החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

עיונים באונקלוס

מאת: ,
מאנגלית: יהושע רבינוביץ | הוצאה: | 2013 | 465 עמ'
קטגוריות: יהדות, עיון
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

בראשם של כל אלפי התרגומים לתורה עומד תרגום אונקלוס, תרגום ארמי שחובר לפני יותר מאלף ושש מאות שנה. חכמי התלמוד מבטיחים שהלימוד המעשיר של "שניים מקרא ואחד תרגום (אונקלוס)" יזכה את הלומד באריכות ימים.

ברוח זו, שניים מוותיקי מלמדי המקרא וחוקריה, הרב ד"ר ישראל דרייזין והרב ד"ר שמחה מ´ וגנר (ז"ל), פרסמו בהוצאת "גפן" סדרת ספרים בת חמישה כרכים בשם: Onkelos on the Torah Undersanding the Bible Text. ספרים אלו מכילים תרגום לאנגלית של תרגום זה, ובנוסף פירוש רציף ומקיף לתרגום. יצירה מקורית זו הנגישה את תרגום אונקלוס הארמי לקהל דוברי אנגלית בפעם הראשונה.

כעת הרבנים וגנר ודרייזין ממשיכים בעבודתם ומגישים את תרגום אונקלוס לקהל דובר עברית. ספר זה, "ﬠיונים באונקלוס: המתרגם הגדול לתורה", הוא תרגום לﬠברית של הספר Understanding Onkelos: The Greatest Bible Translator אשר יצא בארה"ב בשנה 2012 בהוצאת ׳׳תרגום׳׳ָ ספר זה הוא כרך נלווה לסדרת ספריהם ﬠל התרגום ומתמקד במתודיקה של המתרגם ומפרש כיצד הוא התייחס לתיאורי האל המופיﬠים במקרא (במיוחד התיאורים המאנישים), לדימויים שלילײם של אבות האומה הישראלית, לביטויים מקראיים סתומים ולﬠוד נושאים רבים. ספר וה מﬠמיק את הבנת הקורא בדברי התורה, ברוח חכמי התלמוד והפוסקים שכה הﬠריכו תרגום ארמי זה.

מקט: 4-351-229644
מסת"ב: 978-965-229-644-3
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


הקדמה

בשנים האחרונות הוצאנו לאור את חמשת כרכיו של ספרנו "אונקלוס על התורה" (Onkelos On The Torah; Understanding the Bible Text, 2005-2012). בספרים אלה תירגמנו את דבריו של אונקלוס לאנגלית, פירשנו את סגנונו וערכנו השוואות בינו לבין מתרגמים ופרשנים אחרים. אנו שמחים מאוד שספרים אלו התקבלו בחיוב בקרב הלומדים והחלטנו להשלימם בספר נוסף אשר יבחן את תרומתו האדירה של אונקלוס להבהרת התורה, ובכך יעזור ללומד להעמיק את תפיסתו והבנתו בתורה.

ספר זה הוא הספר אשר בידיכם, עיונים באונקלוס: המתרגם הגדול לתורה.

התרגומים לתורה בראי ההיסטוריה

רמב"ם, בספרו משנה תורה, סובר שהמקורות לתרגומים הארמיים לתורה החלו להיווצר, ככל הנראה בעל-פה, עם עזרא הסופר במאה הרביעית או החמישית לפנה"ס והסתיימו עם התרגומים הארמיים לתורה שהועלו על הכתב שנים רבות לאחר מכן. עזרא ראה שרק מעטים מבין עולי בבל, דוברי הארמית, הצליחו להבין את התורה בשפה העברית. הוא חוקק קריאה ציבורית של התורה שבה יהיה גם תרגום בו-זמני לארמית על-ידי "מתורגמן". במעמד זה היו קוראים כמה פסוקים בעברית, ולאחר מכן היה המתורגמן מתרגם את הקטע לארמית, וכך היו ממשיכים על לסיום הפרשה כולה.[1]

עזרא חולל כנראה דמוקרטיזציה של החינוך היהודי על-ידי הקמתו של מעמד חדש של פרשני התורה הנקרא "סופרים". סופרים אלו היו בעלי ידע תורני נרחב, והחליפו את הכהנים כמורי העם.

צעדים אלה שנקט עזרא היוו את הבסיס לתפוצה רחבה יותר של ידיעת התורה בקרב העם על-ידי תרגום ופרשנות.[2]

מתי נכתבו התרגומים הראשונים?

התרגום העתיק ביותר לארמית שנמצא היום בידינו הוא קטע פרגמנטארי שהתגלה בקומראן. יש לנו רק קטעים ממנו, והוא מתוארך לשנים שלפני חורבנה של קהילת היחד בקומראן, בשנת 68 לספירה.[3] לכן, אפשר לומר בביטחון שהיה תרגום שהועלה על הכתב והיה בשימוש במאה הראשונה או השנייה לפנה"ס. יש בידינו קטעים מתרגומים אחרים, מתקופות מאוחרות יותר, כולל קטעים שהתגלו בגניזת קהיר שבמצרים, אך אין לנו אפשרות לאמת את תיארוכם.[4]

שלושה תרגומים על כל התורה

היום יש בידינו שלושה תרגומים ארמיים על כל התורה. הראשון, ובו בעיקרו נעסוק בחיבור זה, הוא תרגום אונקלוס. תרגום זה הוא מילולי. התרגום השני שונה מאוד מהקודם, וניתן למצוא בו הרבה חומר אגדי. תרגום זה נקרא על-ידי החוקרים "המכונה-יונתן" או "המיוחס-ליונתן", מפני שהוא יוחס בטעות לתנא יונתן בן עוזיאל, שמעולם לא חיבר תרגום לתורה.[5]

האחרון, תרגום "נאופיטי", הכניס אף הוא הרבה מן האגדה לתרגומו. קיימת מחלוקת בין החוקרים בקשר לתיארוכם של התרגומים נאופיטי והמיוחס-ליונתן.

על ספרי הנ"ך השונים יש תרגומים ארמיים אחרים.

הערצת חכמים כלפי אונקלוס

רק על תרגום אונקלוס סמכו חז"ל את ידיהם לקבלו כתרגום הארמי המוסמך לתורה. תרגום זה קיבל את הסכמתם והזדהותם המלאה, והם קראו לו "תרגום דידן", התרגום שלנו.[6] עלינו להבין מדוע כה החשיבו חז"ל את תרגום אונקלוס.

יתר על כן, אם נביט לרגע מזווית אחרת, נראה שיש מן המפתיע בהסמכתם והזדהותם של חז"ל עם תרגומו של אונקלוס.

מפעל הפרשנות על תורה של הסופרים והפרושים, התנאים והאמוראים, התקיים בין השנים 500 לפנה"ס עד 500 לספירה. בשנים הללו נכתבו, חוברו ונערכו מפעלים ספרותיים כבירים כמו המשנה, התלמודים ומדרשי ההלכה והאגדה. יצירות ספרותיות אלו הן היסוד לשיטה מיוחדת להבנת התורה, שגרמה לא פעם לפילוג בין הדבקים בה לבין המסתייגים ממנה. החל מסביב לתחילת המאה השנייה לפנה"ס כנראה, שיטת לימוד זו היא מה שלמעשה הבדילה בין היהדות של חז"ל (שבמקור נקראה 'תורתם של הפרושים') ליהדות הצדוקית בימי הבית השני, ובין היהדות הרבנית לקראים בתחילת ימי הביניים. הצדוקים והקראים התעקשו לקיים רק את מה שהם ראו כמפורש בתורה, ולא את פירושי הרבנים על פסוקי התורה.

חשוב לציין שוב כי אונקלוס דבק בהבנה מילולית של התורה, אף על פי שהמסורת של התורה שבעל-פה והרחבתה בעזרת חוקים הרמנויטיים ופרשנות יצירתית, היו ליבתה של יהדות חז"ל.

אך חז"ל תמכו בהחלטה זו, וחייבו את לימודו דווקא של התרגום שהיה כה דבוק בפשוטו של מקרא; שהרי חז"ל חייבו כל יהודי לחזור על פרשת השבוע עם תרגומו של אונקלוס: חזרה כפולה על הפרשה ועל אונקלוס פעם אחת.[7]

עובדה זו יכולה ללמדנו רבות על מידת הערכתם של חז"ל את תרגומו של אונקלוס, ואת חשיבותו של לימוד התורה כפשוטה. עם כל החשיבות המופלגת שיש ללימודה של תורת חז"ל בתלמוד ובמדרשים, עדיין הרגישו חכמינו שחשוב יותר לדעת את המשמעות הפשוטה של התורה.

