החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

קלפים במנזר

מאת:
הוצאה: | 2019 | 124 עמ'
זמינות:

30.00

רכשו ספר זה:

במנזר בהרי ירושלים, בשלהי החורף, מתכנסים שמונה עשר אנשים, גברים ונשים, לסוף שבוע של משחק קלפים. חברי הקבוצה זרים זה לזה, והמכנה המשותף היחיד שלהם הוא היותם פנוים ופנויות.
בכתיבה ישירה, חשופה ונוגעת, נפרם המרקם העדין של מערכות יחסים בתוך טקסט ספרותי, שדמיון ומציאות משולבים בו יחדיו, עד כדי טישטוש ביניהם.

מקט: 4-575-565
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


גיורא

בשעות הצהריים גיורא יוצא מביתו במושב, הפעם לא בבגדי העבודה הכחולים שהוא רגיל ללבוש בכל בוקר בדרכו לחממת הפרחים, אלא בבגדים שהוא שומר לאירועים חגיגיים.

מניח בבגאז’ את התיק שהכין מראש, מתיישב, מתניע את הרכב ושם פעמיו לירושלים. בכניסה לעיר מזדקפים לעיניו בהדר הרי הבירה, הוא חולף בקלות על שרשרת ההרים, על פני בנייני האומה, ממשיך לאורך גן סאקר, פונה שמאלה לכיוון כיכר צרפת, ומאט על מנת להביט בטחנת הקמח. עתה הוא בלב ליבה של שכונת רחביה. הרכב נע באיטיות לאורך רחוב שמואל הנגיד. מלפניו מתנוסס מגדל השמירה הישן שמעליו תלוי פעמון המנזר. “יופי, הגענו,” הוא מכריז ועוצר את הרכב. הצצה מהירה בשעון: ארבע אחר הצהריים. מצוין.

אל המפגש הגיע בדרך מקרית ולא מתוכננת. קרובת משפחה, שתמכה בו בשנות מחלתה של אשתו, סיפרה על מרכז טיפולי שמקיים מפגשים ייחודיים לפנויים ופנויות. “הם טובים,” אמרה, “זו מסגרת שאני ממליצה לנסות, והוסיפה, “הגיע הזמן שיראו אותך, די להתחבא בחממות שלך.”

חמש שנים חלפו מאז התאלמן, חמש שנים של הסתגרות, חמש שנים שבהן לא יכול אפילו לחשוב על קשר חדש, חמש שנים שבהן היה עסוק באיסוף השברים שלו, של ילדיו, של משפחתו. את מרב זמנו השקיע בעבודה בחממות במשק הקטן שלו.

המפגש הראשון עם רוחמה היה בתל אביב. היא לחצה את ידו בחום, הזמינה אותו להיכנס פנימה למשרד והובילה אותו אל שולחן משרדים מפואר. הוא הרשים אותה: גבר בן חמישים, מיושב, רציני, בעל פנים נעימות, ידיים רחבות ומוצקות, אצבעות חטובות וקצרות כמו של איכר. רוחמה פתחה קלסר שהיה מונח על שולחן והוציאה כמה דפים מהודקים. הוא הציץ וקרא את הכותרת הראשית בעמוד הראשון: “קבוצת פנויים פנויות במנזר בירושלים”, ובסוגריים: “תקנון זמני”. רוחמה שלפה דף אחד. “זה שאלון ראשוני, בוא תמלא אותו בפרטים האישיים שלך.” גיורא החל למלא את השאלון.

“נראה לי שאתה מתאים להוביל את מרתון הפנויים-פנויות, למרות חוסר ניסיונך. אתה גבר נבון, אינטליגנטי ומלא מוטיבציה, הייתי רוצה שנבדוק את האפשרות הזו לעומק.”

גיורא הופתע מעט, הוא לא היה מוכן לזה. נראה לו מתיש ומבהיל לקחת על עצמו אחריות כזו על אנשים שאינו מכיר. רוחמה קלטה את ההססנות ומיהרה להוסיף, “מובן שאהיה שם ואעזור לך לאורך כל הדרך. בקבוצת המשתתפים אתה תקבל תפקיד מרכזי – תהיה אחראי ללוח הזמנים ולהתנהלות הקבוצה. תהיה משתתף-מנחה.

“זוהי גישה שונה מהדרך המקובלת של הנחיית קבוצות. תיווך ללא סיוע מקצועי של גורם חיצוני. כך יש סיכוי רב יותר לדינמיקה פורייה ופתוחה בין האנשים…”

שניהם שתקו. גיורא הנהן בכובד ראש, ורוחמה פנתה לעסוק בעניינים הטכניים, הבטיחה לתת לו חומר קריאה, ואם צריך גם אוזן קשבת ושיחות מקדימות. באותו רגע נכנסה המזכירה ובידה מגש עם שני ספלי קפה רותח. גיורא חשב שהקפה הגיע בדיוק בזמן, כל כך נזקק לקפה. רוחמה המשיכה ופרשה בפניו את התוכנית המפורטת שכבר הגתה עם הצוות, כולל הצוות הטכני, האחראי לתפעול האירוע. “הם כבר כמעט סגרו הכול עם המנזר, יש בו אגפים ואולמות המיועדים לכינוסים ולאורחים ללינה, נביא לשם קייטרינג שיוגש באולם המיועד לכך לאורך כל שלושת ימי הסדנה. יהיו גם קפה, עוגות ועוגיות וסעודת ערב שבת חגיגית. העסק שלנו מציע לפנויים ופנויות מרחבי הארץ מרתונים סביב נושא מסוים. זה מודל ייחודי שאנחנו פיתחנו בהשראת עבודות קבוצתיות שהעתקנו מהאנגלים,” סיפרה לגיורא. “המטרה לרכך את הדינמיקה, להימנע ממילים ומפעילות שנתפסות כמעוררות קושי והסתייגות מבחינת הקהל. אנחנו חושבים שהכוח של האירוע הוא במפגש הבלתי אמצעי והאינטנסיבי בין המשתתפים במשחק הקלפים, כשהציר המרכזי הוא חוויה משותפת של משחק, המהווה מכנה משותף רחב ולא מאיים.”

גיורא מבולבל מכל המידע שהיה עליו לקלוט בזמן קצר, ועם זאת חש שזו הזדמנות להשתתף באופן פעיל בפעילות של פנויים ופנויות. ידע כי הגיע הזמן לעורר מחדש את הגעגוע למגע נשי. גיורא מחליט לקחת את האתגר בשתי ידיים, במחשבה שחוויה כזו אולי תחולל שינוי בחייו, תרחיק אותו מעיסוקיו הטריוויאליים, תוסיף עניין, עומק, חדות ופרספקטיבה על החיים.

כעת השעה ארבע – ה”מאני-טיים”. הוא מחנה את רכבו בחנייה, יוצא מהרכב, נעמד ומשתהה מול הבניין, שנראה מבחוץ כמו מצודה מלכותית, עשוי כפאזל שהוטלא במהלך מאות שנים. הגג לא שופץ כהלכה, נראה כאילו עוד רגע יתפוררו חלקיו, או שמא בכוונת מכוון נותר כפי שהוא עוד מתקופת בנייתו בזמן הטורקים. נעמד על הסף ומסתכל סביבו, משתהה בעיניו על השעונים והאורלוגינים העתיקים ניצבים בכל פינות האולם בגדלים ובצורות שונות, קוצבים את הזמן בתקתוקיהם הנשמעים גם מחוץ למנזר. כמה נזירות חולפות על פניו, משמרות בקפידה על דממה ששוררת במקום. הוא יורד למרתף, ליבו פועם מהתרגשות. בדרכו למטה פוגש חמישה אנשי תחזוקה שהקדימו להגיע לסדר את המקום. מתארגנים להעלות שולחנות וכיסאות למעלה.

רוחמה מבחינה בו ומחייכת, מציגה אותו לשאר הצוות, לוחצת את ידו. גיורא מניח בצד את המזוודה ומצטרף אל צוות התפעול העמל על הכנת המרחב. עדיף מבחינתו להעביר את הזמן בעשייה מאשר לשקוע בחששות ובמחשבות על ניהול הקבוצה שלקח על עצמו. ברקע נשמע ללא הרף קולה של רוחמה, מאיצה בעובדים ומזכירה שנותרו רק שעתיים עד למפגש. הוא מנקה את האולם הרחב, מעביר מטלית לחה על הכיסאות ועל השולחן המרכזי, עוזר לסחוב את מכל הקפה לפינת הכיבוד.

כמה דקות לפני שש בערב גיורא וצוות ההפקה בניהולה של רוחמה גומרים לסדר את האולם.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “קלפים במנזר”