החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

עניין של מוות וחיים

מאת: ,
מאנגלית: אמיר צוקרמן | הוצאה: | 2021 | 208 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

איך לאהוב ואיך לחיות בלי חרטה

הפסיכיאטר הנודע ארווין יאלום הקדיש את חייו המקצועיים לייעוץ נפשי לאנשים שסובלים מחרדה ומאֵבל. אבל מעולם לא ניצב מול הצורך לייעץ לעצמו עד שאשתו, הסופרת הפמיניסטית המוערכת מרילין יאלום, אובחנה כחולה בסרטן. בעניין של חיים ומוות, מרילין ואֶרְב חולקים איתנו את המאבקים שנכפו עליהם: מרילין כדי למות מוות טוב, ואֶרְב כדי לחיות בלעדיה.

התיאורים הנמסרים לסירוגין על חודשיהם האחרונים יחדיו, ועל החודשים הראשונים של אֶרְב לבדו, פותחים בפנינו חלון הצצה נדיר להתמודדות עם סופיות החיים ועם אובדן של אדם אהוב. בני הזוג יאלום בורכו ביתרונות רבים — משפחה אוהבת, בית בצילו של עץ אלון אדיר, מעגל רחב של חברים, המוני קוראים ברחבי העולם ונישואים ארוכים ומלאֵי סיפוק — אבל הם ניצבים מול המוות כמו כולם. בחוכמה של מי שמעמיקים לחשוב, ובחמימות של אהובי נעורים שגדלו והזדקנו יחד, הם מבררים שאלות של קִרבה, אהבה ואֵבל.

עניין של חיים ומוות הוא ספר חובה לכל מי שמחפש או יחפש תמיכה, ניחומים וחיים עם משמעות. משמע — לכל בני האדם.

 

ארווין ד' יאלום, פרופסור אמריטוס לפסיכיאטריה באוניברסיטת סטנפורד, הוא מחברם של רבי־מכר עולמיים, בהם "תליין האהבה וסיפורי פסיכותרפיה אחרים", "מתנת התרפיה: מכתב גלוי לדור חדש של מטפלים ומטופלים", "להיעשות אני" ו"כשניטשה בכה".

ספריה של מרילין יאלום כוללים קלאסיקות של היסטוריה תרבותית, ובהן "תולדות הרעיה — מעמד האישה הנשואה מימי קדם ועד ימינו", "הוּלדתה של המלכה בשחמט" ו"איך הצרפתים המציאו את האהבה", וכן ספרה האחרון שראה אור אחרי מותה, "עדים תמימים: זיכרונות ילדוּת ממלחמת העולם השנייה". הם היו נשואים שישים וחמש שנים.

מקט: 15101364
איך לאהוב ואיך לחיות בלי חרטה הפסיכיאטר הנודע ארווין יאלום הקדיש את חייו המקצועיים לייעוץ נפשי לאנשים שסובלים מחרדה ומאֵבל. […]

הקדמה

שנינו פתחנו בקריירות אקדמיות בתום הלימודים לתואר השני באוניברסיטת ג’ונס הופקינס: אני השלמתי את ההתמחות שלי בפסיכיאטריה, ומרילין קיבלה תואר דוקטור בספרות (צרפתית וגרמנית) השוואתית. כל אחד מאיתנו היה תמיד הקורא והעורך הראשון של האחר. אחרי שכתבתי את הספר הראשון שלי, ספר לימוד על טיפול קבוצתי, זכיתי במלגת כתיבה מטעם קרן רוקפלר במרכז הכתיבה בֵּלאג’וֹ באיטליה כדי לעבוד על הספר הבא שלי, ‘תליין האהבה’. זמן קצר אחרי שהגענו, מרילין דיברה איתי על עניינה הגובר בכתיבה על זיכרונות של נשים מן המהפכה הצרפתית, והסכמתי שיש בידה שפע של חומרים מצוינים לספר. כל הזוכים במלגה קיבלו דירה וסטודיו נפרד לכתיבה, ואני דחקתי בה לשאול את המנהל אם יש אולי סטודיו פנוי לכתיבה גם בשבילה. המנהל השיב שסטודיו לכתיבה לבת זוג של זוכה במלגה הוא בקשה יוצאת דופן, מה גם שכל הסטודיות בבניין הראשי כבר תפוסים. ואולם, אחרי כמה דקות מחשבה הוא הציע למרילין סטודיו שאינו נמצא בשימוש, בבית על עץ, במרחק לא יותר מחמש דקות הליכה ביער הסמוך. מרלין הקורנת מאוֹשר התחילה לעבוד בחשק ובמרץ על הספר הראשון שלה, ‘עדות כפויה: ממוּארים של נשים על המהפכה הצרפתית’ (Compelled to Witness: Womens Memoirs of the French Revolution). היא היתה מאושרת כפי שלא היתה מעולם. מאז ואילך עסקנו שנינו בכתיבה, וכל חייה, למרות ארבעה ילדים ועבודה במשרה מלאה בתפקידי הוראה וניהול, על כל ספר שכתבתי אני, היא כתבה ספר משלה.

ב־2019 אובחנה מרילין כחולה במיאלומה נפוצה, סרטן של תאי פלזמה (תאי דם לבנים נמצאו במח העצם). היא טופלה ברֶבלימיד, תרופה כימותרפית שזירזה אירוע מוחי, שגרר פנייה לחדר מיון וארבעה ימים בבית החולים. שבועיים אחרי שחזרה הביתה, יצאנו להליכה קצרה בפארק במרחק גוש בניינים מביתנו, ומרילין הכריזה, ‘יש לי בראש את הספר שאנחנו צריכים לכתוב יחד. אני רוצה לתעד את הימים והחודשים הקשים שלפנינו. אולי הניסיונות והמבחנים שלנו יועילו לבני זוג אחרים, שאחד מהם מתמודד עם מחלה קשה.’

מרילין נהגה להציע לעיתים קרובות נושאים לספרים שהיא או אני צריכים לקחת עלינו את כתיבתם, ואני השבתי, ‘רעיון טוב, יקירתי, משהו שאת צריכה להפשיל שרוולים ולגשת אליו. פרויקט משותף הוא רעיון מפתה, אבל כמו שאת יודעת, כבר התחלתי לכתוב ספר סיפורים.’

‘הו לא, לא — אתה לא כותב את הספר ההוא. אתה כותב את הספר הזה, איתי! אתה פרק ואני פרק לסירוגין. זה יהיה הספר שלנו, ספר שונה מכל ספר אחר כי הוא מצריך שני ראשים, ולא אחד. הרהורים של בני זוג שנשואים כבר שישים וחמש שנים! בני זוג ששׂיחק להם המזל ויש להם זה את זה כשהם הולכים בנתיב שמוביל בסופו של דבר אל המוות. אתה תלך עם ההליכון שלך עם שלושת הגלגלים, ואני אלך על רגליים שיכולות לסחוב, במקרה הטוב, רבע שעה או עשרים דקות.’

* * *

בספרי מ־1980, ‘פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית’, כתבתי כי קל יותר לעמוד מול המוות כאשר אנחנו חשים רק חרטות מעטות על החיים שחיינו. במבט לאחור על החיים הארוכים שלנו יחד, אנחנו מתחרטים על מעט מאוד. אבל זה לא מקל עלינו ולו במקצת לשאת את הייסורים הגופניים שאנחנו חווים מדי יום, גם לא מרכך את המחשבה על הפרידה זה מזה. איך נוכל להילחם בייאוש? איך נחיה באופן משמעותי עד הסוף ממש?

* * *

בזמן הכתיבה של הספר הזה הגענו לשלב שבו רוב בני גילנו כבר מתו. אנחנו חיים עכשיו כל יום ויום בידיעה שזמננו יחד מוגבל ויקר ערך מאין כמוהו. אנחנו כותבים כדי לתת מובן לקיום שלנו, בו בזמן שהוא סוחף אותנו אל האזורים הקודרים ביותר של דלדול גופני ומוות. הספר הזה, בראש ובראשונה, נועד לעזור לנו לנווט את סוף החיים.

גם אם הספר הזה הוא כמובן תולדה של ההתנסות האישית שלנו, אנחנו רואים בו חלק מדיאלוג לאומי על הדאגות המתלוות לסוף החיים. כל אחד רוצה לזכות לטיפול הרפואי הטוב ביותר שבהישג ידו, למצוא תמיכה רגשית אצל בני משפחה וחברים, ולמות בלי כאבים עד כמה שאפשר. למרות היתרונות הרפואיים והחברתיים שלנו, איננו מחוסנים נגד הכאב והפחד מפני מוות קרֵב ובא. כמו כולם אנחנו רוצים לשמור על איכות חיינו בזמן שנותר לנו, גם בעיצומם של הליכים רפואיים שלפעמים ממררים את חיינו. עד כמה אנחנו נכונים לסבול כדי להישאר בחיים? איך נוכל להוציא את ימינו בלי כאבים עד כמה שאפשר? איך נוכל להשאיר את העולם הזה בנועם ובחֵן לדור הבא?

שנינו יודעים כמעט בוודאות שמרילין תמות מן המחלה שלה. יחד נכתוב את היומן הזה של מה שמחכה לנו, בתקווה שההתנסויות וההבחנות שלנו יספקו משמעות וסיוע בעת צרה לא רק לנו אלא גם לקוראים שלנו.

ארווין ד’ יאלום מרילין יאלום

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “עניין של מוות וחיים”