החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

התנתקויות

מאת:
הוצאה: | 2009 | 304 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

בית לא מפרקים. פשוט, בית לא מפרקים. נקודה. וּוַאנס אתה נשוי – זה לכל החיים. מפה אתה מתחיל לעלות בסולם עד הסוף. אל תחשוב אפילו שיש לך אפשרות לעמוד ולהביט למטה, להסתכל מסביב לראות אם זה מתאים לך או לא. זהו.

כך, במונולוג ההחלטי של אל"מ אודי עַם–שלום, נפתח הרומן התנתקויות. אלא שאת ההצהרה הזו יורה אודי לחללו של העולם לפני שיעל, אשתו, פוגשת את ידידיה צוקרבאום, אמן האהבה והחיזור; ולפני שהוא מגיע לגוש קטיף בראש כוח שאמור לפנות את ביתה של משפחת חנן ומגלה עד כמה הוא בודד, תלוש וכמֵהַּ לחיבור הפשוט שבין איש לאישה.

התנתקויות הוא רומן אישי הנוגע בפוליטי ועוסק בכאב העצום הכרוך בהתנתקות — אישית או לאומית — בייסורים המלווים קריעה של הרקמה השלמה. זוהי יצירה בשלה ומרגשת המורכבת מארבעה קולות של בני משפחה אחת: קולו המדוד, הנחרץ של אודי; קולה המעודן, הפואטי של יעל; צרידותו השבורה, המגומגמת של אופיר, בנם; והמילים העצובות והמתוקות של מאיה הקטנה.

תמרה אבנר שירתה בדרגת סגן–אלוף בפרקליטות הצבאית ובמערכת הביטחון. ספר שיריה להיאחז במים ראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בשנת 2007. זוכת פרס הסיפור הקצר של עיתון "הארץ" (2009).

תמרה אבנר , ילידת קרית אונו (1967), עורכת דין בעלת תואר ראשון ושני במשפטים.

שירתה כקצינה בכירה בפרקליטות הצבאית ובמערכת הביטחון במשך עשרים שנים.

ספר שיריה להיאחז במים (2007) ראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בתמיכת קרן רבינוביץ' לאומנויות, ושיריה התפרסמו בכתבי עת ובמוספים ספרותיים. סיפורים קצרים פרי עטה זכו בפרס (2009) ובהמלצת חבר השופטים (2006) בתחרות הסיפור הקצר של עיתון "הארץ".

מקט: 15100553
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
מאמר שפורסם על הספר
בית לא מפרקים. פשוט, בית לא מפרקים. נקודה. וּוַאנס אתה נשוי – זה לכל החיים. מפה אתה מתחיל לעלות בסולם […]

וּוַאנְס התחייבת — אתה חתום. בתים לא מפרקים. פשוט, בית לא מפרקים. נקודה. וּוַאנְס אתה נשוי — זה לכל החיים. מפה אתה מתחיל לעלות בסולם עד הסוף. אל תחשוב אפילו שיש לך אפשרות לעמוד ולהביט למטה, להסתכל מסביב לראות אם זה מתאים לך או לא. זהו.

אני לא אומר. לפעמים קשה עם יעל, אבל באמת אני חושב שקשה באימונים — קל בקרב. זה לא סתם איזו סיסמה שקַל לי לדקלם. אני בכלל לא כזה. ההון האנושי שלנו הוא במחשבה, בראש, אבל גם בדיבור ובמעשים. אתה צריך לחשוב בכיוון קדימה, תמיד גבוה ורחוק — שם המטרה שלך מוצבת — להגדיר אותה בקול ולהתחיל לחתור לכיוון שלה, להסתער לעבר המטרה. ככה אני חושב. וגם עושה.

אני לא בטוח שיעל לגמרי איתי בנושא הזה, וקשה מאוד לברר איתה כי הדיבור שלה מאוד מטפורי, ולפעמים, לא נעים, אבל לפעמים גם המעט שהיא אומרת לא ממש לעניין. אבנים ומים ובארות ועמַיאתים. אני אומר לה לדבר ברור, לא בגלל שמה שהיא אומרת לא חשוב, אבל חבל להתפזר לכל הכיוונים. צריך להיות תכליתיים גם בדיבור. מה את רוצה? שאני אעזור יותר כשאני בבית? אין בעיה, אני עוזר. שאני אהיה יותר רך, יותר קשוב עם הילדים — שַגֵר ושכח, אין בעיה. אבל אל תיתני לי רמזים, אל תפזרי פה סימנים, אל תחשבי שאני צריך להבין את הדברים מתוך הדברים, מתוך כל מיני הקשרים מוזרים שיש לך בראש. תגידי: א’, ב’, ג’, ותאמיני לי שלא תתאכזבי. תאמיני לי שאני מספק את הסחורה, איך אומרים? לאלתר ובדיעבד.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “התנתקויות”