החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

עם ראול וַלֶנבֶּרג בבודפשט

מאת:
משוודית: משה יגר | הוצאה: | 2017-08 | 155 עמ'
זמינות:

20.80

רכשו ספר זה:

זהו ספר קטן, שבמילים חסכניות ופשוטות מספר סיפור גדול. חסיד אומות עולם, הדיפלומט השוודי פר אנגר, מתעד את פעולותיו עם חסידי אומות עולם נוספים ובראשם ראול ולנברג.  יחדיו הצילו רבבות רבות מיהודי הונגריה בזמן השואה. הספר שלפנינו מספר על מעשים, שהם ככל הנראה הנאצלים ביותר שאדם יכול לעשותם: הצלת חייהם של אחרים, תוך סיכון ממשי של חייו שלו.

את הספר תרגם לעברית ד"ר משה יגר, לשעבר שגריר ישראל בשוודיה ומבכירי משרד החוץ, שהיה חברו הטוב של אנגר.

מקט: 4-249-50478
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


א. הכיבוש הגרמני

יום ראשון בבוקר, בודפשט, ה-19 במרס 1944. ב-6 בבוקר העיר אותי צלצול טלפון מן הממונה עלי – הציר1 איוואן דניאלסון (Ivan Danielson) 2:

“הגרמנים משתלטים על העיר. בוא מיד לצירות!”.

מה שציפינו לו זמן רב, אירע עתה במהירות הבזק.

כולם ידעו שהגרמנים אינם רוחשים אמון לבני בריתם ההונגרים; הם חששו שבוקר אחד ינטשו ההונגרים את האנייה הטובעת. ככל שהורע מצבם של הגרמנים בחזית המזרחית, גברו היסוסיהם של ההונגרים. כבר לפני זמן רב איבדו הגרמנים את אמונם בראש ממשלת הונגריה מיקלוש קאלאי (Miklós Kállay)3, משום שפעמים אחדות הצהיר בפומבי שהונגריה נאלצה להצטרף למלחמה נגד רצונה, בלחץ גרמנים.

במדיניות זהירה של הליכה על חבל דק ניסה קאלאי לקיים יחסים נוחים עם גרמניה כדי למנוע תביעות גרמניות נוספות; ובעת ובעונה אחת לשמור על דלת פתוחה למשא-ומתן עם בנות-הברית (עם האמריקנים והבריטים) מאחורי גבם של הגרמנים.

ההונגרים המתינו לכיבוש הרוסי מתוך דאגה עמוקה. עד הסוף עוד קיוו שגייסות אמריקניים ובריטיים יגיעו אליהם ראשונים. הם אף חלמו שיהיו מסוגלים לסלק את הגרמנים, להכריז שהונגריה נייטרלית ועל ידי כך למנוע כיבוש רוסי.

קאלאי היה פטריוט הונגרי. עמדה לפניו רק מטרה אחת: לשמור על ארצו מפני פגיעה ככל שניתן. כאשר יגיע העימות הבלתי-נמנע, לשמור על אוצרותיה של הונגריה, על שטחה ועל משטרה הפוליטי.

המגעים עם בנות-הברית, רובם באיסטנבול ובשטוקהולם, התקיימו באמצעות שליחים מיוחדים. המתווך באיסטנבול (ועמו אנשים נוספים) היה חתן פרס נובל אלברט סנט-גיורגי Albert) Szent-Györgi), כפי שעוד יתואר. את הוראותיו של קאלאי מילא תחילה בשטוקהולם העיתונאי ההונגרי אנדור גלרט (Andor Gellért). עיקר קשריו היה עם הצירות האמריקנית.

התוודעתי לגלרט בעת ביקור שערכתי בשטוקהולם. הוא סיפר לי שב-1938 נשלח לברלין כאיש קשר מטעמו של ראש הממשלה דאז, פאול טלקי (Paul Teleki). באותה הזדמנות התיידד גלרט עם כמה דיפלומטים אמריקנים. כאשר הצטרפה ארצות-הברית למלחמה, הועברו הדיפלומטים האלה לשטוקהולם. גלרט בא בעקבותיהם כדי לשמור על הקשרים עמם. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית ביקשה ממנו גם היא לשמור על קשרים עם הסוציאל-דמוקרטים בשבדיה וכן עם מפלגת הלייבור הבריטית. באופן זה יצר מגע עם וילמוש ביהם (Vilmos Böhm), רדיקל שמאלני הונגרי שכיהן לפני כן בממשלתו הקומוניסטית של בלה קון4 (Béla Kun). ביהם חי בשטוקהולם כפליט. הוא עבד כמתרגם בסוכנות ידיעות בריטית. אחרי המלחמה התמנה ביהם לציר הונגריה בשטוקהולם.

בסתיו 1943 קיבל גלרט הוראות למסור לאמריקנים את הדברים הבאים:

1. אין בכוונתה של הונגריה לגלות התנגדות אם כוחות בריטיים או אמריקניים יפלשו אליה.

2. הונגריה מוכנה עקרונית, להצטרף לבנות-הברית נגד גרמניה, בתנאי שתגובש תכנית-פעולה משותפת.

3. מטרתה של תכנית כזו לא תהיה למנוע את נפילת ממשלת הונגריה, אלא לנסות ולהבטיח את עתידו של העם ההונגרי.

מאוחר יותר התברר שהגרמנים, באמצעות מרגליהם, ידעו על צעדים אלה של ממשלת הונגריה והתחקו אחריהם. כך אפוא, אין להתפלא שהגרמנים היכו דווקא עכשיו (ב-19.3.1944). מפליא שלא עשו זאת קודם לכן.

בינתיים המשיכו תושבי בודפשט את חייהם כרגיל, ללא תודעה מוקדמת של העתיד לבוא. רובם שמחו על ניצחונותיהן של בנות-הברית ועל כך שהמלחמה קרבה לסיומה. מרס הוא חודש הפסטיבלים. חגיגות נערכו ביד רחבה. המסעדות בבודפשט לא חסרו דבר. בערבים ניתן היה לשוטט לאורך הטיילת של הדנובה, בעוד תזמורות של צוענים משמיעות את ניגוניהן המסורתיים. היה נדמה שבעולם לא מתנהלת מלחמה.

חגיגות היום הלאומי ב-15 במרס 1944 הוכנו כרגיל. ב-20 בחודש עמדו להתקיים חגיגות גדולות עוד יותר לרגל יום השנה ה-50 לפטירתו של הגיבור הלאומי של הונגריה – לאיוש קושוט (Lajos Kossuth)5. הפרלמנט היה אמור להתכנס, וקאלאי התכונן לשאת נאום חשוב. פשטו שמועות שהוא יכריז על כניעת הונגריה לבנות-הברית ועל הגעתן של יחידות צבא בריטיות ואמריקניות בדרך האוויר.

אך הגורל פסק אחרת. קאלאי לא נשא נאום לאומה ההונגרית. הגיע היום הלאומי. שיאן של החגיגות הייתה הצגת-בכורה פטריוטית חדשה – “פטפי” (Petöfi)6. העוצר ו”מנהל הממלכה” ניקולאס הורטי (Nicholas Horthy)7 ורעייתו נכחו באירוע עם חבורה גדולה של נכבדים הונגרים. זו הייתה הופעתה הפומבית הראשונה של גב’ הורטי מאז מותו הטראגי של בנם הבכור אישטבן (Istvan) – טייס קרב, שמטוסו התרסק בחזית המזרחית. הלכתי לאופרה עם דניאלסון.

בהפסקה סיפר לי אחד הנספחים של הצירות הגרמנית שהממונה עליו, הציר פון יאגוב (von Jagow), מסר זה עתה להורטי איגרת חשובה מהיטלר. מאוחר יותר למדנו שהאיגרת כללה הזמנה לבוא למפקדתו של היטלר. היה זה מבוא לכיבוש.

בדרכי לצירות, ביום ראשון ה-19 במרס, מוקדם בבוקר, ראיתי ברחובות בודפשט את ראשוני החיילים הגרמנים. כעבור שעות אחדות יכולנו לראות מגבעת גלרט, מקומה של הצירות, את טורי השריון הגרמני נכנסים לעיר. שקטים ורציניים צפו תושבי בודפשט בהתגלגלות האירועים.

במשך היום פורסם שאמש “הוזמן” העוצר הורטי ל”דיונים” במפקדתו של היטלר בטירת קלסהיים שליד זלצבורג. הייתה זו תבנית התנהגות שהיטלר נקט בהצלחה גם קודם לכן, כאשר זימן אליו לפגישות את שושניג (Schuschnig)8 האוסטרי ב-1938 ואת האכה Hacha))9 הצ’כוסלובקי ב-1939.

היה זה ביקורו השני של הורטי אצל היטלר בתקופת שנה. בפגישה הקודמת, באפריל 1943, קיבל מהיטלר רשימה של דרישות וקובלנות נגד הונגריה:

1. ההונגרים נלחמו בחזית המזרחית באופן גרוע וחיבלו במאמצי המלחמה המשותפים. יש למסור לידי צבא גרמניה גייסות הונגריים נוספים.

2. רמת החיים בהונגריה גבוהה מדי. יש לארגן את הכלכלה ההונגרית מחדש ולהתאימה למלחמה הטוטלית. יש לכוון את הייצור כך שיספק את צרכיה של גרמניה.

3. יהודי הונגריה נהנים עדיין מחופש רב מדי. יש לנקוט פעולות לפתרון השאלה היהודית אחת ולתמיד.

4. היחס בהונגריה לקבוצות שמאל רך מדי. חשוב במיוחד לפרק את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

5.בידי גרמניה ראיות ודאיות שמישהו בצד ההונגרי קיים מגעים עם ממשלות בריטניה ואמריקה. יש להפסיק את המגעים הללו. יש לפטר את מנהל מחלקת העיתונות במשרד החוץ ההונגרי – אנטאל אולאין-רביצקי (Antal Ullein-Reviczky),* שמילא תפקיד עיקרי במגעים עם בנות-הברית. את ראש הממשלה קאלאי יש להחליף באחר שיהיה נכון להעביר את כל כוחות הצבא ההונגריים למלחמה בחזית המזרחית.

העוצר הזקן זעם מאוד על תלונות אלה. בייחוד התקשה לבלוע את הערות הזלזול בצבא ההונגרי. בדרך כלל סברו בהונגריה שבלחימה בחזית המזרחית זנחו הגרמנים את ההונגרים, שציודם היה חסר ושאילצו אותם לשמש משמר עורפי לגרמנים הנסוגים.

כתוצאה מכך דחה הורטי את חמש התביעות הגרמניות. מן הפגישה הראשונה שב בכעס. ואחרי הפגישה השנייה, ב-19 במרס 1944, שבה חזר היטלר על דרישותיו, נטל את העניינים לידיו (הורטי נעצר שעה שהוצא לפועל “מבצע מרגרתה” [כיבוש הונגריה], שהוכן זמן רב מראש).

הונגריה נכבשה במשך בוקר אחד, לפי המתכון הבדוק. יחידות ממונעות מהירות חצו את הגבול, ובמקביל השתלטו צנחנים על שדות תעופה ונקודות אסטרטגיות אחרות במדינה. מוסדות ממלכתיים בבודפשט, תחנות רדיו וטלגרף נתפסו במהירות על ידי כוחות גרמניים. ממשלתו של קאלאי הוחלפה בממשלה ידידותית לגרמנים, ושגריר הונגריה לברלין, גנרל שטויא (Sztojay), מונה לראש הממשלה. פעילותו הראשונה הייתה להבטיח שהצבא ההונגרי, שרובו חנה אז לאורך הגבול הרומני, לא יגלה התנגדות. בראש משרד הפנים החשוב מאוד העמיד את מפקד המשטרה הקודם באקי (Baky)  ואת מושל פשט – אנדר (Endre). שניהם נודעו כאנטישמים קנאים. שניהם השתייכו למפלגה הנאצית ההונגרית “צלב-החץ”. בסיוע תושבים ממוצא גרמני (שחיו בבודפשט בכיסויים שונים עוד לפני הכיבוש) נערכו מאסרים המוניים של חשודים בתיאום עם אנשי “צלב-החץ”.10

ההפתעה הייתה כללית. אותו יום ראשון נכנעה הונגריה ללא התנגדות. בוגדים נמצאו בכל מקום. הדוגמה הבולטת ביותר היא אולי הבלש הפרטי של הורטי עצמו, פטר היין (Peter Hain), שהתגלה עתה כסוכן גרמני, וכעבור זמן התמנה לראש המשטרה החשאית. באמצעות הֵיין, שנהנה מאמונו המלא של הורטי, יכלו הגרמנים לעקוב אחר המהלכים היומיומיים של ההנהגה ההונגרית ולהחליט על היום המתאים ביותר לכיבוש.

הגרמנים עשו את מלאכתם לפי תכנית שהוכנה בדקדקנות. פעולתם הראשונה הייתה ללכוד אנשים שיצא להם מוניטין של אנטי-נאצים: פוליטיקאים נודעים, פקידים ומדענים, תעשיינים ואנשי עסקים. שר הפנים קרשטש-פישר (Keresztes-Fischer) נאסר. קאלאי ניצל ממאסר בקושי רב והצליח להימלט לצירות התורכית. הגרמנים עברו מבית לבית ולקחו בני ערובה לפי רשימה ערוכה מראש. אלא שרשימה זו לא הייתה מעודכנת. היא גם כללה אנשים שכבר הלכו לעולמם, מה שהראה ש”גזע האדונים” הגרמני התכונן לכיבושה של הונגריה זה זמן רב.

הממונה ההונגרי על היחסים עם העיתונות במשרד החוץ, אולאין-רביצקי, שהיטלר דרש את פיטוריו, כבר לא נמצא אותה עת בהונגריה. בסתיו 1943 התמנה לציר בשבדיה והתגורר בשטוקהולם. שם, לפי הוראת קאלאי, המשיך במגעים שהחל בהם גלרט וניהל משא-ומתן עם נציגויות בנות-הברית על שלום נפרד עם הונגריה. אלא שמשא-ומתן זה לא נשא שום תוצאות, שכן בנות-הברית תבעו כניעה ללא-תנאי לשלושתן. ההונגרים היו מוכנים לשקול כניעה לכוחות הבריטיים והאמריקניים, אך לא לרוסים. למעשה, כל הניסיונות ההונגריים להיכנע באורח חד-צדדי לבנות-הברית המערביות נדונו לכישלון מלכתחילה, כי ההונגרים לא היו במעמד שבו יוכלו לבחור בכובשיהם. קאלאי, שביסס את מדיניותו על כניעת ארצו לאנגלים ולאמריקנים, לא ידע ששלוש בעלות הברית החליטו בוועידת טהרן, בנובמבר 1943, שמזרח אירופה תהיה זירת הפעולה של “הצבא האדום”.

אחרי הכיבוש הגרמני התפטר אולאין-רביצקי מתפקידו כנציג הרשמי של הונגריה בשבדיה. ממשלת שבדיה התירה לו להמשיך ולשהות במדינה ולשמור על זכויותיו הדיפלומטיות (בשנים האחרונות למלחמה פעל נמרצות להקמת “הונגריה החפשית” בכמה מדינות).

היטלר בחר בד”ר ויסנמאייר (Veesenmayer) כ”ציר מוסמך של הרייך הגרמני הגדול להונגריה”. הוא השתכן בצירות הגרמנית בבודפשט. במשך חודשים אחדים, הרי-אסון להונגריה, הוא היה האיש החזק ביותר במדינה. לבואו קדמו שמועות על מעשי הרס אכזריים שביצע קודם ביוגוסלביה כשליחו המיוחד של היטלר.

הוקמה יחידה מיוחדת בראשותו של אדולף אייכמן. משימתה הייתה פתרון סופי של השאלה היהודית בהונגריה. אייכמן הביא עמו כמה עוזרים אכזריים: קרומיי, הונשה, דאנקר וויסליצני (Krumey, Hunsche, Dannecker, Wisliceny). עזרה נוספת קיבל אייכמן מאוטו קלאגס (Otto Klages) משירות הביטחון של ה-אס.אס., שמתפקידו היה להסוות את הפעילות נגד היהודים ואת גירושם; זה זמן רב שרר עימות חריף בין שירות הביטחון של ה-אס.אס. לשירות הביטחון של הצבא הגרמני בפיקודו של אדמירל קאנאריס (Canaris).

להונגרים, ובייחוד ליהודי הונגריה, לא היו אשליות לגבי הצפוי להם. לבודפשט כבר הגיעו תיאורים מהימנים על רצח יהודים בפולין בתאי גזים ובשיטות אחרות. אני עצמי שמעתי דברים בנושא זה מעיתונאי הונגרי, קלמן קונקולי (Kálmán Konkoly), שבסוף 1942 חזר מהחזית ברוסיה. הוא סיפר שהיה עד לכך ש-5,000 יהודים אולצו לחפור את קבריהם לפני שנקצרו במכונות ירייה בידי שני חיילים גרמנים. לאחר מכן פגש בחיילים אלה בפונדק בכפר רוסי שבו חנו, ואחד מהם, כנראה בעל כישרון מוזיקלי, ניגן בטהובן בפסנתר הביתי. הם סיפרו שבחייהם האזרחיים היו מורים. הם היו גאים בכך שאותו יום שירתו את האנושות בתרומתם להשמדת יהודים!

עכשיו חיכינו במתיחות לצעדו הבא של הורטי בשובו מקלסהיים. כבר היה מאוחר מדי להורות לצבא ההונגרי להתנגד. התוצאה היחידה של איומו כי יתפטר הייתה שוויסנמאייר בא למצודה והניח את קלפיו על השולחן. בחוגים הונגריים אנטי-נאציים כינו את ויסנמאייר “מפורר הממלכה” (Richsverveesenmaye) – משחק מילים על כך שהוא שהחזיק למעשה את השלטון בהונגריה ולא “מנהל הממלכה” (Reichsverweser) הורטי. הוא הצהיר שאם הורטי יתפטר תסופח הונגריה לגרמניה כארץ חסות כפי שאירע לצ’כוסלובקיה ולפולין.

הורטי ניצב בפני בחירה קשה. יכול היה, כמובן, להתאבד כפי שעשה ראש ממשלת הונגריה פאול טלקי. טלקי התאבד באביב. מותו של הורטי לא היה משפר את מצבה של הונגריה, אלא דווקא מחזק את מעמד הגרמנים. אמרו שהתנהגותו של מלך דנמרק ב-9 באפריל 1940 שימשה דוגמה להורטי כאשר החליט להישאר בתפקידו ולאשר את ממשלתו של שטויא. גם ייתכן שהורטי ראה בממשלה זו את הרע במיעוטו; אם יישאר בכהונתו, לפחות ימנע בכך את תפישת השלטון בידי “צלב-החץ”. הוא לא הסתיר את דעתו שמנהיג “צלב-החץ”, פרנץ סאלאשי (Ference Szálasi)  היה בעיניו נבל ובוגד.

בתנו נולדה באפריל, שבועות אחדים אחר הכיבוש הגרמני. הסעתי את רעייתי אלנה לבית החולים והייתי בדרכי חזרה לצירות כאשר צופרי האזעקה החלו להישמע. ידענו מה פירוש הדבר: תשובת בנות-הברית לכיבוש הגרמני של בודפשט. התעלמתי מן האיסור לצאת החוצה ונסעתי בחזרה לבית החולים. בתנו נולדה לפני שההתקפה החלה. התינוקות החדשים והוריהם הוחשו למקלטים בטוחים דקות ספורות לפני שהפצצות נפלו. בין ההפצצות הצלחנו לערוך סידורים לטקס מתן השם בצירות. כומר לותרני, וולף אורדס (Wolf Ordas) ניצח על הטקס. אורדס למד אצל התאולוג השבדי הנודע נתן סדרבלום (Nathan Söderblom) והפך לאחד התומכים החשובים בהתנגדות ההונגרית לנאציזם. אחרי המלחמה התמנה לבישוף בבודפשט. ההפצצות האמריקניות הראשונות כוונו רק נגד מטרות צבאיות ותעשיות מלחמה. המטוסים האמריקנים טסו מעל העיר בגלים ובאור יום מלא. הם הטילו את פצצותיהם בדייקנות רבה על מסילות ברזל, על מפעלי מנפרד-וייס ועל בתי הזיקוק באי שפל (Csepel) שבנהר הדנובה. יכולנו לעקוב אחר הדרמה מעל גג הבונקר שבגן הצירות. היה זה רק רמז לבאות. יום אחד נפלה פצצה על מלון גלרט, ששכן בקרבת מקום, כנראה בטעות. כל חלונות בניין הצירות התנפצו. לאחר המקרה הזה שוב לא עמדנו ללא צורך בחוץ להתבונן בנעשה עם הפעלת הצופרים. בכל יום גברה חומרת ההפצצות. מעתה לא הותקפו רק מטרות צבאיות. יום אחד נמרח “שטיח” של פצצות לאורך שדרות אנדראשי הגדולות, שנמשכו, מזרחה ומערבה, ברובע פשט של העיר. כמה מאזורי המגורים היפים ביותר של העיר נימחו מעל פני האדמה. בעקבות זאת שידלה הצירות את כל השבדים שהישארותם לא הייתה הכרחית לעזוב את המדינה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “עם ראול וַלֶנבֶּרג בבודפשט”