה שרי. המקרה הזה היה לא נעים כי בר כבר נקשרה אליו, וגם אני ואבא, וגם קצת אמא, וכולנו היינו עצובים אחר כך.
בכל זאת לא ויתרתי.
“ארנב.”
אמא מיהרה להזעיק את אבא לעֶזרה.
“תגיד לו בבקשה. הוא שוב התחיל עם הקטע הזה של בעלי־חיים. קודם זה היה כלב, עכשיו ארנב, מה יהיה?”
“איל, אולי תוותר? אתה יודע שאמא לא אוהבת את הבלגאן והלִכ…”
“ארנב.” לא נתתי לאבא לסיים את דבריו.
“מאיפה קפץ לך הרעיון הזה? מה פתאום ארנב עכשיו?” שאלה אמא.
“היועצת המליצה לי.”
“היועצת המליצה?” שאלה אמא והחליפה עם אבא מבטים.
“אלנב… אלנב… אלנב…” מילמלה בר, אחותי, שמאז שהתחילה לדבֵּר, היא לא מצליחה לבטא את האות ר׳ ואומרת במקומה ל׳…
ההורים שלי הביטו בה ובי. איך אני אוהב שֶׁבּר מתייצבת לטובתי, כי היא הכי משפיעה על ההורים שלי. לבסוף אמא אמרה, “טוב. אם היועצת המליצה, אז בסדר…”
“כן… זה כאילו החלטה מִגבוה,” אמר אבא.
“יש!” שמחתי, למרות ששיערתי שההחלטה היא לא מגבוה אלא מנמוך, בעצם נמוכה, כלומר בר. אבל מה זה חשוב מאיפה, העיקר שיהיה לי ארנב.
“רגע. אבל תבטיח לי שהוא יהיה בארגז. אם פעם אחת הוא יוצא מהארגז, הוא עף מכאן. בלי רגשנות. אתה מסכים לזה?” אמרה אמא.
“טוב,” אמרתי.
והם קנו לי ארנב. מתוק, לבקן עם עיניים ורדרדות כאלה. והוא באמת עזר לי, בדיוק כמו שהיועצת אמרה. בכל פעם שנזכרתי בליטל, רצתי אליו וליטפתי אותו. וקראתי לו יוּפִּיטֶר, כי הוא כמו כוכב צֶדֶק שלי, והוא יפה כמו אֵל יווני. הוא הרגיע אותי והצחיק אותי… ואהב אותי כי הִצלתי אותו תמיד בַּזמן מידיה של בר, שנהגה למעוך אותו מרוב אהבה.
אחרי שבועיים של כיף הוא נעלם מהארגז.
“יופיטר, איפה אתה?” קראתי בקולֵי קולות.
הייתי חייב למצוא אותו לפני שאמא תגלֶה שהוא יצא מהארגז וּתמהֵר למסור אותו.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “חבורת כוח המוח 16 – מסתורין בפינת החי”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות