החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

עיר השמש

מאת:
מאיטלקית: ארנו בר | הוצאה: | 2007 | 105 עמ'
קטגוריות: מבצעי החודש, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

אחת האוטופיות היפות והנועזות שנכתבו אי פעם. היצירה המרתקת הזו כתובה כדיאלוג פילוסופי עתיר דמיון, תבונה ורגש, והיא שימשה מקור השראה להוגי דעות חברתיים, למהפכנים ולמתקני עולם בכל הזמנים, מאז ראתה אור בתחילת המאה ה-17. הספר השפיע רבות על מבשרי הסוציאליזם במאה ה-19 ובכלל זה על היהודים שבהם. הספר כתוב במתכונת של דיאלוג פואטי.

טוֹמאזוֹ קַמְפַּנֶלָה (1639-1568), נזיר איטלקי, הגה וכתב את "עיר השמש" בצינוק אפל שהיה כלוא בו בעוון פעילות חתרנית, בתקופה חשוכה בתולדות אירופה. הוא נידון למוות, אך בהשימו עצמו למשוגע ניצל מן המוקד.

הספר מלווה באחרית דבר מאת פרופ' מירי אליאב-פלדון, ראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת ת"א.

מקט: 4-644-16
מסת"ב: 965-7303-16-8
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
אחת האוטופיות היפות והנועזות שנכתבו אי פעם. היצירה המרתקת הזו כתובה כדיאלוג פילוסופי עתיר דמיון, תבונה ורגש, והיא שימשה מקור […]

פתח דבר

באתי לעולם כדי להילחם בשלוש רעות: בעריצות, בסופיסטיקה ובצביעות.

טומאזו קמפנלה

אם אוטופיה היא תוכנית המבקשת לברוא את הטוב שבעולמות האפשריים, הרי שהיא מגלמת בתוכה בהכרח התקוממות נגד המציאות. אפשר אף לומר שללא האוטופיות למיניהן הייתה המציאות קודרת יותר. עיר השמש האוטופית נולדה במוחו הקודח של הנזיר האיטלקי החתרן והמורד בן חבל קַלַבְּרִיָה טומאזו קַמְפַּנֶלָה, בעת שהיה כלוא במשך שנים ארוכות בצינוק תת קרקעי בעוון מינוּת והתמרדות.

היצירה הפילוסופית–פואטית הזאת היא פרי רגשותיו ומחשבותיו של אדם שחווה על בשרו את הרע שבעולמות האפשריים. זוהי תשובה אידיאליסטית–מהפכנית לדיכוי מחשבתי, תרבותי ולאומי כאחד, פִּרְייהּ האינטלקטואלי של התקוממות שלא צָלחה וניסיון לשמֵר רוח מרדנית נגד שלטון אטום ועריץ. אחד המאפיינים המייחדים את עיר השמש הוא שהרעיון הספרותי–נוסטלגי הערטילאי הופך כאן להצעת פעולה פוליטית–חברתית שמשמעה ערעור היסודות שהחברה נשענת עליהם.

לא תמיד קיים מִתאם כה מובהק בין חיבור פילוסופי לבין חייו ומידותיו האישיות של מחברו כבמקרה זה. קמפנלה השפיע על חבריו בבית הסוהר ובעיקר על האסירים הפוליטיים מקרב המורדים, אנשי קלבריה, שהתקוממו נגד הכיבוש הספרדי. הללו הִרבו לצטט את עיקרי דבריו כפי שהם באים לידי ביטוי ב עיר השמש. אחד מהם, טומאזו קאצ’ה (Caccia), סיפר לחוקרים שקמפנלה היה מסוגל להגות את רעיונותיו “בזכות הידע המדעי, האסטרולוגי והנבואי שלו”. ואילו אסיר בשם צ’זארה מילרי (Milleri) מאשר בעדותו שקמפנלה בחר בלבוש מיוחד למורדים: מעיל לבן עם שרוולים ארוכים, ארוך עד הברכיים וכובע כעין טורבּן טורקי. הוא גם החליט שעל הקושרים לשנות את שפת דיבורם. חבר נוסף בהתארגנות החשאית העיד במשפט שברפובליקה החדשה יחיו האנשים בקומונה, ובקומוניזם הזה כלל קמפנלה גם את פעולת הרְבייה, השמורה רק לבעלי “המזג הטוב ביותר”. ואסיר פלילי אחד, שקמפנלה התיידד עימו בכלא, מסר שקמפנלה לימד אותו “להעריץ את אלוהים בעמידה [בקומה זקופה], באופן שהוא ניצב בגילוי או בכיסוי ראש, פניו מופנות תמיד אל השמים והוא אומר פסוקי תהילים. אחר כך, בהביטו בשמש בלי להשפיל את עיניו במשך זמן רב ככל שיכול, נשא אליה תפילה: ‘הו, שמש קדוש ומקודש, אור השמים, אבי הטבע’.”

הקשר בין אוטופיה למציאות חזק אפוא במיוחד על רקע נסיבות חייו של מחבר עיר השמש. קמפנלה, שטען כי “מי שבָּקי בדקדוק ובלוגיקה של אריסטו או של מחבר זה או אחר” אינו בהכרח חכם, שכן “לשם כך דרוש רק זיכרון סביל ולא פעיל, והאדם מתנוון מפני שהוא מתבונן בספרים, ולא בדברים עצמם, ונפשו קמֵלה בתוך מילים מתות,” גרס שאת החיים אפשר להבין רק מתוכם עצמם ולא באמצעות למידה מספרים — ומתוך ניסיון חייו הסוערים הוא מציג תפיסת עולם המבשרת חוקה חברתית ודרך חיים חדשה. קמפנלה הוא בעצם נביאו של “חזון אחרית ימים”, המוצג כמודל חברתי מהפכני שבראשו עומדים הפילוסופים, והוא מבוסס על שיתוף מוחלט ברכוש, הפקדת הרְבייָה בידי הגברים והנשים הערכיים ביותר ברוח ובגוף ואחדות מוחלטת בין הדת התבונית למדינה המחוברת בטבורה לקוסמוס ולחוקיו.

עיר השמש היא יצירה הגותית המוגדרת כ”דיאלוג פואטי”, והכוונה בכך לדו–שיח המתייחס לנושא פילוסופי–מדיני. קמפנלה, המסרטט את קווי המִתאר של הרפובליקה ה”שִמְשִית”, מזעזע וסודק את כלל האמונות והדעות שהיו מקובלות בתקופתו. הוא מסתמך על פירושו–שלו את הדת, את המדינה ואת האדם והעולם, ועל מקומם כישות אחת בקוסמוס המקיף אותם. עיר השמש שבתה את לבם של הפילוסופים של תקופת הנאוֹרוּת במאה השמונה עשרה אף שקמפנלה לא היה אתיאיסט, ואִילו האוטופיות הקומוניסטיות שצמחו במאה התשע עשרה התעלמו מהמרכיב הרליגיוזי ואולי אף המיסטי שהוא חלק לא נפרד מן הרעיון הקמפנליסטי, ושאלו ממנו את בשורת השוויון האולטימטיווי: חברה בלי משרתים ובלי אדונים, ביטול מוחלט של הקניין הפרטי, חברה צודקת באורח מושלם. ובדומה לחולמים אחרים על חברה מושלמת, גם ה”שִמשִיים”, הלא הם אנשי עיר השמש, משוכנעים ששאר העולם יאמץ את דרכם.

פּוֹל לַפַארְג,[1] ממייסדי המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית וחתנו של קרל מרקס, העריץ את קמפנלה וראה בו אחד ממבשרי הסוציאליזם המודרני האוניברסלי. לדידו של לפארג, עיר השמש הוא קריאה לכל אומות העולם להצטרף לצורת השלטון השוויונית והצודקת ביותר שהציג קמפנלה. לפארג כותב: “קמפנלה האמין באחדות המין האנושי. הוא סבר שאחדות זו עשויה להתממש אם יאוחדו כל עמי העולם תחת מרות אחת […].” ועוד כותב לפארג: “האוטופיה של קמפנלה היא אחת היפות, הנועזות והמושלמות ביותר שנכתבו מאז ומעולם […] הפילוסוף הנועז מעלה ביושר ובאומץ לב את הבעיות החברתיות שהתעוררו בתקופתו — בעיות הקיימות עדיין — וחותר לפתרונן […]”

יצירת המופת הנפלאה הזאת, הנוגעת לכל מי שאינם מסתפקים במציאות שאנו חיים בה אלא חולמים ושואפים לטוב שבעולמות האפשריים, רואה עתה אור לראשונה בעברית. יש לקוות שלאורה של האוטופיה “היפה והנועזת” שיצירה זו נושאת בחובּהּ יתאפשר לנו לראות טוב יותר את המציאות שבה אנו חיים.

ראובן מירן, ינואר 2007

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “עיר השמש”