כציפור במעופה

בִּמְקוֹם הַקְדָּמָה

נִתַּן בְּיָדִי שׁוֹפָר

אֵינִי בְּטוּחָה שֶׁהִשְׂכַּלְתִּי לִתְקֹעַ בּוֹ.

יָמִים עָפוּ כְּצִפֳּרִים

בִּנְתִיבִים נַעֲלָמִים מֵעֵין אָדָם

גַּם אִם לְעִתִּים נִצְבְּעוּ

בְּאָדֹם

אוֹ

בְּשָׁחֹר.

מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה שִׁגְרָה שֶׁל מַמָּשׁ

נְטוּיָה מֵעָלַי.

יָמַי הָיוּ אֲרֻכִּים אוֹ קְצָרִים

עַל פִּי הָאוֹר

שֶׁשִּׁנָּה מִדַּת צִלִּי,

 גַּם עַל פִּי הָעֲנָנִים

שֶׁקָּצְבוּ לִי זֹהַר אוֹ חֲשֵׁכָה.

נִתַּן בְּיָדִי שׁוֹפָר

נִסִּיתִי לְהָפְכוֹ לְחָלִיל

וְהָיְתָה בִּי אֱמוּנָה שֶׁקּוֹלוֹ הֶעָדִין

יִגְבַּר עַל קוֹל הַצְּפִירָה.

לֹא חֲלִילִים הִפִּילוּ חוֹמוֹת, יָדַעְתִּי,

וּבְכָל זֹאת.