אם לא עכשיו, אימתי?

הרומאן 'אם לא עכשיו, אימתי?' ראה אור באיטליה באפריל 1982. זהו ספר יוצא-דופן בכל כתיבתו של לוי. בשונה מספריו האחרים, הכתובים 'בגוף ראשון' והמספר-העד שבהם הוא פרימו לוי עצמו – לפנינו רומאן מומצא, של הרפתקאות ואהבות, עם אנרגיה מצטברת ומתח.
זהו רומאן על מסעה של חבורת פרטיזנים יהודים בשלהי מלחמת-העולם השנייה ביערות של רוסיה הלבנה, ופולין, דרך גרמניה המנוצחת, עד למילנו המתאוששת בתום המלחמה. לוי מוכיח כאן שכוחו ברומאן 'בדוי', שכישרונו אינו רק לספר את שאירע אלא גם להמציא פרטים נפלאים ואירועים מרתקים ואף מצחיקים.
מיד עם הופעתו זכה הספר להצלחה סוחפת אצל קהל הקוראים באיטליה. ימים אחדים לאחר ההופעה כבר מיהר המו"ל להדפיס מהדורה נוספת בת 50,000 עותקים; הספר זכה בשני פרסים ספרותיים יוקרתיים ולא ירד חודשים ארוכים מראש רשימת רבי-המכר. ולוי קיבל מכתבים מנשים שהתלוננו על הבעל שחטף מידיהן את הספר בטרם סיימו לקרוא אותו, ותלונות הפוכות מבעלים…
דמויותיו של לוי בספר מציגות יהודי אחר מזה שהיה במחנות, אך גם יהודי שונה מן האנטיתיזה שטופחה בארץ-ישראל, זו של היהודי החדש, ה"גברי".
הפרטיזנים שבהם מדובר כאן עשו מעשים קטנים, שמשמעותם הצבאית מזערית. הם אינם ראויים ליותר משלוש שורות בספרי ההיסטוריה. אבל לפנינו אנשים שבעיקר ידעו לשמור על כבודם ועל רוחם. היער והמרחבים הפתוחים, באותם ימים נוראים, הם בעצם חוויה עזה של חירות, שהדמויות, אחרי שיחזרו לעולם "המסודר" של "השלום", אולי אפילו עשויים להתגעגע אליה. זהו הומאז' לרוח האנושית, לחוסנה ולחריפותה.
אולם דומה שהדבר החמקמק, המעניק לספר את כוחו, הן הבלחות האשמה המוזרות המלוות את הדמויות – אשמה מעורפלת, תשתיתית, שהיא אף עמוקה מרגשות האשמה של ניצולים כלפי המתים, וקודמת לתחושת הבושה שחווים השורדים החיים, על שלא מתו במקום המתים. הצל הזר והמאיים הזה, שצף לאורך כל הספר, הוא שמעניק לו את העומק הפסיכולוגי המסתורי והלא-מצוי שלו.

מקט: 4-31-3517

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

מאמר על הספר בעיתונות