לצערנו, יהודים רבים מתעלמים מחיוב זה של "שניים מקרא ואחד תרגום (אונקלוס)" המופיע בשולחן ערוך ובספרי ההלכה.[8]

חשיבותו של תרגום אונקלוס

ההערצה הדתית כלפי אונקלוס המשיכה עם השנים. רש"י (ופרשנים אחרים) כותבים שתרגום אונקלוס ירד למשה בהר סיני יחד עם התורה שבכתב![9]

כוונתם כנראה לומר שתרגום אונקלוס הוא טקסט קדוש ושיש להעריכו כאילו הוא ניתן בסיני. זוהי אמירה מרשימה ומשמעותית. זוהי הסיבה שרש"י, רמב"ן, כל מפרשי המקרא הקלאסיים והרבה מהמפרשים המודרניים פנו לתרגום אונקלוס בחפשם אחר פירוש מוסמך לתורה.

מי אתה, אונקלוס?

באילו שנים חובר תרגום אונקלוס ואיך נקרא מחברו? ראשית, עלינו לתקן טעויות נפוצות על אודות מחבר תרגום זה. אונקלוס לא היה גר ולא בנם של גרים. הוא לא היה אחיינו של טיטוס או של כל קיסר רומי אחר. כנראה שהוא חי הרבה אחרי המאה השנייה לספירה, ולא היה תלמיד של רבי אליעזר ורבי יהושע, תלמידי רבן יוחנן בן זכאי.

למען האמת, אין לנו אפשרות לדעת את זהותו האמיתית של מחבר התרגום המיוחס היום ל"אונקלוס", אף כי ניתן לומר בביטחון כי ה"עובדות" שצוינו למעלה שגויות. בחז"ל מצאנו מקורות שונים בהקשר הזה, ואף אצל החוקרים יש שיטות שונות.

טעויות אלה נובעות ממקור אחד ויחיד שמקשר בין אדם בשם אונקלוס הגר לבין התרגום שלנו, ומתארך אותו לראשית המאה השנייה לספירה.

מובא בתלמוד הבבלי: "אמר רבי ירמיה: אונקלוס הגר אמרו (את התרגום לארמית) מפי רבי אליעזר ורבי יהושע."[10]

יש לנו, אם כן, מסורת בבלית על אדם בשם אונקלוס, שהתגייר וחיבר תרגום של התורה לארמית בתחילת המאה השנייה בהדרכת רבותיו, רבי אליעזר ורבי יהושע.

אולם, אותו ר' ירמיה, בן אמצע המאה הרביעית, אומר בתלמוד הירושלמי:

(אמר) רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא: תירגם עקילס הגר (את) התורה (ליוונית) לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע וקילסו אותו.[11]

בין הבבלי לירושלמי יש שני הבדלים חשובים.

בבבלי: אונקלוס הגר, תרגום לארמית; ובירושלמי: עקילס הגר, תרגום ליוונית. בנוסף, בתלמוד הירושלמי מובאות אגדות על אודות ניסים שקרו לעקילס, שמיוחסות לאונקלוס בתלמוד הבבלי, ובתקופה מאוחרת יותר.

האם "עקילס" ו"אונקלוס" הם שמות של אותו בן אדם? האם אפשר לומר שמדובר כאן בשני אנשים שונים עם שמות דומים, שאחד כתב תרגום לתורה ביוונית והשני בארמית, לשניהם קרו אותם דברים נפלאים, ושניהם הם תלמידי רבי אליעזר ורבי יהושע, תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי?

יש מבין החוקרים הטוענים שאמנם חכם אחד כתב שני תרגומים שונים לתורה,[12] אך גם דעה זו לא נראית לנו סבירה.

לדעתנו סביר יותר לומר שכאשר התלמוד הבבלי שאל מי חיבר את התרגום שלנו, הוא נזכר במסורת של ר' ירמיה שעקילס תירגם את התורה ליוונית, והניח בטעות שעקילס חיבר גם את התרגום הארמי. השמות אונקלוס ועקילס זהים. כאשר כותבים את השם היווני "עקילס" (Ακύλας) בארמית, מוסיפים את האות "נ", תוספת נפוצה מאוד בארמית, והשם נהפך ל"אונקלס".

בספר זה נציע תזה אחרת לגמרי באשר למוצאו ותיארוכו של המחבר למה שנקרא היום "תרגום אונקלוס לתורה".

מתי באמת נכתב תרגום אונקלוס ומי כתב אותו?

מחבר-שותף של סדרת הספרים על תרגומו של אונקלוס לתורה ושל ספר זה, הרב ד"ר ישראל דרייזין, היה הראשון שטען שהתרגום שיש בידינו היום, המיוחס לאונקלוס, חובר בסוף המאה הרביעית.[13]

ד"ר דרייזין חקר את כל אלפי המקרים שבהם מופיע בתרגום אונקלוס תרגום לא מילולי. הוא השווה בין שינויים אלה לבין מדרשי התנאים שנערכו עריכה סופית בסוף המאה הרביעית. בעקבות מחקר זה הוא גילה שתרגום "אונקלוס" השתמש ב קביעות בכל מדרשי התנאים. לעתים אף העתיק אונקלוס במדויק פירושים המשקפים את המשמעות הפשוטה של הטקסט המקראי, אשר נמצאים בעריכה הסופית של המדרשים בראשית רבה, מכילתא, ספרא, ספרי וספרי זוטא. אכן, קיימים קטעים מתוך המדרשים האלה שנכתבו לפני השנה 400 לספירה, אך ברור שאונקלוס השתמש בחומר שנמצא אך ורק בעריכתם הסופית של המדרשים הללו, והם לא נערכו סופית עד סביבות השנה 400. לכן, מוכרחים אנו לומר שזמן חיבורו של התרגום שלנו הוא בסופה של המאה הרביעית לספירה. לפיכך, ד"ר דרייזין מסיק שאנחנו לא באמת יודעים מי כתב את התרגום המיוחס לאונקלוס; אך דבר אחד כן ברור: הוא לא חובר לפני סוף המאה הרביעית. דבר זה אף מסביר מדוע התרגום לא נזכר בחיבורים לפני תקופה זו, כולל המדרשים הקדומים והתלמוד הירושלמי.

במהלך ספר זה נתייחס ל"מחבר התרגום", "מתרגם אונקלוס", "בעל התרגום" או "המתרגם שלנו", מכיוון שאנחנו לא יכולים לקבוע בביטחון את שמו של האדם שכתב את התרגום שאנו קוראים לו "אונקלוס".

הרב ד"ר דרייזין היה גם החוקר הראשון שחידש שכל פרשני המקרא עד המאה השלוש-עשרה הכירו בכך שתרגום אונקלוס הינו תרגום בלבד, שאינו כולל חומר תיאולוגי, אגדי או הלכתי. החכם הראשון שחשב שאכן אפשר למצוא חומרים כאלו בתרגום אונקלוס הוא רמב"ן.[14]

בואו נשים לרגע את עניין התיארוך בצד…

ייתכן שלחוקרים חשוב מאוד לדעת אם מה שאנחנו מכנים תרגום אונקלוס נכתב בתחילת המאה השנייה או בסוף המאה הרביעית, ומה היה שמו המדויק של מחבר תרגומנו. אך למרבית האנשים מה שחשוב הוא שקיים תרגום "מוסמך" לתורה, שחז"ל ציוו ללמדו מדי שבוע, ושאנחנו מכנים אותו זה שנים רבות בשם "תרגום אונקלוס".

בחוגים רבים נוהג זה של "שניים מקרא ואחד תרגום (אונקלוס)" התקיים במשך אלף ושש מאות השנים האחרונות. לאורך הדורות קבעו חכמי ישראל שהדרך הטובה ביותר להבנת משמעותה המילולית של התורה היא עיון בתרגום אונקלוס, וזאת למרות אלפי השינויים שיש בינו לבין התורה.

בפרקים הבאים ננסה, בין השאר, לתת הסבר לפעמים (הרבות!) שמתרגם אונקלוס סטה מן התרגום המילולי.

בעזרת הספר שלפניכם נקיים יחד את מצוות חז"ל, "שניים מקרא ואחד תרגום (אונקלוס)", ונעמוד על תרומתו האדירה בהבנת התורה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “עיונים באונקלוס”