החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

התגלות וסמכות: סיני במקרא ובמסורת

מאת:
הוצאה: | 2022 | 475 עמ'
קטגוריות: יהדות, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

44.00

רכשו ספר זה:

"החיבור שלפנינו מציע שילוב נדיר בין עיון אקדמי בתעודות המקראיות לבין דיון הגותי ביחס בין התגלות לחוק ביהדות. אף מעבר לייחוד זה, ספרו של זומר שייך לסוגה שאינה שכיחה עוד בדורנו. בליבהּ מצוי המאמץ לשמר מתח עדין. מצד אחד, מחויבות עמוקה לאמונה בהתגלות האל ולהלכה שנובעת מהתגלות זו. ומצד אחר, הכרה בשינוים ההיסטוריים והשאיפה לשלב שיקולים חברתיים וקהילתיים בפסיקת ההלכה. המתח הזה מרתק ופורה במיוחד.

התעודות המקראיות עצמן, לטענת זומר, מעוררות את הקורא לתהות מה בדיוק נאמר על־ידי האל ומה בתורה הוא פרשנות אנושית. ניתוח זה קורא לעדכן את הסברה המחקרית השלטת, שלפיה חז"ל היו הראשונים לתהות על היחס בין התגלות אלוהית לפרשנות אנושית. התהייה על ההתגלות קדמה למקרא עצמו.

זומר הוא איקונוקלסט שמרן − הוא מנפץ אלילים ודעות קדומות כדי להגן על המסורת ועל לכידותה".

הלל בן־ששון, "הארץ"

מקט: 4-249-50972
"החיבור שלפנינו מציע שילוב נדיר בין עיון אקדמי בתעודות המקראיות לבין דיון הגותי ביחס בין התגלות לחוק ביהדות. אף מעבר […]

פתח דבר: למי מיועד הספר?

ביקורת ואמונה, מחקר ומעשה

הספר הזה נכתב בשביל קבוצות שונות, וכל אחת מהן תקרא בו מסיבה שונה ובאופן שונה. הספר עוסק בשתי שאלות – האחת תאורטית והשנייה מעשית. השאלה התאורטית נוגעת למערכת היחסים בין מחקר המקרא ובין מחשבת ישראל, בין פרשנות ובין תאולוגיה, בין ההיסטוריון ובין הוגה הדעות. השאלה המעשית היא אם ההלכה יכולה לקנות לה מקום בליבו של אדם המאמין בתקפותה האינטלקטואלית של ביקורת המקרא.

השאלה המעשית שאני שואל יכולה ללבוש צורה קונקרטית יותר: האם אדם שסבור שהתורה או אפילו חלקה הם חיבור אנושי יכול לברך “אשר קידשנו במצוותיו” לעשות כך וכך בלי לעשות שקר בנפשו? האם יש ממד של צביעות בעניית “אמן” על הברכה שלפני קריאת התורה בבית הכנסת – שבה מברכים את ה’ “אשר… נתן לנו את תורתו” – אם איננו מאמינים שאלוהים כתב את המילים שבעל הקורא קורא מיד אחרי כן? האם יש טעם לשמור מצוות אם מקבלים את טענות היסוד של ביקורת המקרא?

ליבה של התשובה שספר זה מציע לשאלה המעשית היא שאפשר ליישב את אופייה המחייב של ההלכה עם תאוריות מודרניות בדבר מקורות התורה. אני מבקש להראות שכבר במקורות היהודים הקלאסיים, ואף בחלק מהטקסטים המקראיים, מצוי הרעיון שהתורה איננה רק דרך למסור את רצונו של אלוהים לבני ישראל, אלא היא גם משקפת את תגובותיהם של ישראל לרצון זה. מחברי המקרא הקדימו אפוא את ההוגים היהודים המודרניים שרואים בהתגלות תהליך שלו תורמים אלוהים ועם ישראל כאחד. הוגים אלה מאמינים שעם ישראל קיבל ציווי אלוהי מן השמיים אף אם המילים הספציפיות הכתובות בתורה נוצרו כאן על פני האדמה. בספר זה אני טוען שיש במקרא תקדים לדעותיהם של הוגים אלה.

כאשר הספר התפרסם באנגלית בשנת 2015 גיליתי שמספר האנשים שקראו אותו בחיפוש אחר דרך להתמודד עם השאלה המעשית היה רב משצפיתי, ושחלק מן האנשים האלה משתייכים לקבוצות שלא ציפיתי שיתעניינו בו. מעניין לחשוב מדוע קרה כך. קוראים אורתודוקסים – רבנים, מורים ואנשים מן השורה – דיברו איתי על הספר בהתלהבות רבה ובהערכה. למעשה, אני חושב שמספרם של הרבנים האורתודוקסים שקראו את הספר ודיברו איתי עליו בעל־פה ובכתב איננו נופל ממספר הרבנים המסורתיים־קונסרבטיבים שעשו כן. הופתעתי מכך, משום שציפיתי שאימוץ השערת התעודות של ביקורת המקרא יקנה לספר מעמד של כפירה מנקודת המבט האורתודוקסית. אבל לאור השיחות הרבות שניהלתי והדוא”לים הרבים שקיבלתי אני חש שיש יהודים אורתודוקסים רבים שמאמינים שביקורת המקרא צודקת פחות־או־יותר בשאלת חיבור המקרא, ובה בעת מאמינים שהעם היהודי מחויב לשמור את ההלכה. (במילה “מחויב” כוונתי שאנשים אלה אינם שומרים מצוות רק כעניין של פולקלור או ככרטיס כניסה לקבוצה חברתית שהם מבקשים להשתייך אליה, אלא כי הם מאמינים שכך ציווה אותם ה’.) אני חושב שאנשים שמאמינים בשני דברים אלה חשים גם שהם אינם סותרים זה את זה. אבל קשה להם להצדיק את התחושה הזו; אין להם הכלים להסביר מדוע אמונתם שבני אדם הם שכתבו את התורה איננה מפחיתה מנכונותם לקבל על עצמם עול מלכות שמיים ועול מצוות. אני חושד שחלק מן הקוראים האורתודוקסים התלהבו מהספר משום שהוא נתן בידם את הכלים שלהם הם זקוקים כדי לחדד את נקודת המבט שלהם ולהסביר אותה לעצמם ולאחרים.

הנה סיכום בן שורה לרעיון המרכזי של הספר במישור המעשי: העובדה שאינכם מסכימים עוד לגרסה של “תורה מסיני” שעליה התחנכתם אין משמעה שאתם פטורים מהדלקת נרות של שבת או מהנחת תפילין. אני חושב שיש אנשים רבים שחשים זה זמן רב שכך הם פני הדברים. אולי ספרי זה יסייע להם להניח תפילין ולהדליק נרות שבת בתום לבב. אם כך יהיה, אני מודה לגולה עמוקות שסייע בידי לתרום דבר לדיון המתמשך והולך שאנחנו קורים לו “התורה”.

אשר לשאלה התאורטית, הספר מסתמך על מחקרים המנתחים את חיבורם של טקסטים מקראיים ואת הרקע שבו נוצר המקרא מחד גיסא ועל תאולוגיה קונסטרוקטיבית מאידך גיסא. אני מקווה שהקריאה הצמודה בטקסטים המקראיים והעיון בהקשרם התרבותי יראו לעוסקים בתאולוגיה שהמקרא, וביקורת המקרא בפרט, מתוחכמים ומעניינים משחשבו, או מעניינים מבחינות שמעולם לא העלו בדעתם. תקוותי היא גם שבזכות זה יצליח הספר לשכנע הוגי דעות ואנשים דתיים שביקורת המקרא אינה חייבת להיות אויבת הקריאה הדתית בתורה, ושניסיונות לראות את המקרא על רקע ההקשר התרבותי שבו נוצר נותנים בידי האדם המאמין כלים רבי־ערך. ומן הכיוון השני, רבים מן החוקרים העוסקים בביקורת המקרא דוחים את העיסוק האקדמי בתאולוגיה ובפילוסופיה של הדת בטענה שהם אינם נוגעים לתחום המחקר שלהם. אני מקווה שהפרקים שלפניכם יוכיחו לעמיתיי בעולם מחקר המקרא שרגישות לעניינים המעסיקים הוגים דתיים שפעלו ופועלים בתקופות שאחרי המקרא מעשירה את יכולתנו להבין את הטקסטים המקראיים עצמם.

איך לקרוא את הספר

מציאת האיזון הנכון בין נתינת הרקע ההכרחי להבנת הכתוב בספר ובין הצגת טענות חדשות היא מטרה חמקמקה. דבר זה נכון שבעתיים כשמדובר בספר הנסמך על דיסציפלינות שונות ופונה לקהלים שונים. היות שאני מייעד את הספר לקהל קוראים מגוון, השתדלתי לא להניח שיש להם ידע רב בשום נושא מהנושאים הנדונים בספר. בכמה מקומות אני מסביר עניינים שייתכן שכבר ידועים לחלק מהקוראים, ואני מקווה שקוראים אלה ינהגו בסבלנות וירפרפו על הקטעים הרלוונטיים. לעיתים אני משתמש בהערות הסיום כדי להפנות את הקוראים לסקירות מועילות של ספרות המחקר, אך על פי רוב הערות הסיום מיועדות לאנשי אקדמיה המומחים לתחום זה או אחר. בהערות הסיום אני משיב על טענות שיכולות להיטען נגד דבריי, הנוגעות לעניינים טכניים המיוחדים לתתי־דיסציפלינות אקדמיות מסוימות. עניינים אלה חיוניים להצדקת דבריי בעיני חוקרים המומחים לתחום, אך יש להניח ששאר הקוראים לא ימצאו בהם עניין. החוקרים שלהם מיועדים הדברים ידעו מתי עליהם לפנות לעיין בהערות שבסוף הספר. קוראים רבים יעדיפו לא לקרוא את הערות הסיום, ואפילו חוקרים יקראו רק חלק מהן.

אומנם הערות הסיום ארוכות ומהוות כשליש מהספר, אך הספרות המשנית הנזכרת בהן היא מעט מזעיר מן הספרות הקיימת. הנושאים שבהם אני עוסק בספר חשובים מאוד לחוקרים רבים, ונוסף על כך הם רחבים למדי: הם קשורים למחקרים בתחומי התמחות שונים, ואחד מהתחומים הללו נחקר עוד מראשית המאה התשע עשרה. לפיכך יש כמות אדירה של ספרות משנית בשפות רבות על נושאים אלה. מומחים לתחומים אלה יוכלו בוודאי להוסיף על כל פריט בביבליוגרפיה מאמרים וספרים נוספים שהייתי יכול להזכיר. אני אינני מתיימר להציג סקירה מקיפה של הספרות המשנית הזו.

המונח “תורה”

למונח “תורה” יש מובנים רבים בספרות היהודית, וטיבו המדויק של הקשר בין הטקסטים והמסורות שמכונסים לעיתים תחת הכותרת “תורה” הוא אחד ממוקדי העניין העיקריים של ספר זה. (בפרק 4 אני מתאר תפיסות שונות של התורה המצויות בספרות חז”ל ובספרות היהודית בימי הביניים.) לשם הבהירות המילה “תורה” משמשת לאורך הספר במובן הכללי, והיא מורה על כל עולם הידע הדתי של היהדות. החל מפרק 3 אני משתמש במילה זו לעיתים גם לציון ז’אנר ספרותי מסוים. היחידה הספרותית המורכבת מהספרים בראשית, שמות, ויקרא, במדבר ודברים תכונה בספר “חמישה חומשי תורה” או פשוט “חומשי התורה”. נוהל זה עלול ליצור לעיתים משפטים מסורבלים, אך אני מעדיף להשיג בהירות רעיונית ולהימנע מכל אי־הבנה באשר לסוג ה”תורה” שאליו אני מתכוון. למרות זאת בפרק 2 אני משתמש במילה “תורה” להורות על חמשת חומשי התורה, היות שפרק זה איננו דן בתורת ישראל ככלל אלא עוסק בקריאה צמודה בטקסטים מהספרים שמות, ויקרא, במדבר ודברים. ליתר בהירות אני נמנע גם משימוש במילה “תורה” לציון החוקים הקשורים לברית שנכרתה בהר סיני, ותחת זאת אני מדבר על מצוות, חוקים, משפטים, דינים והלכה.

שלמי תודה

ראשיתו של מה שהפך בסופו של דבר לספר זה היה שיעור שהעברתי בתיקון ליל שבועות במרכז של ארגון “הלל” בשכונת הייד פארק בשיקגו. אם אינני טועה, השנה הייתה 1993. אני אסיר תודה לרבו של ארגון “הלל” דניאל לייפר ז”ל על ההזמנה לדבר באותו הלילה, על התלהבותו מהנושא ועל ידידותו. במהלך העשורים שחלפו מאז הצגתי חומרים שמצאו את דרכם אל בין דפי הספר הזה בפני קהלים רבים בישראל, בארצות הברית, בבריטניה ובגרמניה. ההערות, השאלות ודברי הביקורת שקיבלתי במפגשים הללו מאנשים מן השורה, מרבנים ומאנשי אקדמיה העשירו מאוד את הספר שלפניכם. חלק ניכר מהמחקר והחשיבה העומדים מאחורי הספר נעשה כאשר הייתי חבר בסגל של אוניברסיטת נורת’ווסטרן ושל בית המדרש ללימודי יהדות (JTS), כאשר הייתי עמית מחקר במכון שלום הרטמן וכאשר התארחתי בחוג למקרא באוניברסיטה העברית בירושלים; כל המוסדות הללו היו מקומות אידיאליים ללמוד וללמד בהם את החומר הזה. חלק הארי של הכתיבה נעשה בשנים שביליתי במרכז “תקווה” למשפט ולתרבות יהודיים באוניברסיטת ניו יורק ובמכון הישראלי ללימודים מתקדמים בגבעת רם. בשני המוסדות הללו מצאתי סביבה שמטפחת שיח, חשיבה ולימוד ומעודדת מחקר מעמיק ומעורב. אלמלא תמיכתם של מרכז תקווה ושל המכון ללימודים מתקדמים לא הייתי מצליח להשלים את העבודה על פרויקט זה, שנמשכה למעלה מעשרים שנה. נכונותו של בית המדרש ללימודי יהדות לאפשר לי לצאת לשבתון במשך שנתיים רצופות מעידה על מסירותו הגדולה לקידום המחקר האקדמי. אני שמח מאוד להודות לנגיד לשעבר של בית המדרש פרופ’ ארנולד אייזן ולסגן־הנגיד לשעבר פרופ’ אלן קופר על העזרה הרבה שהושיטו לי בעניינים רבים.

אני אסיר תודה למחלקה למחשבת ישראל ע”ש גולדשטיין־גורן באוניברסיטת בן גוריון שהעניקה לי את פרס גולדשטיין־גורן לשנים 2015-2013 על המהדורה האנגלית של הספר. תרגום זה התאפשר בזכות המלגה מהפרס.

הספר יוצא לאור בסיוע קרן הפירסומים ע”ש יעקב זיסקינד של בית המדרש ללימודי יהדות. אני חב תודה לבית המדרש ולסגן־הנגיד שלו, ד”ר סטיבן גרפינקל, על סיוע נדיב זה. מימון נוסף התקבל מקרן המחקר ע”ש אַבֶּל של בית המדרש ומתרומה של מיכאל ואניטה מלינה, ואני מבקש להודות גם על סיוע זה.

אני חייב תודה לחברים רבים שאיתם למדתי טקסטים התופסים מקום מרכזי בפרויקט זה: מיכאל (משה) בלינסקי למד איתי בחברותא את תורה מן השמים באספקלריה של הדורות של השל; יהוידע עמיר ואיוב ג’ינדו קראו איתי בחברותא את כוכב הגאולה לרוזנצווייג; ולורנס קפלן היה לי חברותא בלימוד פירושיו של הרמב”ן לסיפורי ההתגלות בתורה. דנתי בהיבטים רבים של הפרויקט הזה עם העמיתים הללו, והם השפיעו רבות על כתיבת הספר. מיכאל עזר לי לזהות כמה מההשלכות החשובות ביותר של הרעיונות שאני עצמי העליתי, והערותיו התגלו כבעלות חשיבות עליונה לפרויקט. במהלך השנים היה לי מיכאל רב וחבר גם יחד, כאשר הוא ערך את החופה שלי (יחד עם דני לייפר, שעזר לי לעשות את הצעד הראשון בפרויקט כמה שנים קודם לכן), כאשר למדנו יחד וכאשר דיברנו על התורה ועל נושאים אחרים.

מארק צבי ברטלר וגארי אנדרסון העירו על כתב היד הערות מפורטות ששיפרו אותו. מאז ימיי כתלמיד לתואר ראשון, ובכל השנים שחלפו מאז, אני לומד ממארק כיצד להיות חוקר ומורה. כאשר חוקר (כלומר סטודנט לשעבר) כותב, הוא נוטה לדמיין שמרצה מסוים שלימד אותו הוא הקורא. מארק הוא הקורא שאני מצייר בדמיוני, והכתיבה שלי תמיד יוצאת נשכרת מכך. כיהודי דתי אני שמח לומר שבמהלך השנים למדתי מגארי תורה הרבה. אני מעריך מאוד את יכולתו של גארי לשלב אמונה ומחקר. אמונתו הקתולית משמשת תשתית יציבה לידיעותיו הרבות ולפתיחות מחשבתו בענייני הרוח. אליעזר טאפר, הרמן גרוסמן והלל בן־ששון הציעו גם הם ביקורת מפורטת ומועילה על כתב היד, ואני מודה להם על כך. במהלך השנים ניהלתי עם ברוך שורץ שיחות רבות על פרויקט זה. כל מי שמכיר את עבודתו, שקנתה לה מקום מרכזי בתחום, יווכח מיד בהשפעתו הגדולה על דרכי בהבנת חמשת חומשי התורה ועל ניסיוני לשלב בין ביקורת ואמונה. תרומתן של שיחות אלה ושל דרכו במחקר לעבודתי עצומה. אם הספר מעמיק וקריא בעיני הקוראים, הרי שגם הם חבים תודה לששת החברים הללו.

דנתי בחומרים המצויים בפרקים שלהלן עם אנשים רבים, ולכולם אני אסיר תודה: משה אידל, ארנולד אייזן, יהודית אלכסנדר, יואל ביידן, יהושע ברמן, יהונתן גארב, שמעון גזונדהייט, ניל גילמן, סוזן גריפל, יאן גרץ, אליעזר דיימונד, משה הלברטל, יוסף ויילר, אברהם זומר, יאיר זקוביץ, אירה יודובין, ג’ון כץ, מתיו לוורינג, בנימין (ברנרד) לוינסון, יאיר לורברבוים, שאול מגיד, אריאל מיטלמן, דניאל נווינס, אריאל סרי־לוי, מורי ורבי מיכאל פישביין, דיוויד פלאטו, שמואל פליישקר, דיוויד קאר, אריאל קופילוביץ, ריצ’רד קיקהפר, דוד רוזנברג, אלכסנדר רופא וקונרד שמיד. אני אסיר תודה גם לשושנה השל על העידוד, על התמיכה ועל ידידותה.

אני שמח להודות לפרופ’ אבי שגיא על קבלת הספר לסדרה ”פרשנות ותרבות” שהוא עורך ועל עידודו, וגם לטובה הרטמן על קבלת הספר בתת סדרה “פנים פרשנות ותרבות”. תודותי נתונות גם לצוות של הוצאת כרמל שבירושלים: ישראל כרמל, סתיו פוזנר, עידו אדמון ושרה שטיינר, שטיפלו בפרטים רבים וחשובים בצורה מדוקדקת ובסבר פנים יפות. אני מודה גם לג’ון קולינס שהזמין אותי לכתוב את הספר במהדורתו האנגלית לסדרה שהוא עורך, The Anchor Yale Bible Reference Library, וכן על ההערות שהעיר על כתב היד ועל נכונותו לקבל ספר שעוסק במחשבת ישראל המודרנית לא פחות משהוא עוסק במקרא. ברצוני להודות גם למו”ל האמריקאי, Yale University Press, שאפשר תרגום זה.

אני מודה מקרב לב ללנה בורגנסקי, שתרגמה את הספר לעברית. היא הבינה כיצד אני מבקש להישמע בעברית, והערותיה בענייני סגנון ותוכן היו טובות ומועילות. לנה הכינה גם את המפתח המפורט לספר, ותודותי נתונות לה גם על כך. אני מודה לאבי שטיימן מחברת Academic Language Experts שסייע לי רבות במהלך העבודה על הפרויקט ולמיה אשל על ההגהה.

מעל לכול אני מודה מעומק לבי לבני משפחתי: לאשתי ג’ניפר חנה דוגדייל ולילדינו אברהם אייל, שרה גילה ואליענה שלומית. אופייה השמח והנעים של שרה, עצותיה הטובות ונכונותה לנסות דברים חדשים (כמו מעבר לירושלים ולימודים בבית ספר חדש במשך שנה – פעמיים) הקלו על חיי מאוד בעת עריכת המחקר לספר וכתיבתו. אחת הפעילות האהובות על שרה ביותר היא הקריאה. שרה איננה מסתפקת בקריאה אחת, אלא חוזרת וקוראת ספרים פעם ועוד פעם; שרה ידעה מאז ומעולם שאם ספר כלשהו טוב באמת יש טעם לחזור אליו שוב ושוב. הספר שאתם קוראים כעת עוסק בטקסטים ובמסורות שמשפחתנו קוראת וחוזרת וקוראת זה למעלה מאלפיים שנה. הספר הזה עוסק מעל לכול במחויבות ובמצוות, ורצה המקרה וכתיבתו של המקור האנגלי של הספר נשלמה כאשר שרה הגיעה לגיל מצוות. לפיכך הספר הזה הוא הספר המושלם להקדיש לה, בלב מלא אהבה וגאווה.

בהודיה למחדש ימינו כקדם,

 

בנימין דוד זומר

ד’ אייר, יום י”ט לעומר, תשפ”א

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.