עניין משפחתי

סיפורנו מתחיל, כאשר האווירה בבית מתחילה להשתנות. ערב אחד אֵלִי שומעת את הוריה מדברים ומתחילה לחשוד.

* על מה הוריה מדברים ומה פלג יודעת על העניין הזה?

* מיהו מייק?

* ואיך כל זה קשור למסמכים מוזרים, שאֵלִי מצאה בעליית הגג?

אֵלִי מגייסת לצידה את אַחֶיהָ, ג'ונסון ופלג, ויחד הם יוצאים לגלות, מה פשר ההתרחשות.

סיפור על חרדת ילדים מפני גירושין של הוריהם.

מקט: 978-965-571-109-7

מסת"ב: 978-965-571-109-7

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

עמוד הפייסבוק

סיפורנו מתחיל, כאשר האווירה בבית מתחילה להשתנות. ערב אחד אֵלִי שומעת את הוריה מדברים ומתחילה לחשוד. * על מה הוריה […]

---

פרק 1 – יום הולדת

אֵלִי התבוננה בנרות, שהתנוססו על עוגת יום הולדתה והפיצו אור חלש. בדיוק בעוד שעה תהיה בת תשע. היא התכוננה ליום זה כבר זמן רב והתרגשה מאוד. היא הסתובבה ובחנה את החדר. מאחוריה עמדו אחותה הגדולה פֶּלֶג, אחיה הגדול ג’ונסון, אמהּ מליסה ואביה נורמן. משפחתה חייכה אליה חיוך זורח מִפֶּה לאוזן בעודה מכבה את הנרות. “מזל טוב, אלוש,” חייכה אליה אמהּ. “אימא,” רטנה פלג, “אפשר כבר לאכול את העוגה?!” ג’ונסון השמיע צחקוק לשמע אמירה זו. אלי חייכה. היא שמחה לבלות בבית יחד עם משפחתה ביום הולדתה. לאחר שסיימו את פרק העוגה, אלי חיכתה לפלג, שתביא את מתנותיה. “אהבת את העוגה שהכנתי?” שאל אביה.

“רגע, השנה הכנת עוגה בלי אימא?” שאלה אלי, ונדמה היה שמבצבצת דמעה מעינה הירוקה. היא אהבה מכל, שביום הולדתה העוגה הוכנה על ידי הוריה. כך היה הדבר מִדֵּי שנה ביום הולדתה. בדיוק באותו רגע הגיעה פלג עם כל המתנות. “הגעתי!” חייכה, כאילו שנוכחותה הייתה חסרה. “מקווה שתאהבי את המתנה שלי,” חייך אביה. שערו האפור הזדקר מעל ראשו ודמה לקיפוד. “גם אני מקווה שתאהבי את שלי,” הוסיפה אמהּ. “לא קניתם ביחד?” שאלה אלי בטון נרגן. “הם כנראה רק רצו לפנק אותך,” לחשה פלג, שצפתה במתרחש. “אני מניחה,” אמרה אלי וניסתה לחייך.

בתום הערב החגיגי ביקשו אבא ואימא של אלי להצטלם אִתָּהּ כמנהגם. הם ניצבו חבוקים זה לזה ואלי השתחלה ביניהם. צילום זה הציל את תחושותיה, וביטל כהרף עין את המחשבות שטרדו אותה. אחר כך הוריה אמרו, שהם יוצאים לסרט כדי שאלי ואַחֶיהָ יוכלו לעשות מסיבת פיג’מות. אלי התקשרה מהמטבח לחברתה מִיָה, בעודה מוזגת חלב לכוסות זכוכית ומוציאה עוגיות, לה ולאחיה. “היי אלי,” אמרה מיה מהקו השני. “היי מיה,” ענתה אלי בשמחה. “איך אתם מבלים?” שאלה חברתה. “נהדר,” ענתה אלי. “אימא ואבא שלי יצאו לסרט ואנחנו עושים מסיבת פיג’מות.” “באמת?” השתהתה מִיָה, “אז למה המכונית של אבא שלך חונה מחוץ לבית שלי?” שאלה מיה בהיסוס. “מה?! לא יתכן! את בטח מתבלבלת, או שהמכונית שאת רואה עכשיו דומה לשל אבי,” ביטלה אותה אלי בביטחון. היא ניתקה את הטלפון ויצאה מהמטבח אל אַחֶיהָ, כשבידה מגש הכיבוד. היא הצטרפה אל ג’ונסון, שישב על הספה וחיכה שפלג תמצא את הסרט “שכחו אותי בבית”, בו רצו לצפות. “איפה הפופקורן?” שאלה פלג, כשראשה טמון במגירה של הממיר. “הוא במיקרוגל, הוא עוד לא מוכן,” אמר ג’ונסון. הוא קם מהספה בעצלנות והלך לכיוון המטבח. “זהו זה!” שמחה פלג וקמה מהשטיח. על המסך ריצדו כתוביות פתיחה. “חכו לי!” צווח ג’ונסון מהמטבח. “בעיה שלך!!!” צחקה פלג וקפצה על הספה. היא הושיטה יד לצלחת העוגיות ולקחה משם את עוגיית הצימוקים האהובה עליה. “אפשר עוגיית שוקולד-צ’יפס?” שאלה אלי, שאהבה אותן מאוד. פלג העבירה אליה את הצלחת ואמרה בחום: “ילדת יום ההולדת – הכל בשבילך!” בשעה עשר לערך שָׁבוּ הוריהם. אמנם הם היו חבוקים, אך לא כתמול שלשום. נראה, שעייפותם גברה על אהבתם. “חזרנו,” קראה גברת ריי לילדיה בחיוך.

הילדים, שזה עתה סיימו לצפות בסרט, נחפזו לחדרם כדי לישון. אבל אז אלי נזכרה, שהיא שכחה לצחצח שיניים. היא קמה ממיטתה וצעדה לכיוון המעבר, שבקצהו היה חדר האמבטיה. “אני רוצֶה שהם ידעו!” היא שמעה את אביה נורמן. “אני פוחדת שהם ילחצו,” אמרה מליסה בקול רפה, שכמעט לא נשמע לאזניה של אלי. “אנחנו חייבים לגלות להם! שהם לא יתחילו לחשוד,” הוא אמר. אלי התחילה לחשוש. אגלי זיעה צצו על פניה וליבה הלם בחוזקה. המשפטים הללו בשרו רעות.