אם לב נופל

תשליך

לְיַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל הַזֶּה עוֹמֶדֶת פְּשׁוּטָה

מָה יַעֲשֶׂה לִי אָדָם

בְּעֵינָיו הָרָעוֹת

חָשַׁבְתִּי שֶׁרַק מֵאֱלֹהִים אֲנִי מְפַחֶדֶת

כְּבָר עִדָּנִים שֶׁלֹּא הָיְתָה בֵּינֵינוּ הֲבָנָה

שֶׁלֹּא יִחַר בְּאַפּוֹ וְיַבְעִיר שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת מְטֻרְלָל

תָּפוּר לְמִדּוֹתַי

בְּמֵי קוֹלְחִין יַרְבִּיצֵנִי

לָמָּה לֹא לָמַדְתִּי לִבְכּוֹת אֶת הַפֻּרְעָנוּת הַזֹּאת הַפּוֹשַׁעַת

שֶׁהִתְקַבְּצָה רְשָׁעִים רְשָׁעִים וְנִגְּפָה עָלַי לְמַעֵךְ

תְּרֵיסַר יְרֵחִים לֹא חָסָה עָלַי

לְיַד הַנָּהָר פְּשׁוּטָה אַפְסַיִם

קוֹרֵאת לָרוּחוֹת לְנַדֵּף שֵׁדִים מֵעָלַי

זֵדִים שֶׁבְּצָעוּנִי נֶפֶשׁ הַשָּׁנָה הַזּוֹ

הַמְּעֻבֶּרֶת עָגְמָה

שֶׁתִּכְלֶה כְּבָר.

מָה יַעֲשֶׂה לִי אָדָם

לֹא אִירָא

כָּל חַטְּאוֹתַי יְסַמֵּא הַזֶּרֶם

תִּפְלוּיוֹתַי

רְבִיצָתִי מִנֶּגֶד כְּשֶׁהַחַיִּים בַּסָּךְ

שְׁבִיתַת הַחֲשָׁקִים

צֵיד הַתְּהוֹמוֹת

הַיְדֶה, שֶׁתִּכְלֶה.

שֶׁיֻּתְּכוּ הַכּוֹכָבִים לִדְמָעוֹת

שֶׁיִּפְרֹץ וְיִנְהַר הָאֶשֶׁד

לְיַד הַנָּהָר נִכְנַעַת לְהַשְׁלִיךְ —

תִּכְלֶה שָׁנָה, יִכְלוּ קְלָלוֹת