החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

שלום אורח התחברות

הרפתקאות ענבר – המסע אל שבט שום-שום

מאת:
הוצאה: | 2020 | 130 עמ'
קטגוריות: ילדים ונוער
זמינות:

38.00

רכשו ספר זה:

מצאנו את עצמנו בלב המדבר, לבושים בחליפות צלילה, עם סנפירים על כפות הרגליים ושנורקל תקוע בפה. ארבעים וחמש מעלות חום בצל, ואנחנו לבושים כאילו אנחנו באמצע האוקיינוס. אבל הפרופסור ידע מה שהוא מתכנן, ותוך דקות התכנסו עננים מעל ראשינו, והאופק הצחיח נמלא בשיטפון, גשם זלעפות. מהר מאוד מצאנו את עצמנו שוחים בזרם נהר אל הלא נודע… (מתוך הספר).

 

ענבר היא ילדה בכיתה ב' שחייבת לבחור חוג במסגרת הלימודים בבית הספר. אבל היא לא רוצה, כי אף חוג לא מעניין אותה… עד שהיא פוגשת את פרופסור גיא-גיא.

מי זה פרופסור גיא-גיא? על איזה חוג מדובר? את זה תצטרכו לגלות בעצמכם. במסע אל שבט שום-שום תרכבו על כרכפנוע, תילחמו במפלצת הקוף-דוב, תעזרו למלך שבט השום-שום, תתגברו על מכשולים ותצליחו. ההרפתקאות של ענבר הן כאלה שמשאירות טעם של עוד.

 

המסע אל שבט שום-שום הוא הספר הראשון בסדרת הספרים "הרפתקאות ענבר". זהו ספר הביכורים של אורן סלונימסקי, אבא לענבר, גיא ואדוה, שלאחר אינספור הקראות ספרים לפני השינה לילדיו החליט לכתוב להם בעצמו ספרי הרפתקאות מלאים בהומור.

מקט: 4-1272-523
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


פרק א'

 

פסטיבל החוגים

 

"את בטוחה שלא שכחת כלום?" שאלה אימא שלי.

"בטוחה," צעקתי אליה מחדרי לכיוון הסלון שבו ישבה.

"לקחת חומר דוחה יתושים?" שאלה שוב.

"לקחתי חומר דוחה יתושים, חומר דוחה כרישים, חומר דוחה נחשים וחומר דוחה אנשים," התלוצצתי.

אימא נכנסה לחדר בארשת פנים רצינית, "אני לא רוצה שתחטפי כל מיני מחלות, אני…"

"דואגת לך," השלמתי את המשפט. "אני יודעת, אימא, אבל כבר עברנו על הרשימה פעמים אחדות, חולצות קצרות וארוכות, מכנסי טיפוס הרים, נעלי טיפוס, חליפת צלילה, גרביים תרמיות, שעון לחץ אוויר, משקפי צניחה, עט שכותב בכל מצב, נייר שלא נרטב, שמלת ערב, כפכפים, מברשת שיניים ומשחת שיניים, מנות אוכל לחירום ומגבת שמייבשת את עצמה. אה, כן, וגם חומר דוחה יתושים. באמת, אימא, יש לי את כל מה שצריך."

"את יודעת," הוסיפה אמי, "אף פעם אי אפשר לדעת לאן תגיעו בטיולים המטורפים שלך ושל הפרופסור."

היא צודקת, בכל פעם שהיינו יוצאים לטיולים שתכנן הפרופסור, לא ידענו לאן נגיע. פעם מצאנו את עצמנו בלב המדבר, לבושים בחליפות צלילה, עם סנפירים על כפות הרגליים ושנורקל תקוע בפה – ארבעים וחמש מעלות חום בצל, ואנחנו לבושים כאילו אנחנו באמצע האוקיינוס. אבל הפרופסור ידע מה שהוא מתכנן, ותוך דקות התכנסו עננים מעל ראשינו, והאופק הצחיח נמלא בשיטפון, גשם זלעפות. מהר מאוד מצאנו את עצמנו שוחים בזרם נהר אל הלא נודע… אבל זה לא חשוב כרגע. עכשיו אני יוצאת עם הפרופסור למשלחת בעקבות השבט האבוד. אני לא יודעת איזה שבט ומה אבוד בו, אבל זה מה שאמר לי הפרופסור.

פגשתי אותו לראשונה בכיתה ב'. אמרו לנו שצריך לבחור חוג כחלק מתוכנית הלימודים. ההורים שלי שמחו והביאו הביתה כל מיני פרסומות של מגוון חוגים. "את רוצה ללמוד בלט?" שאלה אמי בהתרגשות, "אני זוכרת שכשאני הייתי בגילך, כל כך אהבתי ללמוד בלט. הייתי הולכת פעמיים בשבוע, התמדתי, אני זוכרת…" אימא דיברה ודיברה, נזכרה בילדותה ובחלומה להיות בלרינה. "אימא," קטעתי את שטף הזיכרונות, "אני לא רוצה בלט, זה לא מתאים לי."

"אז אולי חוג צפרות?" הציע אבא, "תלמדי לזהות ציפורים לפי הציוץ שלהן וצבע נוצותיהן," אמר והחל לחקות כל מיני ציפורים. הוא עשה קולות מוזרים ונופף בידיו למעלה ולמטה תוך כדי צעידה מוזרה בסלון.

בינתיים, בצד, בכניסה למטבח, החזיקה אימא במשקוף וניסתה לעשות תרגילי בלט. התבוננתי בשניהם, לא מאמינה. זה בית משוגעים, חשבתי.

אחי הקטן יצא מחדרו, "אולי תלכי לחוג של רובוטים לוחמים!" הציע, "זה הכי מגניב."

"מה לי ולרובוטים לוחמים?" שאלתי, "וחוץ מזה, אני לא חושבת שיש כזה חוג בכלל."

"בטח שיש," ציין אחי, "ואם אין, אז צריך לעשות אחד, ואני אהפוך לרובוט ואלחם ברובוטים אחרים. ככה, יא… יא… יא…" אמר והחל להניף את הידיים ואת הרגליים באוויר, לכל הכיוונים. אימא ניסתה להרים את הרגל מעל לראשה, עדיין שקועה בזיכרונותיה מחוג הבלט שבילדותה. "איה!" פלטה לפתע, "אני חושבת שמתחתי שריר." אבי, שהלך עדיין כציפור ענקית בסלון, הפנה אליה את מבטו וברכו התנגשה בקצה שולחן הקפה. "אי!" פלט ונשכב על הספה, אוחז ברגלו, ובדיוק ברגע זה פגע אחי הרובוט הלוחם בידו, בתנועת קרטה, במדף הארון בחדר, וכל הספרים התעופפו באוויר ונחתו מפוזרים על הרצפה. התבוננתי בשלושתם כבהצגה לא מוצלחת. חבורה של משוגעים, החלטתי, והלכתי לחדרי.

בימים שבאו, המשיכו הוריי לנסות לשכנע אותי להצטרף לחוגים שונים: ריקודים מכל הסוגים ובכל המקצבים, ענפי ספורט שבהם כדור או בלי, חשיבה יצירתית והשכלה חברתית, חוגי מנהיגות וחוגי יצירה בנייר, בזכוכית, בפלסטיק ובברזל. אך כל אלו לא עניינו אותי כלל. אחרי זמן מה הודיעו בבית הספר כי הגיעה העת להירשם לחוג הנבחר, ועתיד להיערך פסטיבל חוגים שבו כל מורה יציג את החוג שלו, יענה על שאלות ויגיש טפסי הצטרפות לחוג שאותו הוא מדריך. הוריי התלהבו והתרגשו לקראת אותו אירוע מדובר, אך אני חששתי. לא הצלחתי למצוא חוג שבאמת יסקרן וירגש אותי. בחוסר חשק התלבשתי והתארגנתי כדי לצאת מהבית לפסטיבל החוגים הגדול.

כאשר הגעתי לבית הספר, שמעתי מוזיקה מחצר הבניין, ואורות צבעוניים קישטו את חזית השער.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.