לאחר שלא נראה אף סימן חיים מקפטן הוק, הבינו הפיראטים שהנורא מכל קרה: פיטר פן הרג את הקפטן האהוב שלהם. […]
פרק 1: החיפוש החל
בדרך כלל החיים משעממים מאוד כשאתה על ספינת פירטים, אבל לא היום, ובטח לא כשקוראים לך קפטן הוק.
אתם שואלים מה מיוחד ביום הזה? היום היה מאבק נוסף מול האחד והיחיד – פיטר פן, אשר הגיע שוב לספינה של קפטן הוק כדי להתעמת עמו, לאחר שהוק ניסה להרוג את פיטר פן כשעשה את דרכו לאי הילדים.
הצטרפנו לעיצומו של קרב. שניהם היו על תורן הספינה וכמעט שכחתי שלצד פיטר התייצבה חברתו הנאמנה, טינקרבל, הפיה הקסומה שתמיד עוזרת לו כשהוא צריך עזרה.
“ילד ארור,“ קרא קפטן הוק.
ופיטר ענה לו, “חמור ים טיפש.“
ושניהם נאבקו כשמתחת לספינה, בים, יושב לו התנין הרעב ומחכה שאחד מהם ייפול למים כדי לטרוף אותו.
“טינק, אני צריך את עזרתך,“ קרא פיטר והיא העיפה אבקת קסם לתוך עיניו של הוק.
“הו, פיה ארורה, הלוואי שתתפגרי,“ אמר הוק כשהוא נלחם באבקת הקסם.
“סמיתי, טיפש שכמותך, תירה בפיטר בתותח!“ צעק הוק.
“כן, בוס, אני כבר יורה בו. אבל, בוס, התותח אינו נקי,“ ענה סמיתי, עוזרו של הוק.
“טיפשים, חבורה של בטלנים עצלנים! כשאני אסיים לטפל בילד הארור אני אטפל בכם, חבורה של סתומים,“ צעק הוק.
“באמת, הוק, אתה לא צריך לכעוס עליהם. עדיף שתתרכז בקרב ואיך לא ליפול למים,“ אמר פן. “אתה עסוק יותר מדי בסביבה מאשר בי. תילחם, חמור ים, או שאולי נגמרו לך הכוחות.“ “פיטר פן, אני אחסל אותך גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה. מהספינה הזאת אתה לא תצא חי!“ צעק הוק.
“אתה אומר זאת בכל פעם, הוק, ואני תמיד מנצח אותך. היד שלך גם מוכיחה את זה. בכל הפעמים שניסית לחסל אותי נכשלת,“ אמר פן.
“היו בסך הכול שלושה ניסיונות,“ אמר הוק.
“שלושה? הצחקת אותי. כבר עברנו את החמישים ובכל פעם הפסדת לי. מה גורם לך לחשוב שתצליח הפעם? האמת, אני די בטוח שתפסיד גם הפעם,“ אמר פן.
הוק האדים והתעצבן. הוא ניסה לנעוץ את חרבו בפיטר פן, אך לא הצליח. פיטר פן עף מעליו והוק כמעט נפל למים, היישר אל התנין הרעב, אך בשנייה האחרונה הצליח לבלום את עצמו והוא נעצר על קצה התורן.
הוק הסתובב כלפי פן ואמר, “בכל פעם שאתה עומד להפסיד, אתה עף. נסה להילחם בי מבלי לעוף. אני בספק אם תצליח.“ “חמור זקן, אני מנצח אותך גם בלי לעוף. כדי לנצח אותך אני לא צריך לעוף,“ ענה פיטר.
“אז בוא נהפוך את הקרב למעניין יותר. הפעם נסה לנצח אותי מבלי לעוף, ונראה עד כמה כישורי הלחימה שלך טובים באמת,“ הציע הוק.
פיטר הסכים והקרב המשיך, אך הפעם מבלי שפיטר השתמש ביכולתו לעוף. פיטר וקפטן הוק נאבקו על תורן הספינה, עד שהוק הצליח לבסוף להעיף את חרבו של פיטר לים. חרבו של פיטר פגעה בתנין והוא נעשה אלים יותר.
בינתיים, על תורן הספינה פיטר פן כמעט הוכרע. הוא הגיע לקצה התורן ומולו הוק, מכוון אליו את חרבו.
“ועכשיו לים,“ אמר הוק. “הפסדת, ילד טיפש. פול למים או שאני אעשה זאת.“ואז עלה במוחו של פיטר פן רעיון. “אתה יודע מה? אני אפול למים בתנאי שתוריד את החרב ותדחוף אותי,“ הציע פיטר פן.
“מה אמרת? חזור שנית,“ ענה הוק ההמום.
“אני אפול למים. די, נמאס לי מהקרבות איתך. ניצחת אותי ואני אתן לך את הכבוד להפיל אותי למים,“ אמר פן.
“הילד הזה השתגע,“ אמר הוק. “הטמטום השתלט לו על המוח, זה לא יכול להיות. אתה בעצם אומר לי שאני ניצחתי אותך ושאתה מוכן להיטרף בידי התנין הרעב?“. “בדיוק, הוק, תפיל אותי למים,“ אמר פן.
הוק ההמום הניח את חרבו וצעק לעבר הפירטים, “הסתכלו, פיראטים, כשאתם רוצים משהו בסופו של דבר זה יקרה. הנה, אני רציתי שפיטר פן ימות, והוא אכן הולך למות. חבל שמישהו לא יכול לתעד את הרגע הזה. היי, סמיתי, קח את חרבי והסתכל איך ההיסטוריה משתנה לטובת הוק.“הוק זרק את חרבו ונעמד מאחורי פיטר פן. הוק צעד כמה צעדים לאחור כדי לקבל תנופה, ואז, לפני שניגש לדחוף את פן, שאל: “פן, מילים אחרונות?“.“לא כרגע,“ ענה פן.
הוק החל לרוץ לכיוונו של פן, וכשהגיע הרגע הגדול של הוק לדחוף את פיטר פן, פיטר זז הצידה וקפטן הוק נפל למים היישר לתוך פיו של התנין הרעב.
“עבדתי עליך! איך זה בתור מילים אחרונות?“ צחק והשתטה פן.
הוק ניסה להיחלץ מפיו של התנין. בהתחלה נשמעו כמה צעקות של הוק לעזרה, אך לאחר מכן נשמע שקט. התנין סיים לאכול ושחה למקום אחר.
הפירטים היו המומים. סמיתי המבוהל אמר, “חברים, להוק יש תשע נשמות. בואו לא נספיד אותו, הוא יצא ממצבים קשים יותר. אנחנו בוודאי נראה אותו עכשיו שוחה לכיווננו.“
כעבור מספר דקות, ולאחר שלא נראה אף סימן חיים מקפטן הוק, הבינו הפירטים שהנורא מכול קרה – פיטר פן הרג את הקפטן האהוב שלהם.
“ילד עלוב, רוצח שכמותך!“ קרא אחד הפירטים לעבר פיטר פן.
“כן, רוצח יתום. מכיוון שאין לו הורים הוא רוצה שלכולם לא יהיו, ולכן הרג את הוק,“ אמר פיראט אחר.
“טינק, אני רצחתי את הוק. מה עשיתי, טינק?“ אמר פן ההמום לטינקרבל.
הפיראטים החלו לעלות על תורן הספינה במטרה לתפוס את פיטר פן, ולפני שהם הספיקו לעשות זאת ברחו פיטר פן וטינקרבל מהספינה חזרה לאי הילדים. בדרכם לשם החל פיטר פן להשתעל שיעול ארוך וחזק.
“טינק, מה קורה לי? למה אני משתעל? זה אף פעם לא קרה לי. טינק, אני לא יודע מה יש לי,“ אמר פן בעודו משתעל.
טינקרבל שמה לב ששערו של פיטר פן מתחיל להלבין. היא ביקשה מפיטר פן להסתכל לתוך המים ושם פיטר פן ראה ששערו מלבין.
פיטר אמר לטינק שהאדם היחיד שיכול לתת הסבר למה שקרה לו הוא הצ’יף הגדול, מנהיג של שבט האינדיאנים, או בתו של הצ’יף, טיאגרה. השניים החליטו לעוף אל שבט האינדיאנים כדי לקבל כמה הסברים על מצבו של פן והשינוי שחל בו.
۞
בינתיים, על ספינת השודדים נפל אבל כבד. הפיראטים, ובראשם סמיתי, סירבו להאמין שקפטן הוק מת. סמיתי נשא נאום לזכרו של הוק.
“זה נכון שהוא היה קורא לנו סתומים וטיפשים ועצלנים, ואותי אישית הוא היה מכה בראש עם נעל “. “היי, תגיע כבר לעיקר, סמיתי,“ צעק לו פיראט.
“אז כמו שאמרתי, אומנם הוא היה עושה לנו את כל זה, אבל אהבנו אותו, הוא היה כמו מורה בשבילנו. בשבילי הוא היה כמו אבא, אבא מכה, אבל עדיין אבא. לכן אני נשבע שכל עוד אני בחיים אעשה הכול כדי לנקום את מותו של הוק ולהרוג את פיטר פן. ובנוסף, אני אמצא גם שודד חדש שיוכל להיות הקפטן החדש שלנו, מישהו עם שנאה רבה כמו שהייתה לקפטן שלנו. בי נשבעתי. ולסיום, כקפטן החדש והזמני שלכם, אני אומר לכם ללכת ולכבס את הבגדים שלכם כי הם מסריחים. מפה מריחים את הריח ובא לי למות,“ וכך הסתיים נאומו של סמיתי.
۞
פיטר פן וטינקרבל הגיעו לכפר האינדיאנים לשבט הנמרים אדומי הפנים, ומי שקיבל את פניהם של פיטר וטינקרבל היה הצ’יף הגדול של השבט, הצ’יף אודו.
“שלום, ציפור עפה ופיטר פן, אני שמח אתם באים לכפר שלנו, הרבה זמן אתם לא לבוא,“ אמר הצ’יף בשמחה.
“צ’יף, אני צריך את עזרתך, זה דחוף. אני חייב שתדבר עם האלים, קורה לי משהו מוזר מאוד ואני לא מבין אותו,“ אמר לו פיטר.
“הו, צ’יף מבין. שוב אתה לאכול הרבה בננות עשה לך כאב בטן. אל תדאג, צ’יף נותן תרופה,“ התלוצץ הצ’יף.
“צ’יף, זה לא המקרה, הפעם אני חייב לספר לך על משהו שעשיתי, אבל אסור שאף אחד ידע, זה חייב להישאר בינינו,“ אמר פיטר.
“צ’יף מבין. בוא נלך לחכם זקן,“ ענה הצ’יף.
שניהם הלכו יחד לפסלו של החכם זקן – היה זה פסל גדול שהאינדיאנים נהגו לבקש ממנו עזרה כאשר הם עשו דברים נוראיים. כעבור מספר דקות הגיעו הצ’יף ופיטר פן לפסלו של החכם הזקן.
הצ’יף סילק מהמקום את שאר המתפללים, ופיטר ביקש מטינקרבל ללכת ולהשאיר אותו לבד עם הצ’יף. כאשר שניהם נשארו לבד, החל פיטר פן לספר לצ’יף הגדול את שקרה על ספינת השודדים של קפטן הוק.
פיטר סיפר איך היתל בקפטן הוק וכיצד הוק נפל למים ונטרף על ידי התנין הגדול, וגם את מה שקרה לו אחר כך – שערו שהחל להלבין והשיעול הטורדני שלא הפסיק להציק לו ולא נעלם. לאחר ששמע את הסיפור ביקש הצ’יף מפיטר פן לדעת מה הוא מבקש לשאול את החכם הזקן, ופיטר פן ענה לו שהוא רוצה לדעת מה קורה לו.
כעבור כמה דקות החל הצ’יף בטקס. הוא תופף על גופו ורקע ברגליו. הוא החל לקרוא קריאות מוזרות, וביקש מפיטר להיצמד לפסל של החכם הזקן. אז החל להסתובב סביב הפסל וצעק בקול את שאלתו של פיטר פן.
לאחר כמה שניות החל לצאת עשן לבן מהפסל לעבר השמיים, והצ’יף הגדול ביקש מפיטר פן להתרחק מהפסל. הוא נטל לידיו קערת מים ושפך על הפסל. באותו רגע העשן הלבן שיצא מהפסל נעשה אדום, והצ’יף אמר לפיטר פן שקיבל תשובה.
פיטר ביקש לדעת מה התשובה שניתנה לו והצ’יף החל לדמוע. הוא סיפר לפיטר פן שהתשובה שקיבל לא תשמח אותו. פיטר התעקש לדעת את התשובה, והצ’יף סיפר לו שהוא עומד למות.
הצ’יף אמר לפן שמשום שהוא גרם למותו של הוק, הקסם הנצחי שלו פג, והוא לא יישאר יותר ילד נצחי. הוא הסביר לפיטר שכאשר מישהו מאי הילדים הורג אדם או גורם למישהו למות, הוא לא יכול להישאר עוד ילד. ילדים לא הורגים, אלא רק מבוגרים, ומכיוון שגרם למותו של קפטן הוק הוא עבר על החוק הכי חשוב. וכעת הוא יזדקן וימות.
פיטר שאל את הצ’יף כמה זמן נותר לו, והצ’יף ענה שנשארו לו שלושה ימים לחיות. פיטר ההמום קיבל בהכנעה את הבשורה המרה. הוא הודה לצ’יף הגדול והחל לעוף חזרה לאי הילדים.
טינקרבל, חברתו הטובה, הבחינה שפיטר נסער והיא הצטרפה אליו, אך הוא לא דיבר אליה.
היא ניסתה לחלץ ממנו מידע על תשובתו של הצ’יף הגדול, אך לשווא. פיטר שתק ולא ענה.
۞
כשהגיעו לאי הילדים ביקש פיטר מטינקרבל לקרוא לבלו ולגריני, המפקדים של הילדים הנעלמים. הוא ביקש ממנה לקרוא גם לטיאגרה משום שברצונו להעביר להם מסר חשוב.
כעבור כמה דקות הופיעו מולו בלו וגריני. בלו היה המפקד וגריני הסגן.
“בלו וגריני לפקודתך, פיטר פן,“ אמר בלו.
“היי, למה אתה תמיד ראשון?“ שאל גריני.
“גריני, הסברתי לך עשרות פעמים. אני המפקד החשוב ולכן אני ראשון, ואתה הסגן השולי ולכן אתה שני. מה פה לא ברור?“ אמר בלו.
“צודק, עכשיו זה ברור לי. היי, רגע… מי לא חשוב?“ שאל גריני בכעס והשניים החלו להתקוטט.
פיטר פן, שנעשה חלש מרגע לרגע, צעק להם להפסיק ולהקשיב לו. פיטר אמר להם לקרוא לשאר הילדים הנעלמים, כי יש בפיו מסר חשוב למסור להם. בלו הכניס את אצבעותיו לפיו ושרק את השריקה הסודית, ופתאום, לאחר כמה שניות, החלו להגיע עשרות ילדים נעלמים אל ביתו של פיטר פן, וכך גם טיאגרה וטינקרבל. כל הילדים הסתדרו במעגל ופיטר פן החל בנאומו.
“אני רוצה שלא תפריעו לי. יש לי שני דברים חשובים למסור לכם. הדבר הראשון הוא שקפטן הוק מת. “הילדים הנעלמים צהלו ושמחו בתגובה לדבריו. פיטר פן התעצבן וצעק לעברם להיות בשקט. הילדים הנעלמים השתתקו ופיטר פן המשיך בנאומו.
“נכון, שמעתם נכון. הוק באמת מת, והוא לא יציק לנו יותר. אבל יש הודעה נוספת, והיא שגם אני הולך למות בקרוב. ליתר דיוק בעוד שלושה ימים. “הילדים הנעלמים היו המומים מהבשורה. הם לא האמינו למשמע אוזניהם.
בלו שאל את פיטר, “אבל למה, פיטר?“ פיטר השיב לו שהוא היה אצל הצ’יף הגדול, והצ’יף אמר לו שמכיוון שהוא גרם לקפטן הוק למות, הקסם הנצחי שלו פג, ובשלושת הימים הבאים הוא יזדקן עד אשר ימות.
בלו שאל את פיטר אם גם הם ימותו, כי הילדים הנעלמים קשורים גם הם לפיטר. פיטר חייך וענה שלא, שרק הוא ימות, ושהקסם שלהם ימשיך להתקיים. הילדים הנעלמים החלו לבכות, וטיאגרה וטינקרבל בכו גם הן.
אחד הילדים אמר, “זה לא פייר. בגלל הוק הזה גם אתה תמות. זה לא פייר. “ילד נוסף אמר, “הוא התחיל קודם, למה גם אתה צריך להיענש?“. פיטר הפסיק את הילדים ואמר להם שזה מה שהולך לקרות ואי אפשר לערער על כך. הוא ביקש מהם להישאר מאוחדים ולהקשיב למפקדים שלהם, בלו וגריני. נוסף על כך ביקש מטיאגרה ומטינקרבל שלאחר שימות הן יחפשו מחליף שיהיה פיטר פן החדש ויהיה המפקד החדש שלהם.
טיאגרה שאלה את פיטר כיצד הם יוכלו לדעת שהמחליף מתאים, והוא השיב לה שיש לבדוק שלושה דברים. הראשון – המחליף צריך לדעת להתגבר על הפחד; הכלל השני – המחליף צריך להאמין בפיות; והשלישי והחשוב ביותר – המחליף צריך להאמין בטוהר החיים ואסור לו להשתמש בכוחו כדי להרוג. אם המחליף יענה על כל שלושת הכללים הוא יוכל להיות פיטר פן.
לאחר שפיטר פירט עבור טינק את שלושת הכללים הוא ביקש מהילדים הנעלמים ללכת לישון, ולאחר שהילדים הנעלמים התפזרו, נכנס לביתו ונשכב לישון על הערסל שלו.
כעבור שלושה ימים התאספו ליד ערסלו של פיטר כל חבריו הטובים, טינקרבל, טיאגרה וכל הילדים הנעלמים. פיטר פן נראה מבוגר מאוד. שערו היה לבן, פניו היו מקומטות והוא התקשה בדיבור. כולם ידעו שזהו יומו האחרון של פיטר פן, ולכן לאורך היום חבריו של פיטר עשו דברים שיטיבו עמו, וכאשר השמש שקעה הקסם החל לפוג ואיתו גם פיטר פן.
פיטר הפך שקוף מרגע לרגע, עד שכעבור מספר דקות הוא נעלם כלא היה. כל מה שנותר ממנו היה כובעו, בגדיו וחרבו הקטנה.
בלו, מפקדם של הילדים הנעלמים, תלש את הנוצה שבכובעו של פיטר, ניקב בה חור זעיר והשחיל דרכה חוט דקיק. כאשר נשאל מה עשה על ידי סגנו, גריני, הוא הסביר שכאשר הם ימצאו פיטר פן חדש הוא ייתן לו את השרשרת. בלו שאל את טינקרבל מה יקרה מעכשיו בלי פיטר פן, והיא ענתה לו שמעכשיו הצ’יף הגדול יהיה גם המנהיג שלהם עד שיימצא פיטר פן חדש.
במשך היום חשבה טינקרבל מה לעשות. כיצד היא תוכל למצוא פיטר חדש? כיצד תוכל להיקשר לפיטר חדש? בסופו של אותו יום היא החליטה לצאת למסע חיפוש בכל העולם אחר פיטר חדש.
אין עדיין תגובות