החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

חוכמת הטארוט

מאת:
הוצאה: |
קטגוריות: במבצע, עידן חדש
זמינות:

74.00

רכשו ספר זה:

ניתן לראות באדם פסיפס של אבנים קטנות ומגוונות, הם איכויותיו וכישוריו, המסודרים בתבנית אישית ייחודית. האדם לרוב אינו מודע כלל לתבנית הפנימית היוצרת את טבעו. לו הכיר אותה, היה גורלו ניתן ל'חיזוי' בקלות. אך הוא אינו רואה או מכיר את התבנית המונחת ביסוד אופיו. לו היה מכיר את התבנית, אילו הייתה לו הכרה עצמית, היה רואה בבהירות את דרכו לאורך נתיב החיים. אך האדם הממוצע אינו מכיר את עצמו ואת גורלו, ומגשש את דרכו בחיים כמו ילד בחשיכה.

ואולם, כבר בתקופה הפרהיסטורית, היו בעלי ידע שהכירו את האיכויות הבסיסיות מהם מתפתחים הכישורים והתכונות האופייניים לאדם, ואותם אף תיארו בציורים סימבוליים. אלו הם קלפי הטארוט, הכוללים 78 קלפים, מתוכם 22 ידועים בשם ה'ארקנה הגדולה' ו-56 ידועים בשם 'הארקנה הקטנה'.

הארקנה הקטנה מתארת את שלבי צמיחתו של האדם. הקלף הראשון נושא את הסיפרה 1, וממנו נובעות כל ההתגלויות הבאות, עד מספר 10. מספרים עולים אלו ממחישים כיצד עולה האדם בכישוריו, עד שהוא מנתק את עצמו מן ההמון. אחר כך מופיעים קלפי חצר המלוכה: נער, אביר, מלכה ומלך. סדרה זו מראה את התפתחות האדם לאישיות גוברת והולכת. עם זאת, הקלף החזק ביותר הוא 1, האלוף המוכר כאס, בהיותו המחולל היחיד של ההתגלויות המופיעות אחר כך. רמות ההתפתחות הללו מגלמות את עצמן דרך ארבעה סמלים: מוטות, חרבות, מטבעות וגביעים, המסמלים את ארבעת עקרונות החיים, למשל את ארבעת היסודות, אוויר, מים, אש ואדמה.

קלפי הארקנה הגדולה מייצגים את העיקרון השולט באיכויותיו של האדם. עיקרון זה הוא תודעת האדם. האדם נעדר ההכרה העצמית חי במסגרת דימויו העצמי כאסיר הכלוא בתא שבנה לעצמו, ולכן במקום להיות אדון, הוא עבד לעצמו ולגורלו. בעודו נתון במצב לא מודע, מטלטל אותו הגורל כספינה ללא הגה במים סוערים. ביאושו מחפש האדם עזרה מבחוץ, בלא הבנה שהשחרור מצוי בתוכו בלבד. אך אותן מכות גורל שהביא על עצמו בבורותו, הן שיעירו אותו ביום מן הימים, כך שיתחיל לצמוח במודע בתוך עצמו. מכל מקום, החל מהתעוררות ראשונית זו, נצנוץ ראשוני של מודעות עצמית, ועד למטרה הסופית – תודעה אלוהית אוניברסאלית – מצפה לו דרך ארוכה של התפתחות. כל רמות התודעה, החל מההתעוררות הראשונית וכלה בתודעת על אלוהית, מתוארים ב-22 התמונות שבארקנה הגדולה. כך קלפי הטארוט יכולים לשמש כ'מראה רוחנית', ולהביאנו בצורה אינטואיטיבית אל קלף המתייחס למצבנו הפנימי. ההדהוד עם רמת התודעה של קלף מסויים, מאפשר לאדם להבין קלף זה במלואו ולחוש בהיענות לקריאה של הקלף ולהבנה של השיעור של קלף זה בחייו.

קלפים אלה הם האב טיפוס לכל קלפי המשחק האחרים. עקבות של קלפים אלו מצויות כבר בזמן עתיק, בחפירות בבל, מצריים, יהודה, מקסיקו, הודו וסין, לעיתים כציורי קיר, כפסלים חקוקים באבן או בלוחות חרס. בכל המקומות שנמצאו הדמיון הוא כה רב, עד כי הוא מצביע בהכרח על מוצא משותף, אם כי מקורם אינו ידוע. כל הממצאים הם בבחינת קטעים של הסדרה השלמה. חפיסה שלמה השתמרה רק באומה אחת, המוקירה את כתבי הקודש עד כדי כך שהם נשתמרו ללא שינוי במשך אלפי שנים, היהודים. אומה נוספת שהפיצה את הטארוט באירופה הם הצוענים, אם כי הקלפים שבידיהם מנוונים במידה רבה. ה'מפתחות' לסדרה השלמה מצויים בקבלה היהודית, בספר היצירה, ספר הזוהר וחותם שלמה. המקודשים הגדולים הכירו את היסודות הבסיסיים של הבריאה ואת הקשרים שבין רטיטות הבריאה, של האותיות והמספרים, הפועלים כחוקים מתמטיים למימוש רעיונות הבריאה בעולם החומר. הם השתמשו ביסודות אלו וביחסים ביניהם ליצירת 22 תמונות, כמספר האותיות העבריות הקדומות, שכל אחת מהן מייצגת רעיון בורא. זוהי הארקנה הגדולה.

מקט: hohmathatarot
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
זמין בגרסה מודפסת בלבד.

ערך מספרי: 1 האות: א'

אנו רואים בתמונה זו איש צעיר וחזק, מכשף, שאופן עמידתו מזכיר את צורת האות א׳. הוא נוטה קלות ימינה, מצביע כלפי מטה בידו הימנית וכלפי מעלה בידו השמאלית. באותו זמן רומזת לנו צורת עמידתו, על האמת העתיקה, שהמקודש הקלדיאני הגדול הרמס טריסמגיסטוס מביא ב״טבולה סמאראגדינה הרמטיס״ שלו: ״כמו בעליונים כך גם בתחתונים״.

לאיש הצעיר יש לבוש בצבע מוזר. הוא חובש כובע, כאשר בבחינה מקרוב מתגלה, שאין זה כובע כלל. הקודקוד של מה שנראה ככובע, הינו ראשו של האיש, מעגל קטום בצבע אדום מסמל את רוחו הנצחית, את האני הגבוה יותר שלו. חלק מהמעגל מוסתר על ידי שולי הכובע, כך שאין רואים את כל ראשו. פירוש הדבר שאין הוא מודע עדיין בשלמות בתוך רוחו, שעוד הרבה מצוי בתת הכרתו, בתחום הסמוי של הווייתו. הצבע האדום מציין שהרוח החיובית-נותנת, הינה אש אלוהית. המעגל קטום מפני שאין היא יכולה להיראות בעולם החומר החיצוני. הרוח שייכת לעולם אחר. היא בלתי-נראית בעולם החומר ושום איבר חושי אינו יכול לתפוש אותה. היא צריכה לכן כלי ביטוי שדרכו תוכל לגלות את עצמה ישירות, כרעיון, מחשבה, או ידע. כלי זה הוא האינטלקט המסומל על ידי שולי הכובע. לשוליים אותה הצורה כמו לסימן המבטא במתמטיקה את האינסוף, 8 אופקי, כלומר ∞. קצות השוליים צהובים, זהו הצבע המסמל את ההגיון. פנים השוליים ירוק שהינו סמל האהדה, הרצון הטוב והאחווה. המכשף הצעיר מבטא את רוח האש הנצחית הבלתי-נראית, שמעולם לא נולדה ולכן אף פעם לא תמות, באמצעות האינסופיות חסרת הכבלים של המחשבה והידע, אך גם באמצעות אהדה, רצון טוב ואחווה.

בפלג גופו העליון יש טוניקה אדומה הצמודה לגופו ולה צוארון כחול ורצועה כחולה היורדת בחזיתה. הטוניקה צמודה מהסיבה הפשוטה שאין היא טוניקה כלל, אלא גופו שלו. אדום מסמל את הוויתו הרוחנית, שהינה חיובית-נותנת בדומה לראשו. הכחול המעוטר בלבן שבצווארונו וברצועה המרכזית, מסמל את אהבתו הטהורה והבלתי אנוכית כלפי האנושות. הוא נושא בקרבו אהבה בלתי אנוכית זו ואף מניח לעצמו, שאהבה אוניברסלית זו לאנושות, תנחהו בנתיבו בעולם הזה. הדבר ניכר בגרביים הכחולות שעל רגליו הנושאות אותו לאורך נתיבו הארצי.

זרועותיו מסמלות את שני העקרונות הקוטביים הגדולים של הבריאה, הקוטב הפעיל-זכרי, החיובי-נותן והקוטב הסביל-נקבי, השלילי-מקבל. זרועותיו עטופות במספר שכבות צבעוניות. משמעות הדבר, שהמכשף משתמש בזרועותיו ובידיו באופנים רבים ושונים: בהגיון, כפי שמסמל הצהוב, בכוונות טובות ורצון טוב כלפי אחיו בני האדם, כפי שמסמל הירוק. ובאותה עת הוא לובש מתחת לשתי שכבות אלו, בגד סרוג צמוד בצבע כחול, המצביע על הווייתו האמיתית, כמו הסרט הכחול שעל פלג גופו העליון. החפתים האדומים מראים שהוא ממשיך להקרין כוח רוחני נותן, גם בעת שיניח לעצמו להיות מודרך בעבודתו ובפעילותו, על ידי אנושיותו ואהבתו הבלתי אנוכית.

אנו רואים על הרצועה הכחולה שבמרכז הטוניקה חמישה כפתורים. אלו הם חמשת אברי החישה שבהם הוא קושר את עצמו, את עולמו הפנימי, אל העולם החיצוני.

רק שלוש מרגלי השולחן נראות לעין. הרביעית יוצאת דופן בהיותה נסתרת בתוך העולם הרוחני הבלתי נראה. פעילותו של המכשף נשענת ברובה הגדול על בסיס חומרי. אישיותו חיה בעולם הנגלה של החומר, ולכן זהו המקום שבו עליו למלא את משימתו. אך חלק מפעולותיו, הרגל הרביעית של השולחן, נובעות מיסודות רוחניים בלתי נראים.

שלושה סמלי טארוט מונחים על השולחן, מוכנים אך טרם נעשה בהם שימוש: הגביע, החרב והמטבע. את הסמל החשוב ביותר, את המטה, הוא מחזיק בידי השמאלית. בכל אחד מקצוות המטה יש כדור צבעוני. הכדורים מסמלים שוב את שני העקרונות הקוטביים. הכדור האדום מייצג את הקוטב החיובי, הכחול את הקוטב השלילי. המכשף אוחז במטה כשקצהו החיובי פונה כלפי מעלה והשלילי כלפי מטה בכיוון המטבע. המטה מסמל את האות י׳, שהינה תמונת ההתגלות האלוהית הראשונה, להבה אחת, שממנה נובעות בהדרגה כל האותיות הבאות, הבריאה כולה. המוט הופך בידי המכשף למטה קסמים. זהו כוחו היצירתי של המכשף, הוא מממש באמצעותו בעולם הנגלה את רצון האני העליון שלו. הוא יכול לעשות איתו ניסים אמיתיים, וכך, יהפוך בהדרגה למכשף לבן.

הגביע כחול מבחוץ ולכן, שלילי-נקבי, מקבל, אך הוא מכיל את הרוח החיובית-זכרית, את עקרון האש המיוצג על ידי הנוזל האדום שבגביע. הוא עומד על בסיס משושה, הנוצר משני משולשים אשר שלובים זה בזה ואשר מייצגים את העולמות הרוחני והחומרי. הגביע מצביע על עקרונותיו הרוחניים של המכשף ומציין את פתיחותו לכל מה שהוא טוב, לאמיתות האלוהיות הגבוהות יותר של הרוח.

החרב שטרם הייתה בשימוש, מונחת גלויה אף היא על השולחן. היא מסמלת את אומץ ליבו של המכשף. וכמו בזיגפריד ו״נוטאנג״ כנגד הדרקון, הוא מוכן להילחם באומץ בצללי העולם התחתון, נגד הבלתי-מודע, כדי להשיג את האור האלוהי של התודעה.

לבסוף, מונח על השולחן מטבע זהב. הצורה המעגלית מייצגת תמיד את הרוח: אך במקרה זה, מלמד הצלב המצוייר על המטבע, שזאת רוח מיוחדת בעלת עוצמה רבה, רוח היוצרת חומר בעזרת כוח הריכוז העז שלה ומאחדת בכך את שני האלמנטים המנוגדים. מטבע זה מייצג את הכסף. שהרי תוכן המושג 'כסף' סמלי לחלוטין. איך יכול מישהו לחשוב על 'כסף' כעל חומר? האם מישהו ראה 'כסף' מעודו, או אחז בו בידיו? אף אחד! לכל היותר ראינו או אחזנו פיסת נייר או חתיכת מתכת שמסומן עליהן ערך מסויים. לכן, לשניהם יש ערך רק בנושאם הטבעה המייצגת ערך כספי מסויים, שעלינו להאמין בו. אולם אם אין על השטר או המטבע סימנים המציינים ערך זה או אחר, אז אין הם נחשבים ל'כסף׳. ברגע שנחדל להאמין בו, יהפוך השטר להיות נייר חסר ערך, וערכו של המטבע לא יעלה על ערך המתכת שממנה הוא עשוי, וגם זה עולה ויורד בהתאם לביקוש. יש לזכור שלגווע בצמא בלב המדבר, כל פיסת מתכת היא חסרת ערך, בין אם היא של כסף או של זהב. לעומת זאת, כוס מים תציל את חייו. 'כסף', אם כן, הינו רעיון מופשט לחלוטין ולא חומר הנראה לעין וניתן למישוש. זוהי רוח החומר המוחלט, בדיוק מכיוון שמדובר במושג מופשט, אין לזהותו עם שום חומר מסויים. ועם זאת נוכל לרכוש באמצעות חומר חסר שם זה, את כל האוצרות החומריים שבעולם: בתים, יהלומים, רהיטים, בגדים וכל מה שיעלה על הדעת. מכאן שכסף, הוא רוחו של חומר מוחלט ונטול שם.

למטבע שבתמונת המכשף אין משמעות של 'כסף׳ אשר נראה לעין, או בעל ערך נקוב. משמעותו רחבה הרבה יותר, הכוונה לכוחו הרוחני הפנימי של האדם, המאפשר לו לשלוט בכל ערכי העולם החומרי, אם רק ידע סוד זה! המכשף שלנו יודע אותו כמובן, משום שעוצמת השליטה בסוד ה'כסף' נמצאת כבר בידיו.

בין רגליו ובדיוק מאחוריו, אנו רואים פרח הצומח מהאדמה, ולכן מתוך החומר. יש לו שלושה עלים ירוקים וניצן. העלים הירוקים מייצגים את שלושת העקרונות הנשגבים: רוח, עוצמה וחומר. הפרח הסגור, הניצן, אדום הוא ומציין בכך את הרוח, שאינה מתגלה עדיין במלואה, בדומה לניצן. גם רוחו נוכחת כבר כמו הפרח, אך היא בלתי מודעת עדיין מבחינות רבות. כשם שאין הפרח חושף עדיין את כל הדרו הפנימי, כך אין המכשף מראה עדיין את שלמות רוחו, את שלמות האני העליון שלו. האוצרות האלוהיים הרמים ביותר שלו, רדומים עדיין בתת-תודעתו. זאת גם הסיבה שהפרח נמצא מאחוריו, כשם שתת תודעתו נמצאת מאחורי תודעתו. מכל מקום זוהי רק שאלה של זמן עד שהפרח ייפתח ויגלה את הדרו ועד שהמכשף יגלה את הווייתו הפנימית ביותר והמושלמת.

תמונה זו, המכשף, מראה אדם שהתעורר זה עתה והפך לפתע למודע בתוך עצמו. הוא תופס לראשונה שהוא למעשה כאן – שהוא כאן, עכשיו. כך הוא מתנסה לראשונה בנוכחות המוחלטת, במצב של מודעות עצמית. האני שלו אינסופי וחסר גבולות בתת-התודעה, כשם שכובעו מציג אינסופיות, אולם הנצנוץ הראשון של מודעות עצמית מוגבל עדיין ואורו הוא רק הניצוץ האלוהי הראשון, שלא מאיר עדיין את כל הווייתו האלוהית. הוא עדיין הילד האלוהי, אך הינו כבר ההתחלה, בדיוק כשם שהילד הוא ההתחלה שממנה הוא גדל אל הבגרות. באותו האופן יהיה המספר אחת ראשון בסדרת המספרים, והאות א׳ תהיה תחילת האלף-בית.

״המכשף׳׳ מייצג ישות זכרית או נקבית. העובדה שמצב ההתעוררות מובא כאן בדמותו של גבר, אינה באה להגיד שרק גבר יכול לחוות מצב זה. במצב הראשון של מודעות עצמית אין מיניות. בן אדם, זכר או נקבה, מתנסה במצב רוחני וחיובי, ומצב זה מיוצג כאן בתמונתו של גבר.

ברשותו של יצור חי הנמצא ברמת תודעה זו יש כבר כל המתנות האלוהיות, שימשיכו לעזור לו לאורך הנתיב הגדול המוביל להכרה עצמית.

המכשף אוחז ב'מטה הקסמים', שבו הוא יכול להשתמש לפתיחת כל הדלתות הסגורות, בתת תודעתו. הנפש היא כמו גביע, שממנה הוא יכול כבר ללגום את הצוף האלוהי של הרוח. החרב, גם היא עומדת כבר לרשותו כך שהוא יכול להכניע את הצללים של העולם התחתון – של הבלתי מודע – ולזכות באור האלוהי של האני, של תודעת כל. ולבסוף, מטבע הזהב נמצאת בחזקתו, הכוח הרוחני על כל מה שהינו חומר. הוא מכיר כבר את ערכם האלוהי הפנימי של כל הדברים, כך שלא תאבד לו עוד דרכו לעולם ביער הערכים החומריים והמזוייפים, של העולם הזה.

למרות שכל האוצרות הללו עומדים לרשותו, אין הוא עדיין 'מכשף' פעיל. מתנות אלוהיות אלו אכן נמצאות בחזקתו, אך הוא אינו עושה בהן עדיין שימוש. הוא אינו יודע שהתכונות הדרושות כדי להיות מכשף לבן אמיתי בגנו של אלוהים, נמצאות כבר בקצה אצבעותיו. הוא ניצב שם, עדיין ללא תזוזה, מוכן לצאת לדרך הארוכה אל עבר ההכרה העצמית.

התמונה של המכשף נושאת את המספר 1 ואת האות א׳. המספר 1 הוא המספר האלוהי הקיים עוד בטרם נולדו ממנו המספרים האחרים. הוא אביהם של כל המספרים האחרים. הוא נצחי ולא ניתן לחלוקה. הוא המספר היחיד שבו ניתן להשתמש כמכפיל מבלי לשנות את ערך המספר המוכפל. בווישנו-פורנה נאמר: ״לא היה שם יום ולא לילה, לא שמיים ולא ארץ, לא חושך ולא אור ולא כל דבר אחר, שום דבר מלבד האחד״. וראמה קרישנה, המואר ההודי הגדול, מציין גם הוא באופן דומה: ״דע את האחד ודע את הכל״. האפסים הופכים למאות ולאלפים אם ממקמים אותם מאחורי האחד. אולם, אם מוחקים את האחד לא נשאר דבר. לרבים יש ערך, רק ביחס לאחד. קודם האחד ואחר כך הרבים. קודם אלוהים ואחר כך העולם והברואים.

קלף זה עם האות א׳ מתייחס לשמו הראשון של אלוהים כפי שכינה את עצמו, כשמשה שאל אותו: ״הנה אנוכי בא אל בני ישראל… ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם״, ואלוהים ענה למשה: ״אהיה אשר אהיה…" (שמות, ג׳, יג-יד).

קלף זה מתייחס בקבלה למקהלת המלאכים הראשונה הנקראים שרפים. עד לנביא ישעיהו הייתה המשמעות של שרף, נחש קדוש בעל שלוש זוגות כנפיים. ישעיהו אימץ שם זה והשתמש בו עבור המלאכים. מאותו הרגע ואילך היה שרף, שמה של הוויה מלאכית בעלת שלוש זוגות כנפיים. ספירות היא להקה שלמה של מלאכים כאלו. יש בקבלה עשר ספירות יצירתיות. הפירוש המילולי של ספירה היא קרינה. במינוח מדעי מודרני היו יכולות ספירות אלו להיקרא ״שדות אנרגיה מאצילים״. כל ספירה היא גם מספר וגם אות. ויש לה תכונה המתייחסת אליה. הספירה הראשונה מתייחסת ל'כתר עליון' המייצג את המודעות העצמית של האדם. כפי שאדם שולט בארצו בזכות מעלת הכתר שעל ראשו, כך נותנת לו תודעת האני את הכוח להפוך לשליט על כל כוחות היקום. מודעותו העצמית הינה כתר הווייתו.

באלף-בית העברי יש שלוש אותיות הנקראות ״אמהות״. שלוש אלה הן א׳, מ' ו-ש׳. משמעות כל השלוש היא לידה והן מוכרות מסיבה זו כ'אמא'. א׳ היא הלידה הראשונה של הילד האלוהי, של מודעות עצמית. הנפש המטוהרת של האדם ילדה את הילד האלוהי, הנצנוץ הראשון של מודעות עצמית. האדם הינו עדיין כמו ילד, המתחיל רק להתבונן בעצמו ואינו מסוגל עדיין להשתמש במידותיו האלוהיות, בכשרונותיו מתת האל. במשך הזמן תתפתח פעילותו ורק אז יהפוך לבוגר. כך יולדת באדם האות א׳, את ההתעוררות הראשונה של התודעה. המספר 1 והאות א׳ הינם שניהם, תחילתה של התפתחות. כשם שהמספר 1 האלוהי, הוא תחילתם של כל המספרים הבאים אחריו עד לאינסוף, כך מסמנת האות א׳ את תחילת האלף-בית. כניצן שהינו ההתחלה המובילה לפריחה המלאה, כך היא גם תודעתו הנוכחית של האדם על מכשירי הכישוף שלה, שהינה תחילת הנתיב הגדול והארוך אל המטרה הנעלה, נתיב הכולל מעלות ומורדות: אל תודעת-כל אלוהית, מושלמת.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “חוכמת הטארוט